ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יולי 2024

יולי
1 ביולי 2024	שלושה מחיילי חיל הספר העבר ירדני וגמליהם ב"באר חכמי הקדם" בבית לחם, צולם על ידי צלמי המושבה האמריקאית בשנות ה-30 החיילים היהודים בחיל הספר העבר-ירדני מנו כמה מאות בודדות לאורך 22 שנותיו של חיל הספר העבר-ירדני. בכל רגע נתון כללו החיילים היהודים מעשרות בודדות בשנות העשרים ובשנות השלושים של המאה ה-20 מתוך מאות חיילים בכל החיל ועד כ-150–200 בתקופת מלחמת העולם השנייה מתוך כ-3,000 חיילים בכל החיל. רובם ככולם של היהודים ששירתו בחיל הספר שימשו במקצועות תומכי הלחימה (מכונאים, אלחוטנים, חשמלאים, נהגים, פקידים וכו'). הקצינים היהודים הבודדים ששירתו בחיל שימשו בתפקידי מטה כמו קצין מנהלה ראשי והווטרינר הראשי. היהודים ששירתו בחייל היו שותפים לכל פעילויותיו הן בארץ ישראל והן מחוצה לה גם בשנות העשרים והשלושים וגם בתקופת מלחמת העולם, עת הגיעו למקומות כמו צפון סוריה ובנדר עבאס שבאיראן. אחד המקומות שבהם היה שיעורם של היהודים בקרב אוכלוסיית החיילים הכללית גבוה, היה מפקדת החיל שבזרקא שבעבר הירדן, שם הייתה ממוקמת גם סדנת הרכב המרכזית של החייל ששירתה גם את כלל כוחות בעלות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 ביולי 2024	מעטפת בּוּאַנְוִויל הוא הכינוי שניתן על ידי אספני הבולים למעטפה שנשלחה בשנת 1873 על ידי צ'ארלס דה בואנוויל מן העיר טוקיו שביפן אל העיירה סנט אולבנס שבדרום אנגליה. שלל החותמות וסימני הדואר שעל המעטפה מתעדים את המסע המפותל שעבר דבר הדואר בדרכו הארוכה, ומהווים עדות מיוחדת במינה לאופן שבו פעלו שירותי הדואר ביפן, בתקופה שבה הבשילו התהליכים שהובילו ליצירת המדינה המודרנית. חמישים ושמונה יום ארך מסעה של מעטפת בואנוויל מאחוזת יאמטו שבטוקיו אל סנט אולבנס שבהרטפורדשייר. נוהלי העבודה הקפדניים שעל פיהם פעלו שירותי הדואר הרבים, הותירו את רישומם על גבי המעטפה ויצרו את המסמך הייחודי. ככל הנראה, מעטפת בואנוויל היא המעטפה המוקדמת ביותר שנשלחה על פי נוהל המעטפות הכפולות ונותרה בידינו, והיא נחשבת לאחד הפריטים הבולאיים החשובים בתולדות הדואר של יפן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 ביולי 2024	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 ביולי 2024	קרב קרני חיטין קרב קרני חיטין הוא קרב מכריע שהתרחש ב-4 ביולי 1187, בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. בקרב נחלו הצלבנים תבוסה ניצחת. הקרב היה שיאו של מאבק שניהל צלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית. קרב זה, אשר בו נחל צלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר של ממלכת ירושלים, שלאחר הקמתה בעקבות מסע הצלב הראשון נראתה ככוח אזורי מבוסס. לאחר קרב קרני חיטין החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי – התבוסה הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לצלאח א-דין לאחריה, וממלכת ירושלים הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בלבנט. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 ביולי 2024	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 ביולי 2024	בית הכנסת האשכנזי המרכזי בסרייבו שהוקם ב-1902 יהדות סרייבו היא קהילה יהודית בת שני קהלים, ספרדי ואשכנזי, המתקיימת בעיר סרייבו בירת בוסניה והרצגובינה מאמצע המאה ה-16 ועד ימינו. במחצית השנייה של המאה ה-16 התיישבו בסרייבו סוחרים יהודים ספרדים שהגיעו לעיר בעיקר מסלוניקי. ב-1878, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית חסות על אזורי בוסניה והרצגובינה, אך סיפחה אותם דה פקטו. האוסטרו-הונגרים פעלו להפיכתה של סרייבו לעיר אירופית מודרנית ובכלל זה פיתוח תשתיות ובניין מבני ציבור. במסגרת תהליך זה היגרו לסרייבו משפחות אשכנזיות, ובהן משכילים ובעלי מקצועות חופשיים. ב-1879 נוסדה הקהילה האשכנזית בעיר, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא גדלה לכדי רבע מכלל יהודי סרייבו. ב-1902 נחנך בית הכנסת המרכזי של הקהילה האשכנזית. לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת ממלכת יוגוסלביה הייתה קהילת סרייבו אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה, והשלישית בגודלה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 לא פסח על בני הקהילה, ומספר בניה גדל בהתמדה בשל הגירה פנימית מקהילות קטנות ולא מבוססות, בעיקר ספרדיות. התהליך הוביל למשבר, בעיקר בקהילה הספרדית, אשר שליש מבניה הוגדרו עניים. שתי הקהילות פעלו יחדיו למתן סיוע לנזקקים, והשכבה האמידה ייסדה אגודות לקידום החינוך, סיוע רפואי וסיוע לנזקקים, לצד בנקים קואופרטיביים אשר תמכו בבעלי עסקים מקרב יהודי העיר. ב-1932 נחנך בית הכנסת הספרדי הגדול החדש. ב-1941, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון המדינה