משתמש:אלעדב./ארגזחול/קרב אל-עלמיין הראשון

[[קטגוריה:]]

שגיאות פרמטריות בתבנית:תב
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים {{[[תבנית:{{{1}}}|{{{1}}}]]}}

כיתוב תמונה

*שם הערך* הוא/היא *הגדרה במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך*

לאחר הנסיגה מגזאלה

לאחר תבוסתה בקרב גזאלה ביוני 1942, נסוגה הארמיה השמינית של הצבא הבריטי עד למרסא מטרוח, כ-160 קילומטר לתוך מצרים. הגנרל ניל ריצ'י החליט שלא להקים את קו ההגנה שלו בגבול מצרים משום שסבר שיש צורך בתמיכה של עתודה משוריינת לחיל הרגלים, כדי להדוף כל נסיון פריצה של כוחות משורינים. מכיוון שחסרו לו כוחות שריון, העדיף הגנרל ריצ'י לרכז את ההגנה במרסא מטרוח. ריצ'י האמין שבמרסא מטרוח יוכלו שדות המוקשים לבלום את הכוחות המשורינים בעוד החי"ר ימנע מחיל ההנדסה של כוחות הציר לפרוץ להם דרך.

ריצ'י מיקם שתי דיויזיות חי"ר (ההודית ה-10 במרסא מטרוח עצמה והבריטית ה-50) בעמדות קידמיות תחת מפקדת הקורפוס ה-10. 32 ק"מ מאחור מוקמה דיויזית חי"ר נוספת (ההודית ה-5) שהורכבה מחטיבת חי"ר אחת בלבד (ההודית ה-29) ושתי רגימנטים של ארטילריה, 48 ק"מ מאחור מוקמה הדיויזיה הניו-זילנדית ה-2 והדיויזיה המשוריינת ה-1 שסבלה ממחסור בכלים ונפרסה במדבר הפתוח לכיוון דרום. כוחות אלה כונסו תחת מפקדת הקורפוס ה-13.

ב-25 ביוני שוחרר ריצ'י מתפקידו על ידי ראש זירת המזרח התיכון, הגנרל קלוד אוקינלק שנטל אישית את הפיקוד על הארמיה השמינית.

אוקינלק החליט להמנע מעימות חזיתי בעמדתו הנוכחית שסבלה מחיסרון של אגף דרומי הפרוץ לתנועות איגוף של שריון, חיסרון שנוצל היטב ע"י רומל בקרב גזאלה.

מטרתו של אוקינלק הייתה לנהל קרב השהיה תוך נסיגה נוספת של 160 ק"מ לעבר אל-עלמיין שעל חוף הים התיכון, כאשר רק 60 ק"מ מדרום לה נמצא המדרון התלול של שקע קטארה ששמר על האגף הדרומי מתנועות איגוף וצימצם את החזית לאיזור צר ונוח יותר להגנה.

הקרב במרסא מטרוח

אוקינלק תיכנן לעכב את כוחות הציר במרסא מטרוח ולאחר מכן בפוקא לפחות עד ה-28 ביוני, בעודו מכין את הגנתה של אל-עלמיין, אך חילופי המפקדים ושינוי הפקודות המאוחר גרמו לקשיים בתקשורת ולבילבול בקרב היחידות הקידמיות. לקורפוסים לא היה ברור אם להחזיק בעמדתם ולהלחם או לסגת בטרם יכותרו, ומצב זה גרם לנסיגה לא מסודרת ומרובת אבידות.

הדיויזיה הניו-זילנדית שהגיעה לקו החזית מסוריה ב-26 ביוני התארגנה על רכס סביב מינקאר-קאים. כבר באותו הערב הבקיעו כוחות הציר את החזית בגזרתה של החטיבה ההודית ה-29 ששמרה על פירצה של כ-10 ק"מ בשדות המוקשים. למחרת בבוקר שטפו כוחות הציר בכוח של 3 דיויזיות (הפאנצר ה-15 וה-21 וה-90 הקלה) דרך הפירצה כאשר דיויזית הפאנצר ה-21 תקפה את מינקאר קאים וכיתרה את הדיויזיה הניו-זילנדית מ-3 כיוונים. הדיויזיה נחלצה מן הכיתור ונעה מזרחה, אך במקום להתארגן להגנת פוקא המשיכה בדרכה עד שהגיעה לאל-עלמיין.

במקביל, הגיעו הדיויזיות ה-15 וה-90 אל כביש החוף מאחורי הדיויזיה הבריטית ה-50 וניתקו את דרך הנסיגה של הקורפוס ה-10. פקודת הנסיגה הגיעה באיחור לקורפוס ה-10 בגלל קשיי תקשורת. בינתיים נסוג הקורפוס ה-13 מזרחה והאגף הדרומי של הקורפוס ה-10 נחשף.

