חופש דת – הבדלי גרסאות

[[קובץ:WOW Torah Reading.jpg|[[נשות הכותל]] קוראות מספר תורה ליידליד [[קשת רובינסון]] (2013)|שמאל|ממוזער|250px]]

קיימת בעולם אבחנההבחנה בין [[חופש אמונה]] ו"חופש דת" כשחופש אמונה מאפשר ליחיד או לקבוצה להאמין במשהו כרצונם לעומת "חופש דת" המרחיב את חופש האמונה ומעניק למאמין שורה של זכויות המאפשרות לו לממש את אמונתו בהתאם למאפייני הדת בה הוא מאמין.

ב-[[1981]] התקבלה ב[[או"ם]] "ההצהרה בדבר ביטול כל צורות של חוסר סובלנות ושל אפליה על בסיס דת או אמונה" {{אנ|UN Declaration on the Elimination of All Forms of Intolerance and of Discrimination Based on Religion or Belief}}. הצהרה זו מכירה בחופש הדת כזכות אדם בסיסית. בנוסף התקבלה באו"ם [[אמנת זכויות הילד]] הכוללת דרישה לכיבוד זכותו של הילד לחופש המחשבה, המצפון והדת. ב-[[1966]] חוקקאימץ האו"ם את [[האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות]] בה נקבעה, בסעיף 3, "הזכות לחירות אישית, בצורה של [[חופש התנועה]], המחשבה, מצפון ודת, דיבור, התאגדות ואספה, זכויות משפחה, הזכות לאזרחות, והזכות לפרטיות". ב-[[1993]] הורחבה האמנה (סעיף 18){{הערה|[https://www.refworld.org/docid/453883fb22.html סעיף 18 באמנת האו"ם], באתר האו"ם}} ונקבעה בה הגנה על אמונות [[תאיזם|תיאיסטיות]], [[נונתאיזם|לא תיאיסטיות]] ו[[אתאיזם|אתאיסטיות]], כמו גם על הזכות שלא להכריז על דת או אמונה כלשהי. עוד קבעה הוועדה כי "החופש לקבל או לאמץ דת או אמונה גורר בהכרח את החופש לבחור דת או אמונה, לרבות הזכות להחליף את הדת או האמונה הנוכחית של אדם באחר או לאמץ דעות אתאיסטיות". על החותמים על האמנה נאסר השימוש באיום בכוח פיזי או בסנקציות עונשיות כדי לאלץ מאמינים או לא-מאמינים לחזור בו מאמונותיהם או להמיר דתם.

בספרו "מכתבים על האנגלים" {{אנ|Letters on the English}} בחן הפילוסוף הצרפתי [[וולטר]] את התנהלותה של [[אנגליה]] בכל הנוגע לחופש הדת וטען ש'''חופש הדת בחברה מגוונת חשוב מאוד לשמירת השלום באותה מדינה'''. כמו כן טען וולטר בספרו שניתן להבין מזה מדוע אנגליה באותה תקופה שיגשגהשגשגה יותר משכנותיה האירופיות שהיו פחות [[סובלנות|סובלניות]] מבחינה דתית וציין "אם רק דת אחת הייתה מותרת באנגליה, ייתכן מאוד שהממשלה הייתה הופכת לשרירותית ואם היו רק שתי דתות האנשים היו חותכים זה את גרונו של זה, אבל מכיוון שיש מגוון דתות כולם חיים בשמחה ובשלווה"{{הערה|[https://www.bartleby.com/lit-hub/hc/letters-on-the-english/letter-vion-the-presbyterians/ מכתביו של וולטר], באתר bartleby.com}}.

בתחילת דרכה נרדפה הנצרות הקתולית אולם החל מ-380 לספירה, כשלפי "צו סלוניקי" {{אנ|Edict of Thessalonica}} היא הוכרה כדת יחידה ברומא, היא הפכה להיות דת לא סובלנית כלפי דתות אחרות. מראשיתה תפשו הנוצרים את דתם כעליונה וכדת הנכונה ופעלו, תחילה באירופה ואח"כואחר כך ברחבי העולם, לנצר את כל העמים שנתפסו כמאמינים בדתות ברבריות ופגאניות ולכן יש להצילם.

