סמלה
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 | |
| תפקיד | נסיכת תבאי |
|---|---|
| תרבות | יוון העתיקה |
| מקום מגורים | האולימפוס |
| אלים מקבילים | סטימולה |
| אב | קדמוס |
| אם | הרמוניה |
| אחים | אינו, אגבה, אוטונואה, פולידורוס |
| בן או בת זוג | זאוס |
| צאצאים | דיוניסוס |
  | |
במיתולוגיה היוונית, סמלה (ביוונית עתיקה: Σεμέλη; רומנטיזציה : Semélē) היא ביתם של קדמוס והרמוניה, ואמו של דיוניסוס שהרתה אותו מזאוס.[1]
אלמנטים מסוימים של פולחן דיוניסוס וסמלה הגיעו מהפריגים. אלה שונו, הורחבו ושוכללו על ידי הפולשים והקולוניסטים היוונים. ההיסטוריון היווני הדורי הרודוטוס (חי בסביבות 484–425 לפנה"ס), שנולד בעיר הליקרנסוס תחת האימפריה האחמנית, מעריך שסמלה חיה 1,000 או 1,600 שנים לפני ביקורו בצור ב-450 לפנה"ס, בסוף מלחמות יוון-פרס (499–449 לפנה"ס) או בסביבות 2050 או 1450 לפנה"ס. במיתולוגיה הרומאית מזוהה האלה סטימולה (אנ') עם סמלה.[2]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להשערת מספר בלשנים, השם סמלה הוא תראקו - פריגי, ונגזר משורש PIE שמשמעותו 'אדמה'. כתובת פריגית מתייחסת ל-diōs zemelō (διως ζεμελω). המילה הראשונה מתאימה לאל היווני זאוס (genit. Dios) והשנייה לכדור הארץ בחלק מהשפות ההודו-אירופיות. יוליוס פוקורני סבור כי שמה נגזר מהשורש PIE * dgem- שפירושו 'אדמה', ומקשר אותו עם זמלה התראקי, שפירושו אמא אדמה (אנ'). הוא השווה זאת לז'מינה (שמקורה מ - žemė - אדמה), אלת האדמה (אלת האם) במיתולוגיה הליטאית, וזימה, המכונה גם זמס-מאטה, אלת האדמה הסלאבית והלטבית. Compare Žemyna (derived from žemė – earth), the goddess of the earth (mother goddess) in Lithuanian mythology, and Zeme, also referred to as Zemes-mãte, a Slavic and Latvian goddess of the earth.[3][4]
מלורי ואדאמס מציעים שלמרות שסמלה "קשורה אטימולוגית" לאלות אחרות של אמא אדמה/אלת אדמה, ייתכן ששמה הוא שם מושאל "ממקור אחר של IE ", שלא עבר בירושה כחלק מהלקסיקון היווני העתיק. בורקרט סבור שבעוד שסמלה היא "בבירור לא יוונית", "אי אפשר יותר לאשר שסמלה היא מילה תראקו-פריגית לאדמה, מאשר להוכיח את העדיפות של הבקיה הלידיאני על בכחוס בתור מילה. שם עבור דיוניסוס".[5]
צוינו קשרים אטימולוגיים של סמלה בשפות תראקו-פריגיות עם אלוהויות אדמה בלטו-סלאביות, שכן שם חלופי ל-Zemyna הבלטי הוא Žemelė, ובשפות סלאביות משמעות המילה Seme (סמלה) היא 'זרע', וכן zemlja פירושו 'אדמה'. לפיכך, לפי בוריסוף, "היא יכולה להיות חוליה חשובה המגשרת בין הכתות התראקיות והסלאביות הקדומות".[6]
מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוי על ידי זאוס והולדת דיוניסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחת הגרסאות של המיתוס, סמלה הייתה כוהנת של זאוס, ובהזדמנות אחת נצפתה על ידי זאוס כששחטה פר על מזבחו. לאחר מכן שחתה בנהר אסופוס כדי לנקות את עצמה מהדם. זאוס עף מעליה במסווה של נשר, ומאז התאהב בה וביקר אותה שוב ושוב בסתר.[7]
אשתו של זאוס, הרה, שהייתה ידועה כאלה קנאית, גילתה את הרומן שלו עם סמלה כשזו נכנסה מאוחר יותר להריון. הרה הופיעה בפני סמלה כזקנה ותיקה, והתיידדה עימה. סמלה סיפרה לה שאהובה הוא זאוס, והרה העמידה פנים שהיא לא מאמינה לה, ונטעה זרעים של ספק במוחה של סמלה. זאוס, שהיה להוט לרצות את אהובתו, הבטיח על נהר הסטיקס להעניק לה כל מה שתרצה. לאחר מכן היא דרשה מזאוס להתגלות במלוא הדרו כהוכחה לאלוהותו. למרות שזאוס התחנן בפניה שלא תבקש זאת, היא התעקשה והוא נאלץ על ידי השבועה שלה להיענות. זאוס ניסה להסתפק בכך שיראה לה את הבריחים הקטנים ביותר שלו, ואת ענני סופת הרעם הדלילים ביותר שהוא יכול למצוא. אולם בני תמותה אינם יכולים להסתכל על האלים מבלי להישרף, והיא נספתה, ונצפתה בלהבה הניצתת מברק.[8]
עם זאת, זאוס הצליח להציל את דיוניסוס, העובר שהיה ברחמה, על ידי תפירתו לתוך ירכו. כמה חודשים לאחר מכן, דיוניסוס נולד. לכן הוא נקרא "הנולד פעמיים".[9]
כשהתבגר, דיוניסוס הציל את אמו מהאדס, והיא הפכה לאלה בהר האולימפוס, תחת השם החדש ת'יונה. בשלב מאוחר יותר באפוס דיוניסיאקה, סמלה, שקמה כעת לתחייה, התהדרה בפני אחותה אינו כיצד קרונידה ('בנו של קרונוס', כלומר זאוס), "חורש שדהה", נשא את ההריון של דיוניסוס. ועכשיו בנה זוכה להצטרף לאלוהויות השמימיות באולימפוס, בעוד אינו נמקה עם בעל רצחני (מאז שאת'מס ניסה להרוג את אינו ובנה), ובן שחי עם אלוהויות ימיות.[10]
