צנטוריון – הבדלי גרסאות

{{טנקרק"ם

| גובהטווח = 2.94500 מטרים[[ק"מ]]

| אורך = 7.6 מטרים[[מטר]]ים (תובה)

| משקל = 53 טון[[טונה (מסה)|טונות]] (מוכן לקרב)

| מהירות = 43 [[קמ"ש]] על כביש

| טווח = 500 [[ק"מ]]

| חימוש משני = [[מקלע]] [[7.62x51 מ"מ נאט"ו|7.62 מ"מ]] בפתח הטען -קשר, {{ש}} מקלע נוסף בקוטר של [[12.7x99 מ"מ נאט"ו|12.7 מ"מ]] בפתח מפקד, {{ש}} ועוד שניים מקבילים לתותח (כשאחד מעל התותח ואחד מבפנים)

| מנוע = [[מנוע דיזל|מנוע סולר]] AVD-S-1790-2A של [[טלדיין]] [[קונטיננטל מוטורס|קונטיננטל]], {{יחידות|750 |כ"ס|קילוואט|קישור=כן}}

| שריון = 17–118 מילימטר [[פלדה]] + [[מיגון ריאקטיבי]]

'''צנטוריון''' הוא [[טנק]] [[בריטניה|בריטי]], שפותח בסוף [[מלחמת העולם השנייה]], אך יצורו החל מאוחר מכדי להשתתףשיכנס בהלשירות במהלכה. הצנטוריון יועד להיות [[טנק שיוט]], אך למעשה היווה את אבן הדרך לתפיסת שריון חדשה לפיה הצנטוריון סווג כ[[טנק מערכה]].

הצנטוריונים שירתו במספר צבאות בעולם במהלך שנות [[המלחמה הקרה]] ולאחריה, גם כיום הטנק משמש מספר מדינות כמו גם כלים המבוססים עליו. ב[[צה"ל]] שירת הצנטוריון בשם '''שוט''' ממשנת [[שנות ה1959]]<ref>{{צ-50ספר|שם=תעודות למדיניות החוץ של המאהישראל ה-201960|שנותמקום ה־50הוצאה=ירושלים|מו"ל=ארכיון שלהמדינה|שנת המאההוצאה=תשנ"ז|פרק=י|עריכה=ברוך ה־20]]גלעד|כרך=ארבע עשר|קישור=https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b0717068001c167/File/0b07170688940683/Item/0907170688c5eaf3}}</ref> ועד שאחרוני הכלים הוצאו משירות בשנת [[2002]], [[נגמ"ש]]ים המבוססים עליו נמצאים בשירות גם כיום. השוט על גרסאותיו השונות שירת ב[[חיל השריון]] ב[[מלחמת ששת הימים]], [[מלחמת יום הכיפורים]] ו[[מלחמת לבנון הראשונה]] והיה לאחד הטנקים החשובים והמוצלחים שידע צה"ל.

לאורך שנות [[מלחמת העולם השנייה]] מערך פיתוח הטנקים הבריטיםהבריטיים סבל מתפיסת העולם הבעייתית שתפקיד השריון מחולק לשלושה סוגי טנקים בשדה הקרב;: הטנק הקל אשר מסיירשמסייר בשדה הקרב, טנק החי"ר בעל [[מיגון]] ו[[חימוש]] רב לסיוע חיללחיל רגליםהרגלים, וטנק השיוט לפריצה ואיגוף כוחות האויב. הבעיה המרכזית עם תפיסה זו הייתה שאף אחד מסוגי הטנקים האלו לא נועד להילחם כנגד כוחות השריון של האויב, כך שלבריטים היו קשיים רבים במירוץב[[מרוץ חימוש|מרוץ החימוש]] של לוחמת השריון ולא נמצאו מענים מספקים להתמודד עם פיתוח הטנקים הגרמניים שלרוב נועד לקרבות כנגד שריון.

