משתמש:אורי פרקש/טיוטה
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| ||
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
רשימה | ראש הרשימה | מושבים | שינוי | קולות | ||
---|---|---|---|---|---|---|
הליכוד | בנימין נתניהו | 35 | 5 | 1,140,370 | ||
כחול לבן | בני גנץ | 35 | 24 | 1,125,881 | ||
ש"ס | אריה דרעי | 8 | 1 | 258,275 | ||
יהדות התורה | יעקב ליצמן | 8 | 2 | 249,049 | ||
חד"ש–תע"ל | איימן עודה | 6 | 1 | 193,442 | ||
העבודה | אבי גבאי | 6 | 12 | 190,870 | ||
ישראל ביתנו | אביגדור ליברמן | 5 | 173,004 | |||
איחוד מפלגות הימין | רפי פרץ | 5 | 159,468 | |||
מרצ | תמר זנדברג | 4 | 1 | 156,473 | ||
כולנו | משה כחלון | 4 | 6 | 152,756 | ||
רע"ם-בל"ד | מנסור עבאס | 4 | 4 | 143,666 |
ישראל (פוליטיקה וממשל)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפיון הממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינת ישראל מוגדרת כרפובליקה אוניטרית ודמוקרטיה פרלמנטרית: בהיותה רפובליקה, עובר השלטון במדינה שלא בדרך של ירושה, ולאזרחים חלק פעיל ומשפיע בהליכי השלטון ובקביעת ההנהגה. כמדינה אוניטרית, היא מנוהלת על-ידי ממשל מרכזי וריכוזי המחזיק במירב הסמכויות השלטוניות (בניגוד למדינה פדרלית שבה מבוזרות סמכויות השלטון בין הממשל המרכזי לבין ממשלים מקומיים). ישראל היא דמוקרטיה, מדינה שבה האזרחים הם הריבון, והם בוחרים את ההנהגה בבחירות חופשיות, ומובטחות בה זכויות אדם ואזרח. המשטר בישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית, שהיא שיטה דמוקרטית בה הרשות המחוקקת היא הרשות הבכירה, בהיותה הרשות היחידה שנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים. את השיטה הזו שאלה ישראל מן השליטה הקודמת על הארץ - בריטניה, שבה נולדה השיטה (ולכן היא קרויה גם שיטת וסטמינסטר).
חוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם אשר אין בה חוקה. על אף שבהכרזה על הקמתה התחייבה ההנהגה לכונן חוקה בתוך חודשים אחדים, נתקלה מלאכה זו בקשיים פוליטיים, והוחלט על יצירת מערכת של חוקי יסוד שיאוגדו ביום מן הימים לכדי חוקה אחודה. נכון להיום קיימים 13 חוקי יסוד בישראל, אך הם לא מאוגדים לכדי חוקה. יש המציעים לחוקק חוקי יסוד נוספים לקראת גיבושה של החוקה - חוק יסוד: החקיקה, חוק יסוד: השוויון וכדומה.
ראש המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש המדינה עומד הנשיא, אשר בדומה לנשיאים במשטרים פרלמנטריים אחרים - אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות רבות, ותפקידו ייצוגי בעיקרו. ואולם, לנשיא תפקיד משמעותי בהליך כינון הממשלה: בהתאם להמלצותיהן של סיעות הכנסת, הוא מטיל את המשימה להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת. בנוסף, לנשיא סמכות לפזר את הכנסת לפי בקשת ראש הממשלה, ולחנון עבריינים לפי המלצת משרד המשפטים. הנשיא נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה בת שבע שנים, שלאחריה אין הוא יכול להיבחר מחדש.
הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת, שהיא בית המחוקקים ובית הנבחרים במדינה. היא מורכבת מבית אחד בן מאה ועשרים חברים. הכנסת נבחרת בבחירות ארציות ויחסיות - כל אזרח שהוא תושב קבע ובן 18 ומעלה רשאי להצביע, והבחירה היא בין רשימות מועמדים המוגשות על-ידי מפלגות הרשומות כחוק. לכל רשימה שעברה את אחוז החסימה (נכון להיום - 3.25%, כ-4 מושבים), מוקצים מושבים בכנסת לפי יחס הקולות שקיבלה מתוך כלל הקולות, והם מאויישים על-ידי המועמדים בהתאם לסדר שבו דורגו ברשימה. ולדוגמה פשוטה: רשימה שזכתה ב-10 אחוזים מהקולות תקבל 12 מושבים בכנסת, שיאויישו על-ידי 12 המועמדים הראשונים בה. המועמדים שנבחרו מטעם רשימה מסוימת ונהיו לחברי הכנסת מאוגדים יחדיו במסגרת הנקראת סיעה.
הכנסת מוגדרת כריבון במדינה, בהיותה הרשות היחידה הנבחרת באופן ישיר על-ידי האזרחים וככזו המשקפת את יחסי הכוחות העדכניים ביותר בין הפלגים הפוליטיים והמגזריים בחברה הישראלית. בתוקף בכירותה של הכנסת על הרשויות האחרות, מצויות בידיה סמכויות חשובות רבות, והעיקרית שבהן - החקיקה. חוקים מחוקקים בכנסת בהליך הכולל שלוש קריאות במליאה וביניהן דיונים בוועדה מוועדות הכנסת (לפי תחום העניין הנוגע בהצעת החוק). הצעת חוק יכולה שתוגש על-ידי חבר הכנסת או קבוצה של כמה חברי הכנסת (ואזי עליה לעבור קריאה טרומית במליאה טרם הקריאה הראשונה), על ידי הממשלה או על-ידי ועדה מוועדות הכנסת.
מלבד תפקידה כמחוקקת, מצויות בידיה של הכנסת סמכויות משמעותיו נוספות: הבעת אמון בממשלה מוצעת, הבעת אי-אמון בממשלה מכהנת (ובכך - הפלתה), פיקוח על הממשלה ועל פעילותה, קבלת תקציב המדינה, בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה. חברים אחדים בכנסת מכהנים גם בוועדה לבחירת שופטים ובוועדה לבחירת דיינים.
הכנסת רשאית לפזר את עצמה טרם סיום כהונתה באמצעות חוק שמתקבל ברוב מוחלט של חברי הכנסת, ובנסיבות מיוחדות היא רשאית לדחות את הבחירות ולהאריך את כהונתה.
הרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, המורכבת מראש הממשלה ומשרים. כל אדם בישראל יכול לכהן כשר, בלי משים לחברות בכנסת. לעומת זאת, ראש הממשלה (וגם ממלא מקומו) חייב להיות חבר הכנסת. הממשלה מורכבת בהליך שבו מעורבים נשיא המדינה והכנסת.
אחרי בחירות לכנסת, או אם כהונת הממשלה נפסקה לפני גמר כהונת הכנסת, פותח נשיא המדינה בסבב התייעצות עם נציגי סיעות הכנסת כדי להבין למי מחברי הכנסת הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה, ובהתאם להמלצות אלו מטיל נשיא המדינה משימה זו על אחד מחברי הכנסת. מכייון שמעולם לא זכתה אף רשימה ברוב מוחלט בכנסת, נוצר תמיד הצורך לכונן ממשלה בשותפות של כמה סיעות (במה שנקרא קואליציה). למי שהוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה נתונה תקופה של 28 ימים (שניתן להאריכה בשבועיים נוספים). במידה שעלה בידו של המועמד להרכיב ממשלה - הוא מציג אותה ואת מדיניותה בפני הכנסת, והכנסת מצביעה בהצבעה אחת על כינון הממשלה והרכבה ועל קווי היסוד של מדיניותה כפי שהציג ראש הממשלה המיועד. אם מתקבל רוב מוחלט של חברי הכנסת (מעל 60) בעד ההצעה - הממשלה מקבלת את אמון הכנסת וראש הממשלה והשרים מושבעים.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונתה שיטת הבחירות והופרדה בחירת ראש הממשלה מבחירת הכנסת, אך מקץ 11 שנים הוחזר המצב לקדמותו בעקבות חוסר היציבות שנגרם כתוצאה מן ההפרדה (ראו: חוק הבחירה הישירה).
הממשלה היא האחראית להוציא לפועל את חוקי הכנסת ולנהל את ענייני היום-יום של המדינה: היא אחראית על הגנת המדינה באמצעות הצבא וגופי הביטחון, היא אחראית על שמירת הסדר והביטחון הציבורי באמצעות המשטרה, היא מנהלת את יחסי החוץ דרך נציגיה הדיפלומטיים ברחבי העולם, היא מנהלת את המערכות האזרחיות (בריאות, חינוך, רווחה, תשתיות ועוד), היא מנהלת מערכת תביעה ציבורית כדי להביא למשפט את העוברים על החוק, היא מוציאה לפועל את חלוקת הכספים שנקבעה בתקציב המדינה והיא מנהלת את המדיניות הכלכלית. בנוסף לכך, וכחלק משיטת המשטר הפרלמנטרית, יכולה הממשלה להגיש הצעות חוק לכנסת.
הממשלה מקבלת החלטות במליאתה או באמצעות ועדות שרים. מליאת הממשלה מתכנסת בכל יום ראשון ומקבלת החלטותיה בהצבעת רוב פשוטה. אם הממשלה מאשרת הצעה מטעם אחד השרים (מה שמכונה "הצעת מחליטים") - היא הופכת להחלטת ממשלה ועל השרים כולם לבצעה. בנוסף, הממשלה רשאית להקים ועדות שרים שיקבלו החלטות ויפעלו בשמה, והבולטות בהן היא ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (המכונה "הקבינט") וועדת השרים לענייני חקיקה.
הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה, בהחלטה שמתקבלת ברוב מוחלט של חברי הכנסת. במידה שהחלטה כזו מתקבלת - הממשלה נחשבת כמתפטרת ויש להרכיב ממשלה חדשה.
הרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות השופטת בישראל מורכבת ממערכת בתי המשפט ובתי הדין בהם מכהנים שופטים ודיינים הממונים על-ידי ועדות בחירה. שופט בישראל ממונה לכהונה עד גיל פרישה (שעומד כיום על 70).
המשפט הפלילי והאזרחי בישראל מנוהל בשלושה דרגים:
- בתי משפט השלום - המכוננים ביישובים עירוניים או ביישובים מרכזיים באזורים בעלי צפיפות נמוכה ובהם נדונות תביעות פליליות קטנות ותביעות אזרחיות עד סכום מסוים.
- בתי משפט מחוזיים - המכוננים אחד בכל מחוז של המדינה ובהם נדונות תביעות פליליות גדולות ותביעות אזרחיות מסכום מסוים, וכן הם משמשים כערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום.
- בית המשפט העליון - שמושבו בירושלים והוא משמש בשני תפקידים:
- בית המשפט הגבוה לערעורים - לדיון כערכאה אחרונה בערעור על החלטות בית משפט מחוזי במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי ולדיון בבקשות למשפט חוזר או לדיון נוסף.
- בית המשפט הגבוה לצדק - לדיון במקרים בהם סבור בית המשפט כי יש צורך במתן סעד למען הצדק.
בנוסף, קיימות בישראל מערכות של בתי דין לעניינים מסוימים: בתי דין דתיים (רבניים, שרעיים, דרוזיים ונוצריים), בתי דין לעבודה ועוד.
השופטים בישראל ממונים על-ידי נשיא המדינה לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים המורכבת משני שרים, שני חברי הכנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים. הדיינים בישראל נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת דיינים.
חזיתות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד למדינות העולם המערבי המחלקות את הימין והשמאל בעיקר לפי העמדות בתחום הכלכלי, השיח הפוליטי בישראל נסוב בעיקר סביב התחום המדיני (ובמיוחד מאז שנות ה-90). הגושים הפוליטיים העיקריים בישראל הם הימין, השמאל, המרכז, החרדים והערבים.
