מגילת רות – הבדלי גרסאות

}}'''מְגִלַּת רוּת''' היא מגילה [[מקרא]]ית, אחת מ[[חמש מגילות|חמש המגילות]] וכלולהשכלולות בחלק ה[[כתובים]]. ב[[ביבליה]]של ה[[נצרות|נוצרית]] היא כלולה בספרות ההיסטוריה שב[[הברית הישנה|ברית הישנהתנ"ך]]. על פי הנאמר בתחילתה, מתאר הספר מעשה שאירע ב[[תקופת השופטים]] אולם בקרב [[ביקורת המקרא|חוקרי המקרא]] חלוקות הדעות באשר לתיארוכו.

המגילה מגוללת את סיפורה של [[רות]] ה[[גיור]]ת, המגיעה בעקבות חמותה היהודייה [[נעמי]] אל שדות [[בית לחם]], את תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתהשהוביל לאםללידתו [[ממלכתשל ישראלנינה, המאוחדת|המלכותדוד הישראליתהמלך, אבי שושלת מלכות יהודה, ממנה על פי [[האמונה היהודית]] יוולד המשיח העתיד לבוא. ב[[מסורת (יהדות)|מסורת היהודית]] בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את המגילה ב[[שבועות|חג השבועות]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יוסף ויכלדר|שם=על הקשר בין מגילת רות לחג השבועות|כתב עת=המבשר תורני|כרך=א סיון|שנת הוצאה=תשע"ז}}</ref>.

על פי המשפט הפותח את המגילה, מתרחש הסיפור "[[תקופת השופטים|בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים]]", כלומר לפני [[ממלכת ישראל המאוחדת|תקופת המלוכה]]. [[חז"ל]] תיארכו את המגילה לתקופתו של השופט [[אבצן]] מ[[בית לחם]], המופיע בספר שופטים, ואף זיהו את [[בעז]], שנשא את רות לאישה, כאבצן.{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|צא|א}}.}} רשימתשושלת ה[[גנאלוגיה|יוחסין]] המייחסתהמפרטת אתכיצד [[דוד המלך]] לרותהוא נינם של רות ולבעזובעז חותמת את המגילה.

המגילה מביאה את סיפורהּ של משפחת [[אלימלך]] מבית לחם שבנחלת [[שבט יהודה]], שעקב ה[[רעב המוני|רעב]] עוזבת את [[מולדת]]ה ועוברת לגור ב[[מואב|שדהשדי מואב]]. כעבור זמן לא רב מת אבי המשפחה, אלימלך, ובניו [[מחלון וכליון]] נושאים נשים מואביות -– רות ו[[ערפה]]. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים מבלי שהביאו לעולם ילדים, ונותרות רק אם המשפחה, נעמי, ושתי כלותיה.

לאחר חזרתן ל[[בית לחם]] בנחלת יהודה, רות מחפשת שדה בו תוכל ל[[מתנות עניים#לקט ופרט|לקט]] שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים, והיא נקלעת לאחד משדותיו של [[בעז]], [[קרוב משפחה|קרוב משפחת]] אלימלך.<ref>[[חז"ל]] מבארים שאלימלך היה דודו של בעז ({{תלמוד בבלי|בבא בתרא|צא|א}}).</ref> בעז, בעל השדה, מבחין בה, מברר את זהותה, ומבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בעז, וכמו כן בעז הוא מקרובי משפחת בעלה, היא יועצתמייעצת לרות ללכת בלילה אל ה[[גורן]] ולהתגלות אליו. רות שומעת בקולהּ, ונפגשת בלילה עם בעז. בעז, שהיה אחד מהמנהיגים באזור, נבהל, אך לאחר שמגלה שזו רות ולאחר שהיא מספרת לו שהיא אחת מקרובי משפחתה של נעמי ולכן יש לו אפשרות להקיםלייבם שובאותה ובכך לגאול את שם המשפחה, בעז נרגע ואומר לה שיעשה ככל יכולתו לשאת אותה לאשה.