לאחר המערכה הכושלת ב[[המערכה על צרפת|צרפת]] ב־[[1940]], איבד הצבא הבריטי כלים משוריינים רבים והיה מעט זמן לבחון מחדש את העיצוב והפיתוח של טנקים חדשים. טנקי השיוט היו מהירים ובעלי עבירות גבוהה, אך היו בעלי אמינות נמוכה מאוד ורבים מהר אבדו בשדה הקרב כתוצאה מכשלים מכניים,; במהלך הלחימה בצפון אפריקה לעיתים חצי מהטנקים שנשלחו לקרב אבדו מסיבות טכניות. במהלך [[1942]] החל הצבא הבריטי לקבל טנקים אמריקאים ובמיוחד טנקי [[M4 שרמן]] בעלי אמינות גבוהה ותותח בקוטר 75 מ"מ שהיה מסוגל להתמודד עם רוב השריון הגרמני בתקופה. הופעת ה[[פאנצר סימן 5 (פנתר)]] בשדה הקרב בחזית המזרחית ביולי [[1943]] הפתיעה את בעלות הברית, שנדרשו לייצר חימוש ומיגון מתאיםמתאימים כדי להתמודד עם טנק זה. כתגובה פיתחו הבריטים את [[תותח 17 ליטראות]] 76.2 מ"מ, אך לא היה טנק בריטי שניתן היה להרכיב לו את התותח החדש. כאמצעי ביניים, הרכיבו הבריטים את התותח על [[משחית טנקים|משחיתי טנקים]] כגון [[M10 וולברין]], שגרסתו בעלת תותח זה נקראה "אכילס", ועל M4 שרמן שגרסתו עם התותח החדש נודעה בשםנקראה "שרמן פיירפלי".

המנוע שנבחר ל־A41 היה מנוע הבנזין "[[רולס-רויס|רולס־רויס]] מטאור", שפותחשהיה מתוךהתאמה לשימוש בטנקים של מנוע "מרלין" המוצלח של [[רולס-רויס|רולס־רויס]], אשר שימשששימש במטוסי [[ספיטפייר]], ב[[מפציץ]] [[אוורו לנקסטר]] וב[[הוקר הוריקן]]. נבחנו מספר סוגי [[מזקו"ם|מערכות זחלים]], נמצא כי מערכת זחלים מסוג 'קריסטי' שטנקי שיוט קודמים השתמשו בה, לא התאימה לטנק במשקל רב כל כך, ולבסוף נבחרה מערכת "גלגלי הבוגי הכפולים הורסטמן" (Horstmann) שהעניקה עבירות טובה בשטח ופשטות לטיפול. אלמנט חדשני שהוכנס לפיתוח הטנק היה השימוש במנוע רכב משני מסוג "מוריס" (8 כ"ס) כדי לשמש [[גנרטור]] להפעלת ציוד הקשר והתותח מבלי להפעיל את המנוע הראשי. המפרט הסופי של ה־A41 הוצג בפגישת הדירקטוריון ב־[[23 בפברואר]] [[1944]]; המפרט אושר והוחלט לייצר 20 [[אבטיפוס|אבות טיפוס]]. במהלך המחצית השנייה של 1944, החלו בתהליך הייצור של אבות הטיפוס דרך המפעלים השונים, אך האבדות בכלים במהלך [[הפלישה לנורמנדי]] והצורך לייצר טנקים במהירות לשדה הקרב, עיכבה את הרכבת הטנק הניסיוני החדש והעבודה עליו החלה רק בינואר [[1945]]. בזמן זה, המשיכו עבודות העיצוב והתכנון בעיקר בחלקי הצריח, והטנק הוגדר בשםנקרא '''טנק שיוט כבד A41A'''.

באפריל 1945, הורכבו הטנקים הראשונים והם נשלחו לשטחי האימונים לבחינה כללית. בשלב זה ה־A41 כבר קיבל את השם '''צנטוריון''' (Centurion), בהתאם לשמות טנקי השיוט האחרים המתחילים באות "C" לסימון "Cruiser" (שיוט). הניסוים הראשונים היו כל כך מוצלחים שהוחלט לשלוח 6 אבות טיפוס לבחינה קרבית עם היחידות הלוחמות ב[[אירופה]] במבצע שקיבל את הכינוי "מבצע זקיף", אלו הגיעו מספר ימים לאחר הניצחון באירופה אך זכו לתגובות אוהדות מאוד בקרב צוותי הטנקים של [[משמר הדרגונים המלכותי|רגימנט האינסקילינג (הדרגונים ה־6)]] ו[[רגימנט הטנקים המלכותי|רגימנט הטנקים החמישי המלכותי]].

הצנטוריון שקל מעל 40 טון בשל השריון העבה למדי (17–118 מ"מ). החימוש הראשי היה [[תותח 17 ליטראות]] (76.2 מ"מ), שהוכיח את עצמו כמסוגל לחדור כל טנק גרמני בעת המלחמה (פרט ל[[טיגר 2]]) מטווח מרבי של [[קילומטר]]. נקודת התורפה העיקרית הייתה המהירות הנמוכה, שנגרמה משילוב של משקל כבד יחסית ומנוע חלש. כמו כן טווח הפעולה היה קצר מאדמאוד.