- הימין (מיוצג בכנסת על-ידי הליכוד, ישראל ביתנו, הציונות הדתית ועוצמה יהודית) מזוהה עם הלאומיות היהודית ועם הציונות. הימין מתאפיין בגישה נצית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני במובן של התנגדות עקרונית לחלוקת ארץ ישראל, הן מטעמי ביטחון והן מטעמי אידיאת ארץ ישראל השלמה. רוב מוחלט של אנשי ימין תומך במפעל ההתנחלות ומתנגד לפינוי יישובים ישראלים ביהודה והשומרון. מפלגת הליכוד (המפלגה הימנית העיקרית) מתנגדת לנסיגה חד-צדדית או להקמת מדינה דו-לאומית, ותומכת במידת מה בהגעה להסדר שיביא להקמת אוטונומיה פלסטינית שהיא איננה מדינה. למרות זאת, מירב פינויי השטחים הובל על-ידי ראשי ממשלה מטעם הליכוד, בין בהסכם ובין באופן חד-צדדי. המגזר הציוני דתי נוטה ברובו המוחלט לימין, וחלק משמעותי נוסף מאנשי הימין הוא בעל נטייה מסורתית-דתית. ולמרות זאת, קיים גם פלח ימני חילוני ניכר. בפן הכלכלי אין אחדות דעים בקרב מפלגות הימין. על אף שרוב אנשי הימין תומכים בשוק חופשי ובליברליזם כלכלי מסוים, יש הנוטים למדיניות מדינת הרווחה. הימין הקיצוני בישראל תומך בין השאר בטרנספר, בין אם לפלסטינים בלבד ובין אם גם לערביי ישראל, כפתרון לסכסוך בין היהודים והערבים בארץ ישראל. עד שנת 1977 הימין כמעט שלא היה שותף בממשלות ישראל, אך החל משנה זו עת עלה הליכוד לשלטון לראשונה בראשותו של מנחם בגין, הובלו מרבית ממשלות ישראל על-ידי מפלגות הימין, או בשותפותן המשמעותית.
- המפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה המורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה) הן מפלגות מגזריות המכוונות לטיפול באינטרסים המגזריים של קהילותיהם. אלו מפלגות הפועלות על-פי הוראת רבניהן (במסגרת של מועצת חכמי התורה של ש"ס או מועצת גדולי התורה של יהדות התורה), ודוגלות בשילוב של דת ומדינה, שמרנות קשה בנושאי צביונה היהודי של המדינה ואופייה החברתי, ומדיניות מדינת רווחה נרחבת המעניקה קצבאות נדיבות לעניים. המפלגות החרדיות מתנגדות לגיוס בחורי ישיבות ולכל פגיעה בהם, ותומכות במתן קצבאות מחייה לאברכים ובעידוד אורח החיים החרדי. כפועל יוצא ממדיניותן המצומצמת, שיתפו המפלגות החרדיות פעולה הן עם הימין והן עם השמאל.
- המרכז (מיוצג בכנסת על-ידי יש עתיד והמחנה הממלכתי) מבקש לייצר פשרה בין הימין והשמאל, ומשלב רעיונות משני הצדדים. בעוד שרוב אנשי המרכז תומכים בצמצום הנוכחות הישראלית ביהודה והשומרון, הם מביעים חוסר אמון בנכונותם וביכולתם של הפלסטינים להגיע להסדר קבע שיאפשר לישראל לשמור על ביטחונה. על כן תומך המרכז בפעולות חד-צדדיות שעיקרן ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולקיחת יוזמה. מבחינה כלכלית-חברתית, המרכז דוגל בגישה ליברלית, ודוגל בשוק חופשי ובליברליזם חברתי.
- השמאל (מפלגת העבודה ומרצ ובעבר מפא"י ומפ"ם) נוקט בגישה יונית יותר כלפי הסכסוך הישראלי־ערבי. בעבר הייתה מפלגת העבודה נצית יחסית, אך מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 היא נהפכה ליונית יותר עם חתימת הסכמי אוסלו עם אש"ף. בעבר זוהה השמאל עם הסוציאליזם, אך בשנות האלפיים, הוא מזוהה עם הגישה היונית ביחס לסכסוך הישראלי־ערבי. מחנה השמאל תומך בשתי מדינות לשני עמים ומאמין שהסכמי שלום ופשרות הם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך הישראלי–ערבי. השמאל תומך בפינוי מרבית ההתנחלויות או כולן ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. רוב מפלגות השמאל בישראל הן בעלות אוריינטציה ציונית, הרואה בהסדרים מדיניים עם המדינות והעמים השכנים דבר שעשוי לקדם את ישראל ולבסס את מעמדה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לצדן יש בישראל תנועות שמאל רדיקליות פוסט־ציוניות שמאמינות כי הפתרון הרצוי לסכסוך שישראל נתונה בו הוא הקמת מדינה דו־לאומית בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית או הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. מבחינת ממשל מפלגות השמאל מתאפיינות לרוב בליברליזם, והן אינן אחידות במצען הכלכלי. חד"ש (הכוללת בתוכה את מק"י הקומוניסטית) מוגדרת סוציאליסטית והעבודה ומרצ סוציאל־דמוקרטיות. מפלגות השמאל נוטות לתמוך בנושאי זכויות האדם והפרדת דת ומדינה.
- השמאל (המיוצג בכנסת על-ידי מפלגת העבודה) נוקט בגישה יונית כלפי הסכסוך, ומבקש להגיע לפשרה הכוללת חלוקת הארץ והקמת מדינת פלסטינית (פתרון שתי המדינות). עד שנות ה-90 הייתה אחדות דעים עקרונית בין הימין לשמאל בקשר לסכסוך, ואולם עם עלייתו לשלטון של יצחק רבין חלה תפנית בעמדה זו, והאחרון הוביל את הסכמי אוסלו מול אש"ף. השמאל מבקש לפנות את מרבית (אם לא את כל) ההתנחלויות ביהודה והשומרון, בין אם באופן חד-צדדי ובין אם כחלק מהסדר קבע. מרביתו של השמאל בישראל הוא ציוני, ועמדותיו היוניות מבקשות לחזק את ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי מוצק בעלת גבולות בטוחים וברי הגנה. ואולם, קיימות בשמאל תנועות רדיקליות פוסט ציוניות המבקשות להביא למצב שבו ישראל איננה מדינה יהודית, אלא מדינה דו-לאומית, בין אם לצידה של מדינה פלסטינית ובין אם כמדינה אחת מן הירדן לים. השמאל בישראל הוא סוציאליסטי בעיקרו, ודוגל במדינת רווחה, בזכויות חברתיות, בחיזוק המעורבות הממשלתית במשק ובחיזוק ועדי העובדים. בנוסף, תומך השמאל בהפרדת דת ומדינה. השמאל שלט ביישוב היהודי מאז שנות ה-30 והמשיך להחזיק ברוב בכנסת עד המהפך של 1977, ולמעט כהונות יחידות בשנות ה-90 לא הצליח לשחזר את כוחו מאז.
- המפלגות הערביות (חד"ש, תע"ל, רע"ם) הוא שם כולל למפלגות שונות המחזיקות כל אחת באידאולוגיה שונה ואף מנוגדת מרעותה, אך כולן מאגדות בתוכן ערבים אזרחי ישראל. כל המפלגות הערביות שוללות את הציונות, מביעות תמיכה ברעיון הלאומי הפלסטיני ומציעות גישות שונות לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית. מפלגת חד"ש היא מפלגה קומוניסטית הדוגלת בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה המתנהלת לאור הרעיונות הקומוניסטיים הקלאסיים של שוויון כלכלי וחברתי, והיא המפלגה הערבית היחידה בה חברים גם יהודים. תע"ל היא מפלגה איסלמית מסורתית המבקשת להעניק שוויון זכויות לערביי ישראל. רע"ם היא הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלמית, וככזו היא הולכת לאורם של ערכים דתיים איסלמיים, זאת לצד שילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית ומתן פתרונות הולמים לבעיותיהם החברתיות והכלכליות. באופן מסורתי, ומשום התנגדותן לציונות, המפלגות הערביות אינן שותפות בקואליציות השונות, הגם שהן עשויות להעניק 'רשת ביטחון' לקואליציה בהצבעות בכנסת באם הנושא על סדר היום יתרום למאמציהן למען החברה הערבית. באופן חריג, הממשלה השלושים ושש נשענה על רוב קואליציוני שכלל בתוכו גם את רע"מ, שהייתה למפלגה הערבית הראשונה שלקחה חלק בקואליציה.
כאמור, החל משנות השלושים של המאה העשרים, עובר בהקמת המדינה ועד שנת 1977, משלו מפלגות תנועת הפועלים (מפא"י, המערך) ביישוב העברי ובמדינת ישראל. מפלגות אלו זכו לתמיכתן של המפלגות הדתיות (מפד"ל, אגו"י), מפלגות מרכז (המפלגה הפרוגרסיבית) ואף כמה מפלגות ימין (הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית). בבחירות לכנסת התשיעית ניצחה לראשונה מפלגת הליכוד הימנית (מיסודן של תנועת החרות והמפלגה הליברלית). מאז, הליכוד היא המפלגה העיקרית המחזיקה בהגה השלטון במדינת ישראל, למעט בהפסקות קצרות שבמהלכן שלטו מפלגות שמאל ומרכז.
מלכי ישראל ויהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת ישראל המאוחדת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממלכת יהודה | ממלכת ישראל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממלכת ישראל המאוחדת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממלכת יהודה | ממלכת ישראל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממלכת יהודה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בחירות לרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבב אחד
|
שני סבבים
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
https://www.nli.org.il/he/newspapers/haretz/1920/05/25/01/article/7
רשמה | מלבד י-ם | ירושלם | סהכ |
---|---|---|---|
אחדות העבודה | 56 | 12 | 68 |
ספרדים ועדות מזרח | 14 | 40 | 54 |
הפועל הצעיר | 36 | 8 | 44 |
בלתי מפלגתיים | 14 | 5 | 19 |
התאחדות האיכרים | 14 | 14 | |
תימנים | 1 | 11 | 12 |
המזרחי | 6 | 1 | 7 |
בעלי מלאכה | 5 | 1 | 6 |
אגודת נשים | 5 | 5 | |
המתקדמים | 5 | 5 | |
הבוכרים | 5 | 5 | |
צעירי ישראל | 4 | 4 | |
חרדים מתקדמים | 2 | 2 | |
האזרח | 2 | 2 | |
הפקידים הבלתי מפלגתיים | 1 | 1 | 2 |
הגורזים | 1 | 1 | |
פקידי הדסה | 1 | 1 | |
רשימה בלי שם | 1 | 1 | |
סהכ | 163 | 90 | 253 |
האספה המכוננת[עריכת קוד מקור | עריכה]
האספה המכוננת הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת", במהלך שנוי במחלוקת עד היום.
ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת התקיימה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. לאחר מכן עברה האספה לבניין קולנוע קסם בתל אביב, ואולם בדצמבר 1950 עלתה שוב לירושלים והשתכנה בבית פרומין.
טרם הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטה 181 (תוכנית החלוקה), שקבעה כי ארץ ישראל תחולק לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. בהחלטה נקבע כי בכל מדינה תוקם מועצת ממשלה זמנית שתיקח לידיה את הסמכויות השלטוניות עם הסתלקות המעצמה המנדטורית, תקים מיליציה חמושה ותקיים בתוך חודשיים לכל היותר בחירות לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה.