גם בתוך הנצרות לא הותר חופש דת ולא הופגנה סובלנות לאמונות שאינן מזדהות עם הדת הקתולית. עם תחילתה של [[תנועת הרפורמציה]] והתפלגות הזרמים הפרוטסטנטים ([[נצרות פרוטסטנטית]], [[לותרניזם]], [[קלוויניזם]], [[בפטיזם]] ועוד.) רדפה הכנסייה הקתולית אחרי ההנהגה של כנסיות אלו ואחרי מאמיניהם. מאפיינים דומים נמצאו גם באופן בו נאבקה הכנסייה הקתולית ב[[הכנסייה האנגליקנית]] כשממועד הקמתה ניסתה לשמור על עצמאותה למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. מאבק זה החריף לאחר שהכנסייה האנגליקנית אימצה את עקרונות הזרמים הפרוטסטנטים.

=== איסלאםאסלאם ===

מןזמן מה לאחר עליית האיסלםהאסלאם פורסמה "חוקת מֶדִינָהאל־מַדִינָה" {{אנ|Constitution of Medina}} שאיפשרה חופש דת מוגבל לבני דתות שאינן מוסלמיות. סובלנות זו המשיכה במאות הבאות כאשר לא מוסלמים קיבלו מידה מסויימתמסוימת של חופש דת ונחשבו כבני חסות שנקראו [[ד'ימי]] וזאת תמורת תשלום מס מיוחד לשלטונות שנקרא [[ג'יזיה]]. כשנחקקו חוקי [[השריעה]] הם איפשרו מידה רבה של חופש דת ללא מוסלמים (בעיקר יהודים, נוצרים והינדואים). חופש זה איפשר קיום טקסים דתיים אפילו אם נגדו את חוקי האיסלאםהאסלאם כמו שתיית אלכוהול ואכילת חזיר וכן איפשרו ללא מוסלמים לקיים בתי דין משלהם בהם יישפטו בהתאם לחוקי דתם{{הערה|מרק כהן, [https://books.google.co.il/books?id=fgbib5exskUC&q=cohen+Under+Crescent+and+Cross&redir_esc=y#v=snippet&q=cohen%20Under%20Crescent%20and%20Cross&f=false תחת סהר וצלב - היהודים בימי הביניים], באתר "גוגל ספרים"}}.

האיסלאםהאסלאם הגדיר תהליך פשוט למעוניינים להמיר דתם לאיסלאםלאסלאם {{אנ|Conversion to Islam}} אולם גבר מוסלמי המעוניין לעזוב את האיסלאםהאסלאם נחשב, לפי ה[[שריעה]], ל[[כפירה (דת)|כופר]] שדינו מוות{{ביאור|מוסלמים שעזבו את הדת מתוך כפייה ואיום מוות לא יענשו}}. כמו כן נקבעה באיסלאםבאסלאם תקנת ה[[ג'יהאד]] שהיא מלחמה לצורך [[המרת דת]] ומתבססת על הפסוק "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5, תרגום [[אורי רובין]]). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" (בערבית: آية السيف) ו"המְשַתפים" המוזכרים בו הם [[פגניות|עובדי-אלילים]] לא-מוסלמים, כלומר שאינם יהודים או נוצרים.

המשמעות של "חופש דת" במקורות עוסק ביחס של היהדות ללא יהודים המוגדרים כ[[גוי|גויים]]ים או נוכרים ויש מספר פנים ליחס זה בתנ"ך ובהמשך על ידי [[חז"ל]]. מצד אחד מתבססת העמדה הבסיסית של היהדות לגויים על הכתוב ב[[משנה]], "חביב אדם שנברא בצלם"{{הערה|{{משנה|אבות|ג|יד}}}} וממנה משתמע כי כל אדם חביב על ה' מאחר שנברא ב[[צלם אלוהים|צלמו]] ולכן יש להתייחס שווה לכל בני האדם ללא קשר לדתם ואמונתם. אבל מצד שני ב[[ברכות השחר]] נכללת ברכת "ברוך שלא עשני גוי" (מתועד כבר ב[[תוספתא]]{{הערה|תוספתא, ברכות, ו, יח.}}) המצביעה על יחס מתנשא על הגוי. היחס השלילי לגויים מוצא את ביטויו במספר מקומות בכתבים (בייחוד בהקשר של [[כיבוש הארץ והתנחלות השבטים]]):

