ספר ישעיהו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות ה[[אשור]]ית, ה[[בבל]]ית וה[[ממלכת פרס|פרסית]]), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על [[ממלכת ישראל]] ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות - הראשון [[ישעיהו|ישעיה בן אמוץ]] (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה - סו) ואולי אף כותבים נוספים.
 
על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים [[עוזיהו]], [[יותם (מלך יהודה)|יותם]], [[אחז]] ו[[חזקיהו]], ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא [[ישעיהו|ישעיה בן אמוץ]] אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההיסטורי, היא מימי [[אחז]] בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת ה[[מסע סנחריב בארץ ישראל|מצור על ירושלים]], בימי המלך חזקיהו מלך יהודה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יאיר הופמן|שם=עולם התנ"ך - ישעיה|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=1994|מו"ל=דודזון-עתי|עמ=8}}}}. שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את [[ארם דמשק]], ואת [[ממלכת ישראל|שומרון]] (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו תושבים רבים מתושביה. לאחר הכיבוש ממלכת ישראל סופחה לאשור (הפכה לפחוה אשורית), וקרבתה של אשור, לגבול יהודה העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על [[ממלכת יהודה]] הסמוכה. כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש (כגון יש' ח 8; ל 8-33; לא 5–9 ). נבואה זו התגשמה בימי [[סנחריב]] מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מיסים לממלכת אשור.
 
נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ-ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג [[כורש]], בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס. כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית ב[[מסופוטמיה]]. מהכרזת כורש אשר פורסמה בראשית עלייתו לשלטון, עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של [[גלות בבל|גולי בבל]] ובניית המקדש בירושלים (עז' א 1-4; עז' ו 1-5; דה"ב לו 22–23). זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר. [[קובץ:DSD1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו ב[[המגילות הגנוזות|מגילות הגנוזות]]]]