אלוהים
פעם היה מובן מאליו שהעולם תוכנן על ידי ישות אינטלגנטית כלשהי. מה עוד היה עשוי להסביר את קיומם של אש ושל גשם, של ברקים ורעידות אדמה? ומעל לכל, יכולותיהם המופלאות של בעלי החיים הצביעו, כמדומה, על בורא שהיה לו עניין מיוחד בחיים. היום אנו מבינים את רוב הדברים הללו במונחים של כוחות פיסיקליים הפועלים מתוקף חוקים בלתי אישיים. כך מסביר חתן פרס נובל לפיסיקה, פרופ' סטיבן ויינברג את העמדה הפשוטה של המדע בעניין מעמדו של אלוהים, במאמרו היקום והתכנון שפורסם בכתב העת גלילאו בגליון ינואר 2000.
וכבר היו דברים מעולם: "אבל מר לפלאס, מה בדבר אלוהים". "אין לי צורך בהיפותזה הזו", אמר האסטרונום פייר סימן מרקיז דה להפלאס כאשר הסביר לנפוליאון את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש.
למרות הנפנוף של רבים במדענים דתיים המסתדרים איכשהו בכך שהם גם פועלים לפי המדע ידוע על אסטרונום אחד הבוחן את היקום המוקדם, בהסבירו את העובדה שאלוהים ברא את העולם לפני 6,000 שנה ורצה שנראה את העולם כאילו הוא עתיק יותר.
הרבה פעמים מנסים גורמים דתיים לקחת מחלוקת בתוך תחום מסוים ולראות בכך הוכחה שכל המדע לא נכון. המחב"תים (שודדי הילדים המכנים עצמם "מחזירים בתשובה") זורקים לחלל האולם בעת ההרצאה כי האבולוציה כבר הופרכה על ידי המדענים וזה רק עניין של זמן עד שכל המדענים יודו בכך. המתוכחמים שבהם ינסו למצוא מדען שחולק על משהו משלביה של תורת האבולוציה, ויגידו שהיא מערערת את כל הבסיס. כמו שניסו לעשות כאשר נתגלו מחדש חוקי התורשה של מנדל שרק בשל חוסר תקשורת לא היו ידועים לדארווין ומתנגדי האבולוציה של ראשית המאה העשרים אמרו שהמנגנון הגנטי סותר את תאורית האבולוציה. לא רק שהוא לא סותר, אלא שדארווין אפילו חזה מנגנון די דומה אם כי לא יכול היה לפרטו. ויכוח אחר שנוצל בידי הפונדמנטליסטים היה הויכוח אם השינוי של המינים הוא תמידי או שנעשה בקפיצות. תאורית הקפיצות נראתה כנוגדת את תורת האבולוציה אבל מסתבר שאפשר לחיות גם עם קפיצות, כשם שאף דתי לא יגיד שמשנה משהו אם בני ישראל עברו במדבר סיני 20 מטר כל יום כדי להגיע לארץ ישראל ב-40 שנה או שנסעו וחנו. התוצאה הסופית – מבחינת האבולוציה היא זהה – שוני מצטבר במינים של בעלי החיים והצמחים המאיישים את כדור הארץ.
פרופ' ירמיהו יובל, חתן פרס ישראל לפילוסופיה בשנת 2000, אמר בטקס קבלת הפרס : "היום יש גל חדש של פניה אל האמונה התפלה, המאגיה, הכישוף והחוויה הסתמית וחסרת הפשר - כל זאת מפני שהתבונה, לפי טבעה הביקורתי, אינה מסוגלת לענות על כל השאלות. לכן בני האדם מבקשים להם תשובה באשליה ובהזייה, בקוסמים ומעוננים ואיצטגנינים ומכשפים למיניהם, ואלה, המנצלים את חולשת בני האדם, יוצרים להם מימסדי כוח על חשבון אשליותינו, או סוחרים בפחדים ובתקוות שלנו; וכך הם סוחרים, למעשה, בנו, ומתעשרים או רוכשים עוצמה פוליטית על חשבון אי הוודאות הלא-נמנעת שבחיינו. אפילו הדת הרצינית מתביישת באמונה תפלה אשר כזו." "התוצאה היא שאנשים אלה, והנופלים ברשתם, הורסים את מה שהתבונה כן מסוגלת לבנות - - וזה אינו מעט כלל (אדרבא, זה עיקר התרבות האנושית); ובמקביל הם יוצרים אשליה, כאילו אפשר לענות על הכל, ולגרש מעולמנו את כל יסודות השאלה ואי הוודאות. כך נופלים אנו קורבן לשרלטנים מצד אחד, ולמימסד כוח דתי המשתמש באמונה התפלה לצרכיו, מצד שני."