* הציווי "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ, הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם" (ספר דברים, פרק ז') מראה את שיש לעשות לגויים כשהפירושים הנפוצים שניתנו ל"[[לא תחנם]]" מתייחסים לאיסור מכירת קרקע לגויים, איסור מתן מתנות לגויים ואיסור הרעפת תשבוחותתשבחות לגויים.

** הלכת "לא מורידין ולא מעלין" לפיה אין להסב את מותם ישירות של גויים מסויימיםמסוימים ואין להורידם לבור, אך גם אין לסייע להצלתם.

מעבר לכתובים קיימים איזכוריםאזכורים במקומות רבים בספרות המקראית וההיסטורית לפעולות אלימות כנגד כופרים והריגת כופרים (כמו למשל הרג נביאי הבעל על ידי אליהו הנביא). עם יציאת עם ישראל לגלות וההכרח לחיות בין הגויים דעך הדיון ביהדות ביחס לגויים ובצורך להתבדלות מהם כשהחוזקה, שאפיינה את הישובהיישוב היהודי בארץ ישראל לפני הגלות, הפכה לחולשה מול הגויים והגויים היו אלו שהכתיבו את מידת חופש הדת ממנה נהנו היהודים. קשיי הגלות והרדיפות אחרי היהודים הביאו חלק מהיהודים (במדינות אירופה ובמיוחד בארצות הברית) לתמוך בחופש דת מירבימרבי במדינות בהן חיו ובתמיכה בחקיקה המקדמת חופש דת (ליהודים ולמיעוטים אחרים). מצד שני החזרה לארץ ישראל והקמת המדינה החזירה לשולחן הדיונים את הגישה המקראית העויינתהעוינת לגויים ובעיקר בהקשר של היחס לערבים כשגופים שונים אימצו פרשנויות קיצוניות מתוך המקורות (כדוגמת הספר [[תורת המלך]]).

הדעה הרווחת היא שהודו היא אחד המקומות בעולם בהם מתקיים חופש דת מירבימרבי. מקורות הסובלנות הדתית בהודו מיוחסים לדת ה[[הינדואיזם|הינדית]] הנתפסת כאחת הדתות רחבות האופקים ביותר בכל הנוגע לחופש דת. ההינדואיזם מכבד את זכותו של כל אחד להגיע לאלוהים בדרכו שלו וההינדים מאמינים בדרכים שונות להטיף להשגת אלוהים ודת כפילוסופיה ומכאן לכבד את כל הדתות כשוות. אחת האמירות ההינדיות המפורסמות על דת היא: "האמת היא אחת וחכמים קוראים לה בשמות שונים".

הדווח המיוחד של האומות המיוחדות לחופש דת, היינריך בילפלדט, קבע כי כאשר [[ברית מילה|ברית המילה]] מבוצעת על ידי בעלי מקצוע שהוכשרו לכך, בתנאים סניטריים ובהסכמתם המפורשת של ההורים או האפוטרופסים החוקיים, יש לכבד את ברית המילה לילדים כביטוי הנופל תחת הזכותלזכות לחופש דת, הכוללת את הקבלה הטקסית של הילדים לדת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://undocs.org/A/70/286|הכותב=Heiner Bielefeldt|כותרת=Interim report of the Special Rapporteur on freedom of religion or belief|אתר=United Nations|עמודים=19|תאריך=5 באוגוסט 2015|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=7 באוקטובר 2023}}</ref>. הדווח ציין שנכון לשנת 2015, אף מדינה לא אסרה על קיום המנהג, אשראיסור הואאותו היה מחשיב כהתערבות מרחיקת לכת בזכויות ההורים. עם זאת, הוא ציין שהיו מחוקקים אשר קבעו תנאים, ברוח המלצת הוועדה לזכויות הילד (המופקדת על פירוש האמנה לזכויות הילד) לדאוג להכשרת אלו המבצעים את ההליך ולקיום סביבה בטוחה מבחינה רפואית.