העצמאית של קרואטיה בשלטון האוסטאשה, הוחל ביישום הפתרון הסופי ביהודי העיר. בין ספטמבר לאוקטובר 1941, נעצרו יהודי העיר וגורשו אל מחנות ההשמדה. מוערך שכ-2,400 מתוך 9,000 יהודי העיר ניצלו ממחנות ההשמדה, וחלקם הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך ההתפרקות האלים של יוגוסלביה. כחלק מתהליך זה פרצה מלחמת בוסניה, שבמהלכה צרו כוחות סרביים על סרייבו במשך חודשים. כ-700 מיהודי סרייבו חולצו ממנה והיגרו אל מחוץ למדינה ובכלל זה לישראל. ב-2007 התגוררו בסרייבו 700 יהודים, ב-2022 התגוררו בה 500 יהודים, והיא נותרה הגדולה שבקהילות יהדות בוסניה והרצגובינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 ביולי 2024	סכר הובר סכר הובר הוא סכר קשת-כבידה מבטון מזוין שהוקם בקניון השחור של נהר קולורדו, בגבול בין מדינות נבדה ואריזונה בארצות הברית. הסכר נבנה בשנים 1931–1936 במהלך השפל הגדול, ונחנך ב־30 בספטמבר 1935 על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. בנייתו היא תוצאה של מאמץ כלכלי כביר בהשתתפות אלפי עובדים, וגבתה גם את מותם של למעלה ממאה נפשות. שמו המקורי משנת 1933 היה סכר בולדר, והוא שונה על ידי הקונגרס האמריקאי ב־30 באפריל 1947 באופן רשמי לסכר הובר, על־שם הרברט הובר, הנשיא ה־31 של ארצות הברית. משנת 1900 לערך, זוהו הקניון השחור של הקולורדו וקניון בולדר הסמוך כאתרים פוטנציאליים להקמת סכר שיביא לשליטה בהצפות שפקדו את האזור, באספקת מי השקיה ובהפקת כוח הידרואלקטרי. הקונגרס האמריקאי אישר את הפרויקט בשנת 1928. ההצעה הזוכה לבניית הסכר הוגשה על ידי קונסורציום "שש חברות בע"מ" (.Six Companies, Inc), שהחל במלאכת הבנייה בתחילת 1931. מבנה כה גדול מבטון מזוין לא נבנה מעולם, וחלק מהטכניקות יושמו ללא הוכחה מוקדמת. מזג האוויר הצחיח ומחסור במתקנים בסמוך לאתר הוסיפו גם הם על הקשיים הרבים ממילא. עם זאת, הקונסורציום מסר את הסכר לידי הממשלה הפדרלית ב־1 במרץ 1936, ובכך הקדים ביותר משנתיים את לוח הזמנים המתוכנן. סכר הובר יצר את אגם מיד, מאגר המים הגדול ביותר בארצות הברית (בתכולתו המרבית). הסכר ממוקם בסמוך לבולדר סיטי בנבדה, עיירה שנבנתה במקור לעובדי הבנייה של הסכר, כ־48 ק"מ דרומית־מזרחית ללאס וגאס בנבדה. הגנרטורים של הסכר מספקים חשמל לנבדה, לאריזונה ולקליפורניה. סכר הובר הוא מוקד תיירותי מרכזי ומסיירים בו כמיליון מבקרים מדי שנה. כביש 93 העמוס בתנועה, עבר על ראש הסכר עד אוקטובר 2010, אז נפתח כביש עוקף סכר הובר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 ביולי 2024	פרנאו מנדש פינטו באנדרטת התגליות פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו – "מסעות" – ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 ביולי 2024	קרפדת קנים בוגרת באוסטרליה קַרְפֶּדֶת קָנִים היא מין של קרפדה יבשתית גדולת ממדים המצויה באופן טבעי באמריקה הדרומית ובמרכזה. היא הובאה על ידי האדם לדרום-מזרח אסיה ולאוסטרליה, ושם הפכה למין פולש. קרפדת הקנים משתייכת לסוג קרפדה שבמשפחת הקרפדיים, סוג שכולל מיני קרפדות רבים החיים בסביבות מחיה שונות ברחבי העולם. המין מאופיין, בין היתר, בכישורי הרבייה המיוחדים שלו: נקבת המין יכולה להטיל עשרות אלפי ביצים בתטולה אחת, אך רק אחוז זעיר מהן שורד את שלבי החיים הראשונים. אחד הגורמים ליכולת רבייה זו הוא תזונתה הייחודית של קרפדת הקנים, המתבססת על יצורים חיים ופגרים כאחד - הרגל תזונה ייחודי בקרב חסרי הזנב. אורכם הממוצע של פרטים בוגרים של המין הוא 10–15 סנטימטרים, אך תועדו גם פרטים גדולים הרבה יותר. לקרפדת הקנים בלוטות ארס גדולות על עורה, והראשנים והפרטים הבוגרים רעילים מאוד עבור מרבית בעלי החיים שינסו לאכול אותם. בגלל רעבתנותה ונטייתה לחסל מזיקים, הובאה קרפדת הקנים על ידי האדם לאזורים רבים באיים הקאריביים, בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה, כאמצעי בקרת מזיקים חקלאי. הקרפדה הסתגלה היטב לאזור אוסטרליה, והיא קיבלה את שמה המקובל, קרפדת קנים, בשל מלחמתה במזיקים במטעים של קני סוכר. עם הזמן הפכה הקרפדה למין פולש באתרים רבים, ובחלק גדול מהאזורים אליהם הובאה על ידי האדם היא נחשבת למזיקה בפני עצמה, בייחוד בשל עורה הארסי הפוגע בטורפים המצויים באופן טבעי באזורים אלו. לאופייה יש השפעה שלילית גדולה על החקלאות המקומית, מפני שחיות מחמד ובעלי חיים אחרים מנסים לאכול את הקרפדה ונפגעים ממנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 ביולי 2024	נוקליאוסינתזה נוקליאוסינתזה הוא מונח בפיזיקה גרעינית המתייחס לתהליכים ראשוניים בהם נוצרים גרעינים אטומיים חדשים. גרעיני האטומים הראשונים נוצרו כשלוש דקות לאחר המפץ הגדול, בתהליך הנקרא נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול. היו אלה גרעיני מימן והליום, אשר היוו את מרכיביהם של הכוכבים הקדמונים הראשוניים, וקבעו