רומניה במלחמת העולם השנייה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
רומניה השתתפה במלחמת העולם השנייה לצד מעצמות הציר מ-22 ביוני 1941 עד 22 באוגוסט 1944. ב-22 באוגוסט 1944 עברה רומניה לצד בעלות הברית יחד איתם נלחמה עד 9 במאי 1945.
מלחמת העולם השנייה הייתה עימות צבאי כלל עולמי ובין יבשתי שהתנהל בין השנים 1939–1945.
הצדדים הלוחמים נחלקו לשני מחנות: מדינות הציר ובעלות הברית. המדינות המרכזיות במחנה הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות במחנה בעלות הברית היו בריטניה, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, והרפובליקה הסינית. למדינות הציר הצטרפו במרוצת הזמן, מתוך אינטרסים אזוריים או פוליטיים, מדינות נוספות דוגמת הונגריה, רומניה ובולגריה.
המלחמה התנהלה במספר זירות: זירת מזרח אירופה (החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה), זירת מערב אירופה (החזית המערבית במלחמת העולם השנייה), זירת הים התיכון (שכללה את המערכות בבלקן, בצפון אפריקה, בסיציליה ובאיטליה), זירת האוקיינוס השקט, המערכה בסין (מלחמת סין-יפן השנייה), וזירת דרום-מזרח אסיה.
בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי.
עד שנת 1944, תרמה רומניה תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי הגרמני במסגרת המערכה בחזית המזרחית בהשתתפותה הפעילה במתקפה הגרמנית על ברית המועצות ב-1941 ובמתן סיוע לוגיסטי לצבא גרמניה, שכלל אספקת נפט שוטפת ומתן אפשרות לכוחות הגרמנים לנוע דרך שטחה ולתמרן בו.
הרקע לכניסתה של רומניה למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 במרץ 1939 נחתם הסכם רומניה-גרמניה לפיתוח יחסים כלכליים בין שתי המדינות, אשר ביסס את שליטתה של גרמניה על מרבית תחומיה של הכלכלה הרומנית, דבר שאילץ מאוחר יותר את רומניה להצטרף לכוחות הציר.[1]
ב-17 באפריל 1939, לאחר פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה, ואיומי גרמניה על שלמותה של פולין, ממשלות הרפובליקה הצרפתית והממלכה המאוחדת הבטיחו לשמור על עצמאותן של רומניה ושל יוון אך לא על שלמותן הטריטוריאלית.[2]
ב-23 באוגוסט 1939, גרמניה וברית המועצות חתמו על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הסכם אי-התקפה בו שתי המדינות חילקו ביניהן בהסכמה את השליטה במזרח אירופה. במסגרת הסכם זה גרמניה ציינה שאין לה עניין באזור בסרביה בעוד שברית המועצות הצהירה שהיא כן מעוניינת באזור זה.
ב-6 בספטמבר 1939, שבוע לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, רומניה הצהירה על ניטראליות.
הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת שנחתם ב-22 ביוני 1940 הכיר בכיבושה של צרפת על ידי גרמניה.
ב-26 ביוני 1940, דרשה ברית המועצות מרומניה למסור לה, תוך 48 שעות, את בסרביה ואת צפון בוקובינה. במקביל, ב-30 באוגוסט 1940 נחתם תכתיב וינה השני בעקבותיו נדרשה רומניה למסור להונגריה את צפון מערבה ואת מזרחה של טרנסילבניה. ב-7 בספטמבר 1940 נחתם בין ממלכת רומניה לבין ממלכת בולגריה הסכם קראיובה בעקבותיו נדרשה רומניה למסור לבולגריה אזור בדרום דוברוג'ה.
כתוצאה מהסכמים ותכתיבים אלה רומניה איבדה בקיץ 1940 מעל 33% משטחה ואוכלוסייה של כ-7 מיליון איש ועמדה בודדה מול דרישותיהן של גרמניה הנאצית ושל ברית המועצות.