טרם קביעתו של הדווח המיוחד, בית משפט בקלן, גרמניהשבגרמניה פסק ב-2012 שמילת ילדים אסורה. פסק הדין זכה לביקורת מצד קאנצלרית גרמניה, [[אנגלה מרקל]], וכן מהקהילה היהודית והקהילה המוסלמית. בעקבות זאת חוקק הפרלמנט הגרמני חוק שאיפשר להמשיך את ניתוחי המילה.<ref>{{קישור כלליהערה|כתובת=https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/2013-10-03/ty-article/0000017f-db98-d856-a37f-ffd861780000{{הארץ|הכותב=עופר אדרת|כותרת=מועצת אירופה: מילה מפרה את זכותם של ילדים לשלמות גופנית|אתר=הארץ0000017f-db98-d856-a37f-ffd861780000|תאריך=3 באוקטובר 2013|תאריך_וידוא=7 באוקטובר 2023}}</ref>}}. ב-2013 [[מועצת אירופה]], ארגון בינלאומי שכלל נציגי 47 מדינות באותה עת, אימצה החלטה הצהרתית המביעה דאגה מביצוע ניתוחי מילה בילדים וקוראת למדינות לחוקק חוקים שיגבילו את האפשרות לקיים טקסי מילה ואף יחייבו את הסכמת הילד להליך.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://assembly.coe.int/nw/xml/XRef/Xref-XML2HTML-en.asp?fileid=20174|הכותב=Parliamentary Assembly|כותרת=Children’s right to physical integrity|אתר=Council of Europe|מידע נוסף=Resolution 1952 (2013) Final version|תאריך=1 באוקטובר 2013|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=7 באוקטובר 2023}}</ref>.

==== איסורהגבלות הצגתעל סממניםחופש דתייםהדת ====

==== ביזוי דתדתות ====

אזור [[אפגניסטן]] היוותה במשך ההיסטוריה מוקד למחלוקת בין הינדים למוסלמים. ההינדים ששלטו במדינה עד [[המאה ה-11]] הפכו חלקים במדינה לאתרי פולחן חשובים. לאחר כיבוש המדינה על ידי המוסלמים הם ראו בהינדים כופרים החל תהליך הרס האתרים הקדושים להם. עליית ארגון ה[[טליבאן]] הסוני לשלטון במדינה ב-[[1995]] הביא להתדרדרות ביחס למורשת ההינדית במדינה כששיאה היה ב-[[2001]] כשהטליבאן הרס את [[פסלי בודהה בבאמיאן]] שהוגדרו כאתרי מורשת עולמית.

נכון ל{{ה|מאה ה-21}} כ-80% מאוכלוסיית הודו היא [[הינדית]] וכ-15% מוסלמית. המעבר של מוסלמים לתת היבשת החל כבר ב{{ה|מאה ה-11}} והתגברה ב{{ה|מאה ה-16}} עם הקמת [[האימפריה המוגולית]] שראשיה אמנם היו מוסלמים אך התירו חופש דת בגבולות האימפריה. על אף ההיסטוריה של הסובלנות הדתית בהודו קיים עדיין מתח דתי בין הינדים למוסלמים. בנוסף עם הגיעם להודו של הצליינים הנוצרים הראשונים נוצרו בתת -היבשת מתחים בעקבות הניסיונות להמיר לנצרות את בני המקום{{הערה|[http://www.stephen-knapp.com/christian_persecution_in_india.htm Christian Persecution in India: The Real Story], באתר stephen-knapp.com}}.