לפיכך את היחס הידוע בין שכיחויותיהם של מימן ושל הליום ביקום המוכר היום. גרעינים כבדים יותר נוצרו מגרעיני מימן והליום, בדרך של נוקליאוסינתזה כוכבית, בתוככי כוכבים שכבר התגבשו והתהוו. חלק מיסודות כבדים אלה, בפרט אלה הקלים מברזל, ממשיכים להגיע לתווך הבין-כוכבי. שאריות החומר שהושלך החוצה יוצרות את הערפיליות המופיעות במקומות רבים ברחבי הגלקסיה שלנו, למשל, היא גלקסיית 'שביל החלב', אבל גם באחרות. תהליכי נוקליאוסינתזה של סופרנובה בתוך כוכבים מתפוצצים אחראיים לתפוצתם של יסודות הנמצאים בין מגנזיום (מספר אטומי 12) לבין ניקל (מספר אטומי 28). חלק מיסודות אלה נוצר כתוצאה מבליעת כמה נייטרונים בפרק זמן של מספר שניות במהלך ההתפוצצות. היסודות הנוצרים באירוע סופרנובה כוללים את היסודות הכבדים ביותר בטבלה המחזורית, דוגמת אורניום ותוריום, שהם רדיונוקלידים (כלומר, פולטי חלקיקים) קדומים וארוכי-חיים במיוחד. תהליכי התזה על ידי קרניים קוסמיות מתרחשים כאשר קרניים קוסמיות פוגעות בחלקיקי החומר המרכיב את התווך הבין-כוכבי ומפרקות את גרעיניהם של סוגי האטומים הגדולים, מהווים מקור משמעותי לגרעינים קלים יותר, בפרט הליום, בריליום ובור, אשר אינם נוצרים בתהליכי נוקליאוסינתזה כוכביים (חלק מהם מתרחש בכוכבים מאסיביים דיים, וחלק מהם מתחולל רק בכוכבים מאסיביים ביותר המגיעים לשלב סופרנובה). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 ביולי 2024	גרשווין ב-1937. צילם: קארל ואן וכטן ג'ורג' גֶרשווין (1898, ברוקלין, ניו יורק – 1937, הוליווד, לוס אנג'לס) היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39 שנים, הוא הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית. גם יצירתו ה"קלה" הייתה חלוצית ובעלת עומק חסר תקדים. לגרשווין היו שלוש קריירות מקבילות. ראשית, היה פסנתרן מחונן; במקביל, חיבר מוזיקה פופולרית שכללה פזמונים, מוזיקה למחזות-זמר וסרטים, ובכך היה לאחד הגורמים המרכזיים ביצירת "ספר השירים האמריקאי הגדול" (Great American Songbook); ובד בבד היה גם מלחין קלאסי, שיצר בסוגות המקובלות בעולם הקלאסי וחיבר יצירות לתזמורת, קונצ'רטו ואף אופרה ("פורגי ובס"). בהיותו חסר השכלה מוזיקלית תאורטית מסודרת פיתח סגנון עצמאי וייחודי, ששאב מהמסורת הקלאסית כמו גם ממוזיקה אמריקאית פופולרית כגון רגטיים, ג'אז, בלוז, האופרטות של גילברט וסאליבן ומוזיקת כליזמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 ביולי 2024	השיטה המדעית היא שם כולל לטכניקות המשמשות במדע לחקר תופעות, צבירת ידע חדש או תיקון ושילוב של ידע קודם. הטכניקות המאפשרות להכריע בין רעיונות ותפיסות שונות כוללות הן אמצעים ושיטות מדידה והן כלים מחשבתיים של היקש לוגי. השיטה המדעית עברה התפתחות רבה במרוצת ההיסטוריה, וחלק מקפיצות הדרך הגדולות במדע נחשבות כנקודות מפתח בשינוי השיטה המדעית. כיוון שהשיטה המדעית עוברת התפתחות מתמדת, אין עליה הסכמה כוללת, באותו אופן שאין הסכמה כוללת לגבי מהו מדע. כך, למשל, לדעת חלק מהעוסקים במדעי הטבע, חלק מהמחקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה לוקים במתודולוגיה משום שהשיטות המדעיות שבהן משתמשים ענפים אלו אינן ריגורוזיות מספיק. באותו אופן הוויכוח סביב ענפים הנחשבים כפסבדו-מדע, כגון הומאופתיה, עוסק לרוב בשיטה המדעית שבה ענפים אלו משתמשים (או אינם משתמשים). למרות הבדלים בפרוצדורות המחקריות בין תחומי המחקר השונים, קיימים מספר מאפיינים משותפים המייחדים את החקר המדעי ממתודולוגיות ידע אחרות. חוקרים מדעיים מנסים למצוא מודלים שיסבירו תופעות טבע על פי עקרון תערו של אוקאם: כלומר למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות. תאוריות אלו נבנות על בסיס לוגי ומתמטי, והדרך להכריע בין תאוריות שונות היא על ידי תכנון ניסויים לבחינתן. ניסויים גם נעשים בתחומים שבהם אין תאוריה, על מנת לצבור ידע שיאפשר בנייתם של הסברים ותאוריות. הדרישה הבסיסית מניסויים היא הדירות. בין המאפיינים המשותפים לתחומי המחקר השונים נמנית הדעה הנחרצת בדבר נחיצות האובייקטיביות בתהליך, כדי לצמצם פירוש מוטה של התוצאות. דרישה בסיסית אחרת היא תיעוד, ארכוב ושיתוף כל המידע והמתודולוגיה, כדי שיעברו ביקורת על ידי מדענים אחרים. כך מתאפשר למדענים לאמת את התוצאות על ידי ניסיון לחזור על הניסוי. הליך זה מאפשר קבלת אמת מידה סטטיסטית לאמינות המידע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 ביולי 2024	סגל הנבחרת במהלך מסע המשחקים הראשון לקהיר ההיסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל החלה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. בתחילת דרכה הורכבה הנבחרת משחקנים חובבנים בהתאם למקובל באותה תקופה. היא הייתה נבחרת חלשה ביותר, ובטורניר המשמעותי הראשון שלה, מוקדמות מונדיאל 1934, הובסה 2 – 11 בסיכום שני המשחקים מול מצרים. לאורך ההיסטוריה שלה השתתפה הנבחרת במגוון טורנירים רשמיים מלבד מוקדמות המונדיאל, בהם גביע אסיה בכדורגל, המשחקים האולימפיים, ומוקדמות אליפות אירופה בכדורגל. ב-1930 יצאה הנבחרת למסע משחקי ידידות במצרים מול קבוצות כוכבים מקומיות, ומאז מסע זה ערכה משחקי ידידות רבים שבהם התמודדה, בין היתר, מול נבחרות הנחשבות לטובות בעולם זה שנים רבות, ובהן כל הנבחרות שזכו במונדיאל. הישגיה הטובים ביותר של הנבחרת בטורנירים רשמיים הם זכייה בגביע אסיה 1964, העפלה לרבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי באולימפיאדת מקסיקו ובאולימפיאדת מונטריאול, והעפלה למונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. 