אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן הוא מקום הנזכר פעמיים בספר יהושע בתור חלק מנחלת שבט יהודה.

הפעם הראשונה היא בפרק ט"ו, פסוק ו': "וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן".

הפעם השנייה היא בפרק י"ח, פסוק י"ז: "וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל-גְּלִילוֹת אֲשֶׁר-נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן".

משמעות השם

נראה שאדון או בעל המקום נקרא בוהן בן ראובן, ויכול שבמקום נמצאה אבן גדולה ששימשה לסימון גבול המקום, ושעל שמה נקרא המקום אבן בוהן.[1]

זיהוי המקום כיום

כיום מזוהה המקום בקרבת מרכז העיר יריחו.[2]

הערות שוליים

  1. ^ רד"ק, יהושע ט"ו, פסוק ו'
  2. ^ אבן בהן בן ראובן, באתר www.jewishjericho.org.il
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.