בשנת [[1949]] נכנס הטנק לשרותלשירות וכ־4,000 צנטוריונים יוצרו, הנמנים עם ב-13 גרסאות מרכזיות. השיפורים לאורך השנים כללו שינוי התותח ל[[תותח 20 ליטראות]] (83.4 מ"מ), ולאחר מכן ל[[תותח L7]]; הוספת [[אמצעי ראיית לילה|מערכות ראיית לילה]] וזרקורי [[תת אדום|תת־אדום]]; והוספת מערכות מיגון נגד [[אב"כ]] ו[[מערכת בקרת אש]] משופרת. האחרון בדגמי הצנטוריון שיוצר היה הצנטוריון סימן 13. הצנטוריונים שירתו בצבאות רבים בעולם, כולל [[צבא ירדן]], [[צבא סינגפור]], [[צבא דרום אפריקה]] ו[[צה"ל]] (ראהראו פירוט בהמשך). רוב המדינות המפעילות את הצנטוריונים היום מחזיקות בטנקים שעברו הסבה ל[[מנוע דיזל]], ומערכות בקרת האש שלהם שופרו.

[[מלחמת קוריאה]], שהחלה ביוני [[1950]], הייתה טבילת האש הראשונה של טנקי הצנטוריון כאשר אלו שירתו בשלוש פלוגות ב[[רגימנט ההוסרים המלכותי של המלכה|רגימנט ההוסרים האירי ה־8 המלכותי של המלך]] בצבא הבריטי. לקראת סוף המלחמה טנקים אלו שירתו גם כחלק מ[[רגימנט הטנקים המלכותי|רגימנט הטנקים ה־3 המלכותי]], הטנקים הוכיחו את עמידותם לתנאי מזג האוויר הקשים ואת יכולות הלחימה וכוח האש שלהם. טנקי צנטוריון נשלחו גם כחלק מכוח המשימה הבריטי ל[[חצי האי סיני]] בשנת [[1956]] במהלך [[מבצע קדש]] ובהמשך, במהלך [[מלחמת וייטנאם]] שירתו צנטוריונים גם בצבאב[[צבא האוסטרליאוסטרליה]].

[[צה"ל]] רכש צנטוריונים מדגמי סימן 3 וסימן 5. הטנקים נרכשו כגרוטאות במחיר של כ-3,000 [[ליש"ט]] לטנק השם שוט מטאור ניתן לשוטלטנק צנטוריון בעל מנוע הבנזיןבנזין עם קירור מים{{הבהרה|מבלבל -מדגם יש לשכתב את המשפט}}"מטאור". לשוטלטנק זה היה מנוע נוסף (שהיה מורכב במקורו במכונית מוריס), וזה שימש להפעלת גנרטור לטעינת מצברים כשהמנוע הראשי לא עבד. הטנק נטל חלק ב[[מלחמת ששת הימים]] (כ־400 טנקים{{הערה|שם=אוספרי|Donstan, 2003}}), במהלכה גם נלקחו שלל כמה עשרות צנטוריונים ירדניים.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הובהר הצורך להשביח ולהתאים את הטנק לצורכי צה"ל, בעיקר בשל טווח נסיעה לא מספיק ומנוע המטאור מיושןהמיושן. ישראל בחנה מספר חלופות למנוע השוט ולבסוף נבחר [[מנוע דיזל|מנוע הסולרהדיזל]] AVD-S-1790-2A של [[טלדיין]] [[קונטיננטל מוטורס|קונטיננטל]], בעיקר משום שמנוע זה התאים גם לטנק [[M48 פטון|M48A2]] ([[מגח]]) שהיה גם הוא בתהליך של השבחה והתאמה לצורכי צה"ל. החלפת המנוע, שלמעשה הייתה החלפת חטיבת הכחהכוח כולה, הצריכה גם שינוי מבני של תא המנוע בהגדלה והגבהה של סיפון המנוע. חטיבת הכוח החדשה, בעלת קירור האוויר, כללה גם [[תיבת הילוכים]] אוטומטית מסוג "אליסון CD-850-6", מה שהקל מאוד על הנהיגה בטנק למרחקים גדולים. חטיבת הכחהכוח החדשה והמנוע שבה, שיפרו את מהירות הטנק, טווחוטווח הנסיעה שלו, ומשום שהיה מנוע סולר, גם פחת סיכויי הדליקה במנוע ובכך השתפרה שרידות הצוות.

