תהליך קימברלי – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Kimberly Process Map.svg|שמאל|ממוזער|350px|מפה:מפת בירוק -תהליך קימברלי]]
{{מקרא|#346733|מדינות חברות באמנת קיברלי; בירוק בהיר - }}
{{מקרא|#c6debd|מדינות שאימצו את עקרונות אמנת קימברלי]]}}

'''תהליך קימברלי''' (ב[[אנגלית]]: The '''Kimberley Process Certification Scheme''' ; ב[[ראשי תיבות]]: '''KPCS''') הוא פורום בינלאומי המאגד ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים וגופים שונים בענף ה[[יהלום|יהלומים]]. התהליך החל לפעול ב-[[2003]] במטרה להסדיר מערכת אמינה הבוחנת את הסחר ביהלומי גלם, ומונעת [[מסחר]] ביהלומי מריבה הנקראים גם "[[יהלומי דמים]]", כלומר ביהלומי גלם שעלולים לממן [[ארגון טרור|ארגוני טרור]], מלחמות ופעילות הפוגעת בחלק מהמדינות מפיקות היהלומים ב[[אפריקה]]. התהליך החל בסדרת מפגשים בעיר [[קימברלי (דרום אפריקה)|קימברלי]] (עיר כורים) שבדרום אפריקה כיוזמה של ממשלות [[דרום אפריקה]], [[נמיביה]] ו[[בוצואנה]] שמטרתה לתעד את התנועה של יהלומי גלם בעולם.

עקרונות תהליך קימברלי שנוסחו בעיקר על ידי [[אלי איזקוב]] קובעים כי לכל משלוח יהלומי גלם בין המדינות החברות חייבת להתלוות תעודת קימברלי רשמית של המדינה המייצאת. בנוסף, נטלה על עצמה [[מועצת היהלומים העולמית]] (WDC) מחויבות להצהיר על חשבוניות של יהלומים מלוטשים לאורך כל שרשרת מכירות היהלומים, כאשר ההטבעה על גבי החשבונית מעידה על ניקיונם של היהלומים. כמו כן, נקבע כי המסחר ביהלומי גלם עם מדינות שלא הצטרפו לתהליך אסור.

{{ארבעה טורים|

*{{דגל|איחוד האמירויות הערביותאוסטרליה||+}} (2003)

*{{דגל|אנגולהאוקראינה||+}} (2003)

*{{דגל|ארמניהאינדונזיה||+}} (2005)

*{{דגל|ארצותאיחוד הבריתהאמירויות הערביות||+}} (2003)

*{{דגל|בוטסואנהאנגולה||+}} (2003)

*{{דגל|בלרוסאסוואטיני||+}} (2011)

*{{דגל|בנגלדשארמניה||+}} (2003)

*{{דגל|ברזילארצות הברית||+}} (2003)

*{{דגל|גאנהבוטסואנה||+}} (2003)

*{{דגל|גינאהבנגלדש||+}} (2006)

*{{דגל|דרום אפריקהברזיל||+}} (2003)

*{{דגל|האיחוד האירופיגאנה||+}} (2003)

*{{דגל|הודוגבון||+}} (2018)

*{{דגל|הרפובליקה המרכז אפריקאיתגיאנה||+}} (2003)

*{{דגל|הרפובליקה של קונגוגינאה||+}} (2003)

*{{דגל|הרפובליקהדרום הדמוקרטית של קונגואפריקה||+}} (2003)

*{{דגל|וייטנאםהאיחוד האירופי||+}} (2003)

*{{דגל|ונצואלההודו||+}} (2003)

*{{דגל|זימבבואההממלכה המאוחדת||+}} (2021)

*{{דגל|חוףהרפובליקה השנהבהמרכז-אפריקאית||+}} (2003)

*{{דגל|טוגוהרפובליקה של קונגו||+}} (2003/2007)

*{{דגל|טורקיהוייטנאם||+}} (2003)

*{{דגל|טנזניהונצואלה||+}} (2003–2008, 2016)

*{{דגל|יפןזימבבואה||+}} (2003)

*{{דגל|ישראלחוף השנהב||+}} (2003)

*{{דגל|לאוסטוגו||+}} (2003)

*{{דגל|לבנוןטורקיה||+}} (2007)

*{{דגל|ליבריהטנזניה||+}} (2003)

*{{דגל|לסוטויפן||+}} (2003)

*{{דגל|מאוריטניהישראל||+}} (2003)

*{{דגל|מלזיהלאוס||+}} (2003)

*{{דגל|מקסיקולבנון||+}} (2005/2003)

*{{דגל|נורווגיהליבריה||+}} (2007)