למחרת נפגש בעז עם קרוב משפחה אחר שגםשלו לוזכות ישראשונים יכולת להקים בשניתלייבם את שם המשפחהרות, אך לאחר שהוא מתאר בפני הגואל את ההתחייבויות הכרוכות בכך, ומכיוון שרות היא מואבייה ולכן לכאורה אסורה בחיתון, הגואל מוותר לבעז ומקיים טקס המזכיר את טקס ה[[חליצה]].

לבסוף בעז לוקח את רות לאישה לאחר שמצא דרך להתיר את איסור החיתון, ונולד להם בן בשם [[עובד (דמות מקראית)|עובד]], סבו של [[דוד]] כלשון הפסוק החותם את המגילה: {{הדגשה|וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד|{{תנ"ך|רות|ד|כא|כב}}}}.

* '''הכשרת רות''', בצורה ספציפית, למרות היותה מואביה.<ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=יונתן גרוסמן|שם=מגילת רות גשרים וגבולות|מקום הוצאה=אלון שבות|מו"ל=תבונות|שנת הוצאה=2016|עמ=16}}</ref> על פי גישה זו, היה ידוע ברבים שרות, או לפחות אחת מאימותיו של דוד, הייתה ממוצא מואבי, והמגילה נכתבה באזור ימיו בכדי לבסס את הלגיטימיות שלה בשושלת [זאת בנוסף לכך שמדובר ב'בנה של נעמי' על פי הנשים, כלומר מבחינה חוקית דוד הוא צאצא של נעמי, ולכן יהודי בלבד, מה שמחזק את הלגיטימיות שלו גם בלעדיה].

* '''הוראת לקח חינוכי -– חשיבותה של מידת החסד:''' מוטיב החסד מובלט במגילה, הן בחזרה על המילה חסד, ובהתנהלות הדמויות הזוכה להערכה.<ref name=":5">{{צ-ספר|מחבר=יונתן גרוסמן|שם=מגילת רות גשרים וגבולות|מקום הוצאה=אלון שבות|מו"ל=תבונות|שנת הוצאה=2016|עמ=13}}</ref>

*חג השבועות הוא גם [[חגספר מתן תורההיובלים]]. בתקופת התלמוד, במהלך הקביעה של ו[[הלוח העבריחז"ל]], נקבעזיהו התאריךאת ו'תאריך ב[[סיוון]]חג כזמןהשבועות מתן(כל תורה:אחד "בשישה[[ממחרת בחודשהשבת|לפי [סיווןשיטתו]]) ניתנהעם זמן מתן תורה" ({{בבלי|יומא|ד|ב}}). מעמד קבלת התורה בהר סיני נחשב מעין גיור של בני ישראל, שעד לאותו מעמד היו עבדים, וב[[מעמד הר סיני]] קיבלו את התורה והתחייבו לקיים אותה:במילים "[[נעשה ונשמע]]". וכמו שנאמר "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע." ({{תנ"ך|שמות|כד|ז}}). מגילת רות מספרת על רות המואבייה, נוכרייה שהצטרפה לעם ישראל וקיבלה את ההתחייבות לעם ישראל ולאלוהי ישראל. ולכן נוהגים לקרוא את המגילה בחג השבועות – הוא חג מתן תורה.

* [[הראי"ה קוק]] מציין שמטרת התורה היא הקמת ממלכה שמונהגת על פיה בקדושה, כדברי הכתוב בפסוקים הקודמים למתן תורה{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יט|ו}}}}: {{ציטוטון|וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.}} לכן הקריאה במגילת רות המסיימת בהולדת דוד מבשרת את השלמת המטרה של מתן תורה, הקמת ממלכה המנוהלת בדרך התורה.{{הערה|ראו [[מאמרי הראי"ה]], '''ממלכת כהנים''', עמוד 174}}.

