יעקב וינשל

אין תמונה חופשית

יעקב וֶיְנְשַל (לעתים נכתב ויינשל; 1891–1980‏) היה רופא ממייסדי קופת חולים לאומית, פעיל ציוני רוויזיוניסטי וסופר-ביוגרף. חבר מועצת עיריית תל אביב (1925-28), ציר באספת הנבחרים הראשונה והשנייה חבר הוועד הלאומי וציר בקונגרס הציוני, יקיר העיר תל אביב לשנת תשל"ו־1976, וחתן פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר (של מסדר ז'בוטינסקי) לשנת 1968.

קורות חייו ופועלו

וינשל נולד בטביליסי שבגאורגיה לד"ר זאב וקרולינה וינשל. אחרי מעבר משפחתו לבאקו בעקבות עבודותיהם של הוריו סיים את בית הספר התיכון במקביל להיותו יו"ר אגודת הנוער הציונית יהודה הצעירה ("מולודאיה יהודיה"). ב-1920 התחתן עם אסתר (לבית בינסקי) ונולד להם בנם אריה. ב-1922 עלתה המשפחה לארץ והם השתקעו בתל אביב. אשתו נפטרה ב-7 בפברואר 1928 והוא נישא שנית ב-1936 לאמיליה (לבית זלמן אקון).

על שמו רחוב בתל אביב.

פעילותו הציונית

ב-1909 ביקר עם אביו בארץ ישראל כהקדמה לעלייתם בעתיד. בעת לימודי הרפואה שלו במינכן שימש כיו"ר "החבר", אגודת סטודנטים ציונים, והיה ציר בוועידת אגודות "החבר" בגרמניה. וינשל שימש כציר באסיפות הנבחרים הראשונה והשנייה, והיה חבר הוועד הלאומי. ב-25 באפריל 1925 היה המשתתף היחיד מארץ ישראל בין משתתפי ועידת פריז שבה נוסדה ברית הציונים הרוויזיוניסטים והוא שימש כיו"ר הוועד המרכזי שלה בארץ עד 1928. וינשל נבחר כחבר מועצת עירית תל אביב, בין השנים 1925-‏1928, וציר בקונגרס הציוני ה-17 מטעם התנועה. כמו כן נבחר כציר לוועידת הסתדרות העובדים כנציג הפועלים הרוויזיוניסטים. בן דודו לב לנדאו היה פיזיקאי סובייטי, מבכירי הפיזיקאים התאורטיים של המאה ה-20 וחתן פרס נובל לפיזיקה.

עבודתו כרופא

וינשל למד רפואה (1910–1915) באוניברסיטת מינכן, ז'נבה ודורפאט. ב-1916, בעת מלחמת העולם הראשונה, קיבל תואר דוקטור, ונשלח לחזית הטורקית ולצפון איראן כקצין רפואה בצבא הרוסי. התמחה בכירורגיה בבית החולים של אוניברסיטת באקו וב-1921 פרסם (עם פרופסור קונסטנטין פינקלשטיין) ספר לימוד בשם "כירוגיה כללית".

עם עלייתו לארץ ישראל החל וינשל לעבוד בבית החולים הדסה בתל אביב ומאוחר יותר במסגרת קופת חולים כללית.

הקמת קופת חולים לאומית

בעקבות השעיית רופאים המזוהים עם התנועה הרוויזיוניסטית לאחר רצח ארלוזורוב החליטו מספר רופאים להקים קופת חולים משלהם. קופת חולים לאומית הוקמה בביתו של ד"ר וינשל ב-1933, ומרפאתו ברחוב גרוזנברג 23 הייתה המרפאה הראשונה של הקופה.

חיבוריו

כאביו ואחיו אברהם כתב גם יעקב וינשל ב"Еврейский кавказский вестник" ("המבשר ליהודי קווקז"), עיתון שאביו היה עורכו. בהמשך הוא שימש כעיתונאי במקביל לעבודתו בעיתונים כמו "ראזסוויט", כתב-עת "החברה" שאותו ייסדו ב-1939 הוא ואחיו באנגלית, ב"הארץ", ב"הבוקר" ב"הירדן" ועוד. יעקב וינשל חלק עם אחיו אברהם את עריכת עיתון "הצפון", שהיה בבעלות אחיו. הוא כתב חיבורים ספרותיים בתולדות עם ישראל: בהם על הפעיל הציוני מרקו ברוך, בשם: מרקו ברוך, נביא מלחמת השחרור.

על הריאל פוליטיק של 'משיחי השקר' כותב וינשל בחיבורו 'פרשיות עלומות בתולדותינו' כי החוקרים בתופעת משיחי השקר מן הפן הרוחני-דתי במנותק מן ההקשר המדיני בו פעלו המשיחיים מנציחים עיוות בשיח הלאומי הממיר מהלכים מדיניים ברורים בשאיפות אישיות רוחניות מופשטות. וינשל טוען כי מאז אובדן העצמאות המדינית, חורבן הבית והגליית העם מאדמתו, המשיחיים הם מיצגיה הנאמנים של הכמיהה לחיסול הגלות והשבת עטרה ליושנה - קימומו מחדש של בית לאומי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית - ארץ ישראל, כמיהה שגובתה במעשה - יוזמות מדיניות צבאיות. התופעה המשיחית היא תופעה מחזורית הצצה כל אימת שארץ ישראל הייתה תחת שלטון רופף ונוצרו תנאים מדיניים לשחררה בסיוע בעל ברית מדומה או אמיתי, ולאו דווקא כהתניה פאבלובית לגזירות ופרעות. כפי שניתן לשרטט את הטרום היסטוריה של הציונות המדינית במאות ה-18 - 20 כך ניתן לשרטט מסלולים דומים, אם כי מוסווים יותר, בתקופות קדומות יותר, כאשר המשיחיים הם משמרי הגחלת הלאומית, מטפחי חלום השיבה למולדת, הנוקטים ביוזמות מדיניות להגשמת המאוויים הללו.

מספריו

קובץ:יעקב ויינשל.מרקו ברוך.jpg

• הבלתי ליגלי, הוצאת כרובים.
• אחרון הענקים, מקדה, תשכ"א-1961. ‬
• בצל שער טיטוס : ספור על רקע פצוץ בית השגרירות הבריטית על ידי חיילי הארגון הצבאי הלאומי, הוצאת שלח, תשי"ב-1952.
• האנס הרצל, חזון, תש"ה 1945.
• הדם אשר בסף - סיפורו של יאיר - אברהם שטרן, המתמיד, תשט"ז והוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תשל"ח.
• הורדוס אחי: רומן היסטורי, מקדה, תש"ך 1960. ‬
• מרקו ברוך: נביא מלחמת השחרור, הוצאת ספרית ראשונים, תש"ט-1949.
• פרשיות עלומות בתולדותינו, אברהם תשל"ג-1973.
• ירמה, הוצאת אחיאסף, 1968.

לקריאה נוספת

• גלילה רון־פדר-עמית, האגדה לבית וינשל, הוצאת עמית.
• נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799–1948, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 170.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של יעקב וינשל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "ד"ר יעקב וינשל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 901
• משפחת וינשל, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• פלאי פלאים בתיקי ראנטון, מעריב, 28 ביולי 1950
• י. לפיד, 64 שנים לפני מבצע סיני, מעריב, 12 באוקטובר 1962
• אורי קיסרי, משפחה והשקפת עולם, מעריב, 21 בדצמבר 1962