אצטון – הבדלי גרסאות

|כיתוב2=מלוקולתמולקולת אצטון

'''אצֵטוֹן''' ('''Acetone''') הוא [[תרכובת אורגנית]] פשוטה. אצטון הוא ה[[קטון]] הפשוט ביותר; [[נוסחה כימית|נוסחתו]] היא '''C₃H₆O''' ושמו הכימי הוא '''2-פרופאנון''' ('''Propanone''').

זהו [[נוזל]] חסר [[צבע]] ובעל [[ריח]] חריף אופייני בטמפרטורת החדר (25°C), המתלקח בקלות. נקודת קפיאתו היא 95.4- ונקודת הרתיחה היא 56.53 [[מעלות צלזיוס]]. הוא [[תמיסה|מתמוסס]] בקלות בין השאר ב[[מים]], [[אתר (כימיה)|אתר]] ו[[כוהל]] ומשמש בעצמו כממסכ[[ממס]] חשוב.

השימוש הרווח באצטון בחיי היום יום הוא כרכיב הפעיל במסיר [[לק ציפורניים]], אך משתמשים בו גם בייצור [[פלסטיק]], סיבים, [[תרופה|תרופות]], [[חומר נפץ|חומרי נפץ]], מחיקת כתב ועוד.

הראשון שגילה תהליך ייצור תעשייתי יעיל לאצטון היה [[חיים ויצמן]], לימים [[נשיא מדינת ישראל|נשיאה הראשון]] של [[ישראל|מדינת ישראל]], שניהל את מעבדות האדמירליות הבריטית בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]]. הוא השתמש ב[[חיידק]] ''Clostridium acetobutylicum'', אשר בתהליך [[תסיסה]] מפרק [[עמילן]] ל-[[1-בוטנול]] ואצטון. האצטון שהופק היה [[ממס]] קריטי לייצור [[חומר נפץ|חומר הנפץ ההודף]] [[קורדיט]] - תערובת של [[ניטרוגליצרין]], [[ניטרוצלולוזה]] ו[[וזלין]] ולניצחון [[בריטניה]] ובעלות בריתה.

כאחד מ[[גופי קטון|גופי הקטון]], כמויות זעירות של אצטון נמצאות באופן תקין בשתן ובדם. כמויות גדולות של גופי קטון בדם ובשתן מעידות על הרעבהרעב או מצב [[סוכרת|סוכרתי]]י ([[היפרגליקמיה]]) חריף; לנשיפתו של החולה יש ריח פירות מובהק הנגרם (בין היתר) בשל האצטון העודף בגופו הנוצר בפירוק שומנים וחלבונים.

באופן טבעי נמצא האציטוןהאצטון בצמחים וגזים וולקניים. בזיקוק של [[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[תאית]] ו[[סוכרוז|סוכר]] ניתן לקבל אצטון בתהליך של זיקוק שניוני.

שימוש [[תעשייה|תעשייתי]] חשוב באצטון הוא בתגובתו עם [[פנול]], המייצרת [[ביספנול A]]. חומר זה הוא רכיב ב[[פולימר|פולימרים]]ים חשובים רבים כ[[פוליקרבונט]], [[פוליאוריתן]] ושרפים [[אפוקסי|אפוקסיים]]ים. אצטון גם נמצא בשימוש נרחב לתובלה של [[אצטילן]]: כלים המכילים ספוג ממולאים באצטון ולאחריו אצטילן אשר נמס בו. ליטר אחד של אצטון ממיס כ־250 ליטר של אצטילן.

אצטון הוא הרכיב החשוב (ולעתיםולעיתים היחיד) של מסיר [[לק לציפורניים]], בהיותו [[ממס]] יעיל של פולימרים ותרכובות [[פלסטיק]] מסוימות.

חשיפה ישירה במגע לאצטון עלולה לגרום לגירוי אך לא נמצאו ראיות חזקות להשפעות בריאותיות ארוכות טווח לחשיפה לאצטון. רמת הרעילות שלו נמוכה ביותר ([[LD50]] של 3,000 מיליגרם לק"קג) ומבחינה [[טוקסיקולוגיה|טוקסיקולוגית]] הוא נחשב כ"לא רעיל כלל".