מצב זה אילץ את המלך קרול השני להעביר, ב-6 בספטמבר 1940, את הכתר לבנו מיכאי ולעזוב את רומניה.
ב-8 בספטמבר 1940 פרסם המלך מיכאי הראשון צו מלכותי שהעביר לגנרל יון אנטונסקו, סמכויות בלתי מוגבלות, וב-14 בספטמבר 1940 הכריז על רומניה " מדינה לאומית-לגיונרית". התנועה הלגיונרית\משמרות הברזל הייתה התנועה היחידה המוכרת במדינה החדשה ורומניה הפכה למדינה טוטליטארית. המדינה הלאומית-לגיונרית חדלה להתקיים עם דיכוי מרד הלגיונרים ב-14 בפברואר 1941 והוחלפה בדיקטטורה הצבאית של הגנרל יון אנטונסקו.[3]
הצטרפות רומניה למעצמות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת אוקטובר 1940 הוצבו ברומניה, בהסכמתו של יון אנטונסקו, 15,000 חיילים גרמנים, לכאורה במטרה להגן על שדות הנפט שהיו בעלי חשיבות עליונה עבור הצבא הגרמני. למעשה הכוחות הגרמנים השטלתו על בוקרשט ולקחו על עצמם את ניהול המדינה.
מתוך נאמנות למדיניותה של גרמניה הנאצית, הצטרפה רומניה ב-23 בנובמבר 1940 להסכם התלת-צדדי ובכך אפשרה לצבא הגרמני לעבור בשטחה כדי לסייע לאיטליה במלחמתה ביוון. ב-25 בנובמבר 1941 הצטרפה רומניה להסכם אנטי-קומינטרן המחודש המכוון נגד ברית המועצות, שתוקפו הוארך בחמש שנים נוספות.
המשלחות הצבאיות הגרמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1940, על פי בקשתו של הגנרל יון אנטונסקו, שלחה גרמניה שלוש משלחות צבאיות לרומניה במטרה להכשיר את הצבא הרומני ולספק הגנה נגד מתקפות אפשריות מצד בעלות הברית ובעיקר מצד ברית המועצות: המשלחת הצבאית (Deutsches Heeres Mission), המשלחת האווירית (Deutsches Luftwaffe Mission )[4] והמשלחת הימית (Deutsches Marinemission).
למשלחת אווירית היו שתי משימות עיקריות – יצירת הגנה אווירית סביב שדות הנפט ומפעלי תעשיית הנפט באזור פלוישט וסביב הנמל הימי קונסטנצה ומודרניזציה של חיל האוויר הרומני. לצורך בניית ההגנה האווירית השתמשו בציוד רומני וגרמני. משימת הכשרת חיל האוויר הרומני נתקלה בקשיים רבים שנבעו מהנחיתות בהצטיידות. החיילים הרומנים הוכשרו בעיקר למשימות של זיהוי אווירי.
למשלחת הצבאית היו משימות דומות – הכשרת כוחות היבשה הרומניים ובניית קווי הגנה נגד פלישה רוסית אפשרית. מרכזי הלימוד שהוקמו לצורך זה הכשירו את החיילים הרומניה בנושא אמצעי לחימה וטקטיקות גרמניות ומאוחר יותר, ארטילריה. משימת ההכשרה נתקלה בקשיים רבים בגלל חוסר סטנדרטיזציה באמצעי הלחימה בהם השתמש הצבא הרומני ובשל מגבלות השפה.
מטרתה העיקרית של המשלחת הימית הייתה אבטחת משלוחי מדינות הציר וההובלה בים השחור.[5]
המשלחת הימית המליצה על חיזוק ההגנה על החוף הרומני על ידי העמדת סוללות להגנת חוף בנקודות מפתח על חוף הים השחור. בסוף שנת 1940 הוצבו על חופי רומניה תותחים ימיים שפורקו מספינות גרמניות ישנות ששרתו במלחמת העולם הראשונה. עם תחילת המערכה בחזית המזרחית, הורגש הצורך בהוספת ספינות תובלה להבטחת האספקה לכוחות היבשה ולסיוע במתקפות על סבסטופול ועלאודסה.
החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מבצע מינכן",[6] לכיבוש מחדש של בסרביה ובוקובינה החל ב-2 ביולי 1941. במבצע זה השתתפו הארמיה ה-11 הגרמנית, והארמייה השלישית והרביעית הרומניות. ב-5 ביולי 1941 נכנסו הכוחות הרומנים הראשונים לצ'רנוביץ. ב-10 ביולי שוחררה העיר סורוקה על ידי הדיוויזיה המשוריינת הרומנית, שיצאה לכיוון בלץ, ששוחררה ב-12 ביולי. אורחיי שוחררה ב-15 ביולי על ידי יחידות של דיוויזיית הרגלים החמישית הרומנית. ב-16 ביולי, כתוצאה מפעולות הקורפוס השלישי הרומני והקורפוס ה-54 הגרמני, שוחררה העיר קישינב. למחרת, ב-17 ביולי, הודיעה מפקדת פיקוד החזית הגרמנית-רומנית על כיבוש רכס קורנשטי (Cornesti). ב-21 ביולי חצתה דיוויזיית הרגלים העשירית את הדנובה ושחררה את היישובים איזמאיל, קיליה החדשה, ואלקוב והמשיכה להתקדם לעבר אקרמן במטרה לסיים את ההשטלתות על בסרביה.
ב-26 ביולי 1941 הגיע הצבא הרומני לגבולות 1940. יום זה נחשב לסיום המבצע לשחרור בסרביה וצפון בוקובינה. הכוחות הרומנים סבלו אבידות קשות - 4,271 חיילים נהרגו, 12,326 חיילים נפצעו ו-6,168 הוכרזו נעדרים. הצבא הרוסי סבל אבידות דומות.
צ'רנוביץ, בה התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית מפוארת, הפכה למחנה מעבר ליהודי רומניה בדרכם למחנות ההשמדה בטרנסניסטריה.
ערך מורחב – גטו צ'רנוביץ
המצור על אודסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך הכוחות הרומנים קיבלו פקודה להתקדם לכיוון אודסה. הקרב על אודסה[7] היה ארוך ועקוב מדם. בקרב השתתפו כוחות רגליים, מפציצים וספינות מלחמה.
בין 6 באוגוסט ל-16 באוקטובר 1941 הצבא הרומני איבד 92,608 חיילים מתוכם 17,792 נהרגו, 63,345 נפצעו ו-11,471הוכרזו נעדרים. גם הכוחות הרוסים ספגו אבידות כבדות. המערכה לא הוכרעה צבאית. בשל התקדמות הכוחות הגרמניים על אדמת ברית המועצות, הפיקוד העליון של הצבא הרוסי ציווה לפנות מהעיר את הכוחות ולהעביר אותם לסבסטופול. בין 1 ל-16 באוקטובר 1941 הרוסים הצליחות לפנות דרך הים 86,000 חיילים ו-15,000 אזרחים. בבוקר ה- 16 באוקטובר, דיוויזיית הרגילים השביעית הרומנית נכנסה לעיר ויחידת אפטימיו תפסה את הנמל.
הקרב הראשון על חצי האי קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-27 ביולי 1941, שלח היטלר לגנרל אנטונסקו דרישה לעבור את הנהר דניסטר כדי לסייע לכוחות הגרמניים בהמשך מעמציהם להכנעת הצבא הרוסי. עד לנקודת זמן זאת הגנרל אנטונסקו נהינה מתמיכת כל החלקים בעם הרומני. כעת האופוזיציה, ברשותו של יוליו מאניו סברה שהתקדמות נוספת אינה משרתת את האינטרסים הטריטוריאליים של רומניה וכי עדיף להפנות את המאמצים לכיוון כיבוש טרנסילבניה. במכתבו מ-31 ביולי 1941, השיב אנטונסקו חיובית לדרישתו של היטלר והביע את תקוותו שטרנסילבניה תוחזר לרומניה. כגמול על תרומתו למלחמה בחזית המזרחית, וכפיצוי על איבוד טרנסילבניה, היטלר העניק לגנרל אנטונסקו את השליטה על חבל הארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי לבין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוהילב-פודולסקי מצפון, אזור שהיה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות. שטח זה נקרא בפי הרומניה טרנסניסטריה שפירושו "מעבר לניסטרו" שמו של הנהר דניסטר ברומנית.
