תקרית ליברטי

סמל אוניית הביון ליברטי.

נזקי הירי על דופן אוניית הביון.

נתיב אוניית הביון במהלך התקרית, 8 יוני 1967.

במהלך תקרית ליברטי הותקפה אוניית הביון USS Liberty של צי ארצות הברית, על ידי צה"ל ב-8 ביוני 1967, ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

מקור התקרית בשלשלת טעויות שנעשו בשני הצדדים. כדי לְהָזֵם את הודעת נאצר כי תקיפת שדות התעופה המצריים נעשתה על ידי מטוסים אמריקאיים, הצהירה ארצות הברית בעצרת האו"ם ב-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקאיים במרחק מאות מילין מאזור הלחימה. בעת ההצהרה הייתה ליברטי בחלקו המערבי של הים התיכון. חמישה מברקים של רשות הביטחון האמריקאית NSA שהורו לאונייה שלא להתקרב לאזור הלחימה לא הגיעו אליה.

בליל 7/8 ביוני הופגז כח שריון בפיקוד ישראל גרנית שנע באזור רומני על ידי משחתת מצרית. במקביל ובלא קשר נשמעו באזור אל עריש סדרת התפוצצויות. המצפ"ע הורה לחיל הים לטפל במשחתת המפגיזה את החוף. כוח של שלוש טַרְפָּדוֹת הוזעק מבסיס אשדוד. הנתונים הראשונים שגילו הטרפדות איששו את הזיהוי כמשחתת. לאחר מכן, במהלך התקרית, נחשבה "ליברטי" לאונייה המצרית "אל-קוצייר", אוניית עזר חמושה של הצי המצרי בעלת צדודית דומה לזו של ליברטי אך קטנה ממנה. לאחר חקירות שניהלו ישראל והאמריקאים, פיצתה ישראל את ארצות הברית בסכום של כ-13 מיליון דולר.

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, ומזכיר המדינה, דין ראסק, האמינו שהליברטי הותקפה בזדון. אנשי צוות ליברטי מצידם משוכנעים כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית.

רקע

USS Liberty הייתה במקורה ספינת מטען אזרחית, מסוג ליברטי, שנקראה Simmons Victory. הצי האמריקני רכש אותה, והסב אותה ל"ספינת מחקר טכני מסייע" (באנגלית: Auxiliary Technical Research Ship; ר"ת ATRS), ספינה המשמשת לאיסוף מידע מודיעיני. היא יצאה להפלגתה הראשונה ב-1965 ונשלחה לחוף המערבי של אפריקה. במשך השנים מילאה כמה משימות, וכשפרצה מלחמת ששת הימים, נשלחה לאסוף מידע מודיעיני במזרח הים התיכון.

ב-4 ביוני, יום לפני פרוץ המלחמה, פנתה ישראל לארצות הברית ושאלה אם היא מחזיקה בספינות באזור. ארצות הברית השיבה בשלילה, זאת מכיוון שבאותה שעה עשתה "ליברטי" את דרכה אל הים התיכון והייתה מרחק קצר מפתחו. נוסף על כך, שלח הצי השישי חמש אזהרות ל"ליברטי" שלא להתקרב למרחק 100 מיילים מהחוף בסיני. הודעות אלו לא נקלטו.

ב-5 ביוני פרצה המלחמה. "ליברטי" שייטה באותה עת במזרח הים התיכון. קפטן הספינה ויליאם ל' מק'גונאגל ביקש מהצי לשלוח משחתת שתלווה את "ליברטי" ותשמש לה מרכז תקשורת נוסף. למחרת הגיעה תשובתו של הצי השישי: "ליברטי היא ספינה אמריקנית מזוהה ששטה במים בינלאומיים. היא אינה חלק מהסכסוך, ואין סיבה כי יתקוף אותה איש. הבקשה נדחית". עם זה, הצי הבהיר בתשובתו כי במקרה הבלתי סביר של התקפה, ייחלצו לעזרתה מטוסי קרב אמריקניים בתוך עשר דקות בלבד.

לאחר התקיפה האווירית הישראלית עם פתיחת המלחמה מבצע מוקד, פנו המצרים לסובייטים ודרשו את מעורבותם במלחמה. הטענה המצרית הייתה שהתקיפות מהים היו על ידי מטוסי ארצות הברית. נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון הודיע כי לארצות הברית אין אף כלי שיט בטווח טיסה מהחוף המצרי.

התפתחות התקרית

הגילוי המוקדם שאבד

טרפדות שלקחו חלק בתקיפה.