התנועה הציונית קיבלה (אם כי לא בהתלהבות יתרה) את התוכנית, והחלה בהקמת המוסדות הזמניים ובתכנון המערך החוקתי של המדינה שבדרך. הוקמה "ועדת המצב", שהחלה בהכנת הקמתו של מנגון המדינה שעתידה לקום. במסגרת ועדת המצב קמו מועצות ובהן מועצה משפטית, שתפקידה היה לתכנן את המערכת המשפטית והחוקתית.
באפריל 1948 הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם ובה 37 חברים, כמו גם את מנהלת העם בה כיהנו 13 מחברי מועצת העם. מועצת העם הייתה רשות מחוקקת ומנהלת העם הייתה רשות מבצעת, והן ניהלו את ההכנות לקראת כינונה של המדינה.
ב-14 במאי 1948 התכנסה בפעם האחרונה מועצת העם לישיבה שבה הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. מועצת העם הפכה למועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם הפכה לממשלה הזמנית. המועצה החלה בהכנות לבחירות לאספה המכוננת ובין היתר חוקקה חוקי בחירות ומינתה ועדת בחירות מרכזית.
הבחירות לאספה המכוננת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הבחירות לאספה המכוננת
הבחירות לא נערכו במועד שנקבע בתוכנית החלוקה או במגילת העצמאות עקב קיומה של מלחמת העצמאות. בסופו של דבר התקיימו הבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. בבחירות השתתפו כ-430,000 בוחרים מתוך כ-500,000. אחוז ההצבעה עמד על כ-87%.
בבחירות זכתה מפלגת מפא"י במספר המושבים הגדול ביותר - 46 מתוך 120. מפלגת מפ"ם זכתה ב-19 מושבים, החזית הדתית המאוחדת ב-16, תנועת החרות ב-14, הציונים הכלליים ב-7, המפלגה הפרוגרסיבית ב-5, ספרדים ועדות מזרח ומק"י ב-4 כל אחת, הרשימה הדמוקרטית של נצרת ב-2, ורשימת הלוחמים, ויצו והתאחדות התימנים בישראל ב-1 כל אחת.
הישיבה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האספה המכוננת התכנסה לראשונה ביום ט"ו בשבט ה'תש"ט - 14 בפברואר 1949, בשעה 16:00, בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. הישיבה נפתחה בשירת "התקווה", ולאחריה נאם נשיא מועצת המדינה הזמנית חיים ויצמן נאום נרגש שהחל במילים: ”ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים”. לאחר הנאום התקיימה הצהרת נבחרי האספה: מזכיר הממשלה הקריא את נוסח ההצהרה: ”אני מתחייב להיות אזרח נאמן למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי באסיפה המכוננת” וכל אחד מחברי האספה קם ואמר: ”אני מתחייב”. אחרי הצהרת האמונים ניגשו חברי האספה לבחור את יושב הראש, ובחרו ברוב קולות את יוסף שפרינצק מסיעת מפא"י. לאחר בחירת היושב ראש התקיים דיון בעניין מינוי סגנים ליושב ראש, ובשעה 18:00, לאחר שירת "התקווה", ננעלה הישיבה.
ביטול האספה המכוננת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בפברואר 1949, יומיים בלבד לאחר כינונה של האספה המכוננת, נתקבל ביוזמת מפא"י (ובעיקר ביוזמתו של דוד בן-גוריון) חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת (גוף שייעודו לכונן חוקה) לכנסת (פרלמנט). צעד זה נתקבל בביקורת קשה מצד סיעות הכנסת, ובייחוד מצד סיעת חרות. היעדרה של חוקה בישראל היא תוצר של חוק זה, שחקיקתו הוצדקה על ידי בן-גוריון בכך ש"חוקה חדשה תכבול את ידי המחוקק".
החוק הפך את האספה המכוננת ל"כנסת הראשונה", והעניק לכנסת את סמכותה כרשות מכוננת. כאמצעי לכינון חוקה נתקבלה בכ"ח בסיוון ה'תש"י (13 ביוני 1950) החלטת הררי, כדלהלן:
הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה.
הקמת הממשלה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שהפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה, דהיינו לפרלמנט, היה צורך בהקמתה של ממשלה. מפא"י, הגדולה שבסיעות הכנסת, הייתה צריכה קואליציה בשביל להרכיב ממשלה. בן-גוריון פסל את תנועת החרות ומק"י מלהיכנס לממשלה, תוך כדי שטבע הביטוי "בלי חרות ומק"י". מפ"ם קיוותה להקים עם מפא"י ממשלה סוציאליסטית צרה אך נתקלה בדחייה ונותרה באופוזיציה. בן-גוריון החליט לפנות אל החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים ורשימות המיעוטים. סך הכל תמכו בממשלה 73 חברי כנסת. בהסכמים הקואליציוניים נקבע שהממשלה תיתן שוויון זכויות גמור לכל אזרח, תחתור לשלום, תשמור על נייטרליות במלחמה הקרה, תעודד עלייה ותאכלס את המדינה.
נסיון ההתנקשות בשרי הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 בספטמבר 1949 הגיע צעיר בשם אברהם צפתי אל יציע הקהל של הכנסת, שלף תת-מקלע סטן מתוך מעילו וכיוון אותו אל עבר שולחן הממשלה, שם ישבו באותו הזמן ראש הממשלה ומספר שרים, אולם סדרן הכנסת צבי ציגלר הצליח להדוף אותו הצידה לפני שלחץ על ההדק. צפתי רצה לפגוע בשרי הממשלה על כך שלא דנה בתוכניתו להקמת בית מקדש לארגון האומות המאוחדות
המעבר מתל-אביב לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בדצמבר 1949 הוכרזה ירושלים כבירת ישראל. ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, בה התקיימה ישיבתה הראשונה. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם מלון המלך דוד, נבחר שלד בית פרומין, שבנייתו הופסקה עקב המלחמה ולא המשיכה מאז. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק.
הקמת הממשלה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1950 ביקש בן-גוריון להעביר את שר המסחר והתעשייה אליעזר קפלן מתפקידו, ולמנות במקומו את יעקב גרי. כיוון שבאותה תקופה, על מנת למנות שר חדש היה על הממשלה להתפטר ולהציג את עצמה מחדש עם השר להבעת אמון מחודשת, התפטרה הממשלה. לאחר מכן תוקן החוק.
הממשלה השנייה הייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה הראשונה, בשינויים קלים: שר החינוך זלמן שזר פרש מתפקידו, ובמקומו מונה שר התחבורה דוד רמז, שאת תפקידו מילא שר האספקה והקיצוב דב יוסף, לאחר שמשרדו בוטל. פנחס לבון מונה לשר החקלאות, משרד המסחר הופרד ממשרד האוצר, ויעקב גרי מונה לשר המסחר.
התפטרות הממשלה והבחירות לכנסת השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בראשית כהונתה של הממשלה השנייה נוצר בה סכסוך על רקע סמכותה של ההסתדרות לקיים זרם של חינוך דתי לילדי העולים החדשים במסגרת שיטת הזרמים בחינוך. סכסוך זה נוסף על סכסוכים נוספים בנושא הזרמים בחינוך, ובעיקר החינוך הדתי. משבר החינוך הוביל להתפטרותו של השר יהודה מימון, התפטרות שבן-גוריון ראה בה כאי אמון בממשלה, וכתוצאה מכך התפטר מתפקידו ב-14 בפברואר 1951. להחלטתו של בן-גוריון להתפטר היו סיבות פוליטיות נוספות: בן-גוריון ראה בתוצאות הבחירות המקומיות של 1950, שבהן נחלשה מפא"י והתחזקה מפלגת הציונים הכלליים, כעדות לכך שהכנסת איננה מייצגת עוד את דעת הציבור. משה שרת כתב ביומנו כי הייתה זאת הסיבה המרכזית להחלטת מפא"י ללכת לבחירות.
בן-גוריון החליט שלא להקים ממשלה חדשה אלא לכהן בממשלת מעבר ולהקדים את הבחירות לכנסת. לאחר תקופה של אי ודאות שלטונית, שנבעה אף מחוסרים בחוק, התקבלו באפריל 1951 שני חוקים. חוק המעבר לכנסת השנייה קבע את המסגרת החוקית הכללית למעבר בין הכנסת הראשונה והכנסת השנייה, ואילו חוק נוסף הורה על פיזור הכנסת הראשונה ועל עריכת בחירות ב-30 ביולי 1951. כן הוחלט כי כל מי שהיה תושב מדינת ישראל ב-1 במרץ 1951 רשאי יהיה להצביע בבחירות. החלטה זו פירושה היה כי העולים החדשים שהגיעו לארץ בהמוניהם בשנתיים הקודמות, הם שיכריעו את מערכת הבחירות. מספרם של בעלי זכות הבחירה כמעט הוכפל בין שתי מערכות הבחירות.
גלריית דגלי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל | שם | תאריך | שימוש | תיאור |
---|---|---|---|---|
דגל ישראל | 28 באוקטובר 1948 עד ימינו | דגל לאומי | אורך: 220 ס"מ; רוחב: 160 ס"מ; צבעו לבן ולאורכו, במרחק 15 ס"מ מצלעותיו הארוכות, שני פסי תכלת כהה ברוחב 25 ס"מ. באמצע הדגל מגן דוד, המורכב משני משולשים שווי צלעות, בצבע תכלת כהה, בהיקף של 66 ס"מ; עובי צלעותיו 5.5 ס"מ, ובסיסי המשולשים מקבילים לפסי התכלת. | |
דגל צי הסוחר הישראלי | 21 במאי 1948 עד ימינו | דגל ימי אזרחי | אורך: 180 ס"מ; רוחב: 120 ס"מ; צבעו תכלת כהה. במרחק 15 ס"מ משלושת הצלעות הקרובות לתורן - אליפסה שאורכה 90 ס"מ ורוחבה 60 ס"מ. באמצעה של האליפסה מגן דוד המורכב משני משולשים שווי שוקיים, בצבע תכלת כהה, שבסיסיהם מקבילים לציר האורך של הדגל ואורכם 30 ס"מ, ושוקיהם 45 ס"מ; עובי צלעותיו 3 ס"מ. | |
דגל חיל הים הישראלי | 19 במאי 1948 עד ימינו | דגל ימי צבאי | אורך: 180 ס"מ; רוחב: 120 ס"מ; צבעו תכלת כהה. משולש לבן שווה שוקיים שראשו במרכז הדגל ובסיסו מתלכד עם צלע הרוחב הקרובה לתורן. בתוך המשולש מגן דוד שמרכזו במרכז הכובד של המשולש, עשוי שישה פסי תכלת כהה; אורך כל פס 32 ס"מ ורחבו 3 ס"מ. | |
דגל המנדט הבריטי בארץ-ישראל | 1927 עד 14 במאי 1948 |
דגל | שם | תאריך | שימוש | תיאור |
---|---|---|---|---|
נס הנשיא | 1950 עד ימינו | נס נשיאותי | ||
נס הנשיא (גרסה ימית) | לא ידוע | נס נשיאותי (גרסה ימית) |
בעלי תפקידים בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפקיד | שם | סיעה | הערות | |
---|---|---|---|---|
נשיאות הכנסת | ||||
יושב ראש הכנסת | ||||
סגני יושב ראש הכנסת | ||||
יושבי ראש הוועדות הקבועות | ||||
ועדת הכנסת | ||||
ועדת הכספים | ||||
ועדת הכלכלה | ||||
ועדת החוץ והביטחון | ||||
ועדת הפנים והגנת הסביבה | ||||
ועדת ביטחון הפנים | ||||
ועדת החוקה, חוק ומשפט | ||||
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות | ||||
ועדת החינוך, התרבות והספורט | ||||
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות | ||||
ועדה לענייני ביקורת המדינה | ||||
ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי | ||||
ועדת המדע והטכנולוגיה | ||||
ועדת האתיקה | ||||
יושבי ראש הוועדות המיוחדות | ||||
ועדה מיוחדת לפניות הציבור | ||||
הוועדה לזכויות הילד | ||||
יושבי ראש הסיעות | ||||
סיעת הליכוד | הליכוד | |||
סיעת יש עתיד | יש עתיד | |||
סיעת המחנה הממלכתי | המחנה הממלכתי | |||
סיעת ש"ס | ש"ס | |||
סיעת יהדות התורה | יהדות התורה | |||
סיעת הציונות הדתית | הציונות הדתית | |||
סיעת עוצמה יהודית | עוצמה יהודית | |||
סיעת ישראל ביתנו | ישראל ביתנו | |||
סיעת רע"מ | רע"מ | |||
סיעת חד"ש-תע"ל | חד"ש-תע"ל | |||
סיעת העבודה | העבודה | |||
סיעת נעם | נעם | |||
ראשי הקואליציה והאופוזיציה | ||||
יושב ראש הקואליציה | ||||
ראש האופוזיציה | ||||
בעלי תפקידים | ||||
מנכ"ל הכנסת | גיל סגל | |||
מזכירת הכנסת | דן מרזוק | |||
היועץ המשפטי לכנסת | שגית אפיק | |||
קצין הכנסת | יובל חן | |||
רב הכנסת | אביעד גוטמן |
הבחירות לכנסת העשרים וחמש - רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 ביוני 2021 הוקמה ממשלת ישראל השלושים ושש, ובראשותה הועמדו נפתלי בנט כראש הממשלה ויאיר לפיד כראש הממשלה החלופי. הממשלה נתמכה על רוב קואליציוני בן שמונה סיעות מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכמו כן, לראשונה בהיסטורייה הפוליטית הישראלית, כללה הקואליצייה מפלגה ערבית אשר דוחה בגלוי את הרעיון הציוני. לכל אורך כהונתה של הממשלה היא הייתה נתונה למחלוקת ציבורית סוערת על פעילותה ועל עצם הישענותה על קולות של מפלגה ערבית. ביקורת של הממשלה הופנתה גם מצד החברה הערבית, משום שהייתה שותפה בפועל (אם כי לא באמצעות תפקידי שרים) בממשלה ציונית.