בין השנים 1942 - 1944 שימשה טרנסניסטריה מחנה השמדה למאות אלפים מיהודי רומניה.
ב-21 באוגוסט 1941, יון אנטונסקו הועלה לדרגת מרשל וקיבל את העיטור הרומני Mihai Viteazu ואת העיטור הגרמני צלב האבירים של צלב הברזל.
עם השלמת כיבוש צפון בוקובינה, הארמיה השלישית הרומנית עברה לפיקודה של הארמיה ה-11 הגרמנית וב-17 ביולי 1941, התחילו שני הצבאות לחצות את הנהר דניסטר לכיוון הכוחות הרוסיים. בקרבות השתתפו אוגדות הפרשים 5, 6 ו-8 והאוגדות ההרריות 1, 2, ו-4 של גייס הפרשים של הארמיה השלישית.ב-10 באוגוסט, לאחר קרבות קשים הצבא הרומני הגיע לנהר בוג הדרומי. בין 1 ל-14 בספטמבר הצבא הרומני שכלל את אוגדות הפרשים 5, 6 ו-8 והאוגדות ההרריות 1, 2, ו-4 של גייס הפרשים של הארמיה השלישית. [8]
יחד עם הצבא הגרמני התקדמו דרומה בכיוון ים אזוב בכוונה לתקוף את הצבא הסובייטי שהגן על חצי האי קרים.[9]
הקרב הראשון לכיבוש חצי האי קרים התנהל בין בספטמבר 1941 לנובמבר 1941. במהלך הקרב הצליחו הארמייה ה-11 של הוורמאכט בפיקודו של אריך פון מנשטיין יחד עם הארמייה הרומנית השלישית לכבוש את רוב חצי האי קרים מידי הכוחות הסובייטיים. לאחר קרבות קשים שהתנהלו ביבשה, בים ובאוויר ואבידות כבדים בנפש בשני המחנות, ב-3 באוקטובר 1941 הארמיה הרומנית השלישית עברה תחת פיקודו של המטה הכללי הרומניה והוצבה על חוף הים כדי למנוע כניסה של כוחות רוסיים חדשים. יחידות ספורות המשיכו בלחימה לצד הכוחות הגרמנים. ב-10 בנובמבר הצבא הגרמני הצליח לפרוץ את קו הביצורים, לההכריע את הכוחות הרוסיים ולהתקדם במהירות בתוך חצי האי. הקרבות העיקריים התנהלו באזור מצר פרקופ. בקרבות על ראש הגשר קרץ' שהוכרע במאי 1942 השתתפו גם יחידות רגלים של הגייס השביעי.[10]
השלב האחרון, המצור על סבסטופול, נמשך מ-17 בדצמבר 1941 עד 9 ביולי 1942. [11] במצור על סבסטופול השתתף הגייס ההררי העשירי המורכב מאוגדות הרריות ורגליות. העיר הוחרבה בהפגזות מהאוויר ומהיבשה. האבידות בנפש של הצבא הרוסי מנו 250,000. כשני שלישים מהאזרחים שנשארו בחיים בסיום המצור גורשו או נרצחו. מעריכים שאבדות הארמיה ה-11 הגרמנית הסתכמו ב- 75,000 נפש. הצבא הגרמני השתמש ב-46,700 טון תחמושת ו-200,000 טון פצצות. במהלך חודש אחד, חיל האוויר הגרמני היטיל יותר פצצות על סבסטופול מאשר על בריטניה במשך כל קרבות האוויר של שנת 1941.