סיפור המגילה עונה להגדרות המקובלות של סיפור קצר, מבחינת היקפו ואופיו הספרותי: הוא מתמקד במספר קטן של דמויות ומרוכז בעלילתו. כמו כן, ניתן להבחין במבנה האופייני לסיפורים קצרים והמשמר את המתח הספרותי במגילה: 1. רקע לעלילה 2. הצגת הקונפליקט (פרק א': אלמוןהתאלמנות ושכול) 3. העמקת הקונפליקט (פרק ב: החזרה לבית לחם) 4. שיא העלילה (פרק ג': רות בגורן) 5. פתרון (פרק ד': גאולתה של רות על ידי בועז)<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=משה גרסיאל|שם=המבנה הספרותי, התפתחות העלילה, ומלאכת הספר במגלת רות|כתב עת=בית מקרא|כרך=עה|שנת הוצאה=1978|עמ=444-457|קישור=https://www.daat.ac.il/daat/vl/betmikra/betmikra119.pdf}}</ref>

כבר בפסוקים הראשוניים, מוצגת הבעיה הטראגית של האלמוןמוות, התאלמנות והשכולושכול. לאחר מכן, מסופר על השלבים שמובילים את הבעיה לפתרונה: שיבתןשובן של נעמי ורות לבית לחם, המפגש בין רות לבועז בשדה וההערכה ההדדית ביניהם, המפגש בין רות לבועז בגורן, ונישואיהם המובילים להעמדת צאצאים למשפחת נעמי. כל שלב מקרב את העלילה לפתרון הבעיה. אך הוא גם כרוך בהתסבכויותבהסתבכויות בלתי צפויות ובמפחי נפש לגיבורי הסיפור: כאשר שבה נעמי לבית לחם נראה היה כי המצב ישתפר, אך בני העיר מקבלים אותה בקריאות תמיהה "הזאת נעמי?!". ובהמשך, כאשר פוגשת רות את בעז, שוב נדמה כי הכל מסתדר, אך בעז אינו נותן להּ תשובה חד משמעית לגבי עתידהּ, כיוון שקיימת בעיית הגואל הקרוב. לבסוף העלילה מגיעה אל הסוף הטוב, כאשר נישאת רות לבעז ונולד להם בן. בכל שלב, גיבורי הסיפור נדרשים להתאמץ, ליזום ולנהוג ברוחב לב, באומץ ובנכונות להיטיב לזולת. מבנה זה מעביר את המסר, שרק מי שיוזם בעצמו ונוהג בחסד ובמסירות, ה' שולח את עזרתו ואת ברכתו.<ref name=":0" />

[[קובץ:1795-William-Blake-Naomi-entreating-Ruth-Orpah.jpg|250px|ממוזער|שמאל|{{ציטוט|תוכן=יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.|מקור={{תנ"ך|רות|א|יד}}|מירכאות=כן}} רות מצטרפת לנעמי וערפה חוזרת לארצה, ציור מעשה ידי [[ויליאם בלייק]], משנת [[1795]]]]לפי מבנה זה, המהפך קורה במעבר בין פרק ב' לפרק ג', כאשר לראשונה שומעת רות שבועז, כמו גם זקני העיר, רואים בה אשת חיל, הראויה להתקבל לתוך החברה הישראלית ושבועז רואה בה שידוך טוב.<ref name=":6" />

לדעת שוקי רייס, יש להוסיף למבנה זה שתי קצוות, המקבילותהמקבילים זוזה לזולזה: המגילה מציינת בתחילתה שהסיפור התרחש בתקופת השופטים ובסופה היא מבשרת על לידתה של מלכות דוד. כך הסיפור שוזר את סיפור הגאולה הפרטי עם סיפור הגאולה הלאומי: מרעב ומוות להקמת משפחה מחדש, ומתקופת השופטים הידועה כתקופה ירודה, לצמיחת מלכות דוד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hatanakh.com/articles/מבנה-מגילת-רות|הכותב=שוקי רייס|כותרת=מבנה המגילה|אתר=תנ"ך הרצוג}}</ref>

