משתמש:אלעדב./ארגזחול/קרב אל-עלמיין הראשון

[[קטגוריה:]]

שגיאות פרמטריות בתבנית:תב
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים {{[[תבנית:{{{1}}}|{{{1}}}]]}}

כיתוב תמונה

*שם הערך* הוא/היא *הגדרה במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך*

רקע

לאחר תבוסתה בקרב גזאלה ביוני 1942, נסוגה הארמיה השמינית של הצבא הבריטי עד למרסא מטרוח, כ-160 קילומטר לתוך מצרים. הגנרל ניל ריצ'י החליט שלא להקים את קו ההגנה שלו בגבול מצרים משום שסבר שיש צורך בתמיכה של עתודה משוריינת לחיל הרגלים, כדי להדוף כל נסיון פריצה של כוחות משורינים. מכיוון שחסרו לו כוחות שריון, העדיף הגנרל ריצ'י לרכז את ההגנה במרסא מטרוח. ריצ'י האמין שבמרסא מטרוח יוכלו שדות המוקשים לבלום את הכוחות המשורינים בעוד החי"ר ימנע מחיל ההנדסה של כוחות הציר לפרוץ להם דרך. ריצ'י מיקם שתי דיויזיות חי"ר (ההודית ה-10 במרסא מטרוח עצמה והנורת'מברית ה-50) בעמדות קידמיות תחת מפקדת הקורפוס ה-10. 32 ק"מ מאחור מוקמה דיויזית חי"ר נוספת (ההודית ה-5) שהורכבה מחטיבת חי"ר אחת בלבד (ההודית ה-29) ושתי רגימנטים של ארטילריה, 48 ק"מ מאחור מוקמה הדיויזיה הניו-זילנדית ה-2 והדיויזיה המשוריינת ה-1 שסבלה ממחסור בכלים ונפרסה במדבר הפתוח לכיוון דרום. כוחות אלה כונסו תחת מפקדת הקורפוס ה-13. ב-25 ביוני שוחרר ריצ'י מתפקידו על ידי ראש זירת המזרח התיכון, הגנרל קלוד אוקינלק שנטל אישית את הפיקוד על הארמיה השמינית. אוקינלק החליט להמנע מעימות חזיתי בעמדתו הנוכחית שסבלה מחיסרון של אגף דרומי הפרוץ לתנועות איגוף של שריון, חיסרון שנוצל היטב ע"י רומל בקרב גזאלה. מטרתו של אוקינלק הייתה לנהל קרב השהיה תוך נסיגה נוספת של 160 ק"מ לעבר אל-עלמיין שעל חוף הים התיכון, כאשר רק 60 ק"מ מדרום לה נמצא המדרון התלול של שקע קטארה ששמר על האגף הדרומי מתנועות איגוף וצימצם את החזית לאיזור צר ונוח יותר להגנה.

הקרב במרסא מטרוח

אוקינלק תיכנן לעכב את כוחות הציר במרסא מטרוח ולאחר מכן בפוקא לפחות עד ה-28 ביוני, בעודו מכין את הגנתה של אל-עלמיין, אך חילופי המפקדים ושינוי הפקודות המאוחר גרמו לקשיים בתקשורת ולבילבול בקרב היחידות הקידמיות. לקורפוסים לא היה ברור אם להחזיק בעמדתם ולהלחם או לסגת בטרם יכותרו, ומצב זה גרם לנסיגה לא מסודרת ומרובת אבידות. הדיויזיה הניו-זילנדית שהגיעה לקו החזית מסוריה ב-26 ביוני התארגנה על רכס סביב מינקאר-קאים. כבר באותו הערב הבקיעו כוחות הציר את החזית בגזרתה של החטיבה ההודית ה-29 ששמרה על פירצה של כ-10 ק"מ בשדות המוקשים. למחרת בבוקר שטפו כוחות הציר בכוח של 3 דיויזיות (הפאנצר ה-15 וה-21 וה-90 הקלה) דרך הפירצה כאשר דיויזית הפאנצר ה-21 תקפה את מינקאר קאים וכיתרה את הדיויזיה הניו-זילנדית מ-3 כיוונים. הדיויזיה נחלצה מן הכיתור ונעה מזרחה, אך במקום להתארגן להגנת פוקא המשיכה בדרכה עד שהגיעה לאל-עלמיין. במקביל, הגיעו הדיויזיות ה-15 וה-90 אל כביש החוף מאחורי הדיויזיה הבריטית ה-50 וניתקו את דרך הנסיגה של הקורפוס ה-10. פקודת הנסיגה הגיעה באיחור לקורפוס ה-10 בגלל קשיי תקשורת. בינתיים נסוג הקורפוס ה-13 מזרחה והאגף הדרומי של הקורפוס ה-10 נחשף. הקורפוס התארגן לנסיגה לכיוון דרום בכוחות חטיבתיים ולאחר מכן מזרחה בחסות החשיכה במהלכה ספג אבידות כבדות, מרבית האבידות נגרמו לדיויזיה ההודית ה-5 כאשר החטיבה ה-29 שלה הושמדה בפוקא. בסך הכל איבדו הבריטים כ-6000 שבויים, בנוסף ל-40 טנקים וכמות עצומה של אספקה.

