לדלג לתוכן

שנות ה-60 של המאה ה-20

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משמאל למעלה, בכיוון השעון: חיילים אמריקנים זוחלים על הקרקע במהלך מלחמת וייטנאם, להקת הביטלס היוותה חלק מרכזי בתקופת "הפלישה הבריטית" אשר במסגרתה יוצרי רוק'נ'רול רבים מבריטניה חצו את האוקיינוס האטלנטי והחלו להופיע ולהשפיע על המוזיקה בארצות הברית, נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי נרצח ב-1963 בעת שכיהן כנשיא במשך שלוש שנים, פעיל זכויות האדם ההאמריקני מרטין לותר קינג ג'וניור נושא בפני 250 אלף מפגינים את הנאום המפורסם יש לי חלום ב-1963 בו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארצות הברית, מיליונים משתתפים בפסטיבל וודסטוק 1969 אשר נחשב כבולט מבין פסטיבלי הרוק שנערכו בשנות השישים וכאירוע חברתי מעצב של דור שלם בעולם המערבי בכלל וארצות הברית בפרט, בתום מלחמת ששת הימים כלי צמ"ה ישראלים מפנים את הריסות שכונת המוגרבים אשר הייתה במקום בו תיבנה לאחר מכן רחבת הכותל המערבי (יולי 1967), שליט סין מאו דזה-דונג משיק את תוכנית הרפורמה הסינית הקפיצה הגדולה קדימה אשר נכשלת כליל ומביאה לתוצאות הרות אסון ולרעב המוני בו גוועו 20 עד 30 מיליון איש עד 1961, ב-20 ביולי 1969 בוצעה הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח אשר במסגרתה האדם הראשון בתולדות האנושות הילך על אדמת הירח.
מאות:
המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21
עשורים:
1940–1949 - 1950–1959 - 1960–1969 - 1970–1979 - 1980–1989
שנים:
<<< - 1960 - 1961 - 1962 - 1963 - 1964 - 1965 - 1966 - 1967 - 1968 - 1969 - >>>

שנות ה-60 של המאה ה-20 (בקיצור: שנות השישים או באנגלית הסיקסטיז) היו העשור השביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1960 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1969.

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, אשר כמעט והגיעה לשואה גרעינית בשנת 1962. המלחמה מצאה את ביטויה הן במישור הצבאי (מלחמת וייטנאם, ובמידת מה גם מלחמת ששת הימים) והן במישור הטכנולוגי (המירוץ לחלל, שראשיתו בשיגור האדם הראשון לחלל ושיאו במסעה של אפולו 11 שהנחיתה את האדם הראשון על הירח). הקמתה של חומת ברלין והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המחישו את הקרע המתמשך בין שתי מעצמות העל. כחלק מהתמודדותה של ארצות הברית עם איומי המלחמה הקרה בחרו תושבי ארצות הברית בג'ון פיצג'רלד קנדי כנשיא ה-35 של ארצות הברית, בשנת 1963 של אותו עשור נרצח קנדי בדאלאס, טקסס.

התקופה עומדת בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי ועצמאותן של מושבות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד באפריקה, שבה גל הלאומיות נתפס כבלתי ניתן לעצירה. תביעות לשוויון זכויות נתנו אותותיהן גם בעולם המפותח, ובמיוחד הפגנות המחאה של אפרו-אמריקאים בארצות הברית בהנהגתו של מרטין לותר קינג. השלב הראשון של "הגל השני" של הפמיניזם, הפמיניזם הליברלי, החל עם פרסום ספרה של בטי פרידן "המסתורין הנשי" בשנת 1963.

עשור זה הוא חלק מנקודת השיא של שיעור הצמיחה הכלכלית בהיסטוריה – שיא שלא נשבר גם בראשית המאה ה-21[1].

ואולם נראה שיותר מכל, ייזכר העשור בשל תרבות הצעירים המתירנית, שהתפתחה באמריקה הצפונית ובאירופה (ילדי הפרחים) בד בבד עם התרחבות מערכת תקשורת ההמונים. תרבות זו, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה נגד איסורים מיניים וחברתיים ארוכי-שנים, בנצלה את תפוצת המריחואנה ואת פיתוח הגלולה למניעת היריון. להקת הביטלס ואמן הפופ אנדי וורהול נתפסו כחלוציה של תרבות זו. בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת.

במהלך שנות ה-60 גדלה אוכלוסיית העולם מ-3.0 ל-3.7 מיליארד בני אדם. בסך הכל היו במהלך העשור כ-1.15 מיליארד לידות וכ-500 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם.