הפתרון היחיד הוא חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך ולדעת רבים, לא מספיק ללמד אזרחות, אנגלית ומתמטיקה אלא גם להטמיע את החשיבה המדעית – כדי לקבל דור של אנשים חושבים ולא של כאלו המעדיפים שאחרים יחשבו בשבילם. ולא רק בבתי הספר הדתיים – גם בבתי הספר החילוניים מעדיפים היום ללמד טקסטים ולא כל כך ללמד איך לחשוב. כשילדים חושבים יגדלו אם לא יחשבו שהאלוהים ברא את האדם בצלמו כי אם ההפך, והסקרנות המדעית הופכת את האדם ליותר ויותר אלוהים על הטבע. לטוב ולרע. וכמאמר הסטיקר של אתר האינטרנט "חופש": "בראשית ברא האדם את האלוהים".
אלוהים והחייזרים
למה אלוהים לא מופיע בעולם? בתקופת התנ"ך הוא דיבר חופשי עם אנשים, הופיע בכל מיני מקומות וצורות, ובכלל, היה כמו אחד מהחבר'ה. איפה הוא היום? בהערת אגב, אם השמועות ששמעתי הן נכונות, אלוהים לא הופיע ישירות בעולם מזה אלפיים שנה. נכון, פחות או יותר מהרגע שישו נולד. גם זה יכול לגרום לאנשים לחשוב. אז לאן נעלם אלוהים? יש כמובן את האפשרות האפיקורסית שבכלל אלוהים אף פעם לא הופיע, וסתם כתבו את זה בספר. איזה עוד אפשרויות יש? ייתכן שכדי ליצור את קבוצת המאמינים הראשונה שלו היה על האלוהים להופיע בפניהם ישירות, ואז עוד כמה פעמים כדי לחזק את אמונתם, ומאותו רגע הוא השאיר אותם - אותנו למעשה - לבד להתמודד עם החיים ועם המצוות שלו, לראות אם אנו מסוגלים להמשיך ולהאמין בלי עדויות ישירות. נו מילא. אז נוותר על התגלות ישירה. אנו מחפשים כעת אופן, קלוש ככל שיהיה, בו נוכל לראות שאלוהים קיים. זו הנקודה בה החיפוש אחר האלוהים משיקה לתיאוריות עממיות בנושא חייזרים. לא מאמינים? בואו ותראו.
יש הטוענים שבעבר נהגו חייזרים (או אלוהים) לבקר באופן חופשי וישיר בכדור הארץ. זוכרים את הספרים של החוקר-שאמינותו-מוטלת-בספק ההוא, אריך פון דניקן? שם הוא מציג גישה כזו בדיוק. יתרה מזאת: פון דניקן מפרש סיפורים רבים בתנ"ך ובספרים קדושים אחרים כתיאור פרימיטיבי של ביקורי חייזרים בעולם (למתעניינים, קראו למשל בספר יחזקאל, פרק א'). היכן החייזרים כיום? הבה ונעבור לחוקר אלוף השמועות והספקולציות הלא-מבוססות, צ'רלס ברליץ. לפי התיאוריות שלו, החייזרים נמצאים בעולם זה ממש, אלא שהם נעים בממדים שונים מאלו שלנו ולכן איננו יכולים לראותם בדרך כלל. נשמע מוכר? תשאלו אדם דתי איפה נמצא אלוהים והוא יגיד שהוא נמצא מעבר לזמן ולמרחב שאנחנו מכירים.