בבוקר 8 ביוני, יום ההתקפה, חלפו מעל הליברטי מספר מטוסים. ישנה מחלוקת באשר למספרם המדויק. לפחות אחד מהם היה מטוס מטען מסוג נורד. כמו כן נצפה מטוס דקוטה ויש עדויות שגם מטוסי מיראז' 3 חלפו בקרבתה. ניצולים רבים העידו כי המטוסים חלפו קרוב מאוד ומנועיהם הרעידו את סיפון הספינה. עוד טענו שהטייסים נופפו להם לשלום והם השיבו להם חזרה.

האונייה אותרה על ידי סיור אוויר בבוקר לפני שהותקפה. סא"ל אורי מרץ, נציג המודיעין הימי במוצב הפיקוד המטכ"לי בקריה בתל אביב, קיבל את הדו"ח של סייר האוויר, ובכלל זה תיאור האונייה ומספר הדופן שלה. על סמך תחקור הסייר, ובעזרת השנתון Janes זיהה מרץ את הספינה כאוניית הביון האמריקאית "ליברטי". הוא העביר על כך דיווח לענף המודיעין הימי במפקדת חיל הים בחיפה, ואף הדגיש את הדמיון בין צללית האניה לזו של אניית העזר המצרית "אל קוצייר". הדיווח של מרץ הועבר לגורמי המבצעים והשליטה בחיל הים, אך כשהספינה התגלתה שוב, בצהריים, לא נעשה הקישור הנדרש, כי איתורה וזיהוייה הקודם נמחקו מהלוחות. לפני הצהריים שינתה "ליברטי" כיוון דרומה, לעבר חצי האי סיני, לאחר ששטה בכיוון מזרח. הספינה הפליגה במהירות של 5 קשר מחוץ לגבול המים הטריטוראלים שקבעו המצרים בסיני, מרחק של 21 קילומטרים מהחוף באל-עריש.

בשעות הצהריים הגיעה למפקדת חיל הים דרישה לטפל במשחתת מצרית המפגיזה את כוחות צה"ל באל-עריש. בחיל הים זכרו את הפגזת חיפה על ידי הספינה איברהים אל אוול במהלך מבצע קדש ושלחו מנמל אשדוד שלוש טרפדות ליירוט האונייה. הספינות התקרבו וקלטו במכ"ם מטרה מתרחקת. חישוב מהירות המטרה היה שגוי (מעל 28 קשר) חיזק את ההערכה כי מדובר במשחתת.

מפקד פלגת הטרפדות העריך שלא יצליח להשיג את המשחתת המתרחקת וביקש סיוע אווירי. שיקול נוסף היה בהשוואת מערכות הנשק מצביעה כי באור יום יתרון ברור למשחתת לכן היה רצוי שתפגע על ידי מטוסים ויכולתה הקרבית תקטן.

התקיפה האווירית

הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)

המטוסים שהוזנקו דיווחו על אוניה צבאית בצבע אפור בעלת שני תרנים, ארובה אחת ושלושה תותחים. תיאור זה מתאים למשחתת תוצרת בריטית מדגם Z שנמכרה למצרים. על סמך זיהוי שגוי זה אישר יצחק רהב במפקדת חיל הים לתקוף את האוניה. בשעה שתיים אחר הצהריים תקפו את "ליברטי" שני מיראז'ים בירי תותחים וברקטות. לאחר מכן הפציצו אותה מטוסים אחרים בפצצות נפל"ם.

יפתח ספקטור, הטייס שהוביל את התקיפה האווירית הראשונה, מספר כי הוא ובן זוגו לתקיפה לא הצליחו להבחין בדגלים מתנפנפים על הספינה. בקר הטיסה דיווח לו בקשר שזו אוניית מטען מגויסת של המצרים שתקפה את כוחות צה"ל באל-עריש, והורה לו לתקוף ולעצור אותה. לאחר שנחת ספקטור בבסיס חצור סיפר לו קצין המבצעים התורן, דוד עברי, כי זו הייתה אוניה ישראלית, מה שלדברי ספקטור גרם לו זעזוע עמוק ויסורי מצפון קשים.

תקיפת הטרפדות

אונית עזר חמושה של חיל הים המצרי אל-קוצייר בעלת צדודית דומה לליברטי.

