הדמגוג
הדמגוג: המכניזם של הפעלת שררה הוא ספר עיון שנכתב על ידי ההיסטוריון אדם רז ויצא בשנת 2023 בהוצאת קרן ברל כצנלסון.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אדם רז |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | קרן ברל כצנלסון |
| תאריך הוצאה | 2023 |
| עורך | טל ויינטראוב |
  | |
הספר מתמקד בתיאור טיפוס פוליטי מסוים - "הדמגוג" - אדם הפועל בזירה הפוליטית ורואה בהשגת השלטון ובשימור מעמדו כשליט את מטרת פעולותיו. החברה משמשת עבורו כאמצעי להשגת מטרתו[1].
הספר מחולק לשני חלקים. החלק הראשון עוסק בכך שמבחינתו של הדמגוג השלטון אינו האמצעי להשגת מטרות חברתיות אלא התכלית. חלק זה מציג היבטים בהתפתחות הטיפוס הדמגוגי ומשווה בינו לבין טיפוס פוליטי אחר- הרפורמטור הדמוקרט. חלקו השני של הספר מתאר את מנגנוני העבודה שבאמצעותם מפעיל הדמגוג את כוחו הפוליטי. בספר משולבות דוגמאות רבות מתקופות שונות בהיסטוריה וממדינות שונות ונעשה בו שימוש במקורות ספרותיים היסטוריים ופילוסופיים רבים.
תוכן הספר
עריכהחלק א': הדמגוג
עריכההספר מציג כיצד ידע ושליטה פוליטיים של הציבור מפחידים את הדמגוג כיוון שהם מסכנים את יכולת השליטה שלו. שליטתו מבוססת על כך שהעם לא יהיה מודע לכך שכל מטרתו היא להיות בשלטון ושכל פעולותיו מכוונות להשגת מטרה זו. כדי לחסן את העם מהשפעתו נדרש שינוי בתנאים החברתיים ובכך אינו מעוניין. רז משווה בין כוח השליט ודרכי הפעולה שלו בעבר, לבין זה שבחברה המודרנית. התנאים של קפיטליזם בשילוב דמוקרטיה מהווים קרקע פוריה לצמיחת דמגוגים[2]. בדמוקרטיה המודרנית אין לאזרחים מידע נחוץ בנוגע לאינטרסים שלהם ואין להם פנאי בכדי לדאוג להם. בעבר השליט נולד לתפקידו בעוד שבעת המודרנית הוא צריך להיבחר ולכן שם דגש על נראות באמצעות מנגנונים שונים[3].
רז משווה בין הדמגוג לרפורמטור דמוקרט- בעוד שאצל הרפורמטור הדמוקרט טובת החברה היא שעומדת לנגד עיניו והוא פועל למענה ומעוניין לבצע רפורמות שיקדמו אותה, אצל הדמגוג המוטיבציה האמיתית היא אחיזה בשלטון. לרפורמטור הדמוקרט יש תמונת עתיד בנוגע לאופן בו צריכה להראות חברה מתוקנת, בעוד שלדמגוג אין תוכנית פרגמטית אמיתית ונאומיו לציבור הם בגדר מילים בלבד נועדו להשגת מטרתו. אין לו עניין בתיקון ובהתפתחות החברה. הרפורמטור הדמוקרט מעוניין בריסון כוחות השלטון והדמגוג לעומתו מעוניין במדינה בשביל הפעלת הכוח שבה. הרפורמטור זקוק לציבור קשוב ומשכיל בעוד הדמגוג מתחזק מבורות מאדישות ומהעדר מעורבות פוליטית של הציבור. הרפורמט הדמוקרט מעוניין בקהילה עם הבנה בעוד הדמגוג מעוניין בקהילה המאורגנת סביב פחד ושנאה[4].
חלק ב': המכניזם של הפעלת השררה
עריכהבחלק זה מפורטים מספר מנגנונים המסייעים לדמגוג בהשגת מטרתו. במציאות המכניזמים משולבים אלו באלו ואינם מופרדים הפרדה חדה[5] -
הרחבת הבורות- זאת במטרה למנוע מתומכיו להטיל ספק ולהבחין בין אמת לשקר וכדי למנוע מהם שינוי במיקום חברתי שיכול להחליש את תלותם בו. הוא שואף למנוע קיום מערכת חינוך שוויונית, לבטל את המומחיות המקצועית ולהשתמש במערכות החינוך לשכפול התכנים הרצויים לו.
הפטריוטיות- הדמגוג מציג עצמו כפטריוט ואת המתנגדים לו כאנטי פטריוטים וכאויבים. הוא משתמש בפטריוטיות ככלי לגיוס המונים למען שימור שלטונו, לכפיית מדיניות חוץ המבוססת על סכסוך מתמיד ולהשתקת המתנגדים לה. הגדרת הפטריוטיות משתנה על פי צרכיו והוא המגדיר אותה.
האמת והשקר- בניגוד לרפורמטור הדמוקרט, אין לדמגוג עניין בתוצאות הנלוות של דבריו על החברה, לכן ביכולתו להפעיל מניפולציות משמעותיות על הקהל עד שהקהל אינו מבחין עוד בין אמת לשקר.הדמגוג עושה שימוש בשקרים באיכות ובכמות משמעותית וללא עקבות[6].
סילוף ההיסטוריה- סילופה נעשה באמצעות הצפת המרחב הציבורי בתוכן אינסופי באיכות גרועה, והפניית הציבור על ידי אספסוף המשרתים לתוכן הרצוי לדמגוג, באמצעות צנזורה ובאמצעות מכניזם של טשטוש העבר וייצורו מחדש.