4 פעמים בתולדותיה הצליחה ישראל לגבור על אחת מהנבחרות שזכו במונדיאל, האחרון מביניהם מול ארגנטינה ב-1998. מצבה של הנבחרת הושפע ממעמדה הדיפלומטי והבינלאומי של מדינת ישראל. ישראל השתייכה מבחינה גאוגרפית לאסיה, אך בלחץ מדינות ערב היא הוצאה מקונפדרציית הכדורגל של אסיה בשנות ה-70, ועברה לשחק באזור אוקיאניה במוקדמות המונדיאל. ב-1993 הצטרפה ישראל כחברה קבועה באופ"א, התאחדות הכדורגל של אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 ביולי 2024	נחליאלי לבן נַחֲלִיאֵלִי לָבָן הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. המין נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה ובחלקים מצפון אמריקה, והוא ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים ונחלים (ומכאן שמו בעברית). הנחליאלי מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. הנחליאלי הוא ציפור קטנה. צבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו כ-20 סנטימטר, אורך זנבו כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ומוטת כנפיו 26 עד 30 סנטימטר. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. בממוצע, הנחליאלי הזכר גדול במקצת מהנקבה. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית. שירת הזכר פשוטה יחסית, וכוללת רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. הנחליאלי הוא ציפור ידידותית מאוד, והוא נפוץ במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה: הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי, וכן הוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו. אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הנחליאלי איננו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר נפגע גם משימוש נרחב בחומרי הדברה רעילים בחקלאות, אך נכון לראשית המאה ה-21 הצטמצמה השפעתו של גורם זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 ביולי 2024	פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות, שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, היעדר אמפתיה, היעדר הרגשת אשמה או חרטה, תכונות אופי נועזות, חסרות עכבות, ואגואיסטיות. התווית "פסיכופת" בדרך כלל מתלווה לסטיגמות ולהשלכות רבות הקשורות לחומרת הענישה על מעשים פליליים, טיפול רפואי וכן הלאה. לכן, בשנים האחרונות נעשו מאמצים על מנת להבהיר את משמעות המונח. אף על פי שאף ארגון פסיכיאטרי או פסיכולוגי לא אישר את האבחנה שכותרתה היא "פסיכופתיה", נעשה שימוש נרחב בהערכות של מאפיינים פסיכופתיים במסגרות פורנזיות ומשפטיות שונות, ובמדינות מסוימות להערכה עלולה להיות השלכות חמורות על האינדיבידואל המאובחן, ואף להוביל לעונש מוות (במקרה של העמדה לדין בגין רצח או פשע חמור אחר). חקר הפסיכופתיה הוא תחום מחקר פעיל, והמונח נמצא גם בשימוש בקרב הציבור הרחב, בפסיכולוגיה פופולרית, בעיתונאות, ובעבודות בדיוניות. המונח הוא נפוץ ולעיתים קרובות משמש כקללה פסיכולוגית בצירוף עם מילים כמו "משוגע", "מטורף" ו"חולה נפש" אבל עם הקשר מוסרי של רוע ומסוכנות, ולעיתים קרובות אנשים אינם מבחינים בין אלו עם פסיכוזה לבין אלו עם פסיכופתיה. על פי מדריכי אבחנות פסיכיאטריות רשמיים המונח מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם זאת פסיכופתיה נבדלת מהפרעה זאת בכמה מישורים. ההבדל הראשון מתבטא כבר באופי האבחון. אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יהיה התנהגותי בעיקרו, דהיינו מתמקד בהתנהגות הנבדק, בעוד אבחון של פסיכופתיה הוא אישיותי בעיקרו. הפרעת האישיות האנטיסוציאלית מאובחנת באמצעות הכלי האבחוני של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי – DSM. אבחון זה מתבסס על דפוסי התנהגות, ולא על תכונות אישיותיות. דפוסי ההתנהגות הנבחנים בהקשר של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כוללים, בין היתר, התנהגות עבריינית, שקרנות חוזרת ונשנית, תוקפנות, הפרת התחייבויות, מעבר תכוף מעבודה אחת לאחרת וכדומה, אשר מופיעים כבר בתקופת הנעורים. על אבחון זה נמתחה ביקורת רבה בגין היותו סינונימי במידה רבה לעבריינות. מחקרים