במאי [[1970]], לאחר כשלוש שנות פיתוח, יצאו ראשוני השוטים המשודרגים אשר נקראו בכינוישנקראו "'''שוט קל'''", משוםשם שהורכב מהאות הראשונה והאחרונה בשם יצרן המנוע החדש "קונטיננטל". החלפת חטיבת הכחהכוח הובילה להסרה של [[צינור פליטה|צינורות הפליטה]] (אגזוז) והחלפתם בבתי מסנן וכאמור הגדלה של סיפון המנוע, בנוסף הורכב [[מכל דלק]] נוסף להארכת טווח הנסיעה.{{הערה|1=עמותת חיל חימוש, [http://www.himush.co.il/?section=296 מש"א 681 במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה]}} מספר שינויים שהחלו להתבצע על השוט מטאור הופיעו באופן מלא בשוט קל, בהם שדרוג כל הכלים ל[[תותח L7]]{{כ}} 105 מ"מ והסרתם של הזרקור והמדוכות המקוריות (משגרי [[מדוכות עשן]]). בנוסף הוחלפו הפנסים הקידמייםהקדמיים המקוריםהמקוריים בכאלו שהיו בשימוש כלי רכב אחרים בצה"ל.

שדרוג התותח התברר כמכריע ומשפיע. קצב האש של צוות מיומן בעזרת התותח הזה היה גבוה, ועמד על מעל ל־15 פגזים בדקה, בעוד הטנקיםשלטנקים הסובייטיםהסובייטיים, דוגמת ה[[T-54/55]], שהיה טנק מקביל לצנטוריון, היה קצב אש אשר עמד על 4–5 פגזים בדקה. יתרון זה של טנקי הצנטוריון המשודרגים, היה בעל הכרעה משפיעה ומכרעת בקרבות ב[[רמת הגולן]] ב[[מלחמת יום הכיפורים]], בהם הצליח [[חיל השריון]], שהיה מצויד בטנקי שוט קל, לבלום כוחות שריון סורי בעלי עדיפות מספרית ניכרת.{{הערה| Dunsten, Simon. Centurion vs T-55', Yom Kippur War 1973, 2009 Osprey Publishing Ltd, p. 28|כיוון=שמאל}}

לאחר פיתוח השוט קל ('''סימן א''''), פותחו ה'''סימן ב' ''' והו'''סימן ג' ''' במהלך [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה־70 של המאה ה־20]]. אלו כללו שדרוגים למערכות האש ובקרת הצריח ושיפור נוסף למנוע כולל הוספת פתחי פליטה על גבי סיפון המנוע בחלק האחורי של הטנק. דגם ב' הוסב לצידוד הידראולי במקום מערכת הצידוד החשמלית המקורית, אך ללא מערכת ייצוב לתותח המאפשרת ירי בתנועה, בשונה מדגם א' שכלל מערכת ייצוב גזרתית,. ודגםבדגם ג' שזכההותקנה למערכתמערכת ייצוב נקודתית לתותחחדשה{{מקור|סיבה=|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}}.

לקראת סוף שנות ה־70, שודרגו חלק מהטנקים למפרט "'''ברק־אור'''" ('''שוט קל סימן ד' '''). זהו שוט קל שנוסף לו [[מיגון ריאקטיבי]] מסוג [[בלייזר (מיגון)|בלייזר]], [[שרוול תרמי]], הוספת עמוד מטרולוגי על גג הצריח והוספת משגרי מדוכות בצורת "קסטה" (קופסה מלבנית המכילה את המדוכות במצב מוכן לשיגור). המיגון הריאקטיבי, שגםשהורכב הורכבגם על טנקי ה[[מגח]], התבסס על מסקנות בעיקר ממלחמת יום הכיפורים על איומי נשק הנ"ט בשדה הקרב,. כאשר טנקי הסימןסימן ד' השתתפוהיו בשימוש בלחימה ב[[מלחמת לבנון הראשונה]] בשנת [[1982]], הוכיח מיגון זה הוכיח את עצמו נגד נשק הנ"ט (בעיקר [[סאגר]] ו־[[רקטה נגד טנקים|RPG]]) שלא כמו במלחמת יום הכיפורים כאשרבה לא היה מענה מספק לנשק זה. בנוסף הותקנה בדגם המשופר מערכת [[טנק#טיווח ובקרת אש|בקרת אש]] מסוג נחל עוז א' שכללה [[מחשב ירי]] דיגיטלי וכן קבוצת מחשב עם חיישנים.

