איגניקה

פירוש המילה EUGENICS הוא EU= אמיתי, אצילי ו - GENICS= חומר העובר בירושה. ובשילוב עם הגדרתו של דארווין לאבולוציה, אאוגניקה היא "הכוונה עצמית של האבולוציה של האדם" כלומר, לקיחת האבולוציה לידיים שלנו על ידי פיקוח מסוגים שונים על הרכב הגנים באוכלוסייה.

חוקר אנגלי בשם פרנסיס גלטון, שהושפע מאוד מספרו של בן דודו, צ'ארלס דארווין אודות "מוצא המינים", החל לחקור בעקבות זאת על תורשת האדם ובשנת 1883 טבע את המושג אאוגניקה. אך כבר שנים רבות לפני כן יושמה האאוגניקה בחברות רבות ועתיקות. לדוגמא בספרטה בה הושלכו מן ההר תינוקות אשר נחשבו בעלי פגם. זה היה אמור להיות מוגדר כמדע לכל דבר אשר מטרתו להוביל את האנושות לחיים בטוחים וטובים יותר. הדבר קרה זמן רב לפני גיבוש הרעיונות הבסיסיים של גנטיקה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ודמוגרפיה, אשר היו נחוצים לביסוס הטענות הבסיסיות אותן העלתה האאוגניקה. מפני שלא ניתן היה למצוא בסיס לאאוגניקה בשום מדע אובייקטיבי, זה הפך לכלי בידי אנשים להשגת מטרות אישיות שונות. לדוגמא, השתמשו בכך להצדקת הופעת המעמדות החברתיים באנגליה, הגבלת ההגירה לארה"ב, ולהצדקת תורת הגזע ורצח העם של היטלר. דברים אלו שיוו למושג קונוטציות שליליות . כמו כן, נשאר הפחד להידרדר שוב לאותם הדברים הנוראים וגרם לשלילה מוחלטת של שימוש מחודש ב"מדע" זה. לכן, היה צורך לחדש מושג זה במסגרת מדעית שונה על מנת להביא למימוש התקוות שגלטון ייחס לאאוגניקה במקור (חיים בטוחים וטובים יותר לאנושות).

התנועה האאוגנית, בראשית דרכה קיבלה תאוצה גדולה בארה"ב, שם הוקם בתחילת המאה העשרים מרכז מחקר ומעבדות בניו-יורק. אחד האישים החשובים בתחום באמריקה היה צ'ארלס דוונפורט. הוא חונך בהארוורד ועבד במעבדות אלו. כמו כן, הוא לקח חלק בייסוד מרכז לאבולוציה ניסויית באותה התקופה. הוא היה אחד מ- 5 הביולוגים הגדולים בזמנו, למרות זאת, הוא התעניין בצורה בלתי רגילה באאוגניקה.

הגדרתו של דוונפורט לאאוגניקה הייתה: "המדע לשיפור האנושות על ידי התרבות טובה יותר" . במקביל לכך, דבר נוסף שתרם להתפתחות התחום היה גילוי מחודש של חוקי מנדל ( 1901-1902). על מנת לגרום לאאוגניקה להראות "מדעית יותר", דוונפורט שקד על איסוף נתונים לגבי תכונות אנושיות שונות. במקביל אליו, בבריטניה עסק בכך גלטון. במרכז אשר הוקם בניו-יורק התקיימו כנסים ובכניסה קידמו את האורחים פסליהם של צ'ארלס דארווין ופרנסיס גלטון, אנשי מדע אהודים. בכנסים הציגו את הנושאים השונים הקשורים לאאוגניקה לדוגמא תכונות ספציפיות העוברות בשושלות משפחתיות. מספר גישות לאאוגניקה

עקב כל הזוועות שאירעו תחת הכותרת של אאוגניקה במהלך השנים ובעיקר במאה העשרים, בני האדם שוללים באופן אוטומטי את יישום השיטה. הגישה הזו נובעת בעיקר מהפחד להידרדר במדרון החלקלק שנית. ההתנגדות מתחלקת ל- 3: 1. הרתיעה מפני נוכחות כוח חיצוני שלוחץ או כופה משהו. 2. חוסר אובייקטיביות בקביעה מה "טוב" או "מושלם". 3. אי-שוויון שעלול להיווצר כתוצאה מהאאוגניקה.

ניתן לסתור כל אחד משלושת הנימוקים נגד אאוגניקה בצורה הבאה: 1. כנגד כפייה ניתן לטעון כי שמירה על שלמות, מניעת מחלות באוכלוסייה או שיפור מאגר הגנים ניתן לביצוע גם ללא כפייה. לדוגמא זוגות פרטיים אשר מונעים מרצונם את לידתו של תינוק חולה מגשימים מטרות אלו ללא גורם שלישי כופה.