מראים כי אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית תקף פחות מאבחון של פסיכופתיה באמצעות רשימת הפסיכופתיה של רוברט ד' הייר. האבחון ברשימת הפסיכופתיה של הייר מגדיר אישיות בעלת מרכיבים רגשיים, בין-אישיים, התנהגותיים, ואורח חיים מובחנים, אשר נבדלים באופן ברור מסממנים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 ביולי 2024	שומייקר–לוי 9, שביט מפורק במסלול התנגשות שומייקר-לוי 9 היה שביט שהתפרק ביולי 1992 והתנגש בצדק ביולי 1994. אירוע זה סיפק את התצפית הישירה הראשונה בהתנגשות מחוץ לכדור הארץ של עצמים הנעים במערכת השמש. בעקבות גילוי השביט החל סיקור תקשורתי נרחב, והוא נצפה מקרוב על ידי אסטרונומים רבים ברחבי העולם. ההתנגשות סיפקה מידע חדש על צדק והדגישה את תפקידו האפשרי בהפחתת פסולת חלל המגיעה למערכת השמש הפנימית. השביט התגלה על ידי האסטרונומים קרוליין שומייקר, יוג'ין מ. שומייקר ודייוויד לוי ב-1993. שומייקר-לוי 9 נלכד בכוח המשיכה של צדק והקיף את כוכב הלכת באותה עת. הוא אותר בליל 24 במרץ בתצלום שצולם באמצעות טלסקופ שמידט בעל קוטר עדשה של 46 סנטימטרים (18 אינץ') במצפה הכוכבים פאלומר בקליפורניה. היה זה השביט הפעיל הראשון שנצפה מקיף כוכב לכת, וככל הנראה נלכד על ידי צדק כ-20 עד 30 שנה קודם לכן. חישובים הראו שצורתו המפורקת, יוצאת הדופן, נבעה מהתקרבות קודמת לצדק ביולי 1992. בזמן ההתקרבות, מסלולו של שומייקר-לוי 9 עבר בתוך גבול רוש של צדק, וכוחות הגאות והשפל של צדק פעלו עליו ופירקו את השביט. השביט נצפה מאוחר יותר כסדרה של שברים בקוטר של עד 2 קילומטרים. שברים אלו התנגשו בחצי הכדור הדרומי של צדק בין 16 ל-22 ביולי 1994 במהירות של כ-60 קילומטרים לשנייה (מהירות מילוט של צדק) או 216,000 קילומטרים לשעה. בהשפעת ההתנגשות נראו במשך חודשים רבים צלקות על כוכב הלכת, שבלטו ונצפו בקלות רבה יותר בהשוואה לכתם האדום הגדול. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 ביולי 2024	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 ביולי 2024	חידות חיתוך והרכבה הן חידות העוסקות בדרכים שבהן ניתן לחתוך צורה למספר צורות אחרות, לדרכים שבהן ניתן לקחת חלקים ולחבר אותם יחד לצורה חדשה, וכן בחידות המשלבות את שתי הפעולות: כיצד ניתן לחתוך צורה נתונה על מנת להרכיב צורה אחרת מחלקיה. חידת חיתוך קלאסית חידת חיתוך קלאסית היא כיצד ניתן לחלק את הצורה הנקראת L-tromino לשניים, שלושה וארבעה חלקים זהים (בתמונה נראה הפתרון לחלוקה ל-4 חלקים). חידת ההרכבה המפורסמת ביותר היא הטנגרם, ובה ריבוע מחולק ל-7 חלקים שמהם ניתן להרכיב מגוון רב של צורות הכוללות אנשים, בעלי חיים וצמחים. חידה דומה מסוג זה, הנקראת 'סטומכיוון' נחקרה על ידי המדען והמתמטיקאי היווני ארכימדס. המתמטיקאי ההודי הגדול אריאבהטה השתמש בשיטות של חיתוך והרכבה על מנת להוכיח את משפט פיתגורס (הוכחה שנלמדת עד היום בבתי הספר) ולאחריו הופיעו הוכחות רבות נוספות המשתמשות גם הן בחיתוך והרכבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 ביולי 2024	שלט הנצחה לזכר הצלת הקהילה היהודית במלחמת העולם השנייה יהדות פלובדיב היא קהילה יהודית בת מספר קהלים שהתקיימה בעיר פלובדיב שבבולגריה. זוהי אחת מהקהילות היהודיות הקדומות ביותר באירופה והתקיימה משלהי המאה ה-2 ועד המאה ה-7 ומשלהי המאה ה-12 ועד ימינו. בתקופה העות'מאנית היגרו לעיר יהודים שגורשו מהונגריה, בוואריה ומספרד. בהדרגה קיבלה הקהילה צביון ספרדי. ב-1878, לאחר עצמאות בולגריה היגרו לעיר יהודים רבים וב-1930 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 6,675 נפשות ולה מוסדות חינוך, תרבות, דת ואמנות. פלובדיב הייתה ערש התנועה הציונית בבולגריה. ב-1939 גירשה הממשלה הבולגרית כ-1,000 יהודים נתינים זרים ומחוסרי נתינות מאזור פלובדיב אל מחוץ לגבולות המדינה. ממלכת בולגריה הייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-10 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירוש בני הקהילה אל מחנות ההשמדה. עם הקמת מדינת ישראל עלו אליה מרבית יהודי העיר. ב-2022 נמנו בפלובדיב 420 יהודים, ולהם בית כנסת אחד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 ביולי 2024	AMX-30 הוא טנק מערכה עיקרי ראשון מסוגו, שפותח על ידי צרפת ונמצא בשירות הצבא הצרפתי ומספר מדינות נוספות משנת 1966. בהתאם לדוקטרינה הצרפתית באותה עת, שגרסה כי שריון טנקים אינו יעיל כבעבר עם פיתוחם של טילים מונחים נגד טנקים וראשי נפץ בעלי מטען חלול, תוכנן ה-AMX 30 עם מיגון מופחת אך עם ניידות משופרת וצללית נמוכה. הטנק עבר מספר השבחות במרוצת השנים, ומרכבו שימש לפיתוחם של מספר כלי רכב. ייצור ה-AMX 30 על גרסאותיו הופסק ב-1994, והוא הוחלף בהדרגה בשורות הצבא הצרפתי ב-AMX-56 לקלרק. תכנונו של ה-AMX-30 החל ב-1957 כפרויקט משותף של גרמניה המערבית, צרפת ואיטליה ליצירת טנק מערכה אירופי משותף. שלוש המדינות הסכימו על מאפייני הטנק החדש, והגרמנים והצרפתים פיתחו כל אחד דגם אב טיפוס בנפרד, כאשר המטרה הייתה לבחור את הדגם המוצלח ביותר. לבסוף נפל הפרויקט המשותף כתוצאה מחילוקי דעות בין הגרמנים לצרפתים, וכל מדינה המשיכה ואימצה טנק בנפרד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 ביולי 2024	תנועת החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום, והתפשטה במהירות ביהדות מזרח אירופה. הבעל שם טוב נחשב למחוללה של החסידות. תלמידיו, בראשות המגיד ממזריטש, פיתחו את תורתה והפיצוה. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, הושפעה עמוקות מקבלת האר"י ומדגישה את נוכחות האל ביקום כולו, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות. החסידים מאוגדים ב"חצרות" שבראש כל אחת מהן ניצב אדמו"ר, המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה. במהלך הדורות נוצרו מאות חצרות עצמאיות, גדולות וקטנות, ולכל אחת מסורות ודגשים משלה. החסידים מחויבים להידבק באדמו"ר שבראש החצר שלהם ולציית לו. הוא נחשב לסמכות רוחנית שיש להיעזר בה כדי להתקרב לאל. ההשתייכות לחצר נשמרת בדרך כלל בתוך המשפחה במשך דורות, והחסיד נולד על פי רוב בחצר מסוימת וגדל על מורשתה. מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 מתגוררים מרבית החסידים בישראל, בארצות הברית ובבריטניה. הם מהווים תת-קבוצה בתוך העולם החרדי ונחשבים בדרך כלל לאדוקים ולשמרנים. החסידים משמרים רבות ממסורותיה של יהדות מזרח אירופה. הלבוש הישן והדיבור היומיומי ביידיש נעשו מזוהים עמם כמעט בלעדית. ישנן בעולם כתריסר חצרות גדולות עם אלפי בתי-אב ומאות חצרות קטנות יותר, לעיתים עם קהילה סמלית של בודדים. ב-2016 היו בעולם כ-130,000 בתי-אב חסידיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 ביולי 2024	שימפנזה מצוי שימפנזה מצוי הוא מין של קוף-אדם בסוג שימפנזה. השימפנזה המצוי הוא אחד משני מינים בסוג זה, והמין האחר הוא השימפנזה הננסי (בונובו). שני מינים אלו הם הקרובים ביותר לאדם מכל שאר בעלי החיים הקיימים בימינו, ומכאן העניין המדעי והציבורי בהם. תפוצתו של השימפנזה המצוי במרכז אפריקה, בדרך-כלל ביער גשם טרופי. הוא מטפס על עצים אך חי חלק ניכר מזמנו גם על הקרקע. הוא הולך על ארבע תוך הישענות על החלק החיצוני של פרקי אצבעות הידיים, ולעיתים מזדקף על רגליו האחוריות. משקל גופו של השימפנזה המצוי מעט גדול משל השימפנזה הננסי, אך קטן בממוצע משל האדם. לעומת זאת זרועותיו ארוכות מזרועות אדם, וכוחו הפיזי גדול בהרבה. הוא אוכל-כול הניזון בעיקר מפירות, וכן הוא צד יונקים קטנים. השימפנזה המצוי הוא בעל חיים חברותי מאוד החי בלהקות בנות 20 עד 80 פרטים, שביניהם מדרג חברתי. בניגוד למין השימפנזה הננסי, אצל השימפנזה המצוי מעמד הזכרים גבוה ממעמד הנקבות. השימפנזה המצוי נחשב לאחד ממיני בעלי החיים האינטליגנטים ביותר. במקום חיותם בטבע, משתמשים שימפנזים מצויים במגוון כלים, כגון מקלות לשליית טרמיטים ואבנים לפיצוח אגוזים. לעיתים הם אף מתאימים כלים אלו לשימוש הרצוי באופנים פשוטים. מאחר שהם לומדים כישורים כאלה באמצעות חיקוי שימפנזים אחרים, נוצרות אצלם בטבע תרבויות האופייניות לכל קהילה ושונות במנהגיהן מאלו של קהילות אחרות. בשביה שימפנזים לומדים להשתמש במגוון כלים של בני-אדם, לתקשר עמם בשפות סימנים, ולזהות עצמם במראה. השימפנזה המצוי הוא מין בסכנת הכחדה. מוערך כי רק מאה אלף עד מאתיים אלף פרטים חיים כיום בטבע, ומספרם ממשיך להתמעט. מספר איומים חברו יחד לפגיעה הקשה באוכלוסיית הבר של המין, בעיקר ציד בידי אדם, בירוא היערות בהם הוא חי, ומגפות של מחלות זיהומיות המועברות ככל הנראה מבני-אדם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 ביולי 2024	דומניקו סקרלטי ג'וּזֶפֶּה דוֹמֶנִיקוֹ סְקַרְלַטִי היה מלחין, צ'מבליסט ונגן עוגב איטלקי, שעשה חלק גדול מחייו בפורטוגל ובספרד. השפעתו על התפתחות המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה רבה, אם כי רוב חייו עברו עליו בתקופת הבארוק. סקרלטי נחשב לצ'מבליסט מבריק ולנגן עוגב מוכשר. בתקופת חייו ברומא הלחין מספר אופרות וניצח עליהן, אך הסוגה שבה טבע את חותמו הייתה הסונאטה לכלי מקלדת ו-550 הסונאטות שהשאיר אחריו השפיעו רבות על מוזיקה שנכתבה בדורות הבאים. סקרלטי נולד בנאפולי שבממלכת סיציליה, בשנת הולדתם של ענקי הבארוק, באך והנדל. משפחת סקרלטי הייתה עתירת מוזיקאים, בהם אביו, דודו ואחיו. כישרונו של דומניקו הוכר וטופח מגיל צעיר ואביו, אלסנדרו דאג לקדמו, בין השאר בעזרת בית מדיצ'י, פטרוני המוזיקה הנודעים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 ביולי 2024	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון יידיש ועברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 ביולי 