אתנסיוס

מאבות הכנסייה

אתנסיוס הקדושיוונית: Ἀθανάσιος, מכונה גם אתנסיוס המוֹדֶה;‏ 296/298[1] - 2 במאי 373) היה אחד מאבות הכנסייה והבישוף ה-20 של אלכסנדריה. הוא החזיק בתפקיד 45 שנים (373-328), מתוכן שהה 17 שנים בגלות בחמש תקופות שונות שנגזרו עליו על ידי ארבעה קיסרים רומים. אתנסיוס פעל והשפיע רבות בתחומי תאולוגיה נוצרית והתפרסם במלחמתו נגד האריאניות.

אתנסיוס
Ἀθανάσιος
לידה כנראה בין 295 ל-298
אלכסנדריה, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במאי 373
אלכסנדריה, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אסכולת אלכסנדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • Eastern Orthodox bishop
  • אלכסנדריה
  • Pope of the Coptic Orthodox Church
  • בישוף עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית Nicene Christianity עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

אתנסיוס נולד באלכסנדריה או בעיר אחרת בסביבתה בתאריך לא ידוע בין השנים 296–298. על פי המשוער, הוריו היו נוצרים[2] ואמידים דיים להעניק לו גם חינוך חילוני. עדות לכך ניתן למצוא בכתביו המוקדמים, בהם הוא מצטט את אפלטון ומשתמש בהגדרה מהאורגנון של אריסטו. כמו כן, ניכר מכתביו שהיה בקיא באסכולות פילוסופיות נוספות, במיוחד בהתפתחויות של הנאופלאטוניזם. הוא שלט ביוונית אך לא בעברית וכל ציטוטיו מהתנ"ך הם מתרגום השבעים.

כשלמד בבית הספר התיאלוגי של אלכסנדריה, היה המוסד תחת השפעתו של אוריגנס שנטה לפרש את הברית החדשה באופן אלגורי וכך גם מורו של אתנסיוס, אלכסנדר בישוף אלכסנדריה. אחד מכתביו המוקדמים, "נגד עבודת האלילים ועל ההתגלמות" שנכתב לפני 319, נושא את עקבות תורתו של אוריגנס, אם כי בהטיה אורתודוקסית. מאוחר יותר, שינה אנתסיוס את שיטת הלימוד של בית הספר ודגל בפירוש הטקסט כלשונו.
הוא הוסמך לדיאקון על ידי מורו ב-319 וב-325 החל לעבוד כמזכירו בוועידת ניקיאה הראשונה. לאחר שאלכסנדר מת ב-328, היה אתנסיוס שהיה מוכר כתאולוג וסגפן, היורש הטבעי למשרת הבישוף של אלכסנדריה, למרות התנגדויות מצד תאולוגים אריאנים ומצד מלטיוס מאסיוט, שהשתייך לזרם הדונאטיזם.
בשנותיו הראשונות בתפקיד, ערך אתנסיוס מסעות בכל רחבי הדיוקסיה שלו שהשתרעה על פני מצרים ולוב, כדי לבקר את הכנסיות שתחת השגחתו. במהלך מסעותיו פגש ויצר קשרים עם רבים מנזירי המדבר, ובכללם גם את פכומיוס שסייע לו רבות בתקופה מאוחרת יותר. מעט לאחר מכן, נכנס אתנסיוס ראשו ורובו לוויכוחים כנגד הנהגת הנצרות האורתודוקסית וכנגד האריאניות, ויכוחים שהעסיקו אותו במרבית שנות חייו.
הבעיה הראשונה עימה נאלץ אתנסיוס להתמודד, הייתה יישום מסקנות ועידת ניקיאה, בה הוחלט שלא לקבל את דעתו של מלטיוס, אך לקבלו חזרה לחיק הכנסייה. מלטיוס המשיך בדרכו כנגד עמדת הכנסייה, והפיץ האשמות כנגד אתנסיוס אודות רדיפת תומכיו של מלטיוס. האשמות אלו נפלו על אוזניים קשובות בקרב תומכי מלטיוס והאריאנוּת, והוא זומן לבירור בסינוד הראשון של צור שהתקיימה ב-335. בוועידה זו הדיחו אוסביוס מניקומדיה ושאר תומכי האריאנים את אתנסיוס מתפקידו. ב-6 בנובמבר באותה שנה, נפגשו האריאנים והמלטיאנים עם קונסטנטינוס בקונסטנטינופול והאשימו את אתנסיוס באיום להתערבות באספקת החיטה ממצרים. כתוצאה מכך, הוגלה אתנסיוס לטריר שבחבל הריין ללא הליך של משפט רשמי.
ב-337, עם מותו של קונסטנטינוס, הורשה אתנסיוס לחזור למשרתו. לאחר תקופה קצרה חידש הקיסר החדש קונסטנטיוס השני את צו הגירוש ואתנסיוס גלה לרומא, שם שהה תחת חסותו של קונסטנס, שליט הקיסרות הרומית המערבית. בתקופה זו מונה גרגורי מקפדוקיה לבישוף אלכסנדריה כמינוי פוליטי של הקיסר. ברומא הוכר אתנסיוס כבישוף אלכסנדריה גם על ידי האפיפיור יוליוס הראשון שניסה לפשר בין שני הצדדים. הוא זימן סינוד שנערך ב-342 והתכוון לדון גם בעניינו של אתנסיוס, אך רק 76 בישופים השתתפו בוועידה, והיא לא זכתה להכרה משמעותית.
ב-343 נפגש אתנסיוס עם הוסיוס מקורדובה שתמך באורתודוקסיה והשניים התייצבו בוועידת סרדיקה. בוועידה הוכרה מחדש חפותו של אתנסיוס ומכתבים בעניין נשלחו אל תושבי אלכסנדריה ואל בישופי מצרים ולוב. בתגובה, גרמו מתנגדיו של אתנסיוס לקונסטנס להכריז על עונש מוות לאתנסיוס אם יפר את איסור הכניסה לאלכסנדריה.
ב-346 מת גרגורי מקפדוקיה ובהשפעתו של קונסטנס, הותר לאתנסיוס לחזור לאלכסנדריה. אתנסיוס זכה לכמה שנים של רוגע, במהלכן ערך את כתביו שעוסקים בפרשיות גלותו ונכללו בקובץ שנקרא "אפולוגיה נגד האריאניות". ב-350, בעקבות מותו של קונסטנס, פרצה מלחמת אזרחים שהותירה את קונסטנטיוס השני כמושל יחיד באימפריה. קונסטנטיוס חזר שוב לתמיכתו באריאנים וחידש את צו הגירוש של אתנסיוס. ב-356, נעשה ניסיון לעצור את אתנסיוס בעיצומו של טקס תפילת חג, ובעקבות זאת, ברח דרומה למצרים העליונה, שם הסתתר במנזרים ובבתי ידידיו. בתקופת הסתתרותו, כתב חיבורים נוספים, "ארבע דרשות כנגד האריאניות", "אפולוגיה לקונסטנטיוס" ו"אפולוגיה לבריחה (שלו עצמו)". המשך רדיפתו על ידי קונסטנטיוס ודוחות שקיבל על כך שהבישוף החדש, גאורג מלאודיקה רודף את הנוצרים שאינם אריאנים, גרמה לאתנסיוס לחבר את "ההיסטוריה של האריאנים", חיבור רגשי למדי, בו הוא מכנה את קונסטנטיוס - אנטיכריסט. ב-361, לאחר שגאורג מלאודיקה נרצח וקונסטנטיוס מת ממחלה, חזר אתנסיוס למשרתו ולאחר כמה חודשים כינס ועידה בה ניסה לקבל תמיכה ברעיון שהכנסייה תקבל לחיקה זרמים שונים ולא רשמיים. מהלך זה היווה את הבסיס להגדרת התפיסה האורתודוקסית של השילוש הקדוש. ב-362, ציווה עליו הקיסר יוליאנוס הכופר לעזוב שוב את אלכסנדריה והוא חזר למצרים העליונה ונשאר שם עד מותו של יוליאנוס ב-363. שנתיים מאוחר יותר, חידש את צו הגלות ואלנס, קיסר האימפריה המזרחית שהיה נתון להשפעה אריאנית. כשהוא מבוגר ועייף, מימש הפעם אתנסיוס את הגזירה כשעבר לפרוורי אלכסנדריה[3] ונשאר שם חודשים ספורים, עד שוואלנס שכנראה חשש לאבד את תמיכת תושבי אלכסנדריה, נענה לבקשתם וביטל את הצו. אתנסיוס חזר בפעם האחרונה למשרתו וחי ברגיעה את שנותיו האחרונות בהן ערך חיבור נוסף על החלטת ועידת ניקיאה בעניין האינקרנציה ופרסם את איגרת אתנסיוס שהביאה לקאנוניזציה של הברית החדשה.

לאחר מותו

עריכה

אתנסיוס נקבר בעירו אלכסנדריה, אך הועבר מאוחר יותר לכנסיית סן זכריה שבוונציה. שרידים מגופתו נשמרים מאז 1973 בקתדרלת מרקוס הקדוש שבאלכסנדריה. הוא הוכרז כקדוש ויום חגו הוא ה-2 במאי, יום מותו. ב-1568 הוכרז כאחד ממורי הכנסייה הקתוליים והוא נחשב לכזה גם בכנסייה האורתודוקסית.
מספר כנסיות ומנזרים בעולם קרויות על שמו, באלבניה, בולגריה, יוון, איטליה וארצות הברית.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אתנסיוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הכנסייה הקופטית טוענת לשנת 293
  2. ^ הכנסייה הקופטית טוענת שהיו פגאנים
  3. ^ כמה מקורות מוקדמים טוענים שאתנסיוס חי בגלות זו באחוזת קבר משפחתית באזור העיר