הקורפוס התארגן לנסיגה לכיוון דרום בכוחות חטיבתיים ולאחר מכן מזרחה בחסות החשיכה במהלכה ספג אבידות כבדות, מרבית האבידות נגרמו לדיויזיה ההודית ה-5 כאשר החטיבה ה-29 שלה הושמדה בפוקא. בסך הכל איבדו הבריטים כ-6000 שבויים, בנוסף ל-40 טנקים וכמות עצומה של אספקה.

ההכנות להגנת אל-עלמיין

אל-עלמיין עצמה הייתה תחנת רכבת חסרת חשיבות על החוף כאשר 16 ק"מ מדרומה שוכן רכס רוויסאט, רכס נמוך וסלעי שמספק נקודת תצפית מצויינת על המדבר שסביבו. 32 ק"מ מדרום לרכס שוכן שקע קטארה הבלתי עביר לתנועת שריון.

מפקדת הצבא הבריטי בקהיר היתה מודעת לחשיבותה של אל-עלמיין עוד לפני המלחמה והכינה את הגנתה בצורת "תיבות", מתחמים מבוצרים המוקפים שדות מוקשים וגדרות תייל, לאורך קו הנמתח מן הים ועד לשקע קטארה. התיבה החזקה ביותר נבנתה סביב תחנת הרכבת באל-עלמיין אך מרבית השטח שהיווה את הקו נשאר מדבר פתוח ולא מוגן כלל. התיבה של אל-עלמיין הייתה ממוקשת ובעלת גדר תייל חלקית בעזרתה של הדיויזיה הדרום אפריקאית ה-1. התיבה של באב אל-קטארה, כ-32 ק"מ מן החוף וכ-13 ק"מ דרומית-מערבית לרכס רוויסאט נחפרה אך טרם מוגנה במוקשים או בגדר תייל, בעוד שבתיבת נאק אבו-דוויס , על סיפו של שקע קטארה, נעשתה עבודה מועטה מאוד.

הכישלון בהגנתה של מרסא מטרוח עורר פניקה במפקדת הצבא הבריטי בקהיר וגרם לאוקינלק לתכנן תוכנית לנסיגה ולפינוי קהיר במקרה שעמדת אל-עלמיין תיכבש. יחד עם זאת הוא החל להקים עמדות הגנה מערבית לאלכסנדריה והציף אזורים נרחבים בדלתא של הנילוס.

אוקינלק פרס את הקורפוס ה-30 המורכב מ-3 דיויזיות חי"ר (הדרום אפריקאית ה-1,ההודית ה-10 וה-50) על החוף בצד הימני של החזית ואת הקורפוס ה-13 המורכב משתי דיויזיות חי"ר (הניו-זילנדית ה-2 וההודית ה-5) בצד השמאלי. מה שנותר מהדיויזיות המשורינות ה-1 וה-7 נשמרו כעתודה ניידת. כוונתו של אוקינלק הייתה לבסס את ההגנה על התיבות במטרה לתעל ולערער את התקדמות כוחות הציר בעוד שהעתודה הניידת תתקוף מן האגפים ומהעורף.

תוכניתו של רומל להתקפה

כוחותיו של רומל התקרבו לאל-עלמיין ב-30 ביוני. הם היו מותשים ובתת-תקן אך רומל דחק בהם כדי לנצל את הצלחותיו הקודמות ולמנוע מהבריטים לארגן את הגנתם. קווי התחבורה שנתארכו היקשו מאוד על על צבירת אספקה ולמרות שאספקה רבה נלכדה מן הבריטים היה מחסור בדלק, במים ובתחמושת. רומל תיכנן לפרוץ את הקו הבריטי בין תיבת אל-עלמיין לדיר אל-עבייאד, משם תסטה הדיויזיה ה-90 הקלה צפונה לכיוון כביש החוף ותכתר את מגיני תיבת אל-עלמיין. דיויזיות הפאנצר ה-15 וה-21 יסטו דרומה כדי לתקוף את הקורפוס ה-13 מעורפו. דיויזיה אטלקית תתקוף את תיבת אל-עלמיין ממערב בעוד שדיויזיה אטלקית נוספת תתקדם בעקבות הדיויזיה ה-90. הקורפוס ה-20 האיטלקי יתקוף את תיבת קטארה ודיויזית השריון האיטלקית "ליטורו" תגן על האגף הדרומי בתמיכת כוחות סיור גרמניים.