2024	יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות של יהדות ארצות האסלאם. ראשית התפוצה היהודית במרוקו מתוארכת על פי עדויות ארכאולוגיות למאה ה-2. בעת העתיקה יהודים התגוררו בעיקר בערי החוף של צפון אפריקה המערבית ועסקו במיוחד במסחר. בתחילת המאה ה-8 מרוקו נכנסה תחת כנפי האסלאם. תחת השושלות המוסלמיות יהודי מרוקו ידעו תקופות פריחה תרבותית וכלכלית ותקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות. לאחר גירוש ספרד של שנת 1492 המוני מגורשים הגיעו למרוקו, ושיחקו תפקיד משמעותי בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו למדינת חסות של צרפת בשנת 1912 על פי רוב נהנו היהודים מביטחון רב יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר. לאורך הדורות יהדות מרוקו הייתה מרכז ליצירה תרבותית, ספרות עשירה ושירה עברית חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, לשונות, פסיקה הלכתית, אמנות ועוד. יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו לישראל למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, ואחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. כיום נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 ביולי 2024	תנשמת לבנה דורסי לילה הם סדרת עופות הנכללת עם דורסי היום בקבוצה הלא טקסונומית של העופות הדורסים. כסדרה, דורסי הלילה נפוצים בכל העולם ובבתי הגידול השונים שבו. המינים מופיעים במגוון גדלים, ביניהם הינשופים הננסיים קטני הגודל ומיני האוח הענקיים. בעלי חיים אלו מאופיינים בראש גדול וניכרים באזור שמע רחב, בעיניים גדולות, בראייה ובשמיעה מחודדות ביותר ובתעופה חרישית. רוב המינים פעילים בעיקר בשעות הלילה ובשעות הדמדומים, בשונה מדורסי היום. את יומם הם מעבירים במנוחה כשהם מוסתרים מהסובב אותם בעזרת צבעי ההסוואה שלהם. לדורסי הלילה תכונות המתאימות אותם לציד בשעות הלילה: חושי ראייה וחושי שמיעה חדים ומשוכללים ביותר, שמאפשרים לרובם לצוד גם בתנאי תאורה לקויים או כאשר הטרף סמוי מן העין. הגדולים שבדורסי הלילה מתפקדים כטורפי על – בעלי החיים הנמצאים בראש מארג המזון. אלה הם בעלי חיים סתגלניים, המסוגלים לנצל מקורות מזון רבים כדי לשרוד. על פי תיעוד המאובנים, הופיעו דורסי הלילה בצורתם המוקדמת בחלק המאוחר של תקופת הפלאוקן, והפכו לנפוצים בחצי הכדור הצפוני במהלך תקופות האאוקן והאוליגוקן. רוב המאובנים נמצאו בחלק זה של העולם. משפחת התנשמתיים, ועמן ארבע משפחות נוספות (שנכחדו), הופיעו לפני הינשופיים והגיעו למספר מינים רב בין תקופת האוליגוקן לתחילת תקופת המיוקן. דורסי הלילה מהווים חלק ממערכת היחסים שהתהוותה בין האדם והעופות. הם היוו מקור לאמונות רבות, שונות ומנוגדות והיו מושא לאגדות עם. תרבויות שונות התייחסו אליהם כאל יצורים חכמים או טיפשים, הקנו להם מעלות רפואיות, ראו בהם אמצעי למעשי כשפים או כמכשפים, קישרו אותם אל תופעות מזג האוויר ואף אל מעגל החיים המתבטא בלידה ובמוות. הם היוו נושאים בשירה ובספרות והופיעו בציורים רבים ואף כעצמים בקברי מומיות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 ביולי 2024	אקליפטוס אקליפטוס הוא שם לסוג מגוון של עץ (לעיתים רחוקות שיח) ירוק עד ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). מקור השם ביוונית. הסוג מונה כ־700 מיני עצים שמוצאם בעיקר מאוסטרליה. מינים שונים של העץ ניטעו בהצלחה במקומות רבים בעולם וביניהם בארץ ישראל בה היה לו תפקיד חשוב של ייבוש ביצות. הוא גודל בהצלחה כמעט בכל היבשות. צמיחתו המהירה, גודלו ויופיו הם מאפיינים ששכנעו רבים לשתול אותו. האקליפטוס גדל היטב בתנאים סביבתיים דומים לאלו שבמקום חיותו המקורי שהם באופן כללי בין טרופי למחצה למדברי למחצה. המקומות הבולטים בהם גדל האקליפטוס כיום מחוץ לאוסטרליה הם: קליפורניה, ברזיל, פורטוגל, דרום אפריקה וישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 ביולי 2024	שחזור פנים של הומו ארקטוס הומו ארקטוס הוא מין נכחד של אדם קדמון שחי בתקופת הפליסטוקן, כ-1.8 מיליון עד 30 אלף שנים לפני זמננו, ומילא תפקיד מפתח באבולוציה של האדם. על פי הדעה המקובלת בתחום הפלאואנתרופולוגיה בעשרות השנים האחרונות, תת-המין האפריקני של ארקטוס (המסווג לפעמים גם כמין בפני עצמו, הומו ארגסטר) היה האב הקדמון של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של האדם הניאנדרטלי, ישירות, או, על פי סיווגים מסוימים, דרך הומו היידלברגנסיס. ארקטוס התקיים למשך תקופה ארוכה בהרבה מכל מין אחר של סוג האדם. מוחו היה קטן משמעותית ממוח האדם המודרני, אך גדול ממוחם של הומינידים קדומים יותר, והוא היה זקוף קומה ובעל פרופורציות גוף מודרניות. הוא היה מגלה השימוש באש ומפתח התרבות האשלית – השיטה הראשונה לייצור כלי אבן אשר דרשה סיתות שיטתי ומוקפד של טיפוסי כלים תקניים – אך לא נמצאו באתריו עדויות