הדור שנולד במחצית הראשונה של שנות ה-60 (יחד עם ילידי המחצית השנייה של שנות ה-50) מכונה דור הבייבי בום. הדור שנולד במחצית השנייה של שנות ה-60 (יחד עם ילידי המחצית הראשונה של שנות ה-70) מכונה דור ה-X.

בישראל שנות ה-60 מזוהות בעיקר עם משפט אייכמן, מלחמת ששת הימים, ומלחמת ההתשה.

אירועים עולמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות בינלאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת וייטנאם (1955–1975)
ב-1961 היו הכי הרבה מדינות בעולם שהיו תחת השפעה סובייטית (לאחר המהפכה הקובנית של 1959 ולפני הפיצול הסיני-סובייטי ב-1961)

הסכמים ומשברים בין-יבשתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות בינלאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכסוכים פנימיים ותמורות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערב אירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרח אירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פועלי בניין גרמניים במזרח גרמניה מקימים את חומת ברלין. צולם ב-20 בנובמבר 1961

המזרח התיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח הרחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטין לותר קינג באנדרטת לינקולן במהלך "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה ושוויון", 28 באוגוסט 1963, עת נשא את נאומו "יש לי חלום"

אמריקה הדרומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1969 מועמר קדאפי תופס את השלטון בלוב בהפיכה צבאית בה מודח המלך אידריס

תנועות חברתיות ופוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת תרבות הנגד והמהפכה החברתית של שנות ה-60

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של העשור צעירים רבים במדינות העולם המערבי החלו להתקומם נגד הנורמות השמרניות של התקופה. בעקבות כן נוצרה "תרבות נגד", שהובילה למהפכה חברתית ברחבי העולם המערבי במהלך העשור. תנועת תרבות הנגד החלה בארצות הברית כתגובה נגד השמרנות והקונפורמיות החברתית של שנות החמישים, וכמו גם כתגובה להתערבותה הצבאית הנרחבת של ארצות הברית בווייטנאם. בני הנוער שהיו פעילים בתנועת תרבות הנגד כונו "היפים". תנועת תרבות הנגד פעלה לקידום הליברליזציה בחברה, כולל קידום המהפכה המינית, קראו שלא לבטוח באופן מוחלט ברשויות ובממשל, וחתרו להשגת שוויון מוחלט עבור נשים ומיעוטים.

התנועה נגד המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפגינה מציעה פרח לחייל בהפגנה נגד מלחמת וייטנאם, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית, 1967

במהלך המלחמה בווייטנאם מעל לחצי מיליון חיילים אמריקנים נשלחו לווייטנאם, ומעל ל-58,500 חיילים אמריקנים נהרגו במלחמה. כתוצאה מכך נוצרה בארצות הברית התנגדות ניכרת למלחמה בווייטנאם. בעוד שב-1965 רק אמריקנים מעטים מחו על המעורבות האמריקאית בווייטנאם, ככל שהמלחמה נמשכה, ומספר מקרי המוות עלה, התגברה בארצות הברית התסיסה האזרחית. הסטודנטים האמריקנים היו מבין המתנגדים העיקריים למלחמה, ועל כן מהקמפוסים של האוניברסיטאות והקולג'ים יצאו חלק ניכר מההפגנות נגד המלחמה. ככל שהאידיאלים של התנועה התפשטו מעבר לקמפוסים של האוניברסיטאות והקולג'ים, החלו לעלות ספקות לגבי המלחמה גם בתוך הממשל עצמו.

התנועה לזכויות האזרח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התנועה לזכויות האזרח
המצעדים מסלמה למונטגומרי: שוטרי מדינת אלבמה ממתינים למפגינים ב"יום ראשון העקוב מדם"

במהלך המחצית השנייה של שנות ה-50 ובמהלך כל שנות ה-60 אפרו-אמריקאים בארצות הברית החלו לפעול להוצאה מחוץ לחוק של האפליה הגזעית שהתקיימה עד אז נגד שחורים בארצות הברית. התנועה התאפיינה בקמפיינים של התנגדות אזרחית (אנ') רבים. בין השנים 1955 עד 1968 המעשים המרובים של אי-ציות אזרחי ומחאה לא-אלימה תרמו למשבר בין פעילים בתנועה לבין רשויות השלטון. במקרים רבים הממשל הפדרלי, הממשל המקומי, חברות וישובים שונים נאלצו להגיב באופן מיידי להפגנות, וכתוצאה מכך סוגיית חוסר השוויון קיבלה סיקור תקשורתי נרחב בכלי התקשורת ברחבי העולם. צורות של מחאה או אי-ציות אזרחי כללו מקרים של חרם צרכנים כמו חרם האוטובוסים של מונטגומרי שצלח, הפגנות "Sit-in" (אנ'), צעדות הפגנה כגון המצעדים מסלמה למונטגומרי (1965) באלבמה, וכן מגוון רחב של פעילויות לא אלימות אחרות.