ב-9 ביולי 1942 כל הכוחות הרוסיים יצאו מחצי האי והארמיה ה-11 הייתה חופשיה להצטרף ל"מבצע תכלת" שתוכנן על ידי היטלר במטרה לכבוש את אזור הנהר וולגה ואת העיר סטלינגרד ולחדור לאזור הקווקז העשיר בנפט.
הקרב על הקווקז[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתקפה החלה ב-24 בספטמבר 1942 על ידי כוח משולב של ארמיית הפאנצר הגרמנית והארמיה השלישית הרומנית. בקרבות שנוהלו עד 29 בספטמבר 1942 השיגו כוחות הציר השיגים משמעותיים כולל כיבוש העיר נובורוסיסק והגיעו לפאתי הרי הקווקז. ב-27 באוקטובר נכנס הצבא הגרמני לעיר נלצ'יק.
מתקפת הנגד של הכוחות הרוסיים החלה בדצמבר 1942 ועד פברואר 1943 רוב כוחות הציר נסוגו מהקווקז דרך פיתחת רוסטוב והתרכזו באזור חצי האי טאמאן.
התקדמות הצבא האדום באוקראינה במהלך קיץ 1943 סיכנה את כוחות הציר בחצי האי וב-3 בספטמבר נתן אדולף היטלר פקודה לפנותם מאזור. הפינוי נמשך עד ל-9 באוקטובר ולמרות מאמצי הצבא האדום להפריע למהלך הפינוי. העיר נובורוסיסק שוחררה ב-16 בספטמבר 1943 והשליטה הרוסית על חצי האי טאמאם הוחזרה ב-9 באוקטובר 1943.
קרב סטלינגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכה על סטלינגרד התנהלה בין אמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943.
קבוצת ארמיות B, שלחמה באזור סטלינגרד, כללה יחידות מרוב המדינות הגרורות של גרמניה, שנטלו חלק במערכה בחזית הסובייטית. בנוסף לשתי ארמיות גרמניות כללה הקבוצה את הארמיות השלישית והרביעית הרומניות, את הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי ואת הארמייה ההונגרית השנייה. צבאות הצבאות הרומני, האיטלקי וההונגרי לא השתתפו אמנם בלחימה בתוך העיר סטלינגרד אולם הם נטלו חלק במערכה באזור סטלינגרד ובחבל הדון, בעיקר במהלך מתקפת הנגד של הצבא הסובייטי בחורף 1942–1943.
הניצחון הסובייטי במערכה באזור סטלינגרד, היווה את נקודת המפנה המשמעותית ביותר במלחמת העולם השנייה; לאחר קרב סטלינגרד עברה היוזמה האסטרטגית לידי הצד הסובייטי, שהחזיק בה עד לתום המלחמה בעוד שהצבא הגרמני החל בנסיגתו הארוכה מהשטחים אותם כבש בברית המועצות.[12]
המלחמה על אדמת רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסכם הכלכלי עליו חתם המלך קרול השני במרץ 1939, הפך את רומניה לספקית המרכזית של הרייך השלישי בכל הקשור לנפט ומוצריו, דגנים ומוצרי תעשייה . חתימתה של רומניה על ההסכם התלת-צדדי בשנת 1940, העניקה לגרמניה חופש תנועה מוחלט בטריטוריה הרומנית כולל שימוש בכל התשתיות. על מנת לשבש את תנועת הכוחות הגרמניים ואת הסיוע הלוגיסטי שהם קיבלו מצד רומניה, התחילו בעלות הברית בסדרה של הפצצות אוויריות של מטרות אסטרטגיות בעומק רומניה.
בין סוף יוני לאמצע אוקטובר 1941 הותקפו פלוישט וקונסטנצה מהאוויר 91 פעמים על ידי חיל האוויר הסובייטי.