*{{דגל|ניו זילנדמאוריציוס||+}} (2003)

*{{דגל|נמיביהמאלי||+}} (2013)

*{{דגל|סווזילנדמוזמביק||+}} (2021)

*{{דגל|סיןמלזיה||+}} (2003)

*{{דגל|סינגפורמקסיקו||+}} (2008)

*{{דגל|סיירה לאוןנורווגיה||+}} (2003)

*{{דגל|סריניו לנקהזילנד||+}} (2006)

*{{דגל|קנדהנמיביה||+}} (2003)

*{{דגל|קוריאהסינגפור||+}} (2004)

*{{דגל|רוסיהסיירה לאון||+}} (2003)

*{{דגל|שווייץסרי לנקה||+}} (2003)

*{{דגל|תאילנדפנמה||+}} (2012)

| {{דגל|האיחוד האירופי|25|}} [[הנציבות האירופית]]

| {{דגל|האיחוד האירופי|25|}} [[הנציבות האירופית]]

נושא [[יהלומי דמים|יהלומי הדמים]] הגיע לתודעת הציבור ברחבי העולם, כאשר התחוללה מלחמת האזרחים ב[[אנגולה]] בשנת 1998. ארגון [[אוניטה]] (שם מלא: החזית העממיתהאיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה ([[UNITA]]) ניהלה במשך ארבעים שנה מלחמה נגד השלטון המרכזי בלואנדהב[[לואנדה]] - בירת אנגולה. [[מלחמת האזרחים באנגולה]] החלה עקב ניסיונה של [[ארצות הברית]] להפיל את השלטון הקומוניסטי באנגולה. ארגון אוניטה קיבל את תמיכתן של ארצות הברית ו[[דרום אפריקה]] במאבקו נגד השלטון המרכזי, שהיה [[מרקסיזם|מרקסיסטי]] וקיבל עזרה מבריתמ[[ברית המועצות.]]{{הערה|Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: ‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG. 17.18|כיוון=שמאל}} .

המושג "יהלומי דמים", או "יהלומי סכסוך" (וגם "יהלומי קונפליקט"), הושמע לציבור הרחב בפעם בראשונה בשנת 1998: ארגון בריטי, קטן ולא ממשלתי, שנקרא "[[עדים גלובליםגלובליים]]" (באנגלית: "Global Witness") פרסם דו"ח בשם "מסחר סוער" ("A Rough trade"). בדו"ח זה נאמר שמשנת 1992, עם סיום [[המלחמה הקרה]], ארגון אוניטה שלט בכ-60 עד 70 אחוזים של ענף היהלומים באנגולה. באמצעות השליטה [[כריית יהלומים|בכריית היהלומים]] והסחר בהם, זה הצליחו המורדים להמשיך את הסכסוך כנגד השלטון המרכזי בעוד כעשר שנים.{{הערה|Global Witness 1998|כיוון=שמאל}}. אוניטה, שלאחר סיום המלחמה הקרה איבד את תמיכתה של ארצות הברית ושל דרום אפריקה, החל לסחור ביהלומים כאמצעי מרכזי למימון המשך המאבק בשלטון המרכזי של אנגולה. המורדים כפו על האוכלוסייה המקומית לכרות עבורם יהלומים וסחרו בהם, וכך הצליחו לממן את פעילותם: לרכוש נשק ולשלם את משכורתם של חיילים שגויסו ללחימה.{{הערה|Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 65.66.67.|כיוון=שמאל}} .

מטרתו של הדו"ח הבריטי הייתה להביא לתודעה הציבורית את תפקידם המרכזי של היהלומים במימון מלחמות האזרחים ביבשת אפריקה. הרווחים הענקיים של יהלומי הדמים, המוערכים בכ-3.7 מיליארד [[דולר אמריקאי|דולר]] בין 1992 ל-1998 רק באנגולה, סייעו להמשכה של המלחמה ולמותם של כמיליון אנשים.{{הערה|Cramer, Civil War is not a Stupid Thing - Accounting for violence in developing countries) Hurst and Co, London, 2006-, P. 155|כיוון=שמאל}}. בשנת 1998 הטילה [[מועצת הביטחון]] של האו"ם סנקציות על מכירת יהלומים שנכרו בשטחה של אנגולה (החלטות 1173, 1176). וזאת על מנת לאסור את מכירת היהלומים שלא אושרו על ידי השלטון הלגיטימי באנגולה. זה היה הצעד הראשון בהקמת תהליך קימברלי בכל הקשור לסחר ביהלומים.

בין השנים 1991 ל-2001 סיירה לאון חוותה מלחמת אזרחים טרגית ואלימה במיוחד. בשנת 1991 ארגון המורדים רו"ף (באנגלית: RUF, Revolutionary United Front) עם תמיכתה של ממשלת [[ליבריה']] החלה להילחם בכל שטחה של סיירה לאון.{{הערה|Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war / edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published:Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005. P50.51|כיוון=שמאל}}. העיתונאים הגדירו את מקרי האלימות כבלתי ניתנים להבנה: המורדים של רו"ף הרגו כ-50,000 בני אדם, גירשו כמחצית מהאוכלוסייה המקומית והרסו חלק משמעותי של תשתיות המדינה. הגורמים המערביים כשלו להבין את הסיבות לאלימות הרבה. בינואר 2000 פרסם פא"ק, ארגון לא ממשלתי, (באנגלית: PAC, Partnership Africa Canada, בראשי תיבות: PAC, כיום נקרא: IMPACT) דו"ח על מצב המלחמהה[[מלחמת האזרחים בסיירה לאון|מלחמה בסיירה לאון]]. מטרת הדו"ח (שנקרא באנגלית: "The heart of Matter: Sierra Leone, Diamonds and Human Security") הייתה להבין את מרכיבי המלחמה. ראשית, חוקרי הארגון הבינו כי כיבוש האזורים והשטחים בהם ניתן למצוא יהלומים, היא מטרתה הראשונית של RUF. שנית, הדו"ח הוכיח כי בשנות ה-90 ליבריה מכרה לבלגיהל[[בלגיה]] יהלומים בערך של מיליארד דולר, וזאת למרותאף על פי שבליבריה לא קיים משאב זה.{{הערה|Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69.|כיוון=שמאל}}. הדו"ח הוכיח בנוסף כי אנשי RUF היו תלויים באופן מוחלט בכספי מכירת היהלומים לליבריה, אשר בתורה סיפקה תמיכה צבאית ואספקת נשק. הטענה המרכזית של הדו"ח הייתה שהמורדים (שהיו חסרי [[לגיטימציה]] וחסרי תמיכה פופולרית) הצליחו להילחם אך ורק בזכות היהלומים, והביאה לכך שהסיבה היחידה למלחמה הייתה בעצם היהלומים עצמם.{{הערה|Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69 70. |כיוון=שמאל}}. מסקנות אלו עזרו להבין מהי הסיבה לאלימות המתמשכת בסיירה לאון ולהסביר את חשיבותם של יהלומי הדמים.

בטבע קיימים שני סוגים של יהלומים: הסוג הראשון הוא יהלומים הנמצאים עמוק בתוך האדמה ונקראים יהלומי קימברלי. יהלומים אלה ניכרים מהאדמה בעזרת מכונות הדורשות השקעה גדולה ועובדים מקצועיים. ולכן רק גורמים מדיניים או חברות בינלאומיות יכולות לממן [[כריית יהלומים]] אלו.

הסוג השני הוא יהלומים הנמצאים באזורי סחף שבהן הכרייה היא יחסית קלה ולא נדרשת אף מכונה תעשייתית, אלא כלים בסיסיים.{{הערה|Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: ‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 5.6.|כיוון=שמאל}}.

שני הדו"חות, על אנגולה ועל סיירה לאון, הצליחו להוכיח שיש קשר ישיר בין סוג היהלום, לבין הסיכוי שקבוצת מורדים תשתלט על [[משאב טבע]] זה על מנת לנצלו.{{הערה|Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009. PAG 69,70|כיוון=שמאל}}. התברר שבמדינות בהן נמצאים יהלומי קימברלי, לא רק שפורצות פחות מלחמות אזרחים, אלא הם גם תורמים לעושרה ולהתפתחותה של המדינה. דרום אפריקה ו[[בוטסואנה]], שהן מדינות יציבות ועשירות, מהוות דוגמה טובה לרווחים האפשריים ממשאב טבע מסוג זה.{{הערה|Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: ‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 5,6.|כיוון=שמאל}} .

שני, נמצא כי היהלומים הנמצאים באזורי הסחף הם סוג של "קללה" למדינות האפריקניות. הקלות שבה אפשר לאסוף ולהוציא את היהלומים היא הגורם לאי היציבות במדינה: במדינות בהן השלטון הוא חלש ובעל לגיטימציה נמוכה, מצליחות קבוצות המורדים להשתלט על אזורי היהלומים בלי אורגניזציה מסובכת. די להן לכבוש את האזור ולכפות על האוכלוסייה לעבוד עבורם בתנאים מחפירים. מצב זה קיים במדינות כמו אנגולה, סיירה לאון והרפובליקהו[[הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו]].

שתי מלחמות האזרחים (באנגולה וב[[סיירה לאון]]) העלו לשיח הציבורי את נושא יהלומי הדמים והקשר שלהם לסכסוכים הארוכים והאלימים. בסוף [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] החלה ההבנה הציבורית העולמית שקיים קשר בין יהלומים לאלימות, טרור, ניצול אזרחים ומלחמות. החברות הבינלאומיות והמדינות המייצרות יהלומי קימברלי חששו כי דבר זה יביא לחרם מצד הצרכנים.{{הערה|“Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009. P. 94-95|כיוון=שמאל}}. חשש החברות הבינלאומיות היה שייווצר מצב דומה למה שקרה בתעשיית הפרווה בשנות ה-90 (אחרי פרסום סרטוני וידאו המתארים את אופן ייצור הפרוות): הארגון "[[אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים]]" (PETA) הצליח לשכנע את הצרכנים להטיל חרם על המוצר ועקב כך תעשייה זו נפגעה קשות כלכלית לאורך שנים רבות.{{הערה|Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process:‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG.64.65|כיוון=שמאל}}. בעקבות זאת שר האנרגיה והמינרלים של דרום אפריקה (אחת היצואניות הגדולות של יהלומים בעולם ומהמובילות את תהליך קימברלי) זימן פגישה, בעיר הכורים קימברלי שבדרום אפריקה, כדי לדון לראשונה בנושא יהלומי הדמים. חברות בינלאומיות, המדינות המייצרות וחברות לא ממשלתיות הוזמנו לפגישה רבת משתתפים של כל הקשורים בסוגיה. בפורום זה ובפגישה נוספת שהתקיימה לאחר חודש ב[[לואנדה]] (בירת אנגולה), המשתתפים הגיעו להסכמה על כמה עקרונות מרכזיים:

*להקים מערכת גלובלית לאיסור [[ייבוא]] יהלומים ללא תעודה המעידה על מקורה הלגיטימי של האבן.

*לצרף ליהלומים "[[תעודת אחריות"]] לכל שלבי יצירת האבן.

*לצרף להסכם גם את ה[[או"ם]], [[G8]], [[WTO]], וכל גורם הקשור לתהליך יצירת היהלומים.{{הערה|Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war / edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published:Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005. P52.53 |כיוון=שמאל}}.

בראשוןבאחד לדצמברבדצמבר 2000, הוועדה הכללית של האו"ם הסכימה על הצורך להקים שיטה אחידה למתן תעודות אחריות לגבי חוקיות היהלומים בכל הקשור למכירה או לקנייה של יהלומים ובכך למנוע את הסחר ביהלומי דמים (החלטות 55-5655–56). בנובמבר 2003, במשא ומתן במסגרת תהליך קימברלי שהתקיים בשווייץ, המדינות החברות הסכימו על מה שנקרא מאז "תעודת קימברלי רשמית".

* כל יהלום שנסחר בין מדינות חייב להגיע עם התעודה הרשמית של המדינה בו יוצר. אבנים המגיעות בלי תעודה ייתפסו ויוחרמו.{{הערה|INTERLAKEN DECLARATION OF 5 NOVEMBER 2002 ON THE KIMBERLEY PROCESS CERTIFICATION SCHEME FOR ROUGH DIAMONDS. And “Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war” edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published: Boulder, Colo.: L. Rienner, c2005. P 52,53 |כיוון=שמאל}}.

חשוב לציין שתהליךתהליך קימברלי הוא הסכם חופשי והמדינות הן שבוחרות אם להשתתף בו והן אינן מחויבות לו מבחינת המשפט בינלאומיהבינלאומי. לכן, כל החלטה בפורום צריכה את הקונצנזוס של כל המשתתפים בו. הפורום מתכנס אחת לשנה בעיר שנבחרת על ידי יו"ר הפורום. בכל שנה יבחר יו"ר חדש לפורום, ומכיוון שלא קיימת מזכירות מרכזית או סגל קבוע או [[תקציב]], היו"ר הוא האחראי לכל הפעילות השנתית.

נכון להיום השתתפו בתהליך 4959 משתתפים המייצגים 7585 מדינות (האיחוד האירופי נחשבוהמדינות כמשתתףהחברות אחדבו נחשבות למשתתף יחיד). חברי תהליך קימברלי מהווים כ-99.8% מהייצור העולמי של יהלומי גלם{{הערה|http://www.kimberleyprocess.com/structure/participants_world_map_en.html}}.

הפעם הראשונה שתהליך קימברלי החליט על הטלת סנקציות בכל הקשור לייצור יהלומים הייתה בשנת 2004 ב[[בריסל]], נשיאת הפורום באותה שנה הייתה [[קנדה]]. החשד היה ש[[הרפובליקה של קונגו]] (או קונגו ברזוויל) מפרה את ההסכמים ומוכרת יהלומים מעבר ליכולת התעשייתית שלה. בשנים אלה פרצה מלחמת אזרחים ב[[הרפובליקהברפובליקה הדמוקרטית של קונגו|רפובליקה הדמוקרטית של קונגו]] (קונגו קינשאזה) והרפובליקה של קונגו הואשמה, במסגרת הפורום, בקניית יהלומי קונפליקט מהמדינה השכנה. עקב כך הרפובליקה של קונגו גורשה מתהליך קימברלי. החלטה זו במסגרת תהליך קבלת הלגיטימציה והכוח של הפורום במערכת הבינלאומית הייתה בעלת חשיבות רבה ובכך תהליך קימברלי הוכיח לכל העולם את האפקטיביות שלו. הרפובליקה של קונגו נפגעה קשה כלכלית עקב גירושה מהסחר העולמי, רק בשנת 2007 המדינה האפריקאית התקבלה בחזרה לפורום.{{הערה|Bieri, Franziska. From blood diamonds to the Kimberley Process: ‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010. PAG 132-133|כיוון=שמאל}}.

*חלק משמעותי של הבדיקות ושל מתן התעודות תלוי במדינות המייצרות. מדובר במדינות חלשות, אשר בהן אין כמעט שלטון חוק ורמות השחיתות בהן גבוהות מאוד. ייתכן שבמדינות אלו מהימנותה של התעודה אינה מספיק טובה.

*מדינות לא חברות (שאינן יכולות להשתתף בסחר הבינלאומי) יכולות למכור יהלומים למדינות החברות ומשם להכניס את האבנים לשוק (דבר זה כמובן אסור לפי תהליך קימברלי, אבל המדינה המוכרת יכולה לזייף את התעודה).

*תהליך קימברלי תלוי בתמיכה של [[דעת קהל]] - הציבור במערב, ולכן יש סיכוי שבמידהשאם ותמיכהתמיכה זו תופסק או תופחת, או שהציבור ישכח את נושא יהלומי הדמים ותוקפו של התהליך ייפגע.

חשוב לזכור שהשתתפותן של החברות הבינלאומיות היא מרכזית בתהליך וללא הלחץ של הצרכנים שרובם במערב, הן עלולות לפרוש מהתהליך.{{הערה|“Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009. P 101-103|כיוון=שמאל}}.

מדינת ישראל היא המדינה הראשונה שהתחילה להשתמש בתעודות קימברלי בסחר ביהלומים. תל אביב היא אחד מהמרכזים הבולטים של סחר היהלומים בעולם, מפני שעבוד היהלומים בה נעשה באיכות מאוד גבוהה. במאי 2004 - ישראל הייתה המדינה השנייה שעברה את ביקורת קימברלי. הוועד של הפורום הקדיש שעות רבות לבדיקת התהליכים במשרדי הפיקוח על היהלומים ובנוסף ערך סיור במפעלי יהלומים, בבורסתב[[בורסת היהלומים הישראלית|בורסת היהלומים]] ואף נפגש עם ראשי הענף.

* חיים אבן-זוהר, '''כריית יהלומים בעולם, מדיניות ואסטרטגיה במרכזי הגלם''', (עורכת: שירה עמי), מכון היהלומים הישראלי IDI{{כ}}, 2007.

* ‫ ‬BieriBieri, Franziska. “From blood diamonds to the Kimberley Process: ‎ how NGOs cleaned up the global diamond industry” /‎ Farnham, Surrey, England; Burlington, VT: Ashgate, c2010.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

Global witnees.

* Stephen Ellis and Ineke von Kessel. “Movers and Shakers. Social movements in Africa”. Brill, Leiden, Boston 2009.

* “Profiting from peace: managing the resource dimensions of civil war” edited by Karen Ballentine, Heiko Nitzschke. Published by Boulder, Colo. : L. Rienner, c2005.

* “Voluntary programs: a club theory perspective” edited by Matthew Potoski and Aseem Prakash. Published Cambridge, Mass.: MIT Press, c2009.

* [https://web.archive.org/web/20110905061230/http://www.kimberleyprocessisraelidiamond.com/structureco.il/participants_world_map_enNEWS.htmlaspx?boneid=733 תהליך קימברלי], באתר הארגוןisraelidiamond

[[קטגוריה:ארגונים בינלאומייםבין-לאומיים]]