סנקה – הבדלי גרסאות

|סיבת המוות=התאבד}}

סנקה נולד בקורדובה וגדל ברומא, בנם השני של הלוויה (Helvia) ומרקוס אנאוס סנקה, [[רטוריקן]] עשיר הידוע כ[[סנקה הזקן]]. אחיו הבכור של סנקה, [[לוקיוס יוניוס גליו אניאנוס|גליו]] {{אנ|Lucius Junius Gallio Annaeanus}}, היה [[פרומגיסטראט|פרוקונסול]] באכיה (שם, לפי מקורות נוצריים מוקדמים, הוא פגש את השליח [[פאולוס]] בערך ב-[[52]] לספירה). סנקה היה דודו של ה[[משורר]] [[מרקוס אנאוס לוקאנוס]], בנו של אחיו הצעיר, אנאוס מלה.

תחת השגחתם של אביו ודודתו, הוא בנה לעצמו קריירה משגשגת כפרקליט ונבחר ל[[קוואיסטור]] לשנת [[33]]. ב-[[35]] נשא לאישה את פומפיה פולינה. אחרי שירש את ממונו של אביו חדל מלעסוק במשפטים וניסה את כוחו בכתיבה. בשנת [[40]] כתב מכתב תנחומים למרסייה, בתו של ההיסטוריון [[קרמוטיוס קורדוס]] שנאלץ להתאבד בפקודת [[טיבריוס]] 15 שנה קודם לכן. בשל מכתב זה הקיסר [[קליגולה]] ציווה להוציא להורג את סנקה, אך לבסוף לא הרגו רק מכיוון שהאמין כי סנקה החולני ימות ממילא. (סנקה סבל מקוצר נשימה עד כדי כך שלעיתים קרובות חשב להתאבד). בשנת [[41]] [[מסלינה]], אשתו של הקיסר [[קלאודיוס]], שכנעה את קלאודיוס שיגרש את סנקה לקורסיקה בהאשמה כי נאף עם [[יוליה ליווילה]]. בשהותו בגלות עסק בלימודים פילוסופיים, וכתב בין היתר את חיבורו "תנחומים" לאמו הלביההלוויה.

בשנת [[49]], אשתו החדשה של [[קלאודיוס]], [[אגריפינה הצעירה]], קראה לו חזרה לרומא על מנת ללמד את בנה, ל. דומיטוס, שעתיד היה להיות הקיסר [[נירון קיסר|נירון]]. כאשר קלאודיוס נרצח בשנת [[54]], אגריפינה הצליחה להביא להכתרתו של נירון לקיסר, ולהעדפתו על פני [[בריטניקוס]], בנו של קלאודיוס.

במשך חמש השנים הראשונות שלט [[נירון קיסר|נירון]] בתבונה תחת השפעתו של סנקה ושל פקיד בכיר אחר, סקטוס אפריקנוס בורוס. אך לאחר זמן מה, סנקה ובורוס איבדו את השפעתם על נירון ושלטונו הפך [[דיקטטורה|דיקטטורי]] ו[[טיראניה|טיראני]]. בשנת [[58]] סנקה נתבע לדין על כך שצבר הון תועפות על חשבון הציבור, אך יצא מן המשפט ללא פגע. הוא התעשר מאוד מהשקעות כשניצל את מעמדו הרם כדי לקבל אינפורמציה פיננסית, והלווה כספים לפרובינקיות בשיעורי ריבית גבוהים מאוד. הוא עצמו הסתפק במועט למרות עושרו הרב, ישן על מזרן קשה, שתה מים בלבד והסתפק במזון מועט. "שפע של מזון מפריע למחשבה וחונק את הנשמה" כך כתב.

