מכרם ח'ורי
 | |
| מכרם ח'ורי בסרטו של תום שובל "פתח תקווה", 2007 | |
| לידה |
30 במאי 1945 (בן 79) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-1970 |
| מקום לימודים |
|
| צאצאים |
קלרה ח'ורי, ג'מיל ח'ורי, רולא ח'ורי |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מכרם ח'ורי (בערבית: مكرم خوري; נולד ב-30 במאי 1945 בירושלים), הוא שחקן ובמאי ערבי-ישראלי. חתן פרס ישראל לתיאטרון (1987) ופרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר (2013). בשנת 1984 זכה בפרס עיריית תל אביב וב"פרס כינור דוד".
ביוגרפיה
ח'ורי נולד למשפחה ערבית-נוצרית בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים. אביו, ג'מיל ח'ורי, היה שופט בית משפט השלום בירושלים בתקופת המנדט הבריטי. לאחר פרוץ מלחמת העצמאות נסעה המשפחה ללבנון, וחזרה בטרם נסגרו הגבולות, והתיישבה בעיר עכו. מאוחר יותר עברה המשפחה לכפר יאסיף בגליל. בשנת 1963 החל ללמוד באוניברסיטה העברית אך פרש למטרת לימודי משחק. בתחילה למד אצל מספר מורים בצורה פרטית, ולאחר מכן עבר להתגורר בלונדון, והחל ללמוד ב"בית הספר מאונטביו למשחק" (Mountview Academy of Theatre Arts). כשחזר לארץ פיתח את הקריירה שלו בתיאטרון והצטרף ללהקת השחקנים של תיאטרון חיפה. בתו היא השחקנית קלרה ח'ורי, שגם הופיעה לצידו.
שחקן בתיאטרון
הוא השתתף בהצגות: "מחכים לגודו", "פלסטינית", "האי", "החלם קרב", "שדים במרתף", "עקומים", "מלחמת טרויה לא תהיה", "סינדרום ירושלים", "אדי קינג", "וינה על הים", "שבת ראשון שני", "אשתו ובתו", "מעגל הגיר הקווקזי", "כובע הקש האיטלקי", "פלאטונוב", "הדה גאבלר" ו"המיליונרית מנאפולי". כמו כן השתתף בהצגות התיאטרון הקאמרי, "דוניה רוסיטה הרווקה", "החקירה" ו"הבכיינים", וכן ב"יתומים" בתיאטרון בית ליסין, ב"גן הדובדבנים" בתיאטרון הבימה, ב"סטריפטיז אחרון 89" בתיאטרון צוותא וב"לחנך את ריטה" בתיאטרון באר שבע.
בשנת 2009 התגורר ח'ורי בפריז במשך כ-14 חודשים ושיחק בתיאטרון בוף דה נור בבימויו של פיטר ברוק בהצגה "11 ו-12, חייו ומשנתו של טירנו בוקאר (Tierno Bokar)", החכם הסופי. מחזה מאת אמאדו המפאטה בא - (Amadou Hampâté Bâ). ח'ורי שיחק בתפקיד הראשי בהפקה בשפה האנגלית, וההצגה זכתה להצלחה עולמית. הוא נסע עימה למרכז של יז'י גרוטובסקי בורוצלב בפולין, שם הופיעו במשך כחודש. לאחר מכן יצאו למסע הופעות באוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור, קוריאה, ספרד, איטליה ואנגליה. בשנת 2010 שב מפריז ושחק בהצגה "מחיר הכבוד" בבימוי רוני פינקוביץ' בתיאטרון חיפה.
שחקן בסרטי קולנוע ובטלוויזיה
ח'ורי השתתף במספר רב של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה ודרמות. בשנת 1979 השתתף בסרט "אמי הגנרלית" לצד גילה אלמגור ובסדרת הטלוויזיה של נסים דיין "מישל עזרא ספרא ובניו" לצד עמוס לביא. הסדרה שנעשתה לפי ספרו של אמנון שמוש שודרה בטלוויזיה הישראלית (רשות השידור) שגם הפיקה אותה. עוד באותה שנה גילם את דמותו של אבו ג'אמיל במשדר הקרוי ג'ארכ קריבכ, אשר נכלל בסדרת הטלוויזיה ללימוד ערבית סלם ותעלם בטלוויזיה החינוכית, שהונחתה על ידי שייקה אופיר.
