לדלג לתוכן

נוקליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נוקליאון, בפיזיקת חלקיקים, הוא שם כללי לבאריונים: פרוטון ונייטרון, המרכיבים את גרעין האטום. עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, נהוג היה לחשוב כי שני הנוקליאונים הם חלקיקים יסודיים, אך כיום ידוע כי הם מורכבים מקווארקים וגלואונים. הבנת תכונות הנוקליאונים היא אחת המטרות המרכזיות של הכרומודינמיקה הקוונטית, התאוריה המודרנית העוסקת בתגובות חזקות.

הפרוטון הוא הבאריון הקל ביותר ויציבותו תלויה במספר הבאריון שלו. לפיכך, מטיל אורך חייו של הפרוטון מגבלות חמורות על תאוריות המנסות להרחיב את המודל הסטנדרטי. הנייטרונים מתפרקים לפרוטונים באמצעות ההתפרקות החלשה.

ערך מורחב – פרוטון

מספרו הקוונטי הוא 1/2+, מטענו קולון, ומסתו עומדת על 938.272029±0.000080 MeV/c2. הפרוטון מרכיב את כל גרעין האיזוטופ הקל של אטום המימן.

על-פי מספר תאוריות GUT, ייתכן כי הפרוטון דועך. במקרה כזה, זמן מחצית החיים המינימלי הוא ‎2.1×1029‎ שנים. רדיוס המטען נמדד בעיקר באמצעות פיזור אלקטרון־פרוטון, והוא עומד על 0.870±0.008 fm.

בסוגי דעיכה מסוימים, לאנטי־לפטון או לפטון ומזון, זמן הדעיכה עשוי לעמוד על ‎1032‎ שנים. לפיכך, נהוג לראות בפרוטון חלקיק יציב, ומספר הבאריון שלו נשמר.

ערך מורחב – נייטרון

לנייטרון אין מטען חשמלי ומסתו עומדת על 939.565360±0.000081 MeV/c². אורך חייו של הנייטרון הוא כ־880 שניות[1]. הוא מתפרק התפרקות חלשה:

אנטי־נוקליאונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימטריית CPT מטילה הגבלות חמורות על תכונותיהם של חלקיקים ואנטי־חלקיקים. לדוגמה, מטעניהם של הפרוטון והאנטי־פרוטון חייבים להיות שווים. השוויון בין השניים נמדד בדיוק של ‎10-8‎, וכך גם לגבי מסתם.

מיון במודל הקווארקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיון קווארקים בטעם (SU(2, שני הנוקליאונים משתייכים למצב הבסיסי השני, בו הפרוטון מורכב מהרכב של הקוורקים UUD, ואילו הנייטרון מורכב מ־UDD. בטעם (SU(3, הם משתייכים למצב הבסיסי ה־8 של באריונים בעלי ספין 1/2. בהרחבה ל־(SU(4 (תוך הכללה של הקווארק מטעם "קסום"), ניתן לשייך אותם למצב הבסיסי ה־20.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ B. A. Zeck, A. R. Young, T. L. Womack, J. W. Wexler, Measurement of the neutron lifetime using a magneto-gravitational trap and in situ detection, Science 360, 2018-05-11, עמ' 627–632 doi: 10.1126/science.aan8895