טנקי השוט קליצאו וברקמשירות אורבחטיבות המשיכוהשריון בשירותהסדירות סדירבשנת בצה"ל ב[[עוצבת1992]]. ברק|בעת ש[[חטיבה 188]], עדשהייתה שהוחלפוהחטיבה בשנתהסדירה [[1992]]האחרונה שהייתה מצוידת בטנקי שוט, הוסבה ל[[טנק מרכבה סימן 3|מרכבה סימן 3]] מתקדמים. הטנקים הועברו לשירות בחטיבות ה[[שירות המילואים בישראל|מילואים]] נמשך השימוש בשוט עד שנת [[2002]] שבהאז יצאו אחרוני השוטים משרות צה"ל. עם זאת, עד היום מצויים בצה"ל [[רכב קרבי משוריין|כלים מסוגים שונים]] המתבססים על התובהה[[תובה]] של טנק השוט, בהם [[נגמ"שיםש]]ים ונגמו[[רכב הנדסה קרבית|נגמ"שי הנדסה]] שונים.

ריצפתורצפתו העבה והעמידה של השוט הביאה להסבת חלק מהטנקים ל[[נגמ"ש|נושאי גייסות משוריינים]], תוך הסרת הצריח והוספת מיגון כבד. בהתחלה החל הנגמשו"ט כנגמ"ש שייעודו בעיקר [[חיל הנדסה|הנדסה קרבית]] אך בהמשך שימש גם כנגמ"ש כבד עבור [[חיל הרגלים]] ודגמיו עברו שיפורים, שיכלולים והתמחויות בהתאם לייעודם.

* [[פומ"ה]] – [[רכב הנדסה קרבית|נגמ"ש הנדסה קרבית]] חמוש בכמה [[מאג|מקלעי מאג]] שאחד מהם הוא [[מאג רפא"ל]] המאפשר ירי, כוון ותפעול מתוך הנגמ"ש, ב[[מדוכות עשן]], ובעמדת [[דרקונית (אמצעי לחימה)|דרקונית]]. מדוגם באמצעים הנדסיים. לפעמים גם עם [[דחפור|כף]] או מנגנון לפינויל[[פינוי מוקשים]] (מחרשה, [[מגוב נוכרי]] או אחר) וגורר [[צפע שריון]] או חמוש ב[[CARPET|מערכת רקטות ריצוף]] נגד [[מוקש|שדות מוקשים]]. הפומ"ה מדוגם בתוספות מיגון כולל (לרוב) מערכת מיגון נגד [[אב"כ|נשק כימי וביולוגי]]. נמצא בשימוש [[חיל ההנדסה הקרבית]] עד היום.

* [[נגמשוט]]/[[נגמחון]]/[[נקפדון]] – שלושה דורות של מיגון בסדר עולה. [[נגמ"ש]] [[חיל רגלים|חי"ר]] ו[[חיל ההנדסה הקרבית|הנדסהוהנדסה קרבית]] ששימש בעיקר ב[[דרום לבנון]] עקב ריבוי ה[[מטען חבלה|מטענים]]. היום הוא בשימוש צה"ל בשטחים ובגבול הצפון. חמוש במקלעים ובמדוכות עשן. הנגמחון נהפך ל[[רכב קרבי משוריין|רק"ם]] [[ביטחון שוטף|בט"ש]] פופולרי בתקופת [[האינתיפאדה השנייה]] הודות למיגון הגחון שלו וצריח התצפית העילי הפסיבי. בנקפדון הוספה תקרה נגד ירי שטוח או תלול מסלול (פצמ"רים וצלפים).

** '''אוליפנט סימן 1B:''' שדרוג נרחב שפותח בשנת [[1991]], ה[[מזקו"ם]] נבנה מחדש מהיסוד כולל שינוי בריצפתברצפת התובה, חטיבת הכח הוחלפה פעם נוספת (הפעם ל־950 כ"ס), מערכת בקרת האש שופרה גם היא עם יכולות ראיית לילה וסימון לייזר.

* {{דגל|סינגפור||+}}: 63 טנקי צנטוריון סימן 3 וסימן 7 נרכשו מ[[הודו]] ומאוחר יותר נרכשו טנקי שוט מ[[ישראל]], כולם שודרגו ל[[שוט קל]] עם [[מנוע דיזל]] ו[[תותח L7]]{{כ}} 105 מ"מ.{{כ}}<!--{{הערה|Tim Huxley, ''Defending the Lion City: The Armed Forces of Singapore'' p.131|כיוון=שמאל}} It has since been replaced by the Leopard 2SGs.{{citation needed|date=June 2012}}-->

* Marsh Gelbert, '''Modern Israeli tanks and infantry carriers 1985 - 2004''', Oxford, UK: [[Osprey Publishing]], 2004.

[[קטגוריה:אמצעיערכים לחימהשבהם שלתבנית צה"לבריטניקה במלחמתאינה יום הכיפוריםמתאימה]]