הישגי החקיקה של התנועה לזכויות האזרח היו בשלב זה חוק זכויות האזרח (1964), שאסר על אפליה על בסיס "גזע, צבע, דת או מוצא לאומי" בפרקטיקת התעסוקה ובמקומות ציבוריים ; חוק זכות ההצבעה (1965), שנתן כלים לאכיפת התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, שכבר עיגן חוקתית את איסור האפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי ב-1870 ; חוק ההגירה והאזרחות (1965), אשר שינה את אופן חלוקת מכסות ההגירה לארצות הברית באופן מהותי, וביטל את "נוסחת המוצא הלאומי", שהייתה נהוגה בארצות הברית משנת 1921 ; חוק דיור הוגן (1968) (אנ'), אשר נועד למנוע אפליה גזעית נגד קונים או שוכרים.

הגל השני של הפמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הגל השני של הפמיניזם

הגל השני של הפמיניזם בארצות הברית וברחבי העולם צבר מומנטום בתחילת העשור. בעוד שהגל הראשון של הפמיניזם, אשר חל בראשית המאה ה-20, התמקד במתן זכות בחירה לנשים, וחתירה לשינוי המקרים בהם דה יורה מתקיים אי-שוויון חברתי בין גברים לנשים, הגל השני התמקד בשינוי הנורמות התרבותיות והחברתיות וחתירה לשינוי המקרים בהם דה פקטו מתקיים אי-שוויון חברתי בין גברים לנשים. באותה העת הדעה הרווחת בעולם, ובמדינות המערב בפרט, הייתה שמקומה של האישה הוא ברוב המקרים בבית, ועל כן באותה התקופה הייתה הדרה של נשים מענפים רבים בתעשייה. ועדה נשיאותית אמריקאית לבחינת מעמד האישה (אנ') מצאה, שבארצות הברית מתקיימת בפועל אפליה נגד נשים במקום העבודה ובכל היבט אחר של החיים, ובעקבות כן במהלך העשורים הבאים יושמו רפורמות משפטיות, שנועדו לקדם את הנשים בחברה האמריקנית (חוק השוויון של 1963 (אנ'), תיקון סעיף 9 לחוק החינוך (אנ'), וכו'), ואשר הסירו את המחסומים המשפטיים האחרונים שנותרו לחופש האישי של הנשים בחברה האמריקנית ולהצלחתן המקצועית. במהלך העשור פמיניסטיות רבות לקחו חלק בהפגנות לקידום מעמד האישה ולסיום אי השוויון בין נשים לגברים, כתבו ספרים על הנושא, וקידמו את השיח הציבורי בנושא, והובילו לבסוף לשינויים חברתיים ופוליטיים ולהסרת המגבלות, שהיו קיימות עד אז על נשים. בשנת 1963 יצא לשווקים ספרה המהפכני של בטי פרידן, "המסתורין הנשי", אשר ניתח את תפקיד הנשים בחברה ובחיים הציבוריים והפרטיים. בשנת 1966 התנועה החלה לגדול באופן מהותי, ובעקבות כן פרידן, יחד עם פמיניסטיות נוספות, ייסדה את הארגון הנשים הלאומי (NOW).

התנועה לזכויות להט"בים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשראת התנועה לזכויות האזרח והתנועה הפמיניסטית בשנות ה-60 נוסדה במהלך העשור גם התנועה לקידום זכויותיהם של להט"בים. בעוד שבתחילה התנועה הדגישה כי גברים הומוסקסואלים ונשים לסביות אינם שונים מהטרוסקסואלים ועל כן מגיע להם שוויון זכויות מלא, לקראת סוף העשור מטרותיה של התנועה הפכו קיצוניות יותר, כאשר התנועה תבעה את הזכות להיות שונה ועודדה גאווה להט"בית.

