רון ארד
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| רון ארד | |
| לידה |
5 במאי 1958 מגדיאל |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1988 (בגיל 30)  |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | הנדסה כימית בטכניון |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-1978 |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| נווט קרב במטוס פנטום בטייסת 69 | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת לבנון הראשונההלחימה ברצועת הביטחון | |
  | |
רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958 - נעדר) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי, שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה מדקירה בכתף.[1]
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת דרכו
בנם של דב ארד (1930–1972) ובתיה לבית דסקל (1934–2002), יהודים ילידי רומניה. גדל במגדיאל (כיום שכונה בהוד השרון), למד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב.[2] סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. במהלך שירותו זכה ל"רישום לזכות" ממפקד חיל האוויר דוד עברי, לאחר שבמהלך טיסת לילה בפנטום בינואר 1980, לקח את השליטה על המטוס לאחר שהטייס לקה בוורטיגו.[3] ב-1982 בגיל 24 נשא לאישה את תמי ארד (תמר גלעד) ובשנת 1985 נולדה בתם יובל. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן בתקופת לימודים אך שירת בטייסת כהצבת חירום (הצ"ח).
נפילתו בשבי
במסגרת שירות בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע "בית אבא 12",[4] לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תמרון השלכת חימוש שגוי גרם לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עמו נותק. הניסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988. העיתון "מעריב" פרסם בשנת 2008 כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נרצח על ידי שוביו בליל 3 במאי 1988, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חזבאללה בכפר מיידון או נהרג כאשר ניסה להימלט.[5]
במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.
מאמצי החיפוש
בשנים 1986–1994 נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר חזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. ניסיון זה לא עלה יפה, ורוב החטופים שוחררו לבסוף בשנת 2000, כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב-2004. באוגוסט 1988, הודיע חזבאללה שרון ארד בידיו. בעקבות חיסולו של מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן (מידע התקבל בעקבות מבצע שנוהל על ידי ישראל פרלוב). באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים. בפברואר 1995 אמר גולה איראני, מנושר מוקבר, בריאיון לרדיו בלוס אנג'לס, שרון ארד חי וכלוא בבית סוהר של המודיעין האיראני באיספהן, ושבעקבות ניסיון בריחה נותח והוא משותק ברגליו ומרותק לכיסא גלגלים. באותו חודש התראיינו ל"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני שני אזרחים גרמנים שהיו כלואים באיראן, ולדבריהם שמעו שטייס ישראלי כלוא בבידוד. באפריל 1996 הודיע ארגון "המדוכאים עלי אדמות" שרון ארד בידיהם וכי הם יוציאו אותו להורג בתוך 48 שעות.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן.
ב-26 בדצמבר 2000 הושלמה עסקה[6] עם חזבאללה בתיווך גרמני ובה התקבל בישראל רובה ההישרדות האישי של רון ארד בהתאם לדרישת ישראל לקבלת אות חיים ממנו. במסגרת העסקה שוחררו 40 פלסטינים ו-12 לבנונים. ביולי 2001 אמר העיתונאי הסורי, ניזאר נאיוף, שהשתחרר במאי מהכלא הסורי, שהוא ראה את ארד באוגוסט 1993 בבית כלא סורי. "ב-7 באוגוסט 93' הוא היה חי", אמר נאיוף לשבועון הצרפתי "לה פואן". "באותו יום לקחו אותו האנשים שהחזיקו בו לחדר רחצה כדי להתרחץ. מצבו הפיזי היה טוב. אם משהו רע קרה לאחר מכן זה היה מעשה סודי שעליו החליטו הגורמים שהחזיקו בו כדי למחוק את התיק וכדי לא להסתבך". בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהראן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין 1995 ל־1997 בלבנון. הרב הצבאי הראשי הסכים להכיר בו כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אולם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לכך. באותו דו"ח צוין שארד הוחזק באיראן כנראה עד שנת 1994. לפי הדו"ח, לאחר חטיפת דיראני בידי ישראל, חששו האיראנים כי הוא ישבר בחקירה ויגלה שארד נמצא על אדמתם, ולכן הם העבירו את ארד בחשאי בחזרה ללבנון. דעת מיעוט מבין אנשי הצוות שכתבו את הדוח גרסה כי ארד מעולם לא הועבר לאיראן אלא הוחזק כל השנים בלבנון על ידי משמרות המהפכה.[7][8]
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בהר דב, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1988. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי.[9] סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.
ב-15 באוקטובר 2007 ערכה מדינת ישראל עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה. בעסקה הועברו לישראל גופת אזרח ישראלי שטבע ונסחפה ללבנון, וכן היומן שכתב רון ארד בשבי (כך מדווח העיתון הלבנוני אל-אח'באר) וזאת תמורת שתי גופות מחבלי חזבאללה ועציר לבנוני.[10]
במרץ 2007 העבירה ישראל שאלות לארצות הברית, בניסיון לתחקר את הגנרל עלי-רזא עסגרי, בכיר במשמרות המהפכה האיראני ונציג משמרות המהפכה בלבנון בשנות ה-80, שנמלט מאיראן. לפי הדיווח של ה-CIA עסגרי טען כי אין לו כל מושג מה קרה לרון ארד.[11]
ב-11 ביולי 2008, במסגרת עסקה לחילופי שבויים, קיבלה ישראל שתי תמונות של ארד בהן נראה פצוע,[12] יומן מהשנתיים הראשונות לשבי ודו"ח חזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו במגע עם ארד במהלך השנתיים הראשונות לשבי, המאמצים לאתר את ארד, ומידע לפיו במהלך שהותו בכפר נבי שית במאי 1988 נמלט משביו, ייתכן שבסיוע של אחד משוביו, ונהרג לאחר שניסה להגיע לכוחות הביטחון הישראליים ששהו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בדו"ח של חזבאללה נכתב שהסיבות למותו של ארד עשויות להיות שהתמוטט, נפצע, או נפל מצוק גבוה במהלך ניסיון ההימלטות משביו ואי אפשר לאתר את גופתו, אף על פי שידוע לישראל שבשנת 2004 ניסה חזבאללה לאתר את קברו של רון ארד בכפר נבי שית. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים ערביים חזבאללה הצליח לאתר שרידי עצמות וקבר לא מזוהה. במספר מקרים הועברו לישראל דגימות עצמות לבדיקה גנטית, ונשללה השתייכותן לארד.[8] גורמי מודיעין בישראל אמרו כי הדו"ח לא חידש להם מאומה והגדירו אותו כ"קשקוש".
