התיז

הִתִּיז

הִשְׁלִיךְ לַמֶּרְחָקִּים, עפ"ר נוֹזֵל.
- ”סֹבִּי, סֹבִּי, מַמְטֵרָה, / לְפַזֵּר פְּנִינֵי אוֹרָהּ, / סֹבִּי וְהַתִּיזִי מַיִם!“ (הוֹרָה מַמְטֵרָה, מאת יחיאל מוהר בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”...וסרקה בסכין פגומה, כשהיא מתזת קשקשים נוצצים, את עור בשרו של דג שמן ומפרפר, המוכן לקלחת הנחשת שבצדו.“ (החצוצרה נתביישה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "...עֵינַיִם מַתִּיזוֹת אֵשׁ-קֶצֶף..." "אספרתקוס", תרגם: זאב ז'בוטינסקי
לשון חז"ל הָגָה הֶגֶה בְּהַדְגָּשָׁה בְּרוּרָה.
- ”ר' לוי ר' אבדיא דחיפה בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז 'למען תזכרו'“ (ירושלמי, מסכת ברכות – דף טז, עמוד ב)

2. גזירת פועל מההברה הראשונה במילה.

(1)

השורש נ־ת־ז הוא שורש מגזרת חפ"נ.