התנועה לזכויות להט"בים (אנ') נוסדה רק לקראת סיום העשור. ההומופוביה ברחבי ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60, הייתה קיימת הן במערכת החוק, שאיפשרה ענישה על התנהגות שנחשבה כ"סוטה", והן ביחס החברתי שהתיר אלימות, ולמעשה התיר את דמם של להט"בים. באותה העת ההומוסקסואלים בארצות הברית לא הורשו להתכנס על פי חוק. בשל כך במהלך העשור המשטרה ערכה פשיטות רבות על מקומות מפגש בולטים של הקהילה ההומוסקסואלית, בהם הגיי בר "פונדק סטונוול" (אנ') בגריניץ' וילג' שבניו יורק, במטרה לעצור הומוסקסואלים. ביוני 1969 חלה בפעם הראשונה התנגדות לפשיטות המשטרתיות. התקוממות זו, שכונתה לימים "מהומות סטונוול", נחשבת לציון דרך חשוב בתולדות תנועת שוויון הזכויות להומוסקסואלים, והביאה לשינוי משמעותי ביחס ללהט"בים בתרבות המערבית ובתרבות האמריקנית בפרט.

  • 1963: מלחמת סחר אטלנטיתגרמניה וצרפת מטילות מכס על ייבוא עופות מארצות הברית והמצב מסלים למלחמת סחר[5].
  • צמיחה כלכלית – עשור זה והעשור הקודם היו נקודת השיא של הצמיחה בהיסטוריה, שלא נשברה גם בראשית המאה ה-21[1].
  • מחקרים כלכליים – לאורך העשור מתפרסמים מספר מחקרים פורצי דרך שישפיעו על התפיסות השולטות בכלכלה העולמית בעשורים הקרובים. מחקריהם של ויליאם פיליפס, מילטון פרידמן, אדמונד פלפס ואחרים, משנים את התפיסה הרווחת שאבטלה ואינפלציה חייבות לבוא זה על חשבון זה, ומראים שזהו המצב בטווח קצר, אולם בטווח ארוך ניתן לנהל מדיניות קבועה למדי של מדדים אלו[6].

התרחשויות כלכליות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות בולטות שהוקמו בעשור זה: וולמארט (1962), קומקאסט (1963), למבורגיני (1963), נייקי (1964), אינטל (1968), DHL (1969).

התנקשויות, חיסולים, וניסיונות התנקשות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא קנדי והגברת הראשונה, ג'קלין, לצד מושל טקסס ג'ון קונלי ואשתו, נוסעים בלימוזינה הנשיאותית רגעים ספורים לפני ההתנקשות
המהפכן הארגנטינאי צ'ה גווארה מוצא להורג בבוליביה ב-1967

ההתנקשויות, החיסולים, וניסיונות ההתנקשות הבולטים ביותר במהלך העשור (לא בהכרח רק רציחות פוליטיות):

אסונות טבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסונות מעשי ידי אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע וטכנולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוחים טכנולוגיים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים מדעיים בתחום הרפואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלולה למניעת היריון מאושרת לראשונה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי ב-1960

הישגים מדעיים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות פופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שנות ה-60 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
הגעת הביטלס לארצות הברית במהלך 1964, ובמיוחד ההופעה בתוכנית האירוח "המופע של אד סאליבן", סימנה את תחילת תקופת "הפלישה הבריטית" בתולדות המוזיקה אשר במסגרתה מספר גדול של להקות רוק אנד רול, להקות קצב ולהקות פופ מבריטניה זכו לפופולריות עצומה בארצות הברית.

מגמות אופנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אופנה במדינות המערב בשנות ה-60 של המאה ה-20

מגמות אופנה בולטות במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20:

  • טרופיקליה – זרם תרבותי שמתפתח בברזיל בעשור זה, בהשפעת תנועת האוונגרד האמנותי ותרבות הפופ המקומית והבינלאומית. הטרופיקליה מאופיינת בסגנון אסתטי מובהק, וקידמה גם יעדים חברתיים ופוליטיים הנוגעים לחיים תחת משטר צבאי, שמונהג בתקופה זו בברזיל[14].
  • ויברטור – משווקים ונמכרים בגלוי לראשונה בעשור זה[15].
  • משחקים בולטים שמופיעים לראשונה: סטרטגו (1961), פלונטר (1966).

אישים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגי עולם בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגי עולם שנכללו במהלך העשור בצמרת רשימת אנשי השנה של המגזין "טיים":

שחקנים / אנשי בידור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילים חברתיים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקאים ולהקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחמד עלי, 1966

שנות ה-60 בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
ראו גם – 1960 בישראל, 1961 בישראל, 1962 בישראל, 1963 בישראל, 1964 בישראל, 1965 בישראל, 1966 בישראל, 1967 בישראל, 1968 בישראל, 1969 בישראל

אירועים משמעותיים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל ידעה במהלך רוב העשור שקט ביטחוני יחסי (למעט תקריות לאורך הגבול הסורי ופעולות חבלה ראשוניות של ארגון פת"ח הפלסטיני). דוד בן-גוריון פרש מהחיים הפוליטיים.