אז איך בכל זאת אנו יודעים שיש אלוהים/חייזרים? מתוך ההתערבות הנסתרת שלהם בעולם הזה. החייזרים אינם יכולים להופיע בגלוי, מחשש להיסטריה המונית או לשינוי לא רצוי כלשהו בחברה האנושית בעקבות הופעתם. אלוהים אינו יכול להופיע בגלוי מפני שזה ישבש את תוכנית העל שלו - חופש הבחירה של בני האדם... שוב - שינוי בלתי רצוי בחברה! החייזרים, כמו אלוהים, מעדיפים לפעול ברמה הפרטנית. הם פונים לבני אדם בודדים (לעתים תמהונים, מסתבר), מדברים אליהם ומספרים להם דברים חשובים שיש לספר לשאר האנשים. מי שהושפע על ידי חייזרים/אלוהים מתבייש בדרך כלל בכך ונוטה לשמור זאת בסוד, עד שהוא מגלה שיש עוד כמוהו ואז כל העולם צריך לשמוע ולדעת מה שקרה לו - ולהאמין גם כן.
צחוק צחוק, אבל מדובר פה בדמיון שאיננו מקרי כלל. שמתם לב מה אומרים המחזירים בתשובה? שכל המדע הכי חדשני כבר ידוע ומוסתר בתורה? חובבי החייזרים יגידו לכם שהישגים רבים של המדע, כמו סיבים אופטיים או מיקרו טרנזיסטורים (כמו במחשבים) הם בכלל לא פיתוח של בני אדם, אלא באו מהחייזרים! לחייזרים יש כוח ריפוי על-אנושי, טלפתיה, מוסר עליון... ממש כמו לאלוהים. החייזרים הם האלוהימים הקטנים של חלק מהחילוניים; זה עצוב אבל נכון. ומשום מה לא זכור לי דיווח של אדם חרדי כלשהו על עב"מים ועוברי חייזרים בחצר ביתו. אנשים נדבקים לכל חצי עדות מפוקפקת בדבר קיומם של חייזרים ומפרשים את כל השאר בהתאם - בדיוק כמו שעושים הדתיים בנושא האלוהים. אז מי שלוקח ברצינות את אלוהים אבל לא את החייזרים, מוטב שיתחיל לחשוב אם ההפרדה שהוא עושה הגיונית; ומי שמאמין בשניהם, שאלוהים יעזור לו. עוד הערה קטנה - כשאני אומר חייזרים אינני מתכוון לצורות חיים על כוכבים אחרים. אני מתכוון לחבר'ה הסופר-חכמים עם העיניים השחורות והצלחות המעופפות שמסתובבים לכאורה פה על כדור הארץ.
קישורים חיצוניים
רעיון האלוהות מלווה את התרבות המערבית, ותרבויות אנושיות נוספות, מזה אלפי שנים. בתקופות שונות קיבל רעיון האלוהים מובנים שונים, הנבדלים אלו מאלו במידה רבה, עד שנראה כי יהא זה קשה לגזור הגדרה אחת שתכלול את כולם. נראה שמושגי האלוהות השונים נקשרים אלה לאלה בשם אך לא בהגדרה.
לא ידוע היכן ומתי התפתחה לראשונה האמונה ביישויות השולטות בגורל היקום. ככל הנראה, מדובר ברעיון שהתפתח במקביל במקומות שונים וראשיתו באנימיזם, תפישה לפיה לכל דבר קיים יש נפש חיה. לחלק מהנפשות נקשרו, ככל הנראה, כוחות גדולים יותר מאחרות, ואלו נעבדו כאלים. עם התפתחות המחשבה, עברו גם מושגים מופשטים יותר תהליך של פרסוניפיקציה (קבלת פרסונה, אישיות). מרבית מאלי המיתולוגיה היוונית, למשל, משלבים פרסוניפיקציה של תופעות טבע (זאוס והברק, פוסיידון והים) ושל רעיונות מופשטים יותר (אתנה והחכמה, אפרודיטה או ארוס והאהבה). דמויות אלו שולבו במיתוסים של חברות שונות, ובמנהגי פולחן קיימים, שהופנו מחדש אליהם. האופן בו התייחסו לדמויות אלו שוה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה. כך, בתקופה הקלאסית ביוון, היו שסברו שיש להתייחס אליהם כאלגוריות בלבד, ואין לקבלן כפשוטן. מכל מקום, רעיונות אלו לא בהכרח חתרו תחת הפולחן הנוהג.
