ז'ורז' דיאמל

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו.

ז'ורז' דיאמל (30 ביוני 1884 - 13 באפריל 1966), סופר ומשורר צרפתי.

ז'ורז' דיאמל נולד ברובע ה- 13 שבדרום פריז למשפחה שפרנסתה הייתה תלויה באב הפכפך ולא יציב. אחרי נדודים בין מקומות מגורים שונים בילדותו, הצליח בכל זאת לעבור את בחינות הבגרות, והחליט להיות רופא, אם כי נטה לספרות. בין 1906 ו- 1909 , יחד עם שארל וידראק (שמאוחר יותר נישא לאחותו) ייסד אגודה של סופרים, משוררים, מוזיקאים וציירים. ב- 1912 שימש כעורך כתב העת "מרקור דה פרנס". ב- 1914, עם הכרזת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הצרפתי ושימש כרופא מנתח בחזית במשך ארבע שנים. בהשפעת התנסותו זו, כתב שני ספרים שזכו להצלחה מיידית: "חייהם של קדושים מעונים" ו- "ציויליזציה", וקיבל את פרס גונקור ב- 1918. כאשר חזר לחיים אזרחיים הקדיש את עצמו לספרות לחלוטין, והטיף בכתביו לחברה בעלת פנים אנושיות. ב- 1919 גילה את עמק הנהר אואז,ואת הכפר ורמנדואה שמצפון לפריז, ובילה שם את חופשותיו.

ב- 1935 ז'ורז' דיאמל נבחר לאקדמיה הצרפתית. בין 1930- ו- 1940 ערך מספר מסעות בצרפת ובארצות חוץ. הוא השתתף בועידות ופרסם מאמרים שבהם הטיף לחברה המיוסדת על אנושיות ולא על קידמה מדעית. במשך מלחמת העולם השנייה שימש כמזכיר האקדמיה הצרפתית, והנאצים הכריזו על כתביו כאסורים לקריאה. הוא התנגד באומץ לב לחברי האקדמיה שתמכו במשטרו של פטאן, ששיתף פעולה עם הנאצים, ועל כך זכה מאוחר יותר לשבחים מפיו של הגנרל דה גול. ב- 1947 נתמנה לנשיא חברת "אליאנס פרנסז", והמשיך בעבודתו למען התרבות הצרפתית. הוא ייסד בתי ספר רבים של "אליאנס פרנסז" בכל רחבי צרפת.

החל ב- 1960 התערערה בריאותו והוא נאלץ לצמצמם את פעילותו. ז'ורז' דיאמל נפטר בכפר ורמנדואה ב- 1966.

ספריו החשובים

• סַלַווֶן (1920- 1932)
• דברי הימים לבית פַסקייֶה (1933- 1944)