ב-5 במאי 2021, עוד בטרם כוננה, הודיע חבר הכנסת עמיחי שיקלי מסיעת ימינה, על כך שאין בכוונתו לתמוך בממשלה, או להישמע למשמעת הקואליציונית, ועקב כך נשענה הממשלה על רוב צר של 61 חברי הכנסת. ב-25 באפריל 2022 הוכרז שיקלי על-ידי ועדת הכנסת כפורש מסיעתו.[1]
ב-6 באפריל הודיעה יושבת ראש הקואליצייה חברת הכנסת עידית סילמן כי היא איננה רואה עצמה חלק מהקואליצייה, ובכך קטן הרוב הקואליציוני ל-60 חברי הכנסת[2]. ב-17 אותו חודש הודיעה סיעת רע"מ על הקפאת חברותה בקואליצייה[3]. רע"מ חזרה בה מהחלטה זו בחודש העוקב. ב-19 במאי הודיעה חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי על פרישתה מהקואליצייה, אך חזרה בה מקץ שמונה ימים[4][5]. בתקופה הזו נשענה הממשלה על מיעוט של 59 חברי הכנסת ונהייתה לממשלת מיעוט. ב-25 בחודש הודיע חבר הכנסת מיכאל ביטון כי למעט בהצעות אי-אמון, הוא איננו מתכוון להצביע עם הקואליצייה.
ב-30 ביוני אמורות היו לפוג תקנות החירום לשיפוט על אזור יהודה והשומרון. בחודש מאי אישרה ועדת החוץ והביטחון לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להארכת תוקפן של התקנות. ואולם, אישורה הסופי של הצעת החוק במליאת הכנסת נתקל בקשיים עקב התנגדותם על גורמים בקואליצייה לתמוך בה, לצד התנגדות מפלגות האופוזיציה לסייע לממשלה באישור ההצעה. ב-13 בחודש הודיע שר המשפטים גדעון סער כי הצבעה נגד החוק משמעותה הצבעה נגד המשך קיומה של הממשלה.[6] ההצעה עלתה לדיון ולהצבעה ב-6 ביוני, ונדחתה ברוב של 58 חברים נגד מול 52 בעד. בין המתנגדים היו חברי הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים - חברי הקואליצייה.
ב-13 ביוני 2022, יום השנה לכינון הממשלה, הודיע יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך על החלטתו לפרוש באופן סופי ומוחלט מן הקואליצייה. מאותה עת נהייתה הממשלה באופן סופי לממשלה הנשענת על מיעוט חברי הכנסת.
ב-20 ביוני, הודיעו בנט ולפיד כי מיצו את הניסיונות לייצב את הקואליצייה, וכי בכוונתם לפעול לפיזור הכנסת. עוד הודיעו בנט ולפיד כי במידה שתתפזר הכנסת, הם מתכוונים לבצע ביניהם את החילוף הקבוע בהסכם ממשלת החילופים, כך שלפיד יהיה לראש הממשלה ובנט יהיה לראש הממשלה החלופי.[7] יומיים לאחר מכן, ב-22 ביוני, אושר החוק להתפזרות הכנסת בקריאה טרומית ברוב של 110 חברי הכנסת ובלא מתנגדים. תוך כדי הדיונים על החוק נוהלו על-פי ידיעות מגעים לכינונה של ממשלה בראשות בנימין נתניהו, אשר אמורה הייתה לייתר את הצורך בבחירות. משכשלו מגעים אלו, כלו כל ההתנגדויות לפיזור הכנסתו והחוק להתפזרות הכנסת אושר בקריאה ראשונה ב-27 ביוני.
ב-30 ביוני אושר חוק התפזרות הכנסת בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 000 חברי הכנסת מול 00 מתנגדים. תאריך הבחירות נקבע ל-1 בנובמבר 2022, ז' בחשוון ה'תשפ"ג. לפיד נכנס לתפקיד ראש הממשלה בחצות הלילה של 1 ביולי 2022.
רשימת המפלגה לכנסת הבאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום | המועמד | אופן הבחירה | שינוי | מס' הקולות | הערות |
---|---|---|---|---|---|
1 | בנימין נתניהו | יושב-ראש המפלגה | לא התמודד | נבחר באופן אוטומטי לאחר שלא הוגשו מועמדויות כנגדו | |
2 | יריב לוין | רשימה ארצית | 3 | 47,995 | |
3 | אלי כהן | רשימה ארצית | 9 | 43,495 | |
4 | יואב גלנט | רשימה ארצית | 2 | 41,529 | |
5 | דודי אמסלם | רשימה ארצית | 11 | 38,081 | |
6 | אמיר אוחנה | רשימה ארצית | 12 | 37,689 | |
7 | יואב קיש | רשימה ארצית | 14 | 34,582 | |
8 | ניר ברקת | רשימה ארצית | 1 | 34,454 | |
9 | מירי רגב | רשימה ארצית | 5 | 32,420 | |
10 | מיקי זוהר | רשימה ארצית | 15 | 31,148 | לא נעשה שימוש בהבטחת הייצוג לאישה, שכן שובצה אישה במקום גבוה יותר |
11 | אבי דיכטר | רשימה ארצית | 2 | 31,080 | |
12 | ישראל כ"ץ | רשימה ארצית | 9 | 30,378 | |
13 | שלמה קרעי | רשימה ארצית | 11 | 29,491 | |
14 | טרם פורסם | שיריון של יו"ר המפלגה | - | שיריון של יו"ר המפלגה | |
15 | דני דנון | רשימה ארצית | חדש | 27,574 | |
16 | טרם פורסם | שיריון של יו"ר המפלגה | - | שיריון של יו"ר המפלגה | |
17 | דוד ביטן | רשימה ארצית | 5 | 26,888 | |
18 | יולי אדלשטיין | רשימה ארצית | 16 | 23,924 | |
19 | אליהו רביבו | נציג מחוז שפלה | חדש | 5,956 | |
20 | גלית דיסטל-אטבריאן | הבטחת ייצוג - אישה | 10 | 21,299 | קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה |
21 | ניסים ואטורי | נציג מחוז גליל ועמקים | 17 | 4,547 | |
22 | שלום דנינו | נציג מחוז נגב | 33 | 5,699 | |
23 | חיים כץ | רשימה ארצית | 12 | 23,546 | הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה |
24 | אופיר אקוניס | רשימה ארצית | 10 | 23,218 | הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה |
25 | טלי גוטליב | הבטחת ייצוג - אישה חדשה | חדש | 10,719 | קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה |
26 | חנוך מילביצקי | נציג מחוז דן | חדש | 4,596 | |
27 | טרם פורסם | שיריון של יו"ר המפלגה | - | שיריון של יו"ר המפלגה | |
28 | בועז ביסמוט | רשימה ארצית | חדש | 20,706 | |
29 | אליהו דלל | נציג מחוז מישור החוף | חדש | 2,278 | |
30 | גילה גמליאל | הבטחת ייצוג - אישה | 22 | 18,690 | קודמה במיקום - הבטחת ייצוג לאישה |
31 | אופיר כץ | רשימה ארצית | 12 | 20,492 | הורד במיקום לטובת הבטחת ייצוג לאישה |
32 | מאי גולן | הבטחת ייצוג - אישה | 2 | 18,082 | |
33 | דן אילוז | הבטחת ייצוג - עולה | חדש | 5,998 | קודם במיקום - הבטחת ייצוג לעולה |
34 | אריאל קלנר | נציג מחוז חיפה | 1 | 3,245 | |
35 | אתי עטייה | הבטחת ייצוג - אישה | 25 | 17,805 | לא קודמה, גם בלא הבטחת הייצוג הייתה מוצבת במקום זה |
36 | עמית הלוי | נציג מחוז ירושלים | 1 | 3,330 | |
37 | טרם פורסם | שיריון של יו"ר המפלגה | - | שיריון של יו"ר המפלגה | |
38 | אושר שקלים | נציג מחוז תל-אביב | חדש | 1,627 | |
39 | קטי שטרית | רשימה ארצית | 12 | 17,612 | |
40 | משה פסל | הבטחת ייצוג - צעיר | חדש | 8,378 | קודם במיקום - הבטחת ייצוג לצעיר |
41 | ששון גואטה | נציג מחוז מועצות אזוריות | 2,285 | ||
42 | אביחי בוארון | נציג מחוז יש"ע | 2,357 | ||
43 | טרם פורסם | שיריון של יו"ר המפלגה | - | שיריון של יו"ר המפלגה | |
44 | איוב קרא | הבטחת ייצוג - לא יהודי | 3 | 5,586 | קודם במיקום - הבטחת ייצוג ללא יהודי |
45 | שבתאי קטש | הבטחת ייצוג - חרדי | 47 | 2,990 | קודם במיקום - הבטחת ייצוג לחרדי |
46 | צחי הנגבי | רשימה ארצית | 33 | 15,945 | הורד במיקום לטובת הבטחות ייצוג |
47 | ארז תדמור | רשימה ארצית | חדש | 14,787 | |
48 | קרן ברק | רשימה ארצית | 25 | 13,240 | |
49 | גלעד שרון | רשימה ארצית | חדש | 12,839 | |
50 | אורלי לוי-אבקסיס | רשימה ארצית | 24 | 11,242 | |
51 | עוזי דיין | רשימה ארצית | 19 | 9,891 | |
52 | דורית אוחנה | רשימה ארצית | חדש | 7,266 | |
53 | אבי שמחון | רשימה ארצית | חדש | 6,683 | |
54 | משה פייגלין | רשימה ארצית | חדש | 6,624 | |
מצביעים | 79,750 | 57.86% | |||
בעלי זכות ההצבעה | 137,823 |
היערכות המפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימות המיוצגות בכנסת היוצאת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות אלו, לראשונה מזה מספר שנים, קיים חלק ניכר מהמפלגות מהכנסת היוצאת בחירות מקדימות במתכונת כזאת או אחרת (הליכוד, מרצ, מפלגת העבודה, רע"מ, האיחוד הלאומי – תקומה - המתמודדת במסגרת הציונות הדתית ושלושת מרכיבי הרשימה המשותפת - בל"ד, תע"ל וחד"ש).