הרעיון המונותיאיסטי הוצג, ככל הנראה, לראשונה במצריים, על ידי המלך אמנחותפ ה- 4 (מלך בשנים 1380 - 1362 לפנה"ס), הידוע בשם שאימץ לעצמו - אחנאתון (עבד אתון). המלך הנהיג רפורמה דתית בממלכה כך שהפולחן הדתי הופנה לאל השמש אתון בלבד. ככל הנראה, היו כרוכים ברפורמה זו מניעים פוליטיים להורדת כוחה של הכהונה ולהעצמת מעמדו של המלך. השלכות פוליטיות ברורות היו לרעיון האלוהות בעם שהתעצב סמוך מאוד לממלכה המצרית: בממלכת ישראל המאוחדת, איחד הרעיון המונותיאסטי שבטים שונים לכדי אומה אחת, בעלת חוק אחד, תחת אל אחד. רעיון זה שיחק תפקיד מרכזי בהתעצבות של האומה היהודית עד ימינו. בשנת 324 הכריז קיסר רומא קוסטנטינוס הגדול (280 - 337) על הדת הנוצרית כדת האימפריה, שוב - ככל הנראה, בנסיון לאחד את האימפריה הרומית המתפוררת תחת פולחן אחיד המכוון לאלוהות אחת (אך במקרה זה, משולשת - האב, הבן ורוח הקודש). דת האיסלאם עשתה שימוש דומה ברעיון האל על מנת לאחד את השבטים של חצי האי ערב. במהפכה הצרפתית היה נסיון נפל להנהיג דת דיאסטית, שסגדה לתבונה, שוב בנסיון ליצירת זהות מאוחדת לרפובליקה החדשה.
רעיון האלוהות שיחק תפקיד חשוב גם בהתפתחות המחשבה המערבית. הפילוסופים היוונים עשו ניסו למצוא גורם אחד העומד מאחורי כלל התופעות ומאחדן. כסנופנס (570 - 475 לפנה"ס) היה, ככל הנראה, הראשון להציע את האל לתפקיד זה. בניגוד לאלים ההומריים, אל זה לא לבש צורת אדם אלא היה חסר איברים ובעל צורת כדור הומוגני. למעשה, כסנופנס זיהה את האל עם העולם. אצל אפלטון ניתן למצוא אל בורא, דמיאורגוס (בדיאלוג תימאיוס), המתבונן בצורות הניצחיות ומטביע אותן בחומר. אריסטו הציע את האל כהיפותיזה בדבר סיבת התנועה בעולם. מכיוון שלכל תנועה, לפי אריסטו, יש סיבה שגרמה לה, על מנת שלא להסתבך בריגרסיה אין סופית יש צורך בתנועה שגרמה לתנועה אחרת, אך לא נגרמה ע"י אחרת. סיבה ראשונה זו (ראשונה מבחינה לוגית, אך לא מבחינה זמנית - שכן העולם על פי אריסטו היה קיים מאז ומעולם) כונתה בפילוסופיה האריסטוטלית המניע הבלתי מונע, וכן שכל משכיל ומושכל - בהיותו שכל (ולא חומר, שכן הוא נצחי ואינו כלה) המכיר את עצמו. רעיון האל פותח עוד יותר בפילוסופיה הניאופלטונית, וזוהה עם האידיאה העליונה של אפלטון, כאיחוד שעומד בבסיס הריבוי התופעתי. הפעם היה זה גם אל בורא (שוב - לא מבחינה זמנית), אשר ממנו שופעות הצורות על העולם. רעיונות אלו העסיקו רבות את הוגי ימי הביניים, ולא רק בשל השפעות דתיות. הרעיון לפיו בבסיס העולם עומד שכל שאינו שונה מהותית משכלינו מאפשר בניית תיאוריה, לפיה באפשרותינו להכיר את העולם ולדעת את אופן פעולתו. ללא שכל בורא, ידיעותיו של האדם אינן יותר מהשערות בלתי ניתנות לביסוס ראציונאלי, שמטרתן לתאר התנסויות חוזרות. באופן זה אומץ האל על ידי ההוגים הראציונאליסטיים של המהפיכה המדעית - האל כאלמנט אשר הופך את המדע המודרני לאפשרי (כפי שבר גם הפיזיקאי בן המאה ה- 20, אלברט איינשטיין). מבין ההוגים שהאל תפש מקום מרכזי בהגותם מן הראוי לציין את שפינוזה, אשר זיהה את האל עם העולם. האלוהים של שפינוזה קסם לאנשי מדע בתקופות מאוחרות יותר, בהיותו אל לא אישי, ממנו נובע העולם נביעה לוגית.
