לדלג לתוכן

נקם

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

נָקַם

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נקם
שורש וגזרה נ־ק־ם, גזרת חפ"נ
בניין פָּעַל (קַל)
  1. גָּמַל לְעוֹשֶׂה רָעָה כִּשְׂכָרוֹ.
    • ”לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.“ (ויקרא יט, פסוק יח)
    • ”לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת“ (יחזקאל כד, פסוק ח)
    • ”אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה, נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה; נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו“ (נחום א, פסוק ב)
    • "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ / וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה / נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ / מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה" (מעוז צור)
    • ”וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! / נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן / עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן“ (עַל הַשְּׁחִיטָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

[עריכה]
  • מן המקרא.
  • מקבילות בשפות שמיות: ערבית: اِنْتَقَمَ (אִנְתַקַמַ) - לנקום, להעניש. ארמית: נָקִם - לנקום. אתיופית: ቂም (קַם) - טינה, שנאה.

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]


השורש נקם

השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.

נטיות הפעלים

[עריכה]
נ־ק־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָקַם נוֹקֵם יִקֹּם נְקֹם לִנְקֹם
נִפְעַל נִקַּם נִקָּם יִנָּקֵם הִנָּקֵם לְהִנָּקֵם
הִפְעִיל
הֻפְעַל הֻקַּם מֻקָּם יֻקַּם -אין- -אין-
פִּעֵל נִקֵּם מְנַקֵּם יְנַקֵּם נַקֵּם לְנַקֵּם
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַקֵּם מִתְנַקֵּם יִתְנַקֵּם הִתְנַקֵּם לְהִתְנַקֵּם

הערה

[עריכה]
  • בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.

נִקַּם

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ניקם
שורש וגזרה נ־ק־ם
בניין נִפְעַל
  1. לשון המקרא נִגְמַל לוֹ כִּשְׂכָרוֹ.
    • ”וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ-נָקֹם יִנָּקֵם.“ (שמות כא, פסוק כ)
  2. גָּמַל לַאֲחֵר כִּשְׂכָרוֹ.
    • ”כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה; וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם.“ (יחזקאל כה, פסוק טו)
    • ”וּמִי זֶה קְרָאַנִי בְּהִנָּקְמִי מִן/ מְעַוֵּל, לְבַד כִּי-אִם מְעַוֵּל, מֵרָע“ (הֲרֶשַׁע אֲנִי?, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

[עריכה]

המילה בבניין נפעל (כמו נִנְקַם) ומשמשת בשתי משמעויות גם כצורה רגילה של נפעל וגם במובן פעל.

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]


השורש נקם

השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.

נטיות הפעלים

[עריכה]
נ־ק־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָקַם נוֹקֵם יִקֹּם נְקֹם לִנְקֹם
נִפְעַל נִקַּם נִקָּם יִנָּקֵם הִנָּקֵם לְהִנָּקֵם
הִפְעִיל
הֻפְעַל הֻקַּם מֻקָּם יֻקַּם -אין- -אין-
פִּעֵל נִקֵּם מְנַקֵּם יְנַקֵּם נַקֵּם לְנַקֵּם
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַקֵּם מִתְנַקֵּם יִתְנַקֵּם הִתְנַקֵּם לְהִתְנַקֵּם

הערה

[עריכה]
  • בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.

נָקָם

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נקם
הגייה* nakam
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ק־ם
דרך תצורה משקל קָטָל
נטיות ר׳ אין. נס׳ נְקַם־
  1. שילום גמולו הרע בעבור מעשהו הרע. בדר"כ לאחר זמן והצטברות איבה וכעס.
    • ”לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם..אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם“ (דברים לב, פסוקים להמא)
    • ”וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית“ (ויקרא כו, פסוק כה)
    • ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים“ (שופטים טז, פסוק כח)
    • בעבר נהגו יחידות צבאיות לבצע מעשי נקם בתגובה לפיגועים, כיום כבר לא מכנים זאת כך.

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]
השורש נקם

השורש נ־ק־ם הוא שורש מגזרת חפ"נ.

נטיות הפעלים

[עריכה]
נ־ק־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָקַם נוֹקֵם יִקֹּם נְקֹם לִנְקֹם
נִפְעַל נִקַּם נִקָּם יִנָּקֵם הִנָּקֵם לְהִנָּקֵם
הִפְעִיל
הֻפְעַל הֻקַּם מֻקָּם יֻקַּם -אין- -אין-
פִּעֵל נִקֵּם מְנַקֵּם יְנַקֵּם נַקֵּם לְנַקֵּם
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַקֵּם מִתְנַקֵּם יִתְנַקֵּם הִתְנַקֵּם לְהִתְנַקֵּם

הערה

[עריכה]
  • בבניין קל, במקור הנטוי ובעתיד, מותרת ההטיה עם הופעת הנו"ן או בהישמטותה, דהיינו: לִקֹּם (בלשון חז"ל) או לִנְקֹם, יִקֹּם או יִנְקֹם.