לדלג לתוכן

רפסודת המדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רפסודת המדוזה
Le Radeau de la Méduse
מידע כללי
צייר תאודור ז'ריקו
תאריך יצירה 1818
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב 716 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 491 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה INV 4884 (מחלקת הציורים של הלובר) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון הלובר
פריז שבצרפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סקיצת הכנה ליצירה.
תרשים פחם - סקיצה להכנת היצירה.

רפסודת המדוזהצרפתית: Le Radeau de la Méduse) היא ציור שמן מאת הצייר הצרפתי תאודור ז'ריקו, שהוצג לראשונה בשנת 1819. הציור, שהוא אחד הסמלים של הרומנטיקה הצרפתית, מציג את ניצולי הפריגטה הצרפתית לה מדוז (המדוזה) שעלתה על שרטון מול חוף ארגן במאוריטניה בשנת 1816.

ערך מורחב – לה מדוז

בשנת 1816 יצאה הספינה הצרפתית "מדוזה" אל עבר חופי סנגל, בשליחות לואי ה-18, שביקש לשקם את ההיאחזות הצרפתית באזור. כשהייתה מול חופיה המערביים של אפריקה, עלתה הספינה על שרטון. הקברניט החליט לנטוש את הספינה, אך מכיוון שהיו רק שש סירות הצלה, בנו אנשיו רפסודה בשביל שאר הנוסעים. לאחר שראו כי גרירת הרפסודה אינה אפשרית, חתכו אנשי הצוות בסירות ההצלה את חבלי הגרירה והפקירו את הרפסודה לגורלה. בעוד שעל סירות ההצלה עלו הקצינים ובני המעמד הגבוה, הועלו לרפסודה פועלים, חיילים ומלחים פשוטים ולא ניתנה לה כמעט אספקה, פרט ליין וביסקוויטים בכמות בלתי מספקת.

המצב ברפסודה הלך והחמיר במהירות. בלילה הראשון התאבדו או מתו 20 מהנוסעים, בלילה השני שתו החיילים והמלחים, שהיו בטוחים במותם הקרב, לשוכרה. חלק מהחיילים, ששירתו עוד בצבא נפוליאון בונפרטה, לפני שיבת המונרכיה, ביקשו לבצע מרד ועל הרפסודה התחולל קרב דמים. ביום הרביעי החלו הניצולים אוכלים את גופות חבריהם המתים. לאחר שמונה ימים השליכו החזקים שבנוסעים את החלשים והפצועים המיימה. מתוך 150 איש שהיו על הרפסודה ביום טביעת האונייה נותרו 15 בלבד, אשר ניצלו שבוע לאחר מכן.

כאשר נודע סיפורה של הרפסודה בצרפת התחוללה סערה ציבורית. אל הזעזוע מתיאורי האיבוד המהיר של המוסר האנושי, נוספה ביקורת על רקע מעמדי וגזעי. מבקרים חברתיים ראו ברפסודה סמל למדיניות המלוכנית החדשה-ישנה, שהעדיפה להציל את בני המעמדות העליונים ולהפקיר את העניים לגורלם.

על רקע זה ביקש ז'ריקו לזעוק את זעקתו, תוך שימוש בציור בעל מאפיינים הירואיים, שאפיינו במסורת של הציור הצגת סצנות מיתולוגיות או תנ"כיות, אך המציג למעשה אירוע אקטואלי. ז'ריקו שילב במופגן בציור דמויות שחורות-עור (בפרט האיש המנופף מן התורן), כמחאה נגד העבדות שטרם בוטלה בצרפת באותה עת.

תיאור הציור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור בעל הממדים הגדולים (כמעט 5 מטרים על 7 מטרים) היווה הצהרה פוליטית המביעה ביקורת פוליטית סמויה באמצעות הצגת ביקורת גלויה על רב החובל של הספינה, שהיה חסר ניסיון ונבחר לתפקידו בשל קשריו הפוליטיים, ובעקיפין על שולחיו - המלך והממשלה הצרפתית. זהו ציור היסטורי, וחדשנותו בהצגת אירוע מההיסטוריה הקרובה (אירוע שאירע שנתיים קודם לכן, והיה למעשה אירוע חדשותי).

הדמויות מתוארות בסגנון נאו-קלאסי, אולם הציור רומנטי באופיו, ונטורליסטי בתיאור סצנת הים, לבוש הדמויות והבעת הרגשות על פניהם (תיאורים אשר לא מופיעים בסגנון הנאו-קלאסי). הציור שונה מהסגנון הנאו-קלאסי בכך שהוא מציג דמויות אנשים פשוטים ולא של גיבורים מיתולוגיים.

כהכנה לציור היצירה, ועל מנת שתיראה ריאליסטית, תיאודור ז'ריקו בן ה-25 התאמן בציור גופות בבית החולים בוז'ון. ז'ריקו אף ביקש מחבריו, בהם הצייר אז'ן דלקרואה, לדגמן עבורו (דלקרואה הוא הדמות הפונה מטה וזרועותיו פרוסות), ושניים מהניצולים, אנרי סאביניי (Henri Savigny) ואלכסנדר קורייר (Alexandre Corréard), עימהם נפגש ז'ריקו, מופיעים לרגלי תורן הרפסודה.

הציור ממחיש אירוע שתואר על ידי אחד הניצולים - הרגע בו הניצולים ראו ספינה באופק, אולם זו לא הבחינה בהם ונעלמה. הציור מנסה להציג את אותו רגע בו תקוות הניצולים הפכה לייאוש. הספינה (בשם ארגוס) שבה שעתיים מאוחר יותר והצילה את הניצולים.

אזכורים בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור היווה השראה ליצירות אמנות רבות, ובהן יצירות ספרותיות ומוזיקליות. "הרפסודה", ספרה של ארבלה אדג' (אנ') משנת 2006, הוא סיפור דמיוני המתאר את ציור היצירה על ידי ז'ריקו. היצירה מוזכרת ברומן "שתיקת הכבשים", והיא מופיעה על עטיפת האלבום "Sail Away" של להקת הרוק Great White (אנ'). הציור מהדהד ביצירתה של קארה ווקר על שער הניו יורקר (27.8.2007) כביקורת על ממשלת ארצות הברית בעקבות הוריקן קתרינה שהרס את ניו אורלינז.

כמו כן הסופר הבריטי ג'וליאן בארנס הקדיש פרק שלם בספרו "תולדות העולם בעשרה וחצי פרקים", חציו לציור וחציו לסיפור שמאחוריו.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפסודת המדוזה בוויקישיתוף


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תולדות העולם בעשרה וחצי פרקים, פרק 5.