היינריך היינה, בספרו על המחשבה והדת בגרמניה זיהה את עמנואל קאנט כמי שהרג את אלוהים במחשבה המערבית. קאנט טען כי האל אינו אלא ספקולציה שאין ביכולתינו להוכיחה, אלאל לקוות בלבד לאמיתותה. עם זאת, קאנט העמיד את האל בבסיס האתיקה שלו, וטען כי ללא האמונה באל ובחופש הרצון לא ייתכן מוסר. טענות אלו הביאו, בתהליך מתמשך, לנידויו של האל מתפישת העולם החילונית של המאות ה- 19 וה- 20. בתחום הפילוסופיה החברתי היה זה קארל מארקס שהנחית מכת מוות על רעיון האל כשטען כי מדובר בהחצנת תכונות אנושיות, אשר בדומה לממון, גרמו לשיעבודם של אנשים בידי אנשים. אך יותר מכולם, הרי זה פרידריך ניטשה הידוע בדוקטרינה שלו אודות מות האל (הכנסיות רצחו אותו). בכתביו ניסה ניטשה להצביע על הטלטלה הגדולה אשר עוברת על התרבות המערבית עם זניחת רעיון האלוהות.
ואכן, "מות האלוהים" הצריך שינוי בדוגמות רבות העומדות בבסיס המחשבה במערב. ללא אלוהים לא ניתן, ככל הנראה, לבנות מטאפיזיקה שתבסס באופן משביע רצון את אפשרות הידיעה הוודאית ותאחד את כלל המדעים לכדי גוף ידע אחד. התמוטטות הפונקציות החברתיות שנבנו סביב האל, אשר שימש להן הצדקה, חייבו עיצוב מבנים חברתיים חדשים והצדקות חדשות לאירגון מוסדות הידע בחברה. בין השפעות זניחת ראיון האל ניתן למנות את הרלטיביזם המוסרי, התגברותה של הספקנות המטאפיזית, רעיון הלאומיות והתנועה הפוסטמודרנית בביקורת התרבות. נראה שטלטלה זו טרם נסתיימה, וכי עדיין לא נמצאה אלטרנטיבה מספקת שתוכל למלא את התיפקודים הרבים שמילא רעיון האלוהות בתרבות המערבית (וייתכן שלעולם לא יימצא). במקביל לריאקציות חברתיות, השואפות להשיב את הסדר הישן על כנו ומתבטאות בחזרה למוסדות דתיים פסבודו-שמרניים, ניתן למצוא כמה נסיונות מעניינים לחיות את הרעיון בתחומי המוסר והמטאפיזיקה, עליהם נימנים, בין השאר, הפילוסוף היהודי עמנואל לווינס ופילוסוף המדע אלפרד נורת' וויטהד. עם זאת, על אף השגשוג לו זוכות תפישות דתיות בחברה (שקשה לאמר כי איבדו אי פעם את הפופולריות שלהן בקרב ההמונים), רעיון האל לא קנה לו אחיזה רחבה במחשבה המערבית בת זמננו ובודדים המדענים המחזקים בו ברצינות ומשלבים אותו בתפישתם המדעית.