2. אמנם לא ניתן לקבוע באובייקטיביות מה טוב לאוכלוסיית העולם כולו, אך נורמה אשר יש לה הסכמה רחבה מספיק באוכלוסייה ספציפית יכולה להתקבל כאובייקטיבית דייה. לדוגמא, זיכרון טוב בחברה המערבית כיום נחשב לדבר חיובי באופן חד משמעי ואין רבים שיחלקו על כך. ניתן להשוות את הדבר לחינוך הילד לאחר היוולדו לערכים מסוימים, דת וכו', גם אלו הם הדברים הנבחרים ע"י ההורים על פי שיקוליהם האישיים (והלא אובייקטיביים), הקניית ערכים אלו לילד הרי אינם נחשבים שליליים לכן אין סיבה שהגדרת גנים ספציפיים לילד על פי רצון ההורים יחשב כדבר בלתי קביל.

3. לגבי השוויון יש הטוענים כי האאוגניקה תיצור בעיית מעמדות, ו"מעמד על" של אלה שהוריהם יכלו להרשות לעצמם שיפורים גנטיים. כמו כן, יצירת אוכלוסייה כה הומוגנית תיצור מצב שבו פרט השונה אפילו במעט, לא יתקבל כשייך. למרות זאת, גם זהו אינו טיעון תקף, מפני שאין הדבר שונה מחוסר השוויון הקיים כבר עכשיו. כיום, יש פערים חברתיים וכלכליים גדולים ברוב אוכלוסיות העולם וניתן למצוא הורים רבים אשר לא יכולים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר מסוימים עקב מצבם הכלכלי-חברתי. לא נכון לטעון כי יתרון ביולוגי ישנה או יחריף את המצב.

זוהי גישה אחת התומכת באאוגניקה. גישה נוספת מגדירה את מטרת האאוגניקה לא כניסיון ליצור מעין "אנשי על" אלא להגביר את כושר ההישרדות של האדם בסביבה הספציפית בה הוא חי. ישנה מוסכמה כללית כי הדברים כגון מחלות קשות ופגמים גנטיים אינם יעילים לאף סביבה ולכן יש להתחיל בטיפול דווקא בבעיות אלו. הדרך המעשית הראשונה ליישום אאוגניקה הייתה לא זאת שנעשתה בתחילת המאה העשרים אלא הקמת קליניקות מיוחדות בהן ניתן היה לבדוק האם לעובר ישנה סכנה לחלות במחלה מסוימת. קביעה זו הייתה די מדויקת מבחינה הסתברותית ונתנה תשובה להורים מודאגים רבים. אמנם קליניקות מסוג זה לא תמיד משרתות את מטרות האאוגניקה, לדוגמא כשזוג הורים מחליט ללדת את ילדם למרות הכל, אך הן הצעד המשמעותי הראשון ביצירת שליטה על שכיחות פגמים גנטיים באוכלוסייה. טענה נוספת היא שאאוגניקה מגינה גם על הפרט הסובל מפני סבל נוסף וגם חוסכת בהוצאות האוכלוסייה כתוצאה מהפגמים. עם זאת , האאוגניקה חייבת להיות התנדבותית ולא לבוא מסמכות כלשהי כי לא ניתן לקבוע לגבי אילו תכונות יהיו מועילות לעתיד וישנם פגמים רבים שלא ניתן לקבוע בוודאות את מידת חומרתם אם בכלל. חשוב לציין כי במאבק למען בחירת תכונות היילוד, האאוגניקה לא הייתה אחד השיקולים המרכזיים, אך אין ספק כי אפשרות זו יכולה להוביל להגשמת מטרות האאוגניקה. כיום יש אוכלוסיות רבות בהן אין פיקוח על הריונות בלתי רצויים, קיימים ניסיונות לפתח שיטות כמה שיותר זולות, נגישות ויעילות למניעת הריונות כאלו. לכן ניתן להניח כי מגמה אאוגנית זו (אם ניתן לקרוא לה ככה) תימשך. אם נגיע למצב שבו זוגות שהסתגלו בצורה טובה יותר לסביבתם יילדו יותר ילדים מזוגות שהסתגלו בצורה פחות טוב, ניצור חברה אאוגנית, וכך לא נצטרך להנהיג אאוגניקה באופן כלל ציבורי. זוהי גישה חדשה שנוגדת את גישתם של האאוגניקאים הראשונים, שהאמינו שעל מנת ליצור חברה אאוגנית אמיתית יש להנהיג מערכת חוקים שתחייב את כלל האוכלוסייה ותגרור כפייה. חשוב לחנך את האוכלוסייה בהתאם להיות מודעת לסיכונים והחסרונות שבהריון בלתי רצוי או בפגמים גנטיים תורשתיים.