ח'ורי גילם מפקח משטרה ב"מתחת לאף", סרטו של ינקול גולדווסר מ-1981, לצד משה איבגי ואורי גבריאל; השתתף ב"כאסח", סרטו של חיים גיל מ-1984 לצד אריה אליאס; ב"גשר צר מאד", סרטו של נסים דיין מ-1985 לצד אורי גבריאל; ב"חיוך הגדי", סרטו של שמעון דותן, מ-1986; ב-1987 השתתף בסרט הערבי "ארס אל-ג'ליל"; הופיע ב"אש צולבת" בבימויו של גדעון גנני ב-1989; ב"להב חצוי" של הבמאי עמוס קולק לצד ענת עצמון ב-1992; ב"הפטריוטים" בבימוי אריק רושאן לצד יוסי בנאי ב-1994; ב"שביל החלב" של הבמאי עלי נסאר ב-1997; שיחק ב"הגופה", סרטו של ג'ונס מקורד, לצד לימור גולדשטיין ב-2001; וב-2004 לצד בתו, קלרה ח'ורי, ב"הכלה הסורית" בבימויו של ערן ריקליס. באותה שנה היה שחקן אורח בסדרה "הבית הלבן" בתפקיד יושב ראש הרשות הפלסטינית. בשנת 2005 שיחק בסרטו של עמוס גיתאי "אזור חופשי" לצד חנה לסלאו; בשנה זו הופיע גם בתפקיד משני בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן".
ב-2006 שיחק ח'ורי ב"מחילות" של אודי אלוני לצד מוני מושונוב וב-2008 השתתף בסרט "עץ לימון" של ערן ריקליס. בשנת 2007 לוהק ח'ורי לתפקיד ראש הממשלה בטלנובלה "האלופה". בשנת 2013 הוא זכה בפרס אופיר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על הסרט "הבן של אלוהים" (של הבמאים : ארז תדמור וגיא נתיב). הסרט הוא מסע של אב ובנו ליוון, כדי לחפש קוסם שהציל את האב בזמן מלחמת העולם השנייה, בנוסף זכה חורי על הסרט "הבן של אלוהים" בפרס תא המבקרים לשחקן הטוב ביותר לשנת 2014. באותה שנה השתתף בסרט "מפריח היונים" בבימויו של נסים דיין (על פי ספרו של אלי עמיר), בתפקיד ראש ממשלת עיראק, נורי סעיד[1]. עוד באותה שנה שיחק בסרט "The Cut" של הבמאי הטורקי פתיח אקין.
בשנת 2015 יצאו לאקרנים שני סרטים בהם שיחק: "סיפור על אהבה וחושך" שכתבה וביימה נטלי פורטמן על פי ספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, והסרט הישראלי "אבוללה", שם גילם את האני, אב הבית. מלבד זאת, באותה שנה הופיע בסדרת הטלוויזיה "הומלנד" של רשת שואוטיים.
בשנת 2017 שיחק לצד אורלנדו בלום במותחן הפעולה האמריקאי "המתקפה" של הבמאי מייקל אפטד. בשנת 2020 שיחק בסרטו של ערן ריקליס "עכביש ברשת".
במאי ומנהל אמנותי
במשך השנים ניהל ח'ורי את תיאטרון אל מידאן. תיאטרון שנדד תחילה בין נצרת לחיפה וזכה בסופו של דבר לאולם, במגדל הנביאים בחיפה. ח'ורי היה מנהלו האמנותי, וביים שם הצגות רבות, כמו גם בתיאטרון אל-קאסבה ברמאללה. ב-2010 הוא ביים את הנסיך הקטן בתיאטרון אל-מידאן, בשפה הערבית.
ח'ורי חבר המועצה הציבורית של ארגון בצלם[2].
לקריאה נוספת
- הערך "מכרם ח'ורי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 171–172, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים
- מכרם חורי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- פגישה עם רוני קובן עונה 3, באתר Youtube, 8 במאי 2020
הערות שוליים
- ^ מפריח היונים, באתר אידיבי
- ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
| פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–2010 | משה איבגי (1990) • אריה מוסקונה (1991) • שולי רנד (1992) • שאול מזרחי (1993) • שמיל בן ארי (1994) • משה איבגי (1995) • עמוס לביא (1996) • אסי דיין (1997) • יורם חטב (1998) • ניר לוי (1999) • אקי אבני (2000) • ליאור אשכנזי (2001) • זאב רווח (2002) • אריה אליאס (2003) • שולי רנד (2004) • אורי גבריאל (2005) • אסי דיין (2006) • ששון גבאי (2007) • מיכאל מושונוב (2008) • סשה אגרונוב (2009) • אדיר מילר (2010) | |
| 2011 ואילך | שלמה בראבא (2011) • רועי אסף (2012) • מכרם ח'ורי (2013) • זאב רווח (2014) • רועי אסף (2015) • מוריס כהן (2016) • ליאור אשכנזי (2017) • נוה צור (2018) • ערן נעים (2019) • שי אביבי (2020) • אלכס בכרי (2021) • ששון גבאי (2022) • רועי ניק (2023) | |