הפילוג בנצרות ופרישת הכנסייה הפרוטסטנטית מהקתוליות הביא לקונפליקט בין הזרמים השונים כשראשי הכנסייה הקתולית לא הראו סובלנות והאשימו את תומכי [[תנועת הרפורמציה]] בכפירה. ראשי הרפורמציה וחסידיהם נרדפו ודמם הותר כשבין השאר סבלו מרדיפות אלו [[מרטין לותר]], [[ג'ון ויקליף]] (שנאלץ לברוח ממקום מגוריו), [[יאן הוס]] שהועלה על המוקד ב-[[1415]], [[ז'אן קלווין]] שהוגלה מארצו ו[[ג'ון נוקס]] שנרדף. הסכסוך בין הכנסייה הקתולית לפרוטסטנטית חרג מעבר למרדף של הכנסייה הקתולית אחרי מנהיגי הפרוטסטנטים. ב[[מלחמות הדת בצרפת]] נרדפו מאמינים פרוטסטנטים בידי קתולים וב[[טבח ליל ברתולומאוס הקדוש]] ב-[[1572]] נרצחו עשרות אלפי פרוטסטנטים [[הוגנוטים]]. עם השנים, ולאור התמיכה הרחבה בזרמים הפרוטסטנטים, התבססו הזרמים האלו והפכו ללגיטימיים דבר שצמצם את המתחים עם הכנסייה הקתולית.

עוד לפני התעוררות תנועת הרפורמציה וביתר שאת במהלכה הופיעו ניצני חקיקה במדינות אירופה השונות שאפשרו מידה מסויימתמסוימת של חופש דת וחופש פולחן. במקרים אחדים חופש זה התקיים תקופה מוגבלת עד ביטול החקיקה הסובלנית. מקרים כאלו התרחשו ב:

* ב[[גרמניה]] ניסח [[פיליפ מלנכתון]] נוסח תפילה אחיד לקתולים ופרוטסטנטים וכן פורסם [[שלום אאוגסבורג]] שנתן חופש בחירת דת לכל שליט.

* ב{{ה|איחוד הפולני-ליטאי}}, שהתקיים ב -1569–1795 ניתנו לתושבים זכויות החופש לעבוד וחופש הדת.

מתחילת עלייתה הפגינה הנצרות חוסר סובלנות כלפי היהדות. הטענות הקדומות המרכזיות כנגד היהודים היו על הסגרת [[ישו]] ל[[רומא העתיקה|רומאים]] וכן שהכנסייה היא היורשת הבלעדית של [[בחירת עם ישראל]] ומהווה את עמו היחיד של אלוהים (תפיסה הקרוייההקרויה [[תאולוגיית החילופין]]). תפיסות אלו היוו את הבסיס לשנאת יהודים ורדיפתם לאורך הדורות (שנקראו החל מהמאה ה-19 בשם הידוע [[אנטישמיות]]). הרדיפות התבטאו בפרסום שורה של חוקים כנגד היהודים כשהוצאתם לפועל בוצעה על ידי ראשי המדינות וראשי הערים בהם התרכזו היהודים. המשמעות הייתה שמבחינה גיאוגרפיתגאוגרפית לא התקיימה אחידות ביחס ליהודים כשבמקומות מסויימיםמסוימים הם נרדפו עד צוואר ובמקומות אחרים התאפשר חופש דת ופולחן חלקי. חוסר אחידות זה גרם למעבר יהודים בין ערים, מחוזות ומדינות בחיפוש אחר שלטון סובלני יותר שיאפשר להם יותר חופש דת. אירועים רבים של רדיפה נוצרית דתית אחרי יהודים התפרסמו לאורך ההיסטוריה וביניהם:

* גירוש המוני של יהודים על בסיס חוקים האוסרים שהות יהודים במקום מסוייםמסוים (כמו [[גירוש ספרד]], [[גירוש יהודי אנגליה]], [[גירוש צרפת הגדול]] ועוד).

הרדיפה של הכנסיות הנוצריות אחרי היהודים וקיום אנטישמיות בקרב האוכלוסייה המשיכו לשרור עד ובמהלך המאה ה-20 בה חוו היהודים פוגרומים וכמובן את [[השואה]]. המעבר של רבות ממדינות אירופה למשטר דמוקרטי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] השווה את זכויות היהודים וביסס גם את זכותם לחופש דת.