אספסוף המשרתים- הדמגוג מקיף את עצמו באספסוף משרתים המבצעים את הוראותיו ומהדהדים את מסריו. עליהם לציית לו ללא הטלת ספק. הם משמשים מגבר למסריו, אומרים מפורשות דברים שהוא לא יכול לומר בפומבי וממלאים תפקיד מפתח בטשטוש האמת ובהסטת דעת הקהל מסוגיות חשובות.
הפחד- הפוליטיקה של הדמגוג מכוונת ליצירת קהילה בה קיים פחד תמידי מפני גורם כלשהו. הוא יוצר דימוי ממנו יש לפחד, מדגיש וחוזר עליו ומציג עצמו כיודע איך לפתור את מצוקת העם מהמקור לפחד. הדמגוג זקוק לפחד כיוון שהפחד משתק את המחשבה ומוביל לציות. פחד נוסף בו הוא עושה שימוש נסמך על פיצול מעמדי אותו הוא שואף להנציח.
השנאה- השנאה משמשת לו כלי לגיוס ההמון ולכן עליו להנכיח אותה בשיח הציבורי ללא הרף. השנאה כלפי גורם מסוים מסיטה מכל דאגה אחרת ומחשיבה חופשית על סוגיות חשובות.
החברה הרודפת- אלימות בחברה המופנית פנימה מבטיחה את מעמדו לכן הדמגוג מסמן קבוצות כאויב ומבהיר להמונים שיש לרדוף אותן. כינון חברה רודפת מהווה מסגרת נוחה לגיוס ההמונים למטרות הנוגדות את האינטרסים שלהם ולנטרול האופוזיציה. בחברה רודפת כל אדם הוא אויב פוטנציאלי ומתבטלת האשפרות למפגש אנושי ולהתאגדות לשם השגת מטרות משותפות. אמצעי פיקוח ומעקב הופכים את החברה הרודפת למדינה רודפת.
מצב החירום- מספק לגיטימציה לארגון מחדש בתחומים בהם השלטון מתערב והשררה מופעלת ומאפשר לדמגוג לרכז בידיו יותר ויותר כוח. השהיית החוק מאפשרת להפעיל אלימות בשל הפיקציה של זמניות המצב. מצב החרום מאפשר לנטרל אופוזיציה פוליטית וחברתית ולהסיט תשומת לב מנושאים חשובים לפרט. יצירת תחושת סכנה משהה מחשבה.
אימת המלחמה- הדמגוג זקוק לתפיסה תמידית של מצב מלחמה לכן הוא מציג אותה כצורך קיומי. השילוב של מלחמה עוני ובורות מהווה קרקע פורייה לחיזוקו. תחושת הסכנה מבחוץ מובילה לצייתנות כנועה של העם לשלטון. הטרור במיוחד מוביל לחרדה ולדריכות תמידיים המהווים מצב נפשי משתק המכחיד חשיבה עצמאית. אין לו צורך במלחמה אמיתית אלא בכך שעולמו הנפשי של היחיד יהיה מותאם למצב מלחמה[7].
המחסור המתמיד- הדמגוג פועל לשימור מחסור תמידי ונמנע משינוי חברתי כלכלי ומצמצום אי השוויון. העוני והעיסוק של הציבור בהישרדות ולא בהתפתחות מסייע למטרתו. הוא מציג את עצמו כמי שבא להיטיב ומפנה אצבע מאשימה כלפי קבוצות שגרמו למצב.
המלחמה והמבנה החברתי- סכסוך במצב קבע מאפשר הפניית התקציב למלחמה וקיום המבנה החברתי כפי שהוא. רווחה הופכת אנשים לעצמאים וחופשיים ברוחם ולעומתה מלחמה היא מצב מייגע שמתיש נפש וגוף. היא מסייעת לקיים הלך רוח שחברה היררכית זקוקה לו. מצב מלחמה מחליש מאוד את אפשרות הפעולה של המתנגדים לשלטונו.
המפלגה- המפלגה מעמידה מכשול בפני הדמגוג כי היא מבזרת את כוחו. מרגע שנבחר הוא פועל לרוקנה מכל כוח ממשי.
השליטה בשפה- השליטה שפה והצמצום שלה מאפשרים לדמגוג לגייס את ההמונים ולהרגיע את נפשם. מילים מכובסות ונטולות רגש מסתירים מהציבור את פעולות הדמגוג.
הערות שוליים
עריכה- ^ אולפן פתוח עם קובי רז. דקה 1:07-1:50, באתר כאן 11
- ^ איך צומחים דמגוגים בחברות דמוקרטיות וקפיטליסטיות, באתר הארץ
- ^ אולפן פתוח עם קובי מידן, באתר כאן 11. דקה 1:07-1:50
- ^ להבין את הדמגוג. דקה 31:35-46:50, באתר פודקאסט "מה שכרוך". כאן 11
- ^ Telem, הספונסר | אדם רז >> תלם אונליין, באתר תלם, 2024-04-25
- ^ Podcast Addict, משפט המו"לים: אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג מפרקים את משפט השחיתות החשוב בתולדות התקשורת בישראל - המהפך הדמגוגי: פוליטיקת הפשע של בנימין נתניהו | פרק 145, באתר Podcast Addict (באנגלית)
- ^ "מה נעשה אם לא יתקיפו אותנו?"