התקפת קורפוס אפריקה

ההתקפה נפתחה ב-1 ביולי בשעה 0300 כאשר הדיויזיה ה-90 נעה מזרחה אך נתקלה בעמדות הדיויזיה הדרום אפריקאית ה-1 ונעצרה. דיויזיות הפאנצר התעכבו בדרכם בשל סופת חול והתקפת אויר כבדה והחלו בהתקפה כאשר אור היום כבר עלה. לאחר שעברו את דיר אל-עבייאד נתקלו בעמדות חטיבת החי"ר ההודית ה-18 שהובהלה מעירק ב-28 ביוני וביצרה את השטח שממערב לרכס רוויסאט וממזרח לדיר אל-עבייאד, יוצרת תיבה נוספת בדיר אל-שין. ב-1000 הותקפה תיבת דיר אל-שין על ידי דיויזית הפאנצר ה-21. בסיוע לחטיבה ההודית ה-18 עמדו 23 תותחי 25 ליטראות, 16 מתותחי הנ"ט החדשים של 6 ליטראות ו-9 טנקים מסוג מטילדה. החטיבה עמדה בלחץ כבד עד שהעמדה נכבשה בשעות הערב. העיכוב של קורפוס אפריקה בכיבוש דיר אל-שין אפשר לבריטים לבצר את הקצה המערבי של רכס רוויסאט ובנתיים נשלחו הטנקים של הדיויזיה המשוריינת ה-1 לאזור דיר אל-שין שם נתקלו בכוחות דיויזית הפאנצר ה-15, שנסוגה מערבה. בסופו של היום נותרו לקורפוס אפריקה 37 מתוך 55 הטנקים איתם התחילו בהתקפה. בשעות אחר הצהריים, נחלצה הדיויזיה ה-90 מאיזור תיבת אל-עלמיין והמשיכה בהתקדמותה מזרחה, נקלעה להפגזה כבדה ונאלצה להתחפר במקומה.

ב-2 ביולי חידש רומל את התקפתו. הדיויזיה ה-90 נכשלה שוב בהתקדמותה ולכן שינה רומל את תוכניתו והורה לדיויזיות השריון של קורפוס אפריקה לפרוץ לכיוון כביש החוף באמצעות התקפה מזרחה לכיוון רכס רוויסאת. המגננה הבריטית ברכס רוויסאת נשענה על כוח מאולתר שנוצר ממספר רגימנטים של ארטילריה, נ"מ ופלוגת ח"יר ונקראה Robcol. כנהוג בצבא הבריטי, נקראה יחידה חדשה שנוצרה לפעולת אד הוק על שם מפקדה, הבריגדיר רוברט וולר (Robert Waller), מפקד הארטילריה של דיויזית החי"ר ההודית ה-10. Robcol הצליחה לקנות זמן ולאפשר לחטיבות השריון הבריטיות להדוף את דיויזיות הפאנצר ולגרום להן לסגת לפני רדת החשיכה. הבריטים תגברו את הכוח ברכס רוויסאת בליל ה-2 ביולי ו-Robcol נקראה כעת Walgroup.

ב-3 ביוני רומל המשיך בהתקפה על רכס רוויסאת. הפעם הוביל הקורפוס האיטלקי ה-20 את ההתקפה, דבר שבא ללמד על התשישות והנזק שנגרם לקורפוס אפריקה, שמנה כעת 26 טנקים בלבד. דיויזית השריון האיטלקית "אריאטה" נתקלה בטנקים של חטיבת השריון הבריטית ה-4 שבעזרתו של חיל האויר המלכותי בלמו את ההתקפה.

כדי להקל את הלחץ ממרכז חזית הארמיה השמינית, תקף הקורפוס הבריטי ה-13 מדרום את האגף של דיויזית אריאטה. גדוד הארטילריה של הדיויזיה הותקף על ידי הדיויזיה הני-זילנדית ה-2 ואיבד 531 אנשים, תותחים,טנקים ומשאיות. בסופו של היום נותרו לדיויזית אריאטה 5 טנקים בלבד.

בדרום, נעשה ב-5 ביולי נסיון נוסף של הניו-זילנדים לתקוף צפונה לכיוון אל-מריר ולנתק את דיויזית אריאטה מהעורף אך לאחר שנקלעו להפגזה כבדה מכיוון דיויזית "ברשיה" האיטלקית באל-מריר ההתקפה בוטלה.

רומל מתחפר

ב-4 ביולי פקד רומל להפסיק את המתקפה ולעבור למגננה. כוחותיו המותשים הצטמצמו ל-36 טנקים כשירים ו-3 הדיויזיות הגרמניות מנו רק כ-1200-1500 איש כל אחת. רומל סבל מההתארכות של קווי האספקה שלו. חיל האויר המדברי התרכז בתקיפת שיירות האספקה בעוד טורים ניידים של הבריטים חדרו מדרום וערכו פשיטות על בסיסי הדרגים העורפיים. רומל לא היה יכול להרשות לעצמו איבוד נוסף של אספקה היות והמשלוחים המגיעים מאיטליה בדרך הים פחתו בצורה משמעותית.

בצד השני, ניצל הצבא הבריטי את ההפוגה כדי להתארגן ולתגבר את כוחותיו, נהנה מקווי האספקה הקצרים. ב-4 ביולי הגיעה הדיויזיה האוסטרלית ה-9 לחלקה הצפוני של החזית. ב-9 ביולי הגיעה החטיבה ההודית ה-5 לתפוס את העמדה ברכס רוויסאת והחטיבה ההודית ה-161 תגברה את הדיויזיה ההודית ה-5.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה.

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור - באתר (שם האתר)