מהיווסדה החזיקה הכנסיההכנסייה הקתולית בתפיסה שהדת הנוצרית קתולית עליונה על פני שאר הדתות ושבני שאר הדתות, לכן, הם כופרים. גישה זו התקיימה גם מול האסלאם שנוסד כ-600 שנה לאחר ייסוד הנצרות. לאחר הפיצול ב[[אימפריה הרומית]] בין [[האימפריה הרומית המערבית]] ו[[האימפריה הרומית המזרחית]] (הקרויה גם "האימפריה הביזנטית") [[פילוג הכנסייה נוצרית|התפצלה]] גם הכנסייה הקתולית וקמו לה שני מרכזים דתיים: ב[[איטליה]] (ובהמשך גם ב[[גרמניה]]) וב[[קונסטנטינופול]].

למרות שעיקר הקונפליקט הנוצרי-מוסלמי התמקד במזרח האימפריה הרומית גם [[הכנסייה הקתולית]] ב[[ויזיגותים|אימפריה הויזיגותיתהוויזיגותית]] נאבקה באסלאם המתפשט כשנאלצה להתמודד מול [[הכיבוש המוסלמי של ספרד]]. כיבוש זה נעשה על ידי כוחות מוסלמים שהגיעו, בתחילת [[המאה השמינית]], מ[[צפון אפריקה]] והשתלטו על רוב [[חצי האי האיברי]]. בנוסף על הרצון של האימפריה הויזיגותיתהוויזיגותית להחזיר לעצמה טריטוריה שאבדה הוסיפה הכנסיההכנסייה הקתולית לשאיפה זו מימד דתי כשכינתה את המוסלמים כופרים וקראה למסע צלב להצלת המקומות הקדושים לנצרות בחצי האי (כמו קברו של [[יעקב בן זבדי]]). המאבק של הנוצרים להחזרת השליטה בחצי האי האיברי נקרא [[רקונקיסטה]] והוא נמשך כ-700 שנה. המערכה הסתיימה בחתימה הדדית של הנוצרים והמוסלמים על הסכם גרנדה {{אנ|Treaty of Granada (1491)}} שאיפשר חופש דת ופולחן למוסלמים שנשארו בחצי האי.

הסכמים האלו לא החזיקו מעמד זמן רב כשהכנסיהכשהכנסייה הנוצרית המשיכה לנסות להמיר את דתם של המוסלמים וב-[[1502]] הפיצה [[ממלכת קסטיליה]] צו שקרא למוסלמים בממלכות קסטיליה ו[[ממלכת אראגון|אראגון]] להתנצר או לעזוב את המדינה, ובעקבותיו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר (לפחות למראית עין) וכל היתר גורשו. המרכיב הדתי הדומיננטי בכיבוש מחדש של חצי האי הביא גם לדרישה מהיהודים להתנצר דבר שהוביל בסופו של דבר ל[[גירוש ספרד]].

*[[רצח העם הארמני]]: מאז תחילת התפשטות [[האימפריה העות'מאנית]] היו רוב ה[[ארמנים]] הנוצרים תחת שלטון טורקי מוסלמי שהתעלל בהם לאורך כל תקופת שלטונו. מעשים אלו הביאו למתח תמידי בין הארמנים (ששאפו לעצמאות) לבין השלטונות העות'מאנים ועם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ונטיית הארמנים לתמוך ב[[רוסיה]] הכריזו הטורקים על הארמנים כאוייבכאויב והחלו בתהליך גירוש המוני שלהם תוך התעללות מתמדת. לפי ההערכות נרצחו בתהליך הגירוש שהתחולל בין [[1915]] ל-[[1917]] כמיליון וחצי ארמנים.