מובהקות לחפצי אמנות, קבורה טקסית או שימוש בשפת דיבור. ארקטוס התפתח לראשונה בסוואנה האפריקנית, ככל הנראה מן המין הומו הביליס או ממין אדם קדום אחר, אך התפשט לרחבי מרבית העולם הישן, אכלס בתי-גידול שונים וניזון ממגוון מקורות מזון מן החי ומן הצומח. מקובלת הסברה שארקטוס היה ההומיניד הראשון שהיגר מאפריקה לשאר העולם, אבל ממצאים מן השנים האחרונות מעלים את האפשרות שקדמו לו בכך הומינידים קדומים אף יותר. הומו ארקטוס היה ההומיניד הראשון שהתגלה כתוצאה ממחקר מדעי מכוון לחיפוש אבות קדומים של האדם, בסוף המאה ה-19 על ידי הרופא ההולנדי אז'ן דובואה. כיום הוא מוכר למדע ממאובנים רבים נוספים וממצאים ארכאולוגיים שהתגלו באפריקה, במזרח אסיה ובמזרח התיכון, בהם גם במספר אתרים בארץ ישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 ביולי 2024	קברו של קורבן הרצח, יעקב צוואנגר הרצח בחולות תל נוף הוא פרשת רצח, תאוריית קשר ומשפט סנסציוני משנת 1937 שהסעירה את היישוב בארץ ישראל, זכתה לסיקור נרחב בעיתוני ארץ ישראל‏‏, וזכתה אף להדים בעיתונות העולם. קורבן הרצח היה המהנדס יעקב צוואנגר, ובהריגתו הורשע סוחר הקרקעות, ראובן שיינצויט. הפרשה, שרב בה הנסתר על הנגלה, זכתה לתיאורים ספרותיים, ביצירותיהם של אהרן אמיר וחנוך ברטוב, וגם כיום עודה מעוררת עניין. במהלך השנים עלו ספקולציות רבות על המניעים לרצח והרקע לו, ספקולציות שעירבו את הש"י, את שירותי הביון הנאציים ומסדר סודי בשם "האחים הנאמנים". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 ביולי 2024	צילום מורכב של שלוש אחיות שיצר גלטון; במרכז - שני תצלומים מורכבים צילום מורכב או פורטרט מורכב הוא שיטת צילום שפיתח בשנות השמונים של המאה ה-19 המדען האנגלי, בן התקופה הוויקטוריאנית, ואבי תורת האאוגניקה, סר פרנסיס גלטון, לשם יצירת ממוצע ויזואלי של טיפוסים אנושיים. הדימוי המורכב שהופק בדרך זו חשף, כביכול, מאפיינים פיזיים גנטיים, או "סימפטומים" חיצוניים של ביולוגיה פנימית. באמצעות הידע החדש ששאף להפיק מאותן "סטטיסטיקות תמונתיות", או "דימויים גנריים", כפי שכינה אותם, ניסה גלטון לסווג ולדרג את האוכלוסייה על פי גזעה, ולהביא להשבחת הגזעים החזקים ולריסון התרבותם של הגזעים החלשים. שיטתו היא ביטוי קיצוני לתפיסה פוזיטיביסטית של הצילום ככלי מדעי, ולתפיסת הפיזיונומיה – קריאת מאפייני אופי דרך סיווג תווי הפנים והראש – כדיסציפלינה מדעית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 ביולי 2024	"דיוקן תיאודור הרצל" (1903), תצריב מאת הרמן שטרוק ראשיתו של ההדפס הישראלי הוא בדפוס העברי הארץ-ישראלי מן המחצית השנייה של המאה ה-19. התחום כולל שימוש בטכניקות הדפס שונות כגון חיתוך עץ, תצריב, הדפס אבן ועוד. עם זאת התפתחות ההדפס האמנותי בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל איננה יכולה להיתרגם לציר התפתחותי רציף, כי אם למסורות המקיימות ביניהן יחסים של השפעות הדדיות לצד ביטויים של ניתוק והתעלמות, שנגרמו הן על ידי השפעות אמנותיות שונות והן על ידי התפתחות האמצעים הטכנולוגיים. את ראשית תחום ההדפס המודרני בארץ ישראל ניתן למצוא במחצית השנייה של המאה ה-19, אז הוקמו בירושלים כמה בתי דפוס שעסקו בהדפסת טקסטים ובהם שולבו דימויים אמנותיים שונים. בית הדפוס העברי הראשון הוקם על ידי ישראל ב"ק בצפת ב-1841, והועבר לירושלים בשנת 1841. ב"ק עבד עם מכבשים וכלים ליציקת אותיות שהביא עמו מאירופה. המכבש הראשון היה מכבש דמוי שולחן עשוי עץ, שפלטת מתכת כבדה שהונחה על הנייר יצרה את פעולת ההדפסה. בעוד אנשי היישוב הישן תפסו את האמנות כאומנות דתית המשרתת את הליטורגיה, הרי שבראשית המאה ה-20 הלכה ותפסה האמנות מקום רב יותר בתרבות העברית החדשה. ביטויים של יהדות החלו לקבל גם משמעות לאומית, בעקבות התרחבות התנועה הציונית באירופה. האמנים שהגיעו מגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, כשהם כבר אמנים מנוסים ובעלי מעמד בתחום ההדפס, תרמו יותר מכל לפיתוח מדיום זה בארץ-ישראל. נקודת ציון מרכזית נוספת בהתפתחות תפיסה זו קשורה להקמתו של "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות" בירושלים בשנת 1906. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה להתפתח "אמנות מדיה חדשה", שעשתה שימוש בדימויים ויזואליים שנוצרו בעזרת "שיעתוק טכני", ללא הצורך בשימוש בתהליך ידני של יצירת לוחות ההדפסה וההדפסתו הידנית. אפשרויות השימוש בגרפיקה הממוחשבת ואמצעי ההדפסה הדיגיטליים, שהתפתחו בתקופה זו, החליפו באופן מוחלט את עשית העיצוב הידנית. השימוש באמצעים אלו גם הוביל לתפיסת תחום ההדפס האמנותי כארכאי. דבר זה הוביל לסגירה וצימצום פעילותם של סדנאות הדפס רבות במהלך שנות ה-2000. בין היתר נסגרו הסדנאות הלימודיות של המדרשה לאמנות, וזו של בצלאל צומצמה במידה רבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה