פרשת ילדי תימן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

גרסה מ־23:08, 26 בדצמבר 2023 עריכה Stevesababa (שיחה \| תרומות) 270 עריכות ←‏פרשת עוזי משולם: שוש זייד תגית: שוחזרה → העריכה הקודמת		גרסה אחרונה מ־23:35, 2 ביולי 2024 עריכה ביטול Gabi S. (שיחה \| תרומות) מנטרים 38,973 עריכות ←‏ועדת כהן-קדמי – ועדת החקירה הממלכתית: ע"פ הסימוכין
(22 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: [[קובץ:12 years old Jewish Yemenite mother.jpg\|ממוזער\|250px\|משפחה יהודית במחנה הפליטים "חאשד" ליד [[עדן]] בתימן, דצמבר 1949]] [[קובץ:D822-106.jpg\|ממוזער\|250px\|ילדה יוצאת לוב נושאת את אחיה ב[[מעברת שבות עם\|מחנה עולים בבית ליד]], 1950]] '''פרשת ילדי תימן''' היא פרשת היעלמותם של פעוטות בני [[עולה חדש\|עולים חדשים]], כשני שלישים מהם מ[[יהדות תימן]], בין השנים [[1948]]–[[1954]]. ברוב המקרים הילדים אושפזו במחנות עולים או בבתי חולים, להוריהם נאמר כי הם נפטרו ו[[קבורה\|נקברו]], אולם רבים מן ההורים ואחרים מפקפקים בכך וטוענים כי הילדים נלקחו מהם, ביוזמה מקומית או באופן ממוסד. עם זאת, למרות חקירתן של שלוש וועדות חקירה ועמותות פרטיות בנושא, לא התגלה אף לא מקרה אחד שבו מי מהילדים המדוברים נלקח ל[[אימוץ]] ללא ידיעת הוריו, או ללא שנעשו מאמצים ניכרים למצוא את הוריו~~. כמה [[רופא]]ים ו[[אחות\|אחיות]] העלו חשדות שהילדים נלקחו ללא רשות~~. חלק גדול מהילדים נעלמו על רקע עליית עולי תימן שהתרחשה במחצית 1949. ישראל, שנוסדה שנה קודם לכן, קלטה אז עשרות אלפי עולים מתימן באופן חפוז ומאולתר, בשל תנאי המחיה הקשים במחנות המעבר בתימן. אחוז גבוה מבין הילדים והתינוקות שהגיעו היו במצב בריאותי גרוע וחלקם סבל מ[[תת-תזונה]]. בישראל התקיימו תנאים קשים, של צנע ומחסור בתשתיות רפואיות ולוגיסטיות. אלה, יחד עם קשיי שפה וזיהוי, הביאו לכך שלעיתים נותק קשר בין ילדים ואף מבוגרים לבין משפחתם, בזמן שאושפזו בבתי חולים. העדר חקיקה ראויה, נורמות מעקב אדמיניסטרטיבי, קשיי שפה ויחס מתנשא של חלק מצוותי הרפואה, הובילו במקרים רבים, לקבורה ללא ידיעת ההורים. נוספו על כך בעיות של עומס ואי סדרים ברישום הרפואי וברישומי הקבורה{{הערה\|פרופ' יחיאל בר-אילן, [https://www.researchgate.net/publication/342348891_The_missing_Yemenite_children The missing Yemenite children]}}. שורה 9: 342 תלונות על ילדים שנעלמו הוצגו ב[[ועדת בהלול-מינקובסקי\|וועדת בהלול-מינקובסקי]]. [[ועדת שלגי]] דנה ב-505 מקרי היעלמות (301 תלונות נוספו ל-342 התלונות שהונחו בפני ועדת החקירה הראשונה) ובפני ועדת קדמי, הוצגו כ-800 מקרי היעלמות (כ-450 תלונות נוספו ל-505 התלונות שהונחו בפני ועדת החקירה השנייה). לפי ועדת קדמי, כשני שלישים מהתלונות התייחסו לילדים ממוצא תימני, רובם של שליש הילדים הנותר בתלונות היו יהודים שעלו ממדינות במזרח התיכון, וכ-30 ילדים היו ממוצא אירופאי או אמריקאי. בשנים מאוחרות יותר התגלו מקרים נוספים של ילדים ממוצא אשכנזי{{הערה\|שם=אדרת\|{{הארץ\|עופר אדרת\|עשרות ילדים אשכנזים נעלמו בראשית ימי המדינה\|1.3036823\|12 באוגוסט 2016}}}}. ארבע תאוריות מרכזיות נשמעו בעניין גורל הילדים. האחת היא חטיפה ממסדית שאורגנה "מגבוה", כדי לספק ילדים לזוגות אשכנזים אזרחי ישראל או תושבי חוץ. בשנות ה-90 עמדה תאוריה זו בבסיסה של פרשת [[עוזי משולם]]. תלמידיו של משולם טענו בזכות תיאוריה אחרת, ~~טענו כי~~לפיה הילדים אינם אמנם בחיים אולם הם הועברו לחו"ל לשם ניסויים{{הערה\|[https://aaconspiracies.wordpress.com/2019/05/19/ניסויים-רפואיים-בילדי-תימן-עוזי-משולם/ ניסויים רפואיים בילדי תימן – עוזי משולם והטענות על שימוש בילדי תימן לניסויים בסגנון מנגלה], בבלוג א.א. קונספירציות, 19 במאי 2019}}. סברה זו נבדקה על ידי ועדת קדמי ונפסלה. תאוריה שלישית גורסת כי אכן היו מקרים של אימוצים בלתי חוקיים ללא ידיעת ההורים, אבל אין מדובר בתוכנית ממסדית אלא בתופעה שנוהלה בערוצים מקבילים, בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ומתוך אווירה תרבותית שראתה באימוצים כאלה סיוע לילד שהגיע ממשפחה נחשלת. לפי תאוריה רביעית, המכונה "ממסדית", לא היו דברים מעולם. רוב הילדים מתו, למעט מקרים בודדים שנבעו מטעויות אנוש ובלבול, שנבעו מהנסיבות שתוארו לעיל. כך הסיקו שלוש ועדות החקירה. ועדת החקירה הממלכתית מצאה 69 מקרים שבהם לא נמצאו ראיות לכך שהילדים נפטרו. משכך, לגבי מקרים אלו עדיין קיימת גם האפשרות של "מסירה מזדמנת לאימוץ" (היינו, מקרה מצומצם של התיאוריה השלישית). בפברואר 2021 החליטה [[ממשלת ישראל השלושים וחמש\|ממשלת ישראל]] להביע צער על האירועים ולהקצות פיצויים בסך של 150–200 אלף ש"ח למשפחות של 1,050 הילדים שוועדות החקירה קבעו כי נסיבות פטירתם לא נמסרו למשפחות בזמן אמת או שמקום קבורתם לא אותר. שורה 148: [[קובץ:עוזי משולם מצבה.jpg\|ממוזער\|מצבת קברו של עוזי משולם, יהוד]] חסידי משולם הורשעו ב[[קשירת קשר לביצוע פשע]], ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ועוד ונידונו לתקופות מאסר של בין 15 חודשים לחמש שנים. משולם עצמו הורשע במתן הוראה לזרוק בקבוקי תבערה על כוחות המשטרה ובשיבוש הליכי משפט. הוא נידון למאסר של 8 שנים אך זוכה בערעור מאחת העבירות ועונשו הופחת לשש שנים וחצי{{הערה\|שם=פסד1998\|{{פס"ד עליון\|קישור=96012940.f02\|סוג=דנ"פ\|עותר=עוזי משולם ואחרים\|משיב=מדינת ישראל\|ניתן ב=29 ביוני 1998}}}}. בעקבות האירועים הוקמה בינואר 1995 ועדת חקירה ממלכתית. הסופרת שוש זייד שבתה נשוי לאחד מחסידיו של רב משולם ז"ל חקרה אירועי יהוד הטרגיים ואת תעלומת הילדים החטופים. היא הוציאה את הספרים "הילד איננו" ובהמשך מהדורה מעודכנת "הילד עדיין איננו" על הפרשה. למרות שהיה קשה לה לקבל את הטענות על חטיפת הילדים, תוך יום אחד היא אספה מהשכנים התמניים שלה עדויות רבות על מקרי חטיפה. {{הערה\|https://www.maariv.co.il/culture/Article-553367}} ===ועדת כהן-קדמי -– ועדת החקירה הממלכתית=== בינואר [[1995]], חודש אחד בלבד לאחר פרסום מסקנות ועדת שלגי, ובעקבות סערה ציבורית שעוררה התבצרותם של הרב [[עוזי משולם]] וחסידיו, הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית]] ביוזמת שר המשפטים [[דוד ליבאי]]. בראש הוועדה עמד שופט [[בית המשפט העליון]] [[יהודה כהן (שופט)\|יהודה כהן]], והיו חברים בה גם אלוף (מיל') [[דוד מימון]] והשופטת [[דליה קובל]]. השופט כהן פרש מהוועדה בפברואר 1999 ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון [[יעקב קדמי (שופט)\|יעקב קדמי]]{{הערה\|שם=mmm2001}}. הוועדה עסקה לא רק בילדים מתימן, אלא גם בילדים ממדינות אחרות, בפרט ארצות ערב וצפון אפריקה. הוועדה בדקה במשך כ-7 שנים למעלה מ-850 עדויות, 27 מהן נותרו חסויות{{הערה\|{{ynet\|אלכסנדרה לוקש\|שקד מעריכה: "הפרוטוקולים של ילדי תימן יפורסמו עד סוף השנה"\|4819153\|22 ביוני 2016}} {{סרטונים}}}}. היא פרסמה דו"ח ביניים באוגוסט 1997{{הערה\|שם=עיןגיל-2001\|{{הארץ\|אהוד עין-גיל\|ראיות שהושמדו וגישה סלחנית לאחראים: שאלות לחברי הוועדה\|1.2918078\|7 בדצמבר 2001}}}}. מסקנות הוועדה פורסמו ב-4 בנובמבר [[2001]], בדו"ח בן 1,828 עמודים שהתחלק לדו"ח ראשי בן 322 עמודים, ועוד שני כרכים של דו"חות אישיים למשפחות{{הערה\|[https://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית (ועדת קדמי)], באתר הספרייה הלאומית}}. לגבי 733 נעדרים קבעה הוועדה כי הילדים נפטרו, עקב מציאת ראיות מהימנות בדבר מותם. לגבי 56 תינוקות כתבה הוועדה כי היא לא מצאה קצה חוט לגביהם וגורלם "עלום". היא העלתה אפשרות שתינוקות אלה נמסרו לאימוץ על ידי עובדות סוציאליות. הוועדה מתחה ביקורת על מחדלי [[הסוכנות היהודית]] במניעת חרושת השמועות על חטיפות ילדים, וקבעה כי הסוכנות יכלה למנוע זאת באמצעות פעולה יזומה{{הערה\|{{הארץ\| משה ריינפלד, דליה שחורי, ים יהושע\|ועדת החקירה הממלכתית: ילדי תימן לא נחטפו\|1.1537275\|4 בנובמבר 2001}}}}. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת [[2071]]{{הערה\|{{nrg\|[[זאב קם]] ונטעאל בנדל\|נתניהו: לא מבין את החיסיון על פרשת ילדי תימן החטופים\|790/431\|21 ביוני 2016\|1\|2}} {{סרטונים}}}}. ====מסירה מזדמנת לאימוץ ואחריות הממסד==== בעוד הוועדה שוללת מכל וכל חטיפה ממסדית, היא אינה שוללת "מסירה מזדמנת לאימוץ" של 56 ילדים - במקרים שבהם נותק הקשר עם תינוקות שהוחזקו בבתי תינוקות, וכנראה גם במקרה של ילדים שאושפזו והחלימו ומשפחותיהן לא נמצאו. ייתכן שבעקבות כך הם נמסרו לתהליך אימוץ באמצעות העובדת הסוציאלית כתינוקות "נטושים". המסירה לא נרשמה באופן מסודר ולא דווחה לגורם מרכזי כלשהו{{הערה\|שם=kadmy_imutz\|[[#דוח קדמי\|דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמוד 252-5]]}}. {{ציטוט\|תוכן="עובדת קיומה של מסירה מזדמנת לאימוץ" במשמעות ובנסיבות מהתאורות בדו"ח זה לא הייתה -– ואינה יכולה להיות -– שנויה במחלוקת. היא ניבטת אלינו מן התמונה הכוללת של המציאות של אותם ימים, כפי שזו מצטיירת מן העדויות ומן התיעוד שנפרשו לפני הוועדה: ומומחשת בצורה שאינה מותירה מקום להיסוסים בדבר התחרשותה, בנסיבות מסירתן לאימוץ של שלוש הבנות". \|מקור=דו"ח ~~וועדת~~ועדת כהן-קדמי, עמ' 253{{הערה\|[[#דוח קדמי\|דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמוד 253]]}}}} מסירה מזדמנת זו מתיישבת לדברי הוועדה עם עדויות ששמעה מפי מטפלות בדבר ביקורים של משפחות דוברות שפות זרות בבתי התינוקות, התבטאויות של מטפלות בדבר אפשרות של נטילת תינוק לאימוץ מבית תינוקות לעצמן או לאחרים, דבריהם של נהגי אמבולנסים שהחזירו לבתי החולים ולבתי התינוקות תינוקות מאושפזים שהבריאו אבל בני משפחותיהם לא אותרו, דבריהן של עובדות סוציאליות שניסו למצוא סידור לתינוקות שהחלימו ומשפחותיהן לא אותרו, וכן עם נסיבות אימוצן של שלוש בנות המתוארות בדו"ח הוועדה{{הערה\|שם=kadmy_imutz}}. שורה 188 ⟵ 187: * בשנת [[2007]] פורסם בשבועון "[[משפחה (שבועון)\|משפחה]]" סיפורם של התאומים נחום. האם ילדה תאומים, וכאשר נלקחו לבדיקה בבית חולים חזר רק אחד. על השני נמסר שמת, אולם בית החולים מסר שנקבר בבית עלמין שבאותם ימים לא היה פעיל. הסיפור הגיע לידי העיתונאית [[ליאת רגב]] מ[[קול ישראל]] שפרסמה אותו גם היא. * בפברואר [[2012]] פורסם ב"[[מבט שני]]" בערוץ הראשון מקרהו של אורי וכטל. וכטל גדל אצל הורים מאמצים ב[[קריית אונו]]. על פי הפרסום, הוא נולד למשפחה שעלתה מתימן בשם פלטיאל (או פלתיאל) רדא. בגיל חמישה חודשים, לאחר פטירת אביו, הוא נלקח עם אחיו למעון [[ויצו]] בירושלים. אמו שמעא ביקרה אותם בקביעות, עד שנמסר לה שהילדים מתו. שמחה סעיד, אחותו של פלטיאל, סיפרה בתחקיר כיצד הלכה כנערה בת 12 לחפש את אחיה{{הערה\|{{mako\|רינה מצליח\|עשורים אחרי שנחטף – מצא את אחיו\|97efad041a88551004\|news-channel2/Weekend-Newscast-q2_2016\|25 ביוני 2016}}}}. עובד במקום אפשר לה לראות כרטיסיות, שבאחת מהן היה כתוב שפלטיאל נמסר לאימוץ אצל משפחת וכטל ושם זכה לשם פרטי חדש, אורי. לאחר מספר שנים סיפרה שכנה של המשפחה כי סמוך למקום עבודתה ישנו ילד מאומץ הדומה לילדי המשפחה. לדברי האחות, היא והאם עקבו אחריו עד שהוצא נגדן [[צו הרחקה]]. בפברואר 1959, הגישה שמעה רדא תביעה לביטול צו האימוץ, שנדחתה בבית המשפט בלא שנכחה בדיון. הקשר של אורי עם משפחת סעיד, שייתכן שהם הוריו, חודש רק בשנת [[1979]]{{הערה\|{{קישור כללי\|הכותב = \|כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=8eG1_gz_aeE\|כותרת = אורי וכטל / פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר ערוץ 1 בתוכנית מבט שני}} {{סרטונים}}}}. עם זאת, התברר כי שנים קודם לכן וכטל העיד בוועדת החקירה הממלכתית. משרד המשפטים קבע לפי מסמכי האימוץ כי אורי וכטל נולד בבית החולים הדסה בתל אביב לצעירה שנטשה אותו ועל סמך זאת דחו בית המשפט המחוזי והעליון את תביעתה של שמעה רדא. בדיקת רקמות שללה קשר בין וכטל ומשפחת רדא. לפי מסמכים הועבר פלטיאל לבית התינוקות ראש העין ג', ולא ברור לאן הועבר משם{{הערה\|[https://www.ycic.org.il/post/אורי-וכטל אורי וכטל] באתר [https://www.ycic.org.il/ פרשת ילדי תימן – מאגר המידע]; [http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170684ee7d96/File/0b07170680998b78 תיקו של "רדא פלתיאל"] בוועדת כהן קדמי, באתר ארכיון המדינה}}. * בשנת 2016 התגלה כי צבי עמירי, ילד שאומץ בשנות החמישים, הוא למעשה ילדם הנעדר של עולים יהודים מתוניסיה. הוריו המאמצים, שעלו מפולין ומליטא, טענו בפניו כאשר היה בן 29 כי אימצו אותו מבית אומנה בחיפה. לדברי חברת משפחתו הביולוגית, היה מידע שילדי עולים חדשים נלקחים בהסעות אמבולנסים מבתי חולים לבתי יתומים בחיפה ומוצעים לאימוץ של משפחות אמידות יותר (לרוב של יוצאי אירופה){{הערה\|{{מעריב אונליין\|טל אריאל אמיר\|סיפורו המסעיר של מי שנחטף מאמו: "רוצה לסגור מעגל, מה יש למדינה להסתיר?"\|news/israel/Article-552344\|6 באוגוסט 2016}}}}. ועדת החקירה הממלכתית בדקה את הסיפור, לפי בקשת עמירי. אמו אושפזה לאחר הלידה במוסד לחולי נפש, והמדינה פרסמה מודעת אימוץ עם שמו המקורי, כך שלא סביר שהיה ניסיון לחטוף אותו ולמסור מידע שגוי על פטירתו כפי שטענה האם בהמשך{{הערה\|אבשלום בן צבי ואבי פיקאר, "[https://hashiloach.org.il/קונספירציה-כבקשתך/ קונספירציה כבקשתך]",[[השילוח (כתב עת ישראלי)\|השילוח]] 22, 2020}}. * בשנת 2016 פרסם [[עופר אדרת]] כי קיימות עשרות משפחות ממוצא אשכנזי שילדיהן נעלמו בנסיבות דומות לילדי תימן. גם במקרים אלה נשלח הילד למוסד רפואי ושם נעלם, כשלמשפחתו נאמר שהוא נפטר, בלי ציון סיבת המוות, ובלי הצגת גופה או קבר. כך למשל במקרה של זליג אף (לימים עוברת השם לאפרת): הוא נולד לזוג יהודים ממוצא פולני, ביוני 1947 במחנה המעפילים בקפריסין. בגיל 4 חודשים הוא חלה בצינון והושאר במרפאת המחנה. לאמו לא הרשו להישאר לצידו, למחרת נמסר לה כי הילד נפטר בלילה והצוות הרפואי סירב להציג גופה או קבר. לאחר מספר חודשים עלה הזוג לישראל ואז נאמר לו להצהיר שהילד חי. שנים לאחר מכן חיפש אחריו אביו, משה אפרת. הוא מצא את האחות שטיפלה בו וזו התוודתה בפניו כי התינוק נמכר תמורת 5,000 דולר לזוג חשוך ילדים, וכי זה לא היה המקרה היחיד. מתוארים מקרים נוספים של היעלמות ילדים אשכנזים התרחשו בישראל בשנת 1949 ובשנת 1954{{הערה\|שם=אדרת}}. בהמשך עלו טענות על היעלמות ילדים גם בשנות ה-30 וה-40 המוקדמות{{הערה\|{{הארץ\|עופר אדרת\|עדויות רבות נוספות להיעלמות ילדים בישראל, גם בשנות ה-30 וה-40 המוקדמות\|1.3038870\|15 באוגוסט 2016}}}}. * בשנת 2017 מצא יהודה קנטור את משפחתו בעזרת מאגר דגימות ה-[[DNA]]. קנטור אומץ כחוק בילדותו וסיפורו פורסם לראשונה בידי יגאל משיח ב-1996. המידע בתיק האימוץ שלו היה חלקי. דגימות ה-DNA שלו נמצאו מתאימות לבני משפחה תימנית, ואיפשרו לו להיפגש עם אחיו למחצה שנולדו לאמם המשותפת זהרה שנפטרה בשנת 2000{{הערה\|{{הארץ\|יגאל משיח\|ילד שחום עור, בשכונה אשכנזית\|1.2922150\|19 בינואר 1996}}{{ש}}{{mako\|רינה מצליח\|איחוד המשפחות המרגש של יהודה ואחיו\|d7dd2960b4fc951004\|news-israel/local\|24 בינואר 2017}}}}. קנטור לא נחטף בילדותו אלא ננטש על ידי אמו{{הערה\|[https://www.ycic.org.il/post/יהודה-קנטור יהודה קנטור] באתר [https://www.ycic.org.il/ פרשת ילדי תימן – מרכז המידע]}}. שורה 237 ⟵ 236: ==הנצחה== [[קובץ:Yaldei Teiman sign in Hadera.jpg\|250px\|ממוזער\|שמאל\|שלט רחוב ילדי תימן החטופים ליד [[תחנת הרכבת חדרה מערב]]]] ביולי 2017, נקרא ב[[חדרה]] רחוב בשם "ילדי תימן החטופים"{{ הערה\|