בשנת 2011 הוצגו היומנים, שקיבלה המשפחה בעסקת חילופי השבוים ב-2007, בתוכנית הטלוויזיה "עובדה".[13]
בפברואר 2016 פורסמה עדות חדשה מלבנון לפיה ארד נהרג עוד ב-1988, כשנתיים לאחר נפילתו בשבי.[14] לעומת זאת גורמי מודיעין שהתראיינו לתכנית זמן אמת טענו שישנן עידויות שחי עד שנת 1997.
זיכרון והנצחה
- מ-1996 מתקיימת בהוד השרון צעדה שבה משתתפים אלפי אנשים. באותו היום מתקיים יריד גדול בפארק ארבע העונות בעיר.
- מדי שנה חיל האוויר מציין את היעדרו של רון ארד במטס מיוחד של שלושה מטוסים הנמצאים במבנה חסר של רביעיית מטוסים, סמל לנווט הנעדר.
- הפזמונאי אהוד מנור כתב את השיר "לא מפקירים חבר". את הלחן הלחין חנן יובל, ובפזמון השיר מציינים את שמו: "אנחנו, רון, לא מפקירים חבר".
- שיר נוסף, מפורסם יותר, שנכתב בידי אהוד מנור, הולחן ובוצע על ידי בועז שרעבי, הוא "כשתבוא". השיר מתאר את שובו של רון ארד הביתה. גם כאן מופיע שמו בפזמון השיר: "ואז נשיר ברון, נשיר ברון".
- הכרזה "רון ארד – לחופש נולד" הופצה במאות אלפי עותקים ונתלתה על רבבות בתים בישראל.
- שבט "ארד", שבט צופים בהרצליה, קרוי על שמו.
- קריית החינוך על שם רון ארד – בית ספר על-יסודי שש-שנתי ברחובות.
- בשנת 2007 יצא לאור הספר ה-38 בסדרת הספרים "מנהרת-הזמן" מאת גלילה רון־פדר-עמית, "תעלומת הנווט השבוי", העוסק בסיפורו של ארד.[15]
לקריאה נוספת
- רן אדליסט ואילן כפיר, "רון ארד – התעלומה", הוצאת ידיעות ספרים, 2000
קישורים חיצוניים
רון ארד, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
- רס"ן רון ארד, אתר איתור נעדרים של צה"ל
- הנווט, רון ארד, נופל בשבי, באתר חיל האוויר הישראלי, 16 באוקטובר 1986
- המכתב האחרון שהתקבל מרון ארד, באתר עמותת ערים בלילה
- אריק וייס ורונן סולומון, פרשת רון ארד: החולצה שלא נבדקה, באתר nrg, 2 באוגוסט 2008
- עצומת הטייסים השבויים - לא לעסקת חילופי השבויים בלי רון ארד, באתר ynet
- יאיר לפיד, ללכת שבי אחריה, באתר ynet, 09.12.09
- ניר דבורי, דוח חדש: רון ארד מת בשבי, "חדשות 2", 10 באוקטובר 2016
עמוס הראל, 30 שנה לנפילת רון ארד: שלוש ההחמצות הגדולות, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2016
- איתי בלומנטל, 32 שנים לנפילתו בשבי: רון ארד בתמונות שטרם פורסמו, באתר ynet, 16 באוקטובר 2018
הערות שוליים
- ^ דוח חדש: רון ארד מת בשבי, מתוך מאקו, 10 באוקטובר 2016
- ^ רון ארד, באתר "בהשקט ובבטחה".
- ^ חברים מחכים לרון, בטאון חיל האוויר 200, אוקטובר 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ אמיר אורן, המלחמה שלא נגמרה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008
- ^ עמיר רפפורט, לא חגג יום הולדת, מוסף שבת של "מעריב", 9 במאי 2008
- ^ רונן ברגמן, מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 29 באוקטובר 2010
- ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 506–507
- ^ 1 2 לפתור את תעלומת רון ארד, באתר ynet
- ^ רועי נחמיאס, רון ארד בקול ובתמונה: "אני חייל בצבא הישראלי", באתר ynet, 31 באוגוסט 2006
- ^ איתמר ענברי, "ישראל קיבלה מסמכים שכתב ארד בשבי", באתר nrg, 16 באוקטובר 2007
- ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 555–556
- ^ שתי תמונות של רון ארד הגיעו למשפחתו, באתר גלי צה"ל, 14 ביולי 2008
- ^ יומן השבי של רון ארד, באתר "עובדה"
- ^ עדות חדשה על גורלו של רון ארד: מת שנתיים לאחר שנלקח בשבי, באתר וואלה, 20 בפברואר 2016
- ^ ילדים ממליצים על ספרים, באתר הארץ, 6 ביוני 2010
| בקרת זהויות |
|
|---|