ספינות הטורפדו התקרבו לאוניה אפופת עשן ולפי הצדודית הבינו שזו איננה משחתת. החל ניסיון לזהותה מחדש באיתות אור שנענה באש מקלעים מצד האוניה. לדברי המפקד האמריקאי, קפטן מק'גונאגל, כעשרים דקות לאחר התקיפה האווירית התקרבו אל "ליברטי" שלוש ספינות טורפדו שנשאו דגלים וסימני זיהוי ישראליים. משהבחין מק'גונאגל, כי הן נמצאות בעמדות שיגור, הורה לירות אליהן במקלע. מק'גונאגל זיהה איתות אור מאחת הספינות הישראליות, אך לא הצליח להבין מה נאמר בהודעה בגלל העשן והאש בספינה. הוא הורה לאנשיו לנצור את נשקם, אך לרוע המזל לא הובנה הפקודה כהלכה עקב הבלבול, ושני מקלעים כבדים נוספים פתחו באש לעבר הספינות.

הפתיחה באש מהאניה ליברטי הפסיקה את תהליך הזיהוי. הטרפדות דיווחו למפקדת חיל הים ”הוא יורה עלי” וקיבלו אישור לתקיפה. הטרפדות נכנסו לתקיפה וירו חמישה טילי טורפדו. הליברטי נקטה בהתחמקות ורק אחד מטילי הטורפדו פגע במרכז ה"ליברטי" בצדה הימני, ופער בה חור גדול. מפקד האוניה אטם את המדורים הקרובים לפגיעה ומנע את טביעתה. איטום המדורים מנע מאנשי צוות שהיו בהם להיחלץ ונוספו להרוגים.

בשלב זה סברו הטרפדות כי מדובר באונית עזר חמושה של הצי המצרי אל-קוצייר לשעבר האמירה פאוזינה. התקרבו ל"ליברטי" וירו לעבר צוותי המקלעים על הסיפון. כחלק ממערכת ההשחרה^{[דרוש מקור]} הושמעו טענות שהאש כוונה אל ימאים שהכינו את סירות ההצלה. למעשה הנשק שהופעל מספינות קטנות בטווח של כ-1000 מטר אינו מאפשר דיוק מיוחד^{[דרושה הבהרה]}.

ניסיונות לעזרה

לוח זיכרון ל-34 חללי התקרית, המוצב במוזיאון ההעפלה וחיל הים, ביזמת ותיקי פלגת הטרפדות.

כאשר התברר ש"ליברטי" איננה מצרית, חזרו הטרפדות והציעו עזרה אך מקגונאגל סירב. מתוך 294 ימאים אמריקאיים בצוות ה"ליברטי", נהרגו 34 ונפצעו 171. מייד לאחר ההתקפה, יידעה ישראל את שגרירות ארצות הברית בתל אביב בעניין, והציעה להעביר במסוק את הנספח הימי לספינה. הנספח הגיע למקום במסוק אך מפקד האניה לא אישר למסוק להתקרב אליה וודאי שלא לנחות. כך נמנעה האפשרות להעביר פצועים קשה לבתי החולים בישראל ולהציל אותם.

הטרפדות והמסוקים קיבלו הוראה לפנות את האזור. מטוסי הצי הששי הוזנקו על מנת להגן על האניה והוחזרו בהוראת שר ההגנה רוברט מקנמארה. הנושא נהיה בסיס לטענה שארצות הברית החליטה למחול על ההתקפה. בפיקוד צה"ל מספרים כי אחרי שהתגלתה הטעות בזיהוי, התעורר חשש בצה"ל שהספינה שהותקפה הייתה סובייטית. דבר שעלול היה לגרור "תגובה רוסית הולמת" ולסייע בכוונת המצרים להכניס את ברית המועצות למלחמה.

אף על פי שנפגעה קשה, הצליחה "ליברטי" לעזוב את האזור בכוחות עצמה. ספינות של הצי השישי ליוו אותה למלטה, שם בוצעו בה תיקונים ראשוניים. לאחר כחודש חזרה לארצות הברית. האניה לא שימשה יותר בכל תפקיד שהוא והוצאה משירות ביוני 1968, שנה וחודש לאחר התקרית. חמש שנים לאחר מכן, מכר אותה הצי האמריקאי לסוחרי גרוטאות.

כשנה לאחר התקרית פיצתה ישראל את משפחות הנספים, את הפצועים ואת ממשלת ארצות הברית על הנזק לספינה, מבלי לקבל על עצמה את האחריות.

תאוריות קונספירציה

ההכרזה מ-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקניים בקרבת אזור הלחימה שנלקחה כנתון, המידע המלא שנמסר לשגרירות ארצות הברית בתל אביב, ההתנצלות המיידית והצעת הפיצויים למשפחות הנפגעים, התקבלו בהבנה על ידי הממשל. התגובה נראתה לחלקים בציבור האמריקאי כולל הממסד הביטחוני כמהירה מדי.