השיטה של הפילוסופיה הסטואית שסנקה האמין בה הדגישה צעדים מעשיים שעל ידיהם הקורא יוכל לעמוד בפני בעיות החיים. בייחוד הוא האמין כי חשוב מאוד לעמוד בפני העובדה של ה[[מוות]]. השאלה של איך לעמוד בפני המוות היא דומיננטית ברבים ממכתביו. מכתבי מוסר אלה נכתבו לידידו לוקיליוס, מושלה העשיר של סיציליה שהיה משורר ופילוסוף אפיקוראי. במכתבים אלה ניתן לראות תחילתו של סגנון הכתיבה של ה[[מסה]] שבו המשיכו אחריו [[פלוטרכוס]] היווני, [[מישל דה מונטן]] מחבר "המסות" הצרפתי, [[פרנסיס בייקון]] האנגלי ורבים אחרים. מישל דה מונטן הושפע רבות מסנקה, ובמסה "על ספרים" (ספר 2 פרק 10) הוא כותב: "סנקה מתאמץ ומשתדל לצייד בנשק את המידות הטובות מול האימה, הרפיון והתשוקות הנלוזות... הוא מחזיק בדעות סטואיות ואפיקוראיות, רחוקות מן המצוי והרגיל, אך לדעתי יציבות ומתאימות לחיי הפרט."

*תנחומים להלביהלהלוויה (42)

בחיבור "מכתבי מוסר" (Epistulae Morales),{{הערה|Seneca, '''Eplstulae Morales''', CVIII, 22}}, מספר סנקה על השפעת [[האסכולה הפיתגוראית]] עליו בשנות נעוריו וכתוצאה מכך התנסותו בהימנעות ממאכל בעלי חיים. לדבריו נטש את המנהג מכיוון שהייתה זו תחילת תקופת שלטונו של [[טיבריוס]], אז הופיעו ברומא טקסי פולחן זרים והימנעות מאכילת סוגים מסוימים של מאכלי בשר נראתה כהוכחה להתעניינות בכת הזרה. לכן, לבקשת אביו, שלא חשש מהעמדה לדין אבל שנא פילוסופיה, חזר להרגליו הקודמים.

יש להניח בצדק, שסנקה התכוון לאירועי שנת 19 לספירה, בה נרדפו תחת שלטון טיבריוס פולחנים יהודיים ומצריים.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXVIIp. Seneca434: the"It Philosopheris commonly, pand rightly, assumed that the events of 19 C. 434E. bearing upon the persecution of Jewish and Egyptian rites under Tiberius are meant here"{{ש}}(ראו: [[טאקיטוס]], '''ספרי השנים''', ספר שני, פה, 4: "וכן דנו בדבר עקירת הפולחן המצרי והיהודי").}}

הדגש על מנהגים יהודים בהקשר כזה יכול להיות מוסבר כניסיון לסתור את טענות היהודים, ששמו דגש על סגולתו של המונותואיזםה[[מונותאיזם]] היהודי המופשט, וכתגובה לחוגי החברה הרומאית שהתרשמו מפן זה של הדת היהודית.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXVII. Seneca the Philosopher, p. 430}}

כפי שניתן להסיק מתוך חיבוריו הידועים, סנקה מראה [[אנטיפתיה]] מודגשת כלפי דתות מזרחיות באופן כללי. התייחסויותיו של סנקה ליהודים נמצאות בחיבורים שכתב בשנות ה-60 של המאה הראשונה, כלומר בשיא תנועת הגיור והפצת המנהגים היהודים ברחבי העולם הסובב את הים התיכון. סנקה היה הסופר הלטיני הראשון שנתן דרור להשתלחויות מכוונות נגד הדת היהודית והשפעתה על החברה הרומית.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXVII. Seneca the Philosopher, p. 429}}

בחיבורו האבוד "De Superstitione",{{הערה|[[אוגוסטינוס]], '''[[עיר האלוהים]]''', [http://www.newadvent.org/fathers/120106.htm ספר 6, פרק 11]}}, טען סנקה לגבי היהודים "שמנהגם אינו מועיל, שכן על ידי הנהגת יום מנוחה אחד כל שבעה ימים, הם מפסידים בבטלנות כמעט שביעית מחייהם, ועל ידי הימנעותם מלפעול בעתות חירום משלמים לא פעם באובדן... בינתיים המנהגים של העם המקולל הזה זכו להשפעה כזאת שהם עכשיו מקובלים בכל רחבי תבל. המנוצחים נתנו חוקים למנצחיהם. ...היהודים, עם זאת מודעים למקור ולמשמעות של פולחניהם. רוב העם מקיים פולחן מבלי לדעת מדוע הוא עושה זאת".

* [[מנחם שטרן]] - |Menahem Stern]], '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Jerusalem, 1976, Vol. I, LXVII. Seneca the Philosopher, pp. 429-434 {{ULI|004326806}}