גרסאות נוספות של המיתוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי גרסה של גאיוס יוליוס הייגינוס, או מחבר מאוחר יותר שיצירתו יוחסה להייגינוס, דיוניסוס (הנקרא ליבר) הוא בנם של יופיטר ופרוסרפינה, ונהרג על ידי הטיטאנים. יופיטר נתן את לבו הקרוע במשקה לסמלה, שהרתה מכך. בגרסה אחרת, זאוס בלע בעצמו את הלב, כדי להטיל את זרעו בסמלה. לאחר מכן הרה משכנעת את סמלה לבקש מזאוס לבוא אליה כאל, ובכך היא מתה, וזאוס חותם את התינוק שטרם נולד בירכו. כתוצאה מכך דיוניסוס "נקרא גם 'דימטור' (של שתי אמהות), כי שני הדיוניסואי נולדו מאב אחד, אך משתי אמהות".[11]
גרסה נוספת של הסיפור, בה החזיקו קלימאכוס, והסופר היווני נונוס מהמאה ה-5 לספירה, לפיה הדיוניסוס הראשון נקרא זגראוס, וזאוס בלע את לבו של זגראוס, ואז ביקר את האישה בת התמותה סמלה, שאותה פיתה והכניס להריון. נונוס מסווג את הרומן של זאוס עם סמלה כאחד מתוך קבוצה של שנים עשר רומנים, אחת עשרה הנשים האחרות שמהן הוליד ילדים הן איו, אירופה, פלוטו, דנאה, איגינה, אנטיופה, לדה, דיא, אלקמנה, לאודמיה, אמו של סרפדון, ואולימפיאס.[12]
מיקומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי הגרסה הרווחת, סיפורה של סמלה מתרחש בארמון קדמיה (Cadmeia, (אנ')) שבתבאי. כשפאוזניאס ביקר בתבאי במאה ה-2 לספירה, הראו לו את החדר שבו לפי המיתוס ביקר זאוס את סמלה והוליד את דיוניסוס. כיוון שחותם גלילי חרוט מזרחי שנמצא בארמון יכול להיות מתוארך למאות 14-13,[13] המיתוס של סמלה מתוארך לתקופת המיקנים או שמקורו מוקדם יותר. באגם האלקיוני ליד האתר הפרהיסטורי של לרנה, דיוניסוס, בהדרכתו של פרוסימנוס (אנ') או פולימנוס, ירד לטרטרוס כדי לשחרר את אמו בת תמותה. טקסים שנתיים התקיימו שם בתקופה הקלאסית.[14]
פולחנה של סמלה נערך בלנאיה שבאתונה, כאשר שור בן שנה, סמל של דיוניסוס, הוקרב לה. תשיעית מהקורבן נשרף על המזבח בדרך ההלנית השאר נקרע ונאכל גולמי על ידי משתתפי הפסטיבל הפולחני.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dionysus, Greek god of wine & festivity.
- ^ Herodotus (2003) [1954]. Marincola, John (ed.). Histories. תורגם ע"י de Sélincourt, Aubrey (Reprint ed.). New York: Penguin Books. p. 155. ISBN 978-0140449082.
But from the birth of Dionysus, the son of Semele, daughter of Cadmus, to the present day is a period of about 1000 years only; ...
- ^ Ann, Martha and Myers Imel, Dorothy. (1993). Goddesses in World Mythology. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO.
- ^ Gimbutas, Marija. "The Living Goddesses".
- ^ M.L.West, Indoeuropean poetry and myth, p.174-175 Oxford University Press. p.174
- ^ Borissoff, Constantine L. (2014). “Non-Iranian Origin of the Eastern-Slavonic God Xŭrsŭ/Xors" [Neiranskoe proishoždenie vostočnoslavjanskogo Boga Hrsa/Horsa]. In: Studia Mythologica Slavica 17 (October). Ljubljana, Slovenija. p. 22. https://doi.org/10.3986/sms.v17i0.1491.
- ^ Nonnus, Dionysiaca 7.110-8.177 (Dalby 2005, pp. 19–27, 150)
- ^ Ovid, Metamorphoses III.308–312; Hyginus, Fabulae 179; Nonnus, Dionysiaca 8.178-406
- ^ Apollodorus, Library 3.4.3; Apollonius Rhodius, Argonautica 4.1137; Lucian, Dialogues of the Gods 9; compare the birth of Asclepius, taken from Coronis on her funeral pyre (noted by L. Preller, Theogonie und Goetter, vol I of Griechische Mythologie 1894:661).
- ^ Verhelst, Berenice. Direct Speech in Nonnus’ Dionysiaca. Leiden, the Netherlands: Brill. 2017. pp. 268-270. ISBN 978-90-04-33465-6
- ^ (Diodorus Siculus, Library of History 4. 4. 5, quoted in the Theoi.com collection of Zagreus sources])
- ^ Nonnus, Dionysiaca 7.110–128
- ^ Kerenyi 1976 p 193 and note 13
- ^ Pausanias, Description of Greece 2.37; Plutarch, Isis and Osiris 35 (Dalby 2005, p. 135)
- ^ Graves 1960, 14.c.5