הרשימות מסודרות לפי תוצאות הבחירות לכנסת היוצאת.
הליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחל | محل | ||
הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה |
- ערך מורחב – הבחירות המקדימות בליכוד (2022)
על פי חוקת הליכוד מתקיימות בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימה לקראת בחירות לכנסת. אולם לאחר פרישת ח"כ יולי אדלשטיין מהמירוץ,[8] נשאר בנימין נתניהו כמועמד יחיד ונבחר לראשות התנועה באופן אוטומטי.[9]
הבחירות המקדימות לרשימת המפלגה נערכו ב-10 באוגוסט 2022. לאחר שהוגשה לו עתירה, פסק בית הדין של הליכוד כי מאחר שחברי המרכז לא נבחרו מחדש למעלה מעשור, יבחרו מתפקדי הליכוד את נציגי המחוזות ברשימה.[10] נוסף על חברי הכנסת המכהנים, הודיעו גם מועמדים שאינם מכהנים בכנסת על התמודדתם בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה, ביניהם: משה פייגלין,[11] ארז תדמור, איוב קרא, אבי שמחון, שולי מועלם-רפאלי, פנחס עידן, דני דנון,[12] מרדכי בניטה,[13] גרשון מסיקה[14], בועז ביסמוט ועוד.[15] לעומתם, הודיע ח"כ יובל שטייניץ על פרישה מן החיים הפוליטיים.[16]
לצד הבחירות לרשימה נערך בקרב המתפקדים משאל לאישור הצעת היו"ר נתניהו לאפשר לו לשבץ מועמדים במקומות: 14, 16, 28, 37, 42, בכפוף לאישור השיבוצים במזכירות המפלגה. בעד ההצעה הצביעו 39,501 בוחרים, ונגדה הצביעו 12,305. ב-14 בספטמבר אישרה מזכירות הליכוד את הצעת היו"ר נתניהו לשריין את עמיחי שיקלי במקום ה-14, את עידית סילמן במקום ה-16, את משה סעדה במקום ה-28, את צגה מלקו במקום ה-37, ואת עורך הדין יוסי פוקס במקום ה-42.[17]
יש עתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
פה | فه | ||
יש עתיד בראשות יאיר לפיד |
בהתאם לתקנון המפלגה, ימשיך לכהן יאיר לפיד כיושב-ראש המפלגה עד תום תקופת כהונתה של הכנסת העשרים וחמש, ולכן יעמוד בראשות הרשימה בבחירות אלו. לפי תקנון המפלגה, הרשימה לכנסת תורכב על-ידי הוועדה לבחירת הרשימה לכנסת, כאשר ליו"ר שמורה הסמכות לשבץ מועמדים נוספים, אך לא יותר משניים בכל עשירייה.
בחצות הלילה שבין 30 ביוני ל-1 ביולי נכנס יו"ר המפלגה יאיר לפיד, לתפקיד ראש ממשלת ישראל.
ב-10 בספטמבר הודיעו חברות הכנסת נירה שפק וענבר בזק על החלטן שלא להתמודד בבחירות לכנסת ה-25.[18]
ש"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]
שס | شس | ||
התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל |
רשימת ש"ס |
בינואר 2022 הודה והורשע יושב-ראש המפלגה אריה דרעי במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים. במסגרת הסדר הטיעון התפטר דרעי מן הכנסת. דרעי המשיך לעסוק בפוליטיקה, והועסק באופן רשמי כיועץ פרלמנטרי. בבחירות אלו אין לדרעי מניעה להיבחר לכנסת, והוא עומד בראש הרשימה.
הרשימה הורכבה על-ידי מועצת חכמי התורה של המפלגה, שקבעה כי עשרת המקומות הראשונים יהיו זהים לאלו שהיו בבחירות הקודמות, והסמיכה את דרעי לקבוע את שאר הרשימה.[19]
המחנה הממלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כן | كن | ||
המחנה הממלכתי בהנהגת בני גנץ לראשות הממשלה |
רשימת המחנה הממלכתי |
ב-10 ביולי חתמו בני גנץ וגדעון סער על הסכם ריצה משותפת של המפלגות "חוסן לישראל" ו"תקווה חדשה".[20] לפי ההסכם, היחס בין נציגי שתי המפלגות ברשימה המשותפת יהיה 2:1. דהיינו, שני נציגי חוסן לישראל ולאחריהם נציג תקווה חדשה וחוזר חלילה. מפלגת "דרך ארץ" שהתמודדה בבחירות הקודמות יחד עם תקווה חדשה לא נכללה בהסכם (ומאוחר יותר הצטרפה לרשימת "הרוח הציונית"). ב-28 ביולי הודיע ח"כ זאב בנימין בגין כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים.[21] ב-31 ביולי הודיעה ח"כ מיכל שיר כי היא פורשת מהמפלגה ומצטרפת למפלגת "יש עתיד", ובאותו יום, הודיעה הילה שי-וזאן על פרישה מהחיים הפוליטיים ומהמפלגה.[22]
ב-14 באוגוסט הודיע הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט על כניסתו לפוליטיקה ועל הצטרפותו לרשימה המאוחדת. ניתן לו המקום השלישי לאחר גנץ וסער. בנוסף נקבע כי מקומות 9, 16 ו-18 יאויישו לפי בחירתו של איזנקוט, אשר בחר את מתן כהנא למקום התשיעי.
ב-22 באוגוסט הודיעה ח"כ שירלי פינטו מסיעת "ימינה" על הצטרפותה לרשימה המאוחדת ולמפלגת תקווה חדשה.[23] היא שובצה במקום ה-23 ברשימה.
ב-1 בספטמבר הודיע סגן השר, ח"כ מאיר יצחק-הלוי, על פרישתו מהחיים הפוליטיים ובהתאם לכך לא יתמודד במסגרת הרשימה בבחירות לכנסת.[24]
הרוח הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, בהסכם הריצה המשותפת בין "תקווה חדשה" לבין "כחול לבן", לא נכללה מפלגת "דרך ארץ" של יועז הנדל וצבי האוזר. ב-27 ביולי חתמה המפלגה על הסכם ריצה משותפת עם מפלגת "ימינה" בראשותה של איילת שקד ברשימה חדשה בשם "הרוח הציונית". לרשימה המשותפת צורף אמיתי פורת, בנו של חנן פורת.[25] ואולם, ב-11 בספטמבר, עקב חילוקי דעות בנוגע לצירוף מפלגות חדשות לרשימה, הודיעו שקד והנדל בהצהרות נפרדות, על החלטתם שלא להתמודד יחד, ועל פיצולה של הרשימה המשותפת. ברשימת "הרוח הציונית" נשאר הנדל ועמו צבי האוזר, חברו למפלגת "דרך ארץ".[26] ב-13 בספטמבר הודיעו הנדל והאוזר כי לא יתמודדו בבחירות הקרובות.[27][28]
הבית היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב | ب | ||
הבית היהודי בראשות איילת שקד |
רשימת הבית היהודי |
ב-29 ביוני 2022, לאחר שנועץ בקרוביו וביועציו, ועוד בטרם נתקבל החוק לפיזור הכנסת, הודיע ראש הממשלה נפתלי בנט (חבר סיעת "ימינה") על כוונתו שלא להתמודד בבחירות המתקרבות.[29] את ראשות המפלגה מסר לאיילת שקד. ב-27 ביולי, הודיעה שקד, יחד עם יועז הנדל, על החלטתם לרוץ ברשימה משותפת בשם "הרוח הציונית". ב-3 באוגוסט הודיעה ח"כ שירלי פינטו על פרישה מן הרשימה, ועל הצטרפות לרשימת "המחנה הממלכתי".[30] ב-21 באוגוסט הודיע ח"כ אביר קארה גם הוא כי לא ירוץ במסגרת "הרוח הציונית",[31] וב-4 בספטמבר הכריז על הקמת מפלגת "חופש כלכלי".[32]
כאמור, ב-11 בספטמבר הודיעו שקד והנדל על פירוק השותפות ביניהם. עוד באותו הערב הודיע יוסי ברודני, יו"ר מפלגת הבית היהודי, כי הוא ושקד הגיעו להסכמות על ריצה משותפת של "ימינה" ושל מפלגתו שלו.[33] שקד וברודני הגיעו לסיכום על חלקות השיבוצים בין מפלגותיהם וחתמו על הסכם ריצה משותפת ב-13 בחודש.[34] ב-14 בספטמבר הודיעה עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון "שורת הדין", על הצטרפותה לרשימה, ושובצה במקום הרביעי.[35]
יהדות התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג | ج | ||
יהדות התורה והשבת אגודת ישראל - דגל התורה |
רשימת יהדות התורה |
רשימת "יהדות התורה" היא איחוד פוליטי של שתי מפלגות: "אגודת ישראל" החסידית, ו"דגל התורה" הליטאית. לכל אחת מן המפלגות יש מועצת גדולי התורה משל עצמה, וזו אחראית על קביעת הרשימה של אותה מפלגה לכנסת. מאז הבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) רצות שתי המפלגות ברשימה מאוחדת תחת השם "יהדות התורה", המורכבת מנציגי שתי המפלגות לסירוגין (נציג "אגודה" ולאחריו נציג "דגל" וחוזר חלילה).
ב-1 ביוני 2022 התפטר יעקב ליצמן (יו"ר "אגודת ישראל") מן הכנסת ופרש מן החיים הפוליטיים. ליצמן היה ראש הרשימה לכנסת והחבר המוביל בה מאז תחילת המאה ה-21. הוא כיהן כשר וכסגן שר מטעם המפלגה וניהל מטעמה מגעים פוליטיים לצד משה גפני. את מקומו של ליצמן תפס יצחק גולדקנופף.
מחלוקות בנוגע לזרם החינוך העצמאי של חסידות בעלז איימו על המשך הריצה המשותפת של שתי המפלגות. ואולם ב-12 בספטמבר הוסכם על פתרון למשבר ביניהן, ועל ריצה משותפת.[36] בראש הרשימה יעמוד גולדקנופף, נציג "אגודת ישראל", ולאחריו משה גפני, נציג "דגל התורה" וחוזר חלילה.
מפלגת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמת | أمت | ||
מפלגת העבודה הישראלית בראשות מירב מיכאלי |
רשימת העבודה | |
- ערך מורחב – הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (2022)
הבחירות המקדימות לראשות המפלגה נערכו ב-18 ביולי 2022 בין יושבת הראש המכהנת מרב מיכאלי למזכ"ל המפלגה ערן חרמוני.[37][38] מיכאלי נבחרה לכהונה שנייה ברוב של 82.5% מהקולות.[39]
המועד לבחירות המקדימות לרשימת המפלגה נקבע ל-9 באוגוסט.[40] במסגרת תיקון החוקה שהעבירה מיכאלי בוועידת המפלגה ב-2021, נקבע כי רשימת המפלגה לכנסת תבנה בשיטת "ריץ' רץ' מגדרי", כך שהרשימה תורכב מנשים וגברים לסירוגין באופן שוויוני, בהתאם למספר הקולות שיקבל כל מועמד. כלומר, ראשון ישובץ המועמד שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר, ולאחריו מועמד בן המין השני אשר יזכה במספר הקולות הגבוה ביותר מבין המועמדים בני מינו.
