יצחק בן אשר הלוי

רבי יצחק בן אשר הלוי משפיירא (מכונה גם ריב"א; חי במאה ה-11-12) היה תלמידו של רש"י, וראשון בעלי התוספות באשכנז. חיבר כמה ספרי הלכה.

זהותו וכינוייו

רבי יצחק בן אשר בו עוסק ערך זה הוא תלמיד רש"י. נכדו, שנולד ביום פטירת סבו, נקרא אף הוא (על שמו) רבי יצחק בן אשר, ונהרג על קידוש השם בשנת ד'תתקנ"ו (1196) במהלך פרעות תתקנ"ו. אדם נוסף שכינויו הוא ריב"א, הוא רבי יצחק בן אברהם, אחיו של רבי שמשון משאנץ, הידוע בעיקר בכינויו הריצב"א. ואדם נוסף הנושא כינוי זה הוא רבי יצחק בן אברהם קרקושא (הריב"א מנרבונה), תלמיד הרמב"ן.

לרוב הכינוי "ריב"א" מתייחס לרבי יצחק בן אשר הראשון, בו עוסק ערך זה. כינוייו הנוספים: רבי יצחק הלוי משפירא, רבינו יב"א, ר' יב"א הלוי ועוד.

קורותיו

זמני לידתו ופטירתו לא ידועים בוודאות. בצעירותו למד בפני רבי יצחק בן יהודה, מרבותיו של רש"י, שנפטר בשנת ד'תת"ל (1070), ומכאן שנולד בסביבות ד'תת"י (1050). באשר לפטירתו ידוע ממכתב ששלח שבשנת ד'תתסג (1103) היה בחיים, ומאידך יש ראיה שבשנת ד'תתצ"ג (1133) כבר נפטר.

יש אומרים שאחרי פטירת רש"י (ד'תתס"ה) למד ריב"א אצל נכד רש"י, רשב"ם. ברם, לאור גילו הצעיר של הרשב"ם באותו זמן יש שהציעו גרסה חלופית למקור זה, לפיה מדובר על רבי מאיר בן שמואל - חתנו של רש"י ואבי הרשב"ם.

חותנו של ריב"א היה רבינו אליקים בן רבי משולם הלוי, חברו של רש"י. בבית העלמין בוורמייזא נמצאה מצבתה של "פריצא בת מר אליקום הלוי" שנפטרה ד'תתמ"ח (1088), ומשערים כי זוהי בת רבינו אליקים, אשתו או גיסתו של ריב"א. לפי זה נפטרה בצעירותו.

לריב"א נולדו שני בנים: האחד הוא אשר, אביו של ריב"א השני, ועל השני ידוע שמת ערירי, ואשתו קיבלה חליצה מאחיו. ידוע שעסק במסחר, ולשם כך אף נסע לרוסיה. נכדו, הבחור יצחק בן אשר ('ריב"א השני'), נרצח בשפייר בשנת ד'תתקנ"ו עם יהודים נוספים עקב עלילת דם.

חכמי דורו המפורסמים (כדוגמת הראב"ן) התייחסו אליו בהערכה רבה, ופנו אליו בשאלות שונות. היה מכונה בפי תלמידיו "קדוש", למרות שמת באופן טבעי ולא נהרג על קידוש השם, וזאת בגלל הנהגות הפרישות שנהג בהן.

על פטירתו מסופר, שכשהיה חולה ביום הכיפורים הרופאים טענו שאם יאכל יש סיכוי שיחיה, ואם לא יאכל - ימות, והוא העדיף לצום - ומת.

חיבוריו

חיבורו העיקרי של ריב"א הוא תוספותיו לתלמוד. הוא חיבר תוספות לרוב הש"ס, אבל כיום אין בידינו קובץ מלא של תוספותיו בפני עצמם, אלא הם שימשו יסוד לקובצי תוספות מאוחרים יותר, ושמו מופיע מאות פעמים בתוספות הנדפסים עם התלמוד. בפרט התוספות על מסכתות שבת ופסחים משופעים במובאות מתורתו של ריב"א.

תוספות הריב"א הגיעו גם לפרובנס, ספרד ואיטליה, וראשונים מארצות אלו מצטטים מהם רבות. כך, למשל, הספר יד רמ"ה על מסכת סנהדרין, מאת רבי מאיר הלוי מטוליטולה, מסתמך לרוב על תוספות ריב"א למסכת זו.

רבינו תם בספר הישר פקפק בייחוס חלק מקבצי התוספות שלפניו אל ריב"א: ”ומה שמתרץ הרב ר' יב"א - הוא לא תירץ, והוא לא עשה אותם תוספות. המעתיקים קראום על שמו, ולא תסמכו עליהם כי רובם שגיאות.”

ריב"א כתב גם קבצים הכוללים פסקי הלכה, על פי סדר המסכתות. ידועים חיבוריו על הלכות ריבית, הלכות נידה, פסקי מסכת חולין, פסקי פרק ראשון של מסכת בבא מציעא, ועוד.

ייתכן שגם כתב פירושים למקרא. בחיבור "תוספות על התורה" וכן בפירוש רבי יוסף קרא לספר יחזקאל יש פירושים בשמו.

תלמידיו

מלבד כתיבת חידושי תורתו הרבה ריב"א להרביץ תורה בעל פה לתלמידיו, והללו בהדרכתו המשיכו במפעל של כתיבת התוספות על התלמוד. בכמה מקורות מצוטטים תוספות ופירושים ש"נתייסדו לפני ריב"א הלוי", כלומר, נכתבו "בפניו" - בהדרכתו בבית מדרשו.

מן המפורסמים שבתלמידיו:

• רבי שמריה בן רבי מרדכי, מחכמי שפיירא, רבם של הריב"ק משפיירא והריב"ק ממגנצא. היה תלמיד-חבר של ריב"א.
• רבי יצחק בן רבי מרדכי, מדיין בבית הדין של רגנשבורג
• רבי יצחק בן רבי יעקב, המכונה "ר"י הלבן", תלמיד רבנו תם. למד בבית מדרשו של הריב"א, אך אולי לא למד מפי הריב"א עצמו; התוספות שכתב למסכת יומא מבוססות רבות על תורת ריב"א, וכנראה נכתבו בבית מדרשו.

לקריאה נוספת

• אביגדור אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 369-370
• אפרים אורבך, בעלי התוספות, מהדורה ראשונה, עמ' 142-148.
• יעקב הלוי ליפשיץ, מבוא לתוספות הריב"א, "סנהדרי גדולה" חלק א עמ' 3-31
• דב גניחובסקי, פירוש רבינו אליקים על מסכת יומא, ירושלים תשכ"ד, עמ' 11-12

קישורים חיצוניים

• ירמיהו מלחי, חכמי שפיירא ויצירתם הרוחנית, שנתון "שאנן", כרך ט"ו, תש"ע