איסור הנאה

איסור הנאה הוא מושג בהלכה היהודית, לפיו מלבד האיסור הרגיל על אכילה, ישנו איסור מורחב על כל הנאה ותועלת שניתן להפיק מהדבר האסור. איסור ההנאה כולל לדוגמה איסור על האכלת בעלי חיים בדבר האסור וכן על מכירתו לאינו יהודי. ישנם איסורי הנאה האסורים מן התורה, ויש שאסורים רק מדברי חכמים ('מדרבנן').

לפי דעת רבי אבהו בשם רבי אלעזר, שהתקבלה להלכה, בכל איסור בו נאמר בתורה "לא תאכל", "לא יאכל" או "לא תאכלו" - האיסור כולל גם איסור בהנאה, אלא אם נכתב במפורש אחרת. דוגמאות להיתר הנאה ממאכלות אסורות הם איסור אכילת חלב ואיסור אכילת נבלה.

דוגמאות

מדאורייתא

• עבודה זרה - כולל הנאה מאפרה לאחר שריפתה
• יין שגוי ניסך לעבודה זרה, המכונה "יין נסך"
• גופת אדם מת (למעט שיער)
• שור הנסקל (שור שהרג אדם, ונידון למוות בבית דין)
• בשר שבושל בחלב

מדרבנן

• חמץ שעבר עליו הפסח
• "סתם יינם": יין של גוי, או שנגע בו גוי, או ששהה ליד גוי ללא השגחה. גזירה זאת היא הרחבה של דין יין נסך, והיא הופכת כל יין שנגע בו גוי ליין החשוד בכך שהוקדש לעבודה זרה, דבר ההופכו ליין נסך האסור בהנאה מן התורה. עם זאת מקור נוסף הובא לגזירת חכמים זו: "יינם משום בנותיהם".

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.