תהליך הפצת הדת והאמונה בין הלא נוצרים החל מראשיתה של הנצרות כש[[שנים-עשר השליחים]] יצאו להפיץ את הבשורה של ישו. לאורך השנים הפך תהליך המיסיונריות והפצת הנצרות למרכיב חשוב בדת הנוצרית. מעצם טיבו גרם תהליך המרת הדת לקונפליקטים בין נושאי הבשורה לבין הלא נוצרים כשמצד אחד נערכו נסיונותניסיונות לפגוע במסיונרים כדי לשמר את הקיים ומצד שני כפו המיסיונרים, גם בכוח, את הדת הנוצרית על המתנצרים החדשים.

במחצית השנייה של [[האלף השני]] לספירה, עם [[גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס|גילוי אמריקה]], נפתח בפני הכנסיההכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית כר נרחב לפעילות מסיונרית להמרת דתם של הילידים. הפעילות המיסיונרית במרכז ודרום אמריקה השתלבה בתהליך הכיבוש הספרדי והקמת [[אמריקה הספרדית]]. הכובשים הספרדים התאכזרו, במקרים רבים, לילידים וכפו עליהם את תהליך ההתנצרות.

באותה תקופה התפשטה המיסיונריות גם להודו ולמזרח הרחוק שם הייתה לנצרות הצלחה חלקית כשבמדינות מרכזיות כמו [[יפן]] ו[[שושלת צ'ינג|סין (שושלת צ'ינג)]] הוגבלה תופעת המיסיונריות:

התפשטות המיסיונריות ב[[אפריקה]] הלכה יד ביד עם התפשטות ה[[קולוניאליזם באפריקה|קולוניאליזם]] במהלך [[המאה ה-19]]. הסובלנות הדתית בתקופה זו איפשרה חדירה רחבה של המיסיונרים והערכה היא שב-[[1980]] כ-50% מאוכלוסיית אפריקה שמדרום לסהרה היו נוצרים. יחד עם זאת העלו חוקרים ביקורת שתהליך חדירת הנצרות לאפריקה לוותה בדיכוי דתות אחרות {{הערה|[https://brill.com/edcollbook/title/11088?language=en Facilitating Freedom of Religion or Belief], באתר brill.com}}{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=XSnpr1ndq5kC&redir_esc=y Religious Human Rights in Global Perspective], באתר גוגל בוקס}}.

מתחילת הקמתן התחולל במושבות הראשונות של ארצות הברית מאבק בין הזרמים הקתוליים שמרניים לבין הזרמים הפרוטסטנטיים והליברליים{{ביאור|מאבק זה היה שיקוף של המאבקים הדתיים שהתחוללו באירופה}}. בחלק מהמושבות (כמו [[מרילנד]]) נקבע חופש דת זמן קצר לאחר הקמתן אך במושבות אחרות (כמו [[מסצ'וסטס]]) הייתה [[הכנסייה האנגליקנית]] דומיננטית עם השפעה חזקה של זרם ה[[פוריטניות]]. שילוב זה הביא לחוסר סובלנות קיצוני לזרמים אחרים של הנצרות ולרדיפתם של המאמינים הפרוטסטנטים ובמיוחד חברי קהילת ה[[קווייקרים]]. בין השאר הוצאו להורג בבוסטון ארבעה קוויקרים (המכונים "המרטירים של בוסטון" {{אנ|Boston martyrs}}) וביניהם [[מארי דייר]] שנתלתה ב-[[1660]]. אירועים אלו עוררו זעם כנגד הכנסייה הקתולית ו[[צ'ארלס השני, מלך אנגליה]] אף פירסםפרסם צו המתיר חופש דת ואוסר פגיעה בקוויקרים.

ב-[[1998]] חוקקה ארצות הברית את "חוק חופש הדת הבינלאומי" {{אנ|International Religious Freedom Act of 1998}} לפיו תקים ארצות הברית ועדת מעקב {{אנ|United States Commission on International Religious Freedom}} אחר מצב חופש הדת ב-200 מדינות ברחבי העולם. לועדהלוועדה ניתנו כלים לחקור ולהמליץ על הטלת סנקציות כנגד מדינות שנמנעות משיפור חופש הדת בהן. לטענת ארגוני זכויות אדם היא אינה מפעילה מספיק את סמכותה.