אף על פי שחקירה ראשונית הראתה שהתנהגות מושכלת של מפקד האוניה הייתה מסיימת את התקרית, קיבל מפקד ה"ליברטי" מק ג'ונאגל את מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר בארצות הברית. מתן העיטור הרם לקצין שהודה בהצהרתו כי הורה לפתוח באש על ספינות ששאלו אותו לשמו, היה מהלך ציני שנועד להסתיר את הכשלים במערכת השליטה של צי ארצות הברית ולהפנות אצבע מאשימה לצד הישראלי. המהלך הצליח ולרבים בארצות הברית קשה לקבל שהתקרית ארעה בשל רצף טעויות, ללא מניע נסתר או כוונת זדון.

שאיפת משפחות הנפגעים וצוות הליברטי לייחס חשיבות ליקיריהם שנהרגו ומשמעות לסבלם, השתלבה עם רצון אדמירלים בצי האמריקני לגולל האשמות על מזכיר ההגנה שהצר את צעדיהם בשיטות הבדיקה של העלות מול תועלת שהכניס לניהול תקציבי ההגנה. סביב התקרית התפתחו תאוריות קונספירציה רבות ומגוונות הגורסות שההתקפה הייתה מכוונת נגד האנייה על אף זיהויה כאמריקאית. הומצאו סיבות שונות שהביאו את מדינת ישראל לתקוף את הספינה. השופט האמריקני ג'י קריסטול שחקר את הנושא בארצות הברית מציג בספריו The Liberty Incident חלק מתאוריות הקשר ומזים את כולן.

ב-2014 פירסמה רשת הטלוויזיה הקטרית אל-ג'זירה תוכנית דוקומנטרית בשם The Day Israel Attacked America בה שוב מועלית תאוריית הקונספירציה.

ראו גם

• פרשת פואבלו - תקיפת ספינת ביון אמריקאית ביום 23 בינואר 1968 על ידי הצי של קוריאה הצפונית.

לקריאה נוספת

• א. ג'יי קריסטול התקיפה הישראלית ב-1967 על אוניית הריגול של צי ארצות הברית - תחקיר מסכם תרגום לעברית יעקב שרת יורם שרת, 2016.
• סא"ל מתי גרינברג, תקרית תקיפת ה"ליברטי" (8 ביוני 1967), אג"ם-מה"ד המחלקה להיסטוריה, פברואר 1982 הוצאה שנייה בעריכת סא"ל בעז זלמנוביץ 2017.
• מיכאל אורן, ההתקפה על 'ליברטי': סגירת תיק, תכלת 9 (תש"ס), עמ' 105-82.
• אורנה כץ-אתר, פרשת טיבוע אניית הצי האמריקני 'ליברטי': גלגולה של עלילה, קתדרה 142, טבת תשע"ב, 2011, עמ' 130-111.
• יפתח ספקטור, רם וברור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 114-108.
• זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 1191-1182

• Cristol, A. Jay, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy

Ship, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's

• Cristol, A. Jay, The Liberty Incident Revealed The definitive account of the 1967 Israeli attack on the U.S. Navy spy ship, Naval Institute Press, 2013

קישורים חיצוניים

• מיכאל אורן, מדוע תקפה ישראל את ה"ליברטי"?, באתר ynet, 17 בספטמבר 2008
• יוסי מלמן, עדויות חדשות: חיה"א תקף ביודעין ספינה אמריקאית ב-67, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2007
• תום שגב, תולדות הקשר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2012
• עופר אדרת, 50 שנה לתקיפת הליברטי: מסמכים חדשים מזינים את הקונספירציות, באתר הארץ, 9 ביולי 2017
• The Day America was Attacked by Israel (באנגלית)
• U.S.S. Liberty באתר הסוכנות לביטחון לאומי (באנגלית)
• USS Liberty Memorial (אתר ותיקי צוות האניה ליברטי העוסק בתאוריות הקונספירציה על התקרית.)
• ד"ר אורנה כ"ץ אתר - פרשת טיבוע האוניה ליברלי יוטיוב
• עופר אדרת, אבל המפקד, זו אוניה אמריקאית! לא חשוב, פגע בה. כשצה"ל ירה על "ליברטי", באתר הארץ, 9 ביולי 2017
• בן כספית, הקשר הישראלי תקרית ליברטי 20 במאי 2012.