הדמויות במגילה נושאות בעליל [[מדרש שם|שמות ספרותיים]]. כך בניו של אלימלך (ששמו אולי אמיתי, אך מעיד גם על מעמדו) נקראים מחלון וכליון – שמות שבמקור ייתכן אמנם שמשמעותם טובה (תכשיט ושלמות), אך הם גם מעידים על סופם (מחלה וכיליון). [[ילקוט שמעוני]] (רות א' רמ"ז) מצביע על הכתוב בדברי הימים: {{הדגשה|וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים|{{תנ"ך|דברי הימים א|ד|כב|קצר=כן}}}}, ומביא את דברי [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] הטוענים כי יואש ושרף הם שמותם המקוריים או כינויםכינויהם של בני אלימלך (אם כי יואש ושרף הם מבני [[שלה]], בניגוד למשפחת בעז שהייתה מבני [[פרץ וזרח|פרץ]]). נעמי, אם המשפחה, דורשת את שמה: {{הדגשה|אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד|{{תנ"ך|רות|א|כ|קצר=כן}}}}. אף שמה של הכלה [[ערפה]] הוא רמז שהפנתה עורף לחמותה נעמי, וכן שמה של רות נדרש על פי המדרש כי "ראתה בדברי חמותה" או כי "ריתתה מפני העבירות". שמו של בֹּעַז ("בו עז") הוא סמל לכוח ולתמיכה, כשמו של אחד מעמודי [[בית המקדש|המקדש]] – [[יכין ובועז]], ושמו מעיד על מעשיו שהיה {{הדגשה|אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל|{{תנ"ך|רות|ב|א|קצר=כן}}}}. לעומתו, הגואל הקרוב יותר שסירב לגאול את רות – נמחק שמו מהמגילה ונקרא {{הדגשה|'''[[פלוני|פְּלֹנִי אַלְמֹנִי]]'''|{{תנ"ך|רות|ד|א|קצר=כן}}}}.

ואמנם, לכל אורך המגילה, מהחלטתה של רות שלא לעזוב את [[נעמי]] ועד מערכתלמערכת היחסים שלשלה רותעם ובעזבעז, קוראי המגילה פוגשים במעשי חסד ובאמרות ופסוקים המתארים ומזכירים אותם. לדוגמה -– נעמי מציינת את כלותיה על חסדן ומצפה כי ה' יזכן בגמול הולם: {{ציטוטון|יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי}} ({{תנ"ך|רות|א|ח|קצר=כן}}); בעז עושה חסד בשדה עם רות ודואג לה באופן מיוחד, וזוכה על כך לשבח מפי נעמי: {{ציטוטון|ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים}} ({{תנ"ך|רות|ב|כ|קצר=כן}}). לבסוף כאשר רות מבקשת מבעז, שישא אותה לאישה הוא מברך אותה: {{ציטוטון|ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר}} ({{תנ"ך|רות|ג|י|קצר=כן}}).

מגילת רות, לא מביאה עמה [[מוסר השכל]] ישיר – ובזאת היא פתחה כרפתוחה להשערות וחשיבה נוספת, לניתוח ולהבנה עמוקה יותר של הדברים כי מוסר ההשכל אינו מוצג ומוגש לקוראים ישירות, ומכאן שלמגילה זו מגמה שונה. מגמת מגילת רות מתאפיינת בחסדים.{{הערה|שם=זקוביץ|{{מקראנט|יאיר זקוביץ|'''מגמת המגילה'''|13277}}; מתוך "[[מקרא לישראל]]: פירוש מדעי למקרא", [[עם עובד]]; [[הוצאת מאגנס]]; [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], תש"ן-תשס"ד}}

=== בין מגילת רות לספרלסיפורי איובמקרא נוספים ===

* שניהם איבדו את זרעם והתלוננו על מר גורלם, מתוך תודעה שהקב"ה עומד מאחורי אסונם: "משפטי ושדי המַר נפשי" ({{תנ"ך|איוב|כז|ב}}; ונעמי מקוננת -– "כי הֵמַר שדי לי מאד" ({{תנ"ך|רות|א|כ}}).

* בשני המקרים, הסביבה מגיבה בתדהמה. לשני הסיפורים, [[סוף טוב]], בניגוד למצופה.<ref name=":7">{{צ-מאמר|מחבר=אמנון בזק|שם=עולם חסד יבנה - בין מגילת רות לספר איוב|כתב עת=מגדים|כרך=18-19|עמ=169-175|קישור=https://www.hatanakh.com/sites/herzog/files/herzog/imported/mega18-19_bazak.pdf}}</ref>

לדעתו, זו ההשוואה שעומדת מאחורי הקביעה ש-"איוב -– בימי שפוט השופטים היה".<ref>{{בבלי|בבא בתרא|טו|ב}}</ref> והמסר העולה מהרמזים אלה, הוא דווקא הניגוד בין הסיפורים: ספר איוב מתבונן באסון הפוקד את האדם מנקודת מבט אלוהית ומסיק שהאדם, בעל הראיה המצומצמת ותוחלת החיים הקצרה אינו יכול לשפוט את אלוהיו ועליו להכיר את מקומו. לעומת זאת, לפי מגילת רות, האדם יכול ונדרש להביא לגאולה, במעשי החסד שלו. האדם נדרש לפעול בתוך העולם מתוך הכרה בכוחותיו וביכולתיווביכולותיו.<ref name=":7" />

מגילת רות היא אחת משתי מגילות ש[[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבורותיו]] הראשיות והבולטות ביותר הן [[אישה|נשים]] (המגילה הנוספת היא [[מגילת אסתר]]). הסיפור פותח אמנם באלימלך ובניו (המתים כולם כבר בפסוק החמישי), ומסתיים בפסוק של שושלת הולדת בנים זכרים, אולם כלציר עלילתוהעלילה נסובההמרכזי נסוב סביב שתי נשים ומעלליהן.ויוזמותיהן, גםלצד בעזהתגייסותו מופעלשל יותר מאשר פעילבעז.<ref>{{דרושהקישור הבהרהכללי|גםכתובת=https://www.makorrishon.co.il/judaism/232569/|הכותב=טובה אסתרכהן|כותרת=הייחודיות מופעלתבמבט עלהנשי ידיהניכר מרדכיבמגילת וכמעט ולא עושה משהורות|אתר=מקור בשם עצמהראשון}}.</ref>

סיפור רות ובעז דומה לסיפור [[תמר (ספר בראשית)|תמר]] ו[[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]], מייסדי ה[[שושלת]] של שבט יהודה. בשני המקרים מתים שני הבנים הצעירים של המשפחה ללא בנים לאחר נישואיהם. האדם שאמור לייבם אותן אינו עושה זאת (אצל תמר -– [[שלה]], בהחלטה של יהודה אביו, ואצל רות -– הגואל האלמוני); בשני המקרים יוזמות הנשים והן שבוחרות את הגבר, ונוקטותושתיהן בפעולהמפתות אמיצהאת הגבר בסיפור באופן שאסורהבעיתי לפי ה[[נורמה|נורמות החברתיות]],: והקשורהתמר לפריצוּתמתחפשת אולזונה קרובהורות אליה,מתגנבת אל מקום משכבו של כדיבועז להתקשרבגורן אליובלילה; ובשתיהןכמו כן בשני המקים קיימת מעורבות של אדם בוגרהמתגלה כמנהיג היודע להכריע באומץ: יהודה המודה ומציל את תמר ההרה, ומנהיגותיובעז הפועל להמשיך את זרע המשפחה. במגילת רות אף נרמז הקשר במילים {{הדגשה|וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ, מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.|{{תנ"ך|רות|ד|יב|קצר=כן}}}}.

המגילה מציגה את [[דוד]] כצאצא של גיורת מואבית. ב[[מדרש]]י חז"ל מסופר שהייתה מחלוקת בימי דוד האם האיסור על ביאת מואבים בקהל ה' חל גם על נשות מואב או רק על הגברים. להלכה נפסק שהאיסור הוא רק על גברים, ודוד המלך כשר לבוא בקהל ישראל ולהיות מלך, שנאמר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'" (דברים כ"ג ד) – מואבי, ולא מואבית. דיוק זה הוא על פי חז"ל פרי יוזמתו של בעז, שהכשיר את נישואיו לרות. ישנם חוקרי מקרא הטוענים שהמגילה דווקא מדגישה את הסיבוך וההפתעה במוצאו של המלך המגיע ממוצא בעייתי.

* [http://www.aish.co.il/h/sh/th/48863462.html הסבר המגילה פרק אחר פרק], באתר aish - [[אש התורה]].

* [https://www.sefaria.org.il/topics/the-book-of-ruth?tab=sources אוסף מקורות על מגילת רות] באתר [[ספריא]]