גלי עליה גדולים, בעיקר ממרוקו ומרומניה, הגיעו לישראל.

ב-1961 נלכד פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן על ידי המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים והובא למשפט בישראל. במהלך משפטו נחשפו פרטים רבים וקשים על השואה, והחברה החלה לגלות יותר עניין בנושא הכאוב. אייכמן נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג ב-1962.

ב-1964 זכתה ישראל בפעם הראשונה והיחידה בגביע אסיה בכדורגל, ובשני הטורנירים הנוספים של גביע אסיה בכדורגל בעשור זה (1960, 1968), זכתה ישראל בסגנות ובמקום השלישי בהתאמה.

ב-24 במרץ 1966 מתחילים שידורי הערוץ הלימודי של ישראל, שנקרא בשלב זה "נאמנות הטלוויזיה הלימודית".

אין ספק שהאירוע המשמעותי בתקופה זו היה מלחמת ששת הימים (שנערכה בין ה-5 עד 10 ביוני 1967), שפרצה לאור הסלמה מהירה במצב הביטחוני. ישראל הדהימה כשהביסה את צבאות מצרים, סוריה וירדן, השמידה את חילות האוויר שלהם תוך מספר ימים והכפילה את השטח שבשליטתה פי ארבעה ויותר – במהלך המלחמה ישראל כבשה את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את רצועת עזה ואת הגדה המערבית, ושחררה את ירושלים לרבות העיר העתיקה. השיפור הכלכלי שחל לאחר המלחמה תרם אף הוא לתחושת האופוריה במדינה היהודית. רבים, בעיקר בקרב הציונות הדתית, דיברו על השיבה ל"נחלת אבות" בירושלים העתיקה ובערים אחרות. קו הפסקת האש החדש כונה "הקו הסגול". בעקבות המלחמה הפך "הקו הירוק" לגבול אדמיניסטרטיבי בין שטחים הנתונים למרות ישראל. החוק הישראלי חל על השטחים שבתוך הקו הירוק, וכן על החלק המזרחי של ירושלים (שאוחד עם החלק המערבי) ועל רמת הגולן (מאז 1981). רוב השטחים שמחוץ ל"קו הירוק" כפופים לממשל מיוחד.

ב-1968 הצוללת הישראלית אח"י דקר, אשר עשתה דרכה מנמל פורטסמות' באנגליה לנמל חיל הים בחיפה ועליה 69 אנשי צוות, טובעת בדרכה לישראל. רק לאחר כ-30 שנה של חיפושים חוזרים ונשנים, עם עזרה מכוחות בין-לאומיים בהיקף חסר תקדים, נמצא גוף הצוללת בין כרתים לבין קפריסין ב-28 במאי 1999.

ב-2 במאי 1968 מתחיל השידור הציבורי של ישראל (הערוץ הראשון), עם הצגתו של מצעד צה"ל ביום העצמאות בשידור חי.

תרבות ישראלית פופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
  2. ^ גילי חסקין, משבר הטילים בקובה
  3. ^ היסטוריה של אמנות סין, באתר New World Encyclopedia
  4. ^ Desert Sun, Number 235, 6 May 1965 (ארכיון)
  5. ^ טראמפ, סין, הכלכלה הגלובלית וישראל, באתר אוניברסיטת תל אביב
  6. ^ Can a Bank Change? The Evolution of Monetary Policy at the Bank of Canada 1935–2000, בנק קנדה
  7. ^ 1 2 3 רשימת הסופות הקטלניות ביותר בארצות הברית, באתר המעבדה האטלנטית לאוקיינוגרפיה ומטאורולוגיה
  8. ^ 1963: Thousands killed in Yugoslav earthquake, BBC
  9. ^ CHOLERA, Austin Community College (ארכיון)
  10. ^ Pandemic Influenza Risk Management, ארגון הבריאות העולמי(הקישור אינו פעיל, 31.12.2023)
  11. ^ The History of Fax (from 1843 to Present Day), faxauthority
  12. ^ Japanese animation dominates industry, walterborolive
  13. ^ 1 2 A Brief History of Disability Sports, disabilitysport.org
  14. ^ Blood on the ground
  15. ^ The vibrator: from medical tool to revolutionary sex toy, BBC
  16. ^ John F. Kennedy: 1961 - Person of the Year: A Photo History - TIME
  17. ^ TIME Magazine Cover: Pope John XXIII, Person of the Year - Jan. 4, 1963 - Person of the Year - Religion - Christianity - Popes - Catholicism
  18. ^ 1 2 Lyndon B. Johnson: 1964, 1967 - Person of the Year: A Photo History - TIME