בית אסטרהאזי
בית אסטרהאזי "גלנטאי" או בשמה המלא אסטרהאזי-גאלאנטאי (בהונגרית: -galánthai Eszterházy או Esterházy) הוא משפחת אצולה הונגרית שנודע בממלכת הונגריה מאז ימי הביניים. נציגיה היו ברונים, רוזנים ואחר כך נסיכים אסטרהאזי-גאלאנטאי, לפי שם העיירה הסלובקית גאלאנטה. החל מהמאה ה-17 נמנו בני משפחת אסטרהאזי עם בעלי האחוזות הגדולות ביותר בממלכת הונגריה, שהייתה אז חלק מן האימפריה ההבסבורגית ולאחר מכן, עד 1918, חלק מאוסטרו-הונגריה.
היסטוריה
בתחילה, הייתה משפחת אסטרהאזי חלק מן האריסטוקרטיה הנמוכה בחלקה הצפוני של ממלכת הונגריה (כיום דרום מערב סלובקיה). לכן הרוזנים אסטרהאזי ניקראו אסטרהאזי-גלנטה לפי העיירה הסלובקית בעלת אותו השם. המשפחה עלתה לגדולה תחת כהונתו של הרוזן ניקולאוס או מיקלוש אסטרהאזי (1583-1645), ובנו, פאול או פאל אסטרהאזי (1635-1713). במאה ה-17, אחרי הרחבת האחוזות של ניקולאוס, התפצלה המשפחה ל4 שושלות עיקריות:
- שושלת פורכשטיין הישנה: נוסדה בידי ניקולאוס אסטרהאזי, ומושבם הראשי היה באייזנשטט.
- שושלת פורכשטיין הצעירה.
- שושלת זבולן (בהונגרית:זויום): נוסדה בידי פאול אסטרהאזי (נפטר ב-1641).
- שושלת צ'סנק: נוסדה בידי דניאל אסטרהאזי (נפטר ב-1654).
ב-1626 הורשו בני משפחת אסטרהאזי לשאת את התואר "רוזן" ובשנת 1712 בני שושלת פורכשטיין הישנה קיבלו את התואר "נסיך". הצלחת המשפחה באה לה מצבירה מתמדת של קרקעות, ונאמנותם הן לכנסייה הקתולית והן לקיסר האוסטרי. הגורם האחרון היה אולי המשמעותי ביותר. כשהיסטוריה של הונגריה רצופה מאבקים להשתחרר משלטונה של אוסטריה ושל שושלת הבסבורג. שאיפה זו הושגה רק עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה. נאמנותם של נסיכי אסטרהאזי לכתר ההבסבורגי הייתה עקבית, ובמספר הזדמנויות הם עזרו לאימפריה בעיתות משבר, בין השאר בשעת המצור הטורקי על וינה ב-1683, ובעת כיבושה השלם בידי נפוליאון.
המשפחה רכשה את נכסיה הרבים בשלוש דרכים עיקריות: חלוקה מחדש של אדמות אשר נלקחו מן הפרוטסטנטים בזמן הקונטרה-רפורמציה, חלוקה של שטחים שנכבשו מן הטורקים, וקשרי נישואין מוצלחים. רוב השטחים המדוברים נמצאים כיום באוסטריה, בסלובקיה ובהונגריה של ימינו. המשפחה הפכה לבסוף לבעלת הקרקעות הגדולה ביותר באימפריה ההבסבורגית, והכנסתה עלתה לעיתים על זו של הקיסר עצמו.
משכנים
בני אסטרהאזי קיבלו את שמם ממשכן ראשון הנמצא באזור הקרוי אסטרהאזי , ליד דונאיסקה סטרדה בממלכת הונגריה של פעם, כיום בסלובקיה. משכן זה אינו קיים יותר ואין לבלבלו עם טירה הנושאת את אותו השם בה גרו בני אסטרהאזי מאז ימי הביניים. החל מ-1421 הפכו בני המשפחה למחזיקי הרכוש בגאלאנטה.
משכן חשוב נוסף של אסטרהאזי, ארמון אסטרהאזי, נמצא באייזנשטט. הארמון נבנה במאה ה-14 ושופץ בין השנים 1663-1672. אייזנשטט נמצאת כיום באוסטריה במחוז בורגנלנד, אך בימיה של הנסיכות (עד 1920), היא השתייכה מבחינה חוקית לממלכת הונגריה. משפחת אסטרהאזי החזיקה מספר בתים נוספים ברחבי ממלכת הונגריה ובטרנסילבניה. הנסיכים אשר אהבו את סגנון החיים שהציעה בירת האימפריה התגוררו רוב הזמן בווינה. הנסיך ניקולאוס אסטרהאזי, שכיהן בין השנים 1761-1790 לא חיבב את השהיה בבירה, ובנה לעצמו לקראת שנות השבעים של אותה מאה ארמון מפואר באזור פרטד של ימינו (איחוד של אסטרהאזי וסיטר), שהיה אז בממלכת הונגריה. הארמון נבנה על האתר שבו שכן קודם בית הציד שלו, הוא המשכן המרשים ביותר של המשפחה, ומכונה לעיתים "ורסאי ההונגרי"
שפות ושמות משפחה
השושלת העיקרית של המשפחה דברה שתי שפות: הונגרית (שפת אימם, ברוב המקרים) וגרמנית (בהיותם אצולת האימפריה האוסטרית). בני המשפחה אשר חיו בחלקים אחרים של הממלכה ההונגרית דיברו גם בשפות המקומיות, בייחוד שפות סלאביות באזורים הסלאביים. כמה בני משפחה נהגו להתכנות הן בשמם ההונגרי והן בזה הגרמני. לכן, פל אנטל (בהונגרית) הוא פאול אנטון (בגרמנית), ומיקלוש יוסף הוא ניקואלוס יוזף. איות שם המשפחה משתנה גם הוא בהתאם לשפה. בהונגרית הוא נכתב Eszterházy, ובגרמנית Esterházy. שם המשפחה המלא שלקחו בני המשפחה מן המאה ה-16 הוא אסטרהאזי דה גלנטה (או אסטרהאזי פון גלנטה).
היידן
משפחת אסטרהאזי נודעת, אולי, בעיקר בזכות קשריה עם המלחין המפורסם יוזף היידן, אשר שרת כקאפלמייסטר בחצרם של שלושה מנסיכי המשפחה. בשנת 1761 שכר לראשונה הנסיך פאול אנטון את היידן, אשר עבד במשך רוב שנות כהונתו שם תחת יורשו של פאול אנטון, הנסיך ניקולאוס. במהלך כהונתו של הנסיך אנטון (1790-1794) יורשו של ניקולאוס, פוטרו נגני החצר במסגרת קיצוצי התקציב, והיידן הופרש לגמלאות, כאשר הוא מבלה את מרבית זמנו במסעותיו ללונדון. שירותו בתקופה זו הסתכם במטלות חד פעמיות בעבור החצר. לבסוף, בזמן כהונתו של הנסיך ניקולאוס השני (שהחלה בשנת 1794), מילא היידן בעיקר תפקיד טקסי, אשר כלל בעיקרון הלחנה של מיסה מדיי שנה לכבוד יום השם של הנסיכה מריה יוזפה הרמנגילד (1768-1845) אשר גם הייתה ידידתו של היידן. היידן המזדקן המשיך למלא את חובתו זו עד 1802, עד אשר בריאותו הרופפת מנעה זאת ממנו.