ישראל ביתנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל | ل | ||
ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן |
רשימת ישראל ביתנו |
בראשות ישראל ביתנו עומד אביגדור ליברמן. ועדה מסדרת קבעה את הרכב הרשימה לכנסת ב-12 בספטמבר.
ב-2 באוגוסט הכריז ח"כ אלי אבידר על התמודדות ברשימה עצמאית, "ישראל חופשית דמוקרטית".[41] ב-17 באוגוסט התפטר מהכנסת ובמקומו נכנסה לכנסת חברת הכנסת לשעבר שרון רופא-אופיר.
הציונות הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ט | ط | ||
הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' |
רשימת הציונות הדתית |
- ערך מורחב – הבחירות המקדימות במפלגת הציונות הדתית (2022)
רשימת "הציונות הדתית" לכנסת העשרים וארבעה הייתה רשימה משולבת של האיחוד הלאומי – תקומה, עוצמה יהודית ומפלגת נעם. עם ההכרזה על הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ניהלו כל חלקי הרשימה קמפיין בחירות עצמאי במאבק על מיקום ואופי הרשימה לכנסת ה-25. ב-15 באוגוסט הציע סמוטריץ' לבן גביר את המקומות 2, 5, 9, ו-10, בעוד מקום 7 ייקבע בהסכמה, בן גביר דחה את ההצעה.
בסיעת האיחוד הלאומי - תקומה נערכו בחירות מקדימות פתוחות. לאחר שלא הוצגו מעמדים נוספים, נבחר יושב הראש המכהן, בצלאל סמוטריץ', לעמוד בראש המפלגה ללא בחירות.[42] בחירות מקדימות לראשות המפלגה נערכו לראשונה במקום הליך בחירות פנימי המופקד בידי מרכז המפלגה, גוף המונה כ-120 איש שהיה נהוג עד אז.[43][44] הבחירות המקדימות נערכו ב-23 באוגוסט, והתמודדו בהן 16 מועמדים, בהם גם חברי הכנסת המכהנים מטעם הרשימה: מיכל וולדיגר, אופיר סופר, אורית סטרוק ושמחה רוטמן.[45] ליושב הראש יש זכות לשריין שני מועמדים בעשירייה הראשונה, אחד בכל חמישייה.[46]
ב-26 באוגוסט נחתם הסכם לריצה משותפת בין האיחוד הלאומי - תקומה לעוצמה יהודית, ללא צירוף מפלגת נועם ובתיווכו של בנימין נתניהו. הוסכם כי עוצמה יהודית תקבל את המקומות 2,5,7,9,10 ברשימה, ואילו יחידת המימון העשירית תהיה של האיחוד הלאומי - תקומה.[47]
ב-28 באוגוסט הודיעה מפלגת נעם על כוונתה לרוץ באופן עצמאי, לאחר ששללה את הצעתו של סמוטריץ' לשיבוץ מועמד מטעמה במקום ה-11 ברשימה.[48] ואולם, ב-14 בספטמבר, ולאחר שנועד נתניהו עם מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב טאו, הוחלט במפלגה על קבלת ההצעה ועל הצטרפות לרשימת "הציונות הדתית".[49]
הרשימה המשותפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין חד"ש ותע"ל לבין בל"ד נתגלתה מחלוקת לגבי שני נושאים: המלצה על מועמד לראשות הממשלה, ורוטציה בין חברי כנסת מטעם מפלגות שונות במהלך כהונת הכנסת. לאחר שהשיחות בין שתי המפלגות נראו כמניבות פרי ופורסם כי סוכמה ריצה משותפת[50], אך לקראת סגירת הרשימות החליטה בל"ד על ריצה עצמאית, ובכך פורקה הרשימה המשותפת.[51]
חד"ש-תע"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ום | وم | ||
החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש) תנועה ערבית להתחדשות (תע"ל) |
רשימת חד"ש-תע"ל |
ב-13 באוגוסט 2022 בחרה ועידת מפלגת חד"ש את הרשימה לכנסת. איימן עודה נבחר לכהונה נוספת בתפקיד היו"ר,[52] והוא ימשיך לעמוד בראש הרשימה. אחריו נבחרו עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה.
ב-3 בספטמבר 2022, הודיע ח"כ אוסאמה סעדי כי לא יתמודד על מקום ברשימה של תע"ל, ויפרוש מהחיים הפוליטיים.[53] בראשות המפלגה ממשיך לכהן ח"כ אחמד טיבי.
בליל ה-15 בספטמבר, לאחר שהמגעים בין חד"ש ותע"ל לבין בל"ד לא צלחו, הגישו חד"ש ותע"ל את רשימתן בנפרד.
בל"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד | ض | ||
בל"ד - אלתג'מוע אלווטני אלדמוקרטי |
רשימת בל"ד |
לאור המחלוקות בין המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, אמר ח"כ סאמי אבו שחאדה (יו"ר בל"ד) כי הוא לא שולל את האפשרות שהמשותפת תבחן התמודדות בבחירות במסגרת גוש פוליטי חדש או במסגרת רשימות נפרדות, והדבר יוכרע לאחר שהנושא ידון בשיחות בין מרכיבי הרשימה המשותפת.[54]
מפלגת בל"ד ערכה בחירות מקדימות ב-6 באוגוסט 2022. ח"כ אבו שחאדה נותר בראש הרשימה, ואחריו אמטאנס שחאדה ודועאא חוש-טאטור, בסדר זה.[55]
כאמור, בליל ה-15 בספטמבר, לקראת סיום המועד להגשת הרשימות, הוחלט בבל"ד לרוץ באופן עצמאי לאחר שלא הגיעו להסכמות עם חד"ש ותע"ל.
מרצ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרצ | مرص | ||
מרצ השמאל של ישראל |
רשימת מרצ | |
- ערך מורחב – הבחירות המקדימות במרצ (2022)
ועדת הבחירות של מרצ קבעה שהבחירות המקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה לכנסת ייערכו ב-23 באוגוסט 2022.[56] על ראשות המפלגה התמודדו ח"כ יאיר גולן וזהבה גלאון, שחזרה להתמודד על תפקיד במפלגה 5 שנים לאחר שהתפטרה מתפקיד היו"ר ופרשה מהתמודדות לכנסת.[57][58] השר ניצן הורוביץ, יו"ר המפלגה בכנסת היוצאת, הודיע כי לא יתמודד לראשות המפלגה בכנסת הנוכחית אבל יתמודד על מקום ברשימה.[59]
במהלך יולי, הודיעו השרה תמר זנדברג, ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי והשר עיסאווי פריג' כי לא יתמודדו על מקום ברשימת המפלגה.[60][61]
בבחירות לתפקיד היו"ר זכתה גלאון. יאיר גולן, שהפסיד בהתמודדות על תפקיד היו"ר, התמודד במקביל לרשימה לכנסת ושובץ במקום החמישי.
רע"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם | عم | ||
הרשימה הערבית המאוחדת |
רשימת רע"מ |
ועידת המפלגה, המורכבת מ-600 צירים, הרכיבה את רשימת המפלגה לכנסת בבחירות מקדימות שנערכו ב-6 באוגוסט 2022.[62]
רשימות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינוי הרשימה | סימן | ראש הרשימה | פרטים נוספים |
---|---|---|---|
חופש כלכלי | אצ | אביר קארה | מפלגה הדוגלת בליברליזם כלכלי.[63] מצע המפלגה ניכתב בין היתר בידי עומר מואב וגלעד אלפר, שרצו בבחירות הקודמות במסגרת רשימת "מפלגת החופש". |
ישראל חופשית דמוקרטית בראשות אלי אבידר | י | אלי אבידר | מפלגה בראשות אלי אבידר, שפרש ממפלגת "ישראל ביתנו". דוגלת בחילוניות, בגיוס בני ישיבות לצה"ל ובמאבק בשחיתות השלטונית. |
צעירים בוערים | צ | בתאל חזן | מפלגה המבקשת לייצג את הצעירים בישראל ולטפל במשבר הדיור וביוקר המחייה.[64] יו"ר המפלגה, הדר מוכתר, לא תוכל לרוץ לכנסת בבחירות אלו משום שלא עברה את הגיל המינימלי הדרוש לריצה לכנסת. על כן, הוצבה בתאל חזן, מקורבת למוכתר, בראש הרשימה. |
הכלכלית החדשה בראשות פרופסור ירון זליכה | יז | ירון זליכה | מפלגה המתמקדת בנושאים הכלכליים, שהוקמה ע"י ירון זליכה (לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר). התמודדה בבחירות לכנסת ה-24, וזכתה ב-34,883 קולות (0.78% מקולות הבוחרים).[65] |
העצמאים החדשים בראשות יורם מועלמי | נץ | יורם מועלמי | מפלגה כלכלית שבכוונתה לקדם את שיפור מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל.[66] |
הפיראטים - הכי טוב לדעתי אני רוצה להיות שם | ף | נועם כוזר | מפלגת פיראטים. דוגלת בדמוקרטיה דינמית, רפורמה בדיני זכויות יוצרים ופטנטים, תוכן חופשי, שקיפות וחופש המידע. מתמודדת לכנסת בפעם השביעית ברציפות. |
אנחנו | נר | משה חוג'ה | מפלגה המבקשת לשנות את שיטת הבחירות בישראל. |
שחר כח חברתי בראשות וג'די טאהר | ז | וג'די טאהר | מפלגה ששמה לה למטרה שינוי התרבות הפוליטית בישראל.[67] |
נתיב - נחיה תמיד יחד בכבוד | ני | איל כהן | מפלגה המתמקדת בזכויותיהם של בעלי מוגבלויות בישראל (מזוהה עם ארגון "הנכים הופכים לפנתרים" ועם גורמים נוספים במחאת הנכים).[68][69] |
קול הסביבה | ק | דרור בן-עמי | מפלגה שהוקמה ב-1999, לקידום איכות הסביבה, החיים והבריאות של תושבי מדינת ישראל. |
מנהיגות חברתית | ץ | אילן משיחא יר-זנבר | מפלגה המתמודדת לכנסת מאז הבחירות בשנת 2013. |
איחוד בני הברית בראשות רב חובל בשארה שליאן | ינ | בשארה שליאן | מפלגת ימאים נוצרים. מתמודדת לכנסת בפעם החמישית ברציפות. |
מפלגת הגוש התנ"כי | יק | דניס ליפקין | מפלגה נוצרית-יהודית, המתמודדת בפעם החמישית ברציפות. המפלגה קוראת להתאים את ישראל לעלייה של כליהודי העולם כהגנה מפני אנטישמיות וכן לייצוג הולם של נוצרים בישראל. |
הלב היהודי בראשות אלי יוסף | קי | אלי יוסף | יוסף - פעיל למניעת מכירת נשק למדינות ולממשלות המבצעות פשעי מלחמה. מפלגתו מתמודדת לכנסת בפעם השלישית ברציפות.[70] |
כל קול קובע נועם קולמן ולירון עופרי לראשות הממשלה | קנ | נועם קולמן | מפלגה המתמקדת במצבם של עצמאיים, פרילנסרים, פנסיונירים, בני הגיל השלישי והגיל הרך.[71] |
יש כיוון בראשות עמוס דב סילבר | נק | עמוס דב סילבר | מפלגה חדשה שהוקמה לקראת הבחירות, למען קידום לגליציה של קנאביס בישראל. |
קמ"ה - קידום מעמד הפרט | זך | דורית בירן | מפלגה המתמקדת הזכויות האדם והפרט מן הזווית הדתית. דוגלת בהנחלת המשפט העברי בשיטת המשפט הישראלית, ובקידום מעמדו של הפרט מול רשויות השלטון.[72] מועמדות הרשימה הן נשותיו של דניאל אמבש, מנהיג הכת הירושלמית, המרצה עונש מאסר בגין התעללות מינית והחזקת אדם בתנאי עבדות.[73] |