ההכנות להגנת אל-עלמיין

אל-עלמיין עצמה הייתה תחנת רכבת חסרת חשיבות על החוף כאשר 16 ק"מ מדרומה שוכן רכס רוויסאט, רכס נמוך וסלעי שמספק נקודת תצפית מצויינת על המדבר שסביבו. 32 ק"מ מדרום לרכס שוכן שקע קטארה הבלתי עביר לתנועת שריון. הצבא הבריטי בקהיר היה מודע לחשיבותה של אל-עלמיין עוד לפני המלחמה והכין את הגנתה בצורת "תיבות", מתחמים מבוצרים המוקפים שדות מוקשים וגדרות תייל, לאורך קו הנמתח מן הים ועד לשקע קטארה. התיבה החזקה ביותר נבנתה סביב תחנת הרכבת באל-עלמיין אך מרבית השטח שהיווה את הקו נשאר מדבר פתוח ולא מוגן כלל. התיבה של אל-עלמיין הייתה ממוקשת ובעלת גדר תייל חלקית בעזרתה של הדיויזיה הדרום אפריקנית ה-1. התיבה של באב אל-קטארה, כ-32 ק"מ מן החוף וכ-13 ק"מ דרומית-מערבית לרכס רוויסאט נחפרה אך טרם מוגנה במוקשים או בגדר תייל, בעוד שבתיבת נאק אבו-דוויס , על סיפו של שקע קטארה, נעשתה עבודה מועטה מאוד. הכישלון בהגנתה של מרסא מטרוח עורר פניקה במפקדת הצבא הבריטי בקהיר וגרם לאוקינלק לתכנן תוכנית לנסיגה ולפינוי קהיר במקרה שעמדת אל-עלמיין תיכבש. יחד עם זאת הוא החל להקים עמדות הגנה מערבית לאלכסנדריה והציף אזורים נרחבים בדלתא של הנילוס. אוקינלק פרס הקורפוס ה-30 המורכב מ-3 דיויזיות חי"ר (הדרום אפריקאית ה-1,ההודית ה-10 וה-50) על החוף בצד הימני של החזית ואת הקורפוס ה-13 המורכב משתי דיויזיות חי"ר (הניו-זילנדית ה-2 וההודית ה-5) בצד השמאלי. מה שנותר מהדיוזיות המשורינות ה-1 וה-7 נשמרו כעתודה ניידת. כוונתו של אוקינלק הייתה לבסס את ההגנה על התיבות במטרה לתעל ולערער את התקדמות כוחות הציר בעוד שהעתודה הניידת תתקוף מן האגפים ומאחור.

תוכניתו של רומל להתקפה

כוחותיו של רומל התקרבו לאל-עלמיין ב-30 ביוני. הם היו מותשים ובתת-תקן אך רומל דחק בהם כדי לנצל את הצלחותיו הקודמות ולמנוע מהבריטים לארגן את הגנתם. קווי האספקה שנתארכו היקשו מאוד על על צבירת אספקה ולמרות שאספקה רבה נלכדה מן הבריטים היה מחסור במים ובתחמושת. רומל תיכנן

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה.

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור - באתר (שם האתר)