לסיכום - להלן הטיעונים אשר מצאנו בעד ונגד האאוגניקה: בעד נגד טובת הכלל היא מעל לטובת הפרט. גישה זו היא תועלתית, כאשר התכלית הנה השבחת האוכלוסייה כולה בסופו של דבר. חופש הפרט הוא מעל לטובת הכלל כל עוד הוא מאפשר קיום תקין של חברה ואין פגיעה בפרטים אחרים. אם נפעל על פי טובת הכלל בסופו של דבר טובת הפרט תנבע מכך, וגם הפרט ירוויח. טובת הפרט היא סובייקטיבית ונובעת מתרבות, מקום, תקופה וכו'. לכן, אין ערובה שהמצב שיווצר בעתיד אכן יביא תועלת לפרט. אין ראייה לטווח ארוך. ניתן להשוות את הדבר לעגבנייה אשר עברה השבחות רבות, היא אדומה יותר, עגולה יותר ויפה יותר אך כבר לא אכילה (כאשר זו הייתה מטרתה המקורית). ע"פ ג'והן סטיוארט מיל: הרוב קובע את האיכות -ומה שאיכותי הוא הרצוי. כלומר, ניתן לקבוע באובייקטיביות מה טוב. כמו כן, הכל נעשה לשם תכלית, ניתן להגדיר את האאוגניקה כתכלית ביניים אשר תביא אותנו בסופו של דבר אל האושר הרצוי. ע"פ קאנט: אסור להשתמש בבני האדם כאמצעי בלבד להשגת תכלית מסוימת. זה בעצם מה שקורה באאוגניקה כאשר לדוגמא אוסרים קיום נישואין עם חולי נפש (כפי שקרה בשבדיה בתחילת המאה ה- 20). אי- השוויון שאאוגניקה עלולה ליצור כבר קיים בחברה ובא לידי ביטוי על ידי בתי ספר פרטיים, חינוך לעשירים וכו'. אאוגניקה לא תחריף את הבעיה, וברגע שאנו מסוגלים לחיו עם האי-שוויון כפי שהוא כיום אין טעם לטעון כנגד היווצרות אי-שוויון נוסף. אאוגניקה תיצור מצב של אי-שוויון, מראש תהיה עדיפות לפרטים מסוימים (עדיפות גנטית מלידה אשר תשלול שוויון הזדמנויות). הפרטים ה"פגומים" באוכלוסייה הגורמים לפשע ולעוני מתרבים כל הזמן. אמנם דת וחינוך מפחיתים במקצת את הנזק אך הם עולים המון רב למדינה. החוקר האנגלי אלסוורת הנטינגטון משווה את הבעיה לסרטן המתפשט ללא הבחנה ודרך הטיפול היחידה היא עקירת הבעיה מן השורש (זוהי האאוגניקה). כל שאר דרכי הטיפול הן בגדר תרופות המקטינות את הנזק אך אינן פותרות את הבעיה. יש הטוענים כי קיימת סכנה גדולה בהתערבות האדם בטבע ובמהלך הטבעי של האבולוציה. ע"פ קארל פופר: מערכת פוליטית כפייתית גורמת למדע להפוך לקונפורמי וכנוע ולכן דיקטטורה תהווה מכשול להתפתחות מדעית. מכיוון שלאאוגניקה מוחלטת נחוצה צורת משטר טוטליטרית, נוצר פאראדוקס. (לא ניתן לקיים אאוגניקה כמדע). ישנה סכנה בהקטנת השונות באוכלוסייה. הפרטים באוכלוסייה יהיו דומים מאוד במטען הגנטי שלהם, והטוב והמשופר יבוא על חשבון השונות. האדם אמנם מסוגל לגרום להקטנת השונות אך אינו מסוגל ליצור שונות. לכן, תיווצר בעיה מפני שהעולם כפי שהוא כיום מונהג על ידי החריגים ויוצאי הדופן כדוגמת בטהובן שהיה חירש, דוסטוייבסקי חולה האפילפסיה, ניוטון הפארנואיד, אדגר אלן פו השיכור ועוד רבים אחרים. ללא מרכיבים חריגים אלו החברה לא תתקדם ואף תתקשה לשרוד.

אאוגניקה הנו נושא פופולרי בסוגת המדע בדיוני בספרות ובקולנוע. ראו את המאמר "[כל בעיותיהם נפתרו. אין עוני, אין מחלות]" הדן בנושא.