צומת בראשות משה גרין דרכו של רפול | זץ | משה גרין | מפלגה ציונית לאומית, שכיהנה בכנסת הארבע עשרה בראשותו של רפאל איתן. כיום מתמקדת בעיקר במעמדם של החקלאים בישראל. |
צו השעה | יץ | אורי דויד חי | מפלגה ששמה לה למטרה לקדם את רמת חייהם של הגמלאים ובעלי המוגבלויות, לצד תנאי העבודה של נהגי המוניות. |
כבוד האדם | נז | ארקדי פוגץ | מפלגה המבקשת לייצג את עולי ברית המועצות לשעבר, ולקדם את מעמדם בחברה.[73] |
רשימת שלושים ארבעים בראשות סטלה ויינשטיין | רז | סטלה וינשטיין | וינשטיין - לשעבר מנכ"לית מפלגת "ימינה", החליטה על הקמת מפלגה חדשה לקראת הבחירות. המפלגה מבקשת להיאבק בבירוקרטיה, לעודד תחרות ושוק חופשי ולקדם השקעה בתשתיות הלאומיות עם דגש על חיבור הפריפריה למרכז.[74] |
אני ואתה | ך | ארנון גלעדי | מפלגה סוציאליסטית המבקשת להילחם בתופעת "הון שלטון" ולקיים בישראל שוויון חברתי כלכלי.[75] |
סדר חדש - למען האזרחים הוותיקים בישראל | קך | אופק אביטל | מפלגה שמטרתה לקדם את רמת חייהם של האזרחים הוותיקים בישראל. |
מפלגת שמע בראשות נפתלי גולדמן | נף | נפתלי גולדמן | מפלגה המבקשת לאסור בחוק את ההומוסקסואליות, להטיל צנזורה על פורנוגרפיה לקטינים, לקדם סיוע לעניים, ולגייס לצה"ל את כל אזרחי ישראל היהודים.[76] |
דעת טוב ורע וברית שבט אברהם-עלה ירוק ואוסרת אל איסלמיה | ת | דקל עוזר | רשימה משותפת של מפלגת עלה ירוק, מפלגה ליברלית התומכת בלגליזציה של קנאביס, שהתמודדה בפעם האחרונה בבחירות לכנסת העשרים, עם מפלגת "אוסרת אל איסלמיה", מפלגה מוסלמית חדשה לקידום בריאות טבעית ואיכות חיים במגזר המוסלמי.[77] |
כח להשפיע | זנ | בני אלבז | רשימה שבין מטרותיה קידום הספורט בישראל ותמיכה במתמודדים בחדלות פרעון. |
באומץ בשבילך | קץ | צבי גרנות |
חברי הכנסת העשרים וחמש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסת העשרים וחמש | |
מדינה | ישראל |
---|---|
סוג | בית מחוקקים חד-ביתי |
הרכב | |
מספר מושבים | 120 |
| |
בחירות | |
שיטת בחירות |
יחסית-ארצית שיטת ג'פרסון שיטת בדר-עופר |
בחירות קודמות | 1 בנובמבר 2022 |
בחירות הבאות | 27 באוקטובר 2026 |
מנהיגים | |
יושב ראש |
אמיר אוחנה, הליכוד החל מ-29 בדצמבר 2022 |
ראש הממשלה |
בנימין נתניהו, הליכוד החל מ-29 בדצמבר 2022 |
ראש האופוזיציה |
יאיר לפיד, יש עתיד החל מ-29 בדצמבר 2022 |
משכן | |
משכן הכנסת, מבט מדרום | |
משכן הכנסת, קריית הממשלה ירושלים, ישראל | |
אתר אינטרנט | |
http://knesset.gov.il |
מדינה | ישראל |
---|---|
גוף פרלמנטרי | הכנסת |
תקופת כהונה |
15 בנובמבר 2022 – מכהנת (שנה) |
מערכת בחירות | 1 בנובמבר 2022 |
הנהגה | |
יושב ראש הכנסת | אמיר אוחנה, הליכוד |
ראש הממשלה | בנימין נתניהו, הליכוד |
יו"ר הקואליציה | אופיר כץ, הליכוד |
ראש האופוזיציה | יאיר לפיד, יש עתיד |
מרכז האופוזיציה | בועז טופורובסקי, יש עתיד |
הרכב | |
סיעות הקואליציה |
מספר חברי הקואליציה - 64 הליכוד (32)
ש"ס (11)
יהדות התורה (7)
הציונות הדתית (7)
עוצמה יהודית (6)
מפלגת נעם (1) |
מספר חברי הקואליציה |
64 / 120 |
סיעות האופוזיציה |
מספר חברי האופוזיציה - 56 יש עתיד (24)
המחנה הממלכתי (12)
ישראל ביתנו (6)
רע"מ (5)
חד"ש-תע"ל (5)
העבודה (4) |
מספר חברי האופוזיציה |
56 / 120 |
אתר אינטרנט | |
https://main.knesset.gov.il | |
בעלי תפקידים בכנסת העשרים וחמש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנציבים העליונים לארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מס' | נציב | תקופת הכהונה | |||
---|---|---|---|---|---|
דיוקן | שם
(לידה- מיתה) |
כניסה לתפקיד | סיום התפקיד | זמן בתפקיד | |
1 | Herbert Samuel (1870-1963) |
1 ביולי 1920 | 20 ביוני 1925 | 4 שנים, 354 ימים | |
היהודי הראשון (שאיננו מומר כבנג'מין דיזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. מינויו כנציב העליון הראשון בארץ ישראל התקבל ביישוב בהתלהבות וניתן לו הכינוי "הראשון ביהודה". הרברט סמואל הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית וקבע את מושבו במתחם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, אך דווקא בשל היותו יהודי השתדל להיות נייטרלי בסכסוך הישראלי-ערבי בארץ ישראל וגרם לאכזבה ביישוב. הוא מינה כמופתי את חאג' אמין אל-חוסייני. במאורעות תרפ"א הורה על הפסקה זמנית של העלייה. העובדה כי בימיו כנְציב הופרד עבר הירדן מתחום ארץ ישראל המנדטורית חיזקה תחושת אכזבה זו ביישוב. | |||||
2 | Herbert Plumer (1857-1932) |
25 באוגוסט 1925 | 31 ביולי 1928 | שנתיים, 341 ימים | |
איש צבא בריטי בדרגת פילדמרשל. שירת כנציב עליון בתקופה של שקט יחסי ששרר בארץ לאחר מאורעות תרפ"א ולפני מאורעות תרפ"ט. תרומתו לשמירת שקט זה הייתה ניכרת. יחסו ליישוב היה הוגן. בתקופתו הכיר השלטון המנדטורי בכנסת ישראל. בימי המשבר הכלכלי של שנת 1927 העניק תמיכה כלכלית ליישוב. הקפיד לשמור על נייטרליות ביחסו ליהודים ולערבים. | |||||
מ"מ | John Chancellor (1884-1969) |
31 ביולי 1928 | 6 בדצמבר 1928 | 128 ימים | |
היה המזכיר הראשי של ממשלת המנדט ולאחר מכן ממלא מקום הנציב העליון בימי מאורעות תרפ"ט. נחשב בעיני היישוב היהודי לעוין בגישתו כלפיו, וכמי שנוטה לטובת הצד הערבי. תמך בפעולות הערבים ואף האשים את היהודים שהתקיפו ראשונים. הורה על סגירת העיתונות העברית והפסקת קשרי הטלפון לחו"ל. היה ממוצא יהודי אך הסתיר זאת. | |||||
3 | John Chancellor (1870-1952) |
6 בדצמבר 1928 | 6 בספטמבר 1931 | שנתיים, 274 ימים | |
אריסטוקרט וקצין שעבר לשירות הקולוניאלי הבריטי ולאחר 17 שנות שירות, התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. יחסו היה אוהד לערבים. בימי כהונתו התחוללו מאורעות תרפ"ט העקובים מדם. | |||||
4 | Arthur Wauchope (1874-1947) |
20 בנובמבר 1931 | 1 במרץ 1938 | 6 שנים, 101 ימים | |
הנציב העליון האוהד ביותר של היישוב והתנועה הציונית. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית שהביאה להתפתחות כלכלית וחברתית רבה ביישוב. ווקופ עודד את העלייה והיה מקובל על הנהגת היישוב, עמה קשר קשרים. במהלך כהונתו בשנת 1936 החלו מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כנגד השלטון הבריטי והוא נקט נגדו בצעדים נמרצים. | |||||
5 | Harold MacMichael (1882-1969) |
3 במרץ 1938 | 30 באוגוסט 1944 | 6 שנים, 180 ימים | |
הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות באפריקה, מהן עשר שנים בסודאן והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר במזרח התיכון. לא נעתר לבקשת חנינה על חייו של ראשון עולי הגרדום שלמה בן-יוסף ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר). סירב להתיר את כניסתה של אוניית המעפילים סטרומה לארץ והיא נאלצה לחזור לים השחור, שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו פליטי חרב משואת יהודי רומניה. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו, אך הוא ניצל. לימים התגלה בארכיונים, להפתעת ההיסטוריונים, שבתקופתו המאוחרת כנציב, הוא תמך בהקמת מדינה יהודית במישור החוף והעמקים הצפוניים של הארץ.[78] | |||||
6 | John Vereker (1886-1946) |
31 באוקטובר 1944 | 5 בנובמבר 1945 | שנה, 5 ימים | |
לורד גורט היה גנרל בריטי שפיקד על חיל המשלוח הבריטי בצרפת בראשית מלחמת העולם השנייה. פיקד על הפינוי מדנקרק. בשנת 1943 הוענקה לו דרגת פילדמרשל. בשנת 1944 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. שימש בתפקיד כשנה. לא הותיר רושם של ממש בתפקידו, אותו עזב בשל מצב בריאותו הלקוי. | |||||
7 | Alan Cunningham (1887-1983) |
21 בנובמבר 1945 | 14 במאי 1948 | שנתיים, 175 ימים | |
הנציב העליון האחרון. גנרל בריטי שזכה לתהילה על שחרור אתיופיה מידי האיטלקים, אך מאידך היה ביחסים מורכבים עם מפקד הצבא מונטגומרי, בשל צעדים שנויים במחלוקת שנקט במהלך הקרבות בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. יש שיאמרו שהדברים השפיעו על התנהלותו בארץ. עלה בגורלו להיות הנציב העליון האחרון בקץ שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל. החלטתו שלא להענות לדרישת הצבא הבריטי לפנות את ירושלים בחודשי המנדט האחרונים הייתה מכרעת לגבי גורל העיר ומנעה השתלטות ערבית על העיר לפני הכרזת מדינת ישראל. |
תבנית: הממשל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
- ^ מורן אזולאי, ניצחון לבנט: ועדת הכנסת הכריזה על ח"כ שיקלי "פורש" מימינה, באתר ynet, 25 באפריל 2022
- ^ ח"כ עידית סילמן הודיעה על פרישה מהקואליציה, והממשלה תאבד את הרוב בכנסת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2022-04-06
- ^ מוחמד מג'אדלה, מועצת השורא הכריעה: רע"ם תקפיא חברותה בקואליציה - וגם בכנסת, באתר מאקו, 17 באפריל 2022