ב-1 באוגוסט 1943 החל מבצע Tidal Waves של חיל האוויר האמריקאי בו השתתפו 177 מפציצים כבדים מסוג B-24 ליברייטור שיצאו מבנגאזי בלוב לכיוון מפעלי תעשיית הנפט בפלוישט. חיל האוויר של ארצות הברית איבד במבצע זה 53 מטוסים, 440 חיילים נהרגו בקרב ו-220 נפלו בשבי. כתוצאה מההפצצות נהרסו חלק מבתי הזיקוק והפקת הנפט נעצרה למספר חודשים. [13]
עיר הבירה בוקרשט הופצצה מהאוויר על ידי חיל האוויר האמריקאי וחיל האוויר הבריטי במטרה להרוס את רשת הרכבות ואת מחסני הדלק שהוקמו בה. סידרת 17 ההפצצות האוויריות התחילה ב-4 באפריל 1944 ונמשכה במשך ארבעה חודשים. במבצע השתתפו מאות מפציצים מסוגים שונים מלווים באלפי מטוסי קרב. ההפצצות גרמו נזק רב למתחם ההיערכות בתחנת הרכבת צפון וכתוצאה מכך להפסקת תנועת הרכבות לבוקרשט וממנה, פגעו בתחנת כוח ובצינור מים ראשי שהוביל מי שתייה למרכז בוקרשט גרמו לשריפות ענק ולאבדות רבות ברכוש ובנפש.
בחודש אפריל 1944 הופצצה שלוש פעמים העיר פלוישט, כולל מתחם ההיערכות של הרכבת שבה. גם כאן נגרם נזק רב לתשתיות ואבדות רבות בנפש וברכוש. באותו חודש, הופצצה פעמיים העיר הסמוכה ברשוב, כולל אזור התעשייה שלה.
טורנו סברין, עיר נמל על הגדה הצפונית של הדנובה ממנה יצאו דוברות דלק לכיוון וינה ובודפשט הופצצה פעמים בחודש אפריל 1944. במבצע לילי נוסף הוטלו לתוך מי הדנובה מוקשים ימיים בעלי מנגנון השהיה. פעולות אלה ששיבשו כמעט כליל את יכולת התובלה של הגרמנים על הדנובה.[14]
אחת המשימות של צנחני היישוב שהוצנחו על ידי הצבא הבריטי לרומניה וליוגוסלביה בשנים 1943 ו-1944 הייתה לסייע בחילוץ הטייסים הבריטיים והאמריקאים שמטוסיהם הופלו מעל רומניה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Germany and Roumanie - Treaty for the Development of Economic Relations between the Two Countries. Signed at Bucharest, March 23rd, 1939 [1940 LNTSer 9; 199 LNTS 77], www.worldlii.org
- ^ Ministry of Foreign Affairs, Romania’s Foreign Policy in the Interwar period (1919 – 1940)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ Richard L. D i N a r d o, The German Military Mission to Romania
- ^ Gazeta Sentinela, MARINA GERMANIEI LA MAREA NEAGRĂ 1941-1944. Partea I, Sentinela.ro, 2021-08-27 (ב־)
- ^ WorldWar2.ro - Operation München - retaking Bessarabia and Northern Bukovina - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ WorldWar2.ro - The Battle of Odessa - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ Modelling, www.flamesofwar.com
- ^ WorldWar2.ro - The 3rd Army in the Ukraine and Crimea - 1941, www.worldwar2.ro
- ^ Modelling, www.flamesofwar.com
- ^ Sturgeon Catch 1942: The Siege of Sevastopol, Warfare History Network (באנגלית אמריקאית)
- ^ WorldWar2.ro - The Battle of Stalingrad - 1942, www.worldwar2.ro
- ^ American Air Museum in Britain, Operation Tidal Wave
- ^ Aprilie 1944. Moartea vine din cer: Bombardamentele Aliate asupra României, historia.ro (ברומנית)