- ^ מוחמד מג'אדלה עמית סגל ירון אברהם, חשיפה | ח"כ זועבי ממרצ במכתב לרה"מ: פורשת מהקואליציה, באתר מאקו, 19 במאי 2022
- ^ דפנה ליאל מוחמד מג'אדלה, רינאוי-זועבי חוזרת לקואליציה; נתניהו תקף: "משלמים לשונאי ישראל" - בימינה ענו: "גובה הצעקות כעומק השקרים", באתר מאקו, 22 במאי 2022
- ^ ״ההצבעה בשבוע הבא תקבע האם הקואליציה רוצה להתקיים או לא״. ראיון לאריה גולן ביומן הבוקר של רשת ב׳.הציטוט בערוץ הטלגרם של גדעון סער
- ^ עמית סגל דפנה ליאל, דרמה פוליטית: בנט ולפיד סיכמו על פיזור הכנסת, לפיד יהפוך לרה"מ, באתר מאקו, 20 ביוני 2022
- ^ מורן אזולאי, אדלשטיין לא יתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד: "זה הזמן להיות מלוכדים", באתר ynet, 30 ביוני 2022
- ^ נתניהו ימשיך לכהן כראש הליכוד, באתר זמן ישראל, 19 ביולי 2022
- ^ מורן אזולאי, יובל קרני, קובי נחשוני, אלישע בן קימון, עינב חלבי, סיון חילאי, קרבות פנימיים, ריצה אחרי "כוכבים": כך נערכות המפלגות לבחירות | תמונת מצב, באתר ynet, 17 ביולי 2022
- ^ אנה ברסקי, חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין הודיע שיתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד, באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2022
- ^ שרי מקובר-בליקוב, דברים שרואים משם: דני דנון חוזר להתמודד בליכוד ומוציא ספר חדש, באתר מעריב אונליין, 2 ביולי 2022
- ^ אלוף משנה במיל מרדכי בניטה יתמודד בפרימריז בליכוד
- ^ גיא עזרא, ראש מועצת שומרון לשעבר יתמודד בפריימריז בליכוד, באתר "סרוגים", 19 ביולי 2022
- ^ מורן אזולאי, מהתקשורת לכנסת? בועז ביסמוט יתמודד בפריימריז של הליכוד, באתר ynet, 25 ביולי 2022
- ^ מורן אזולאי, שטייניץ פורש מהפוליטיקה: "מגיע לי ולמשפחתי לנשום קצת אוויר נקי", באתר ynet, 5 ביולי 2022
- ^ מורן אזולאי, שריוני נתניהו אושרו, חברי המפלגה תקפו: "ככה אי אפשר לנצח", באתר ynet, 14 בספטמבר 2022
- ^ גיא עזרא, שתי ח"כיות מיש עתיד הודיעו על פרישה, באתר "סרוגים", 10 בספטמבר 2022
- ^ אריה יואלי, רבני ש"ס החליטו: אין שינוי בעשירייה הראשונה, באתר "סרוגים", 14 בספטמבר 2022
- ^ יאיר שרקי עמית סגל דפנה ליאל, "יחד נוכל לפרוץ את המבוי הסתום": גנץ וסער הכריזו על איחוד בין כחול לבן לתקווה חדשה, באתר מאקו, 10 ביולי 2022
- ^ מורן אזולאי, ח"כ בני בגין פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ynet, 28 ביולי 2022
- ^ טל שלו, עזיבה שנייה בתקווה חדשה תוך ימים: ח"כ מיכל שיר עוברת ליש עתיד, באתר וואלה, 31 ביולי 2022
- ^ בנצי רובין, מצאה מפלגה חדשה: שירלי פינטו מצטרפת לגנץ וסער, באתר "סרוגים", 22 באוגוסט 2022
- ^ סגן שרת החינוך יצחק הלוי פורש מהחיים הפוליטיים | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ אנה ברסקי, שקד והנדל חשפו: אמיתי פורת במקום השלישי ברשימת "הרוח הציונית", באתר מעריב אונליין, 21 באוגוסט 2022
- ^ יקי אדמקר, 4 ימים לסגירת הרשימות: שקד והנדל הודיעו על ריצה בנפרד, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2022
- ^ יובל קרני, אחרי הפילוג משקד: יועז הנדל הודיע שלא יתמודד בבחירות, באתר ynet, 13 בספטמבר 2022
- ^ עם ציטוט של נתן אלתרמן: גם צבי האוזר לא יתמודד בבחירות הקרובות, באתר כיפה, 13 בספטמבר 2022
- ^ יקי אדמקר, בנט הודיע שלא יתמודד בבחירות הבאות, שקד תכהן כיו"ר ימינה, באתר וואלה, 29 ביוני 2022
- ^ חזקי ברוך, שירלי פינטו לא תתמודד במפלגת "הרוח הציונית" של שקד, באתר ערוץ 7, 3 באוגוסט 2022.
- ^ אמיר אטינגר, עזב או הועזב? אביר קארה לא יהיה חלק מרשימת הרוח הציונית לכנסת, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2022
- ^ ביני אשכנזי, אביר קארה הכריז על הקמת מפלגת "חופש כלכלי": "נאבק בלוביסטים של יוקר המחיה", באתר וואלה, 4 בספטמבר 2022
- ^ נעה שפיגל, ראשי הבית היהודי: הגענו להסכמות עם שקד על ריצה משותפת עם ימינה, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2022
- ^ יקי אדמקר, בחירות 2022: איילת שקד והבית היהודי חתמו על הסכם ריצה משותפת, באתר וואלה, 13 בספטמבר 2022
- ^ חזקי ברוך, ניצנה דרשן-לייטנר מצטרפת לבית היהודי, תשובץ במקום ה-4, באתר ערוץ 7, 14 בספטמבר 2022
- ^ אמיר אטינגר, הסתיימה המחלוקת בין דגל התורה לאגודת ישראל, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2022
- ^ דפנה ליאל, עדכון, באתר טלגרם, 25 ביוני 2022
- ^ מרב מיכאלי וערן חרמוני יתמודדו לראשות מפלגת העבודה, באתר זמן ישראל, 11 ביולי 2022
- ^ טל שלו, בפעם השנייה ברציפות: מרב מיכאלי נבחרה לראשות מפלגת העבודה, באתר וואלה, 18 ביולי 2022
- ^ טל שלו, הפריימריז לרשימת מפלגת העבודה צפויים להתקיים ב-9 באוגוסט, באתר וואלה, 9 ביולי 2022
- ^ Keller-Lynn, Carrie (2 באוגוסט 2022). "Former Yisrael Beytenu MK launches new party in last-ditch bid to remain in Knesset". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-04.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ אריה יואלי, הלברטל לא הגיש מועמדות: סמוטריץ' ימשיך לקדנציה נוספת, באתר "סרוגים", 3 באוגוסט 2022
- ^ הפריימריז בציונות הדתית - ב-23 באוגוסט, באתר זמן ישראל, 30 ביוני 2022
- ^ פריימריז בציונות הדתית: הצבעה דיגיטלית מכל מקום בארץ ובעולם, באתר זמן ישראל, 6 ביולי 2022
- ^ בנצי רובין, הפריימריז במפלגת הציונות הדתית: רשימת המועמדים המלאה, באתר "סרוגים", 4 באוגוסט 2022.
- ^ נעה שפיגל, פיצולים, איחודים ופריימריז: שלושה חודשים וחצי לבחירות, במפלגות כבר נערכים, באתר הארץ, 12 ביולי 2022
- ^ דפנה ליאל, בתום הפגישה עם נתניהו: סמוטריץ' ובן גביר חתמו על הסכם לריצה משותפת, באתר מאקו, 26 באוגוסט 2022
- ^ "Noam' party refuses 11th place on Religious Zionist ticket". Israel National News. 28 באוגוסט 2022.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ איחוד נוסף בימין | לאחר הפגישה עם נתניהו: מפלגת נעם תרוץ יחד עם הציונות הדתית, באתר 0404, 14 בספטמבר 2022
- ^ ביני אשכנזי, רגע לפני סגירת הרשימות: המשותפת הודיעה כי תרוץ יחד בבחירות הקרובות, באתר וואלה, 15 בספטמבר 2022
- ^ גיא עזרא, ברגע האחרון: הרשימה המשותפת התפרקה, באתר "סרוגים", 15 בספטמבר 2022
- ^ עינב חלבי, ברוב של 75%: עודה נבחר לקדנציה נוספת בראשות חד"ש, באתר ynet, 13 באוגוסט 2022
- ^ ג'קי חורי, אוסאמה סעדי משך את מועמדותו והבחירות הפנימיות בתע"ל הסתיימו ללא הכרעה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2022
- ^ דלית הלוי, הרשימה המשותפת עשויה להתפצל לקראת הבחירות, באתר ערוץ 7, 2022-07-05
- ^ עינב חלבי, פריימריז ברע"מ ובבל"ד בצל המבצע בעזה: נציג חדש לנגב, באתר ynet, 6 באוגוסט 2022
- ^ הבחירות לראשות מרצ ולרשימת המפלגה לכנסת ייערכו ב-23 באוגוסט, באתר זמן ישראל, 14 ביולי 2022
- ^ נעה שפיגל, יאיר גולן הודיע כי הוא מתמודד על ראשות מרצ "כדי לבנות שמאל ציוני גאה", באתר הארץ, 6 ביולי 2022
- ^ יובל קרני, זהבה גלאון הודיעה: אתמודד על ראשות מרצ מול יאיר גולן, באתר ynet, 19 ביולי 2022
- ^ עמית סגל אמנון אברמוביץ', הורוביץ הודיע: לא אתמודד על ראשות מרצ, באתר מאקו, 12 ביולי 2022
- ^ טל שלו, השר עיסאווי פריג' הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים, באתר וואלה, 5 ביולי 2022
- ^ דפנה ליאל, תמר זנדברג מודיעה: לוקחת הפסקה מפוליטיקה - "אפנה מקום לאחרים", באתר מאקו, 15 ביולי 2022
- ^ ציוץ של טל שניידר, באתר Twitter, 30 ביוני 2022
- ^ אתר המפלגה
- ^ הדר מוכתר: אנחנו נשב עם נתניהו, באתר זמן ישראל, 13 בספטמבר 2022
- ^ איציק ברנדויין, בחירות 2022: ירון זליכה מנסה שוב, באתר ערוץ 7, 2022-06-21
- ^ ליאת רון, העצמאים: מאחורי הקלעים של המפלגה שמנסה להכות את הסטטיסטיקה, באתר וואלה, 21 ביולי 2022
- ^ מצע המפלגה
- ^ דיגיטל 14, בחירות 2022: עוד מפלגה מצטרפת למרוץ, באתר עכשיו 14, 19 ביולי 2022
- ^ אתר המפלגה
- ^ אריה יואלי, המתמודד היחיד מול סמוטריץ' הודיע על פרישה, באתר "סרוגים", 21 ביולי 2022
- ^ מטרות המפלגה, באתר רשם המפלגות
- ^ מצע המפלגה
- ^ 1 2 נינה פוקס, פיראטים, חרדים וחקלאים | המפלגות שלא מוותרות, באתר ynet, 26 בפברואר 2021
- ^ יהונתן גוטליב, סטלה ויינשטיין הגישה רשימה לוועדת הבחירות: "מפלגות העולים נכשלו", באתר ערוץ 7
- ^ ארנון גלעדי, מפלגת אני ואתה - אמנת יסוד
- ^ מפלגת שמע - מי אנחנו?
- ^ מערכת ice, עלה ירוק תרוץ לבחירות במשותף עם מפלגה מוסלמית חדשה, באתר אייס, 22 ביולי 2022
- ^ יוסף נבו, JOSEPH NEVO, THE HIGH COMMISSIONER AND THE MUFTI: SIR HAROLD MACMICHAEL AND HAJJ AMIN AL-HUSSEINI / הנציב והמופתי: הרולד מקמייקל וחאג' אמין אל-חוסייני, Cathedra: For the History of Eretz Israel and Its Yishuv / קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה, 1992, עמ' 127–139