חאן (נכתב גם ח'אן, במונגולית: ᠬᠠᠨ) משמעותו "שליט" במונגולית ובטורקית (השפות האלטאיות). החאן שולט בחאנוּת (נכתב גם ח'אנות, בלועזית Khanate). התואר מתורגם בדרך כלל כ"מלך". למעשה, נהגו העמים האלטאיים להבדיל בין חאן לבין חאג'אן: זה האחרון בדרגה גבוהה יותר, ומהווה מעין "חאן החאנים" או קיסר, ומסמל יומרה לשלטון אוניברסלי בכל ערבות אסיה התיכונה.

תחילה השתמשו בתואר "חאג'אן" רק באימפריית ח'אגאנות רוראן, אך במהלך השנים ובעקבות שימוש נרחב בתואר בידי שליטים שונים, בעיקר המונגולים (שבלשונם התרכך ההיגוי לח'ען), היטשטש ההבדל בין התארים.

עם החאנים המונגולים המפורסמים נמנים ג'ינגיס חאן מייסד האימפריה, ונכדו קובלאי חאן, מייסד שושלת יואן בסין. שליטי האימפריה המונגולית נקראו חאגאנים, מה שסימן, במקרה של המונגולים, את עליונותם על הח'אנים הרגילים ששלטו אז על עמים שונים באסיה כגון אויגורים, טורקים ומנצ'ורים.

גם מנהיגי שבטי הבולגרים עד להתנצרות, נשאו את התואר "חאן" או "קאן". כמה מהם, בהם בוריס הראשון, נשאו את התואר "קאנאסוביגי", כלומר "הקאן הגדול".

מלבד המונגולים, התהדרו בתואר גם סולטאנים באימפריה העות'מאנית ומנהיגי הטטרים - שליטים באורדת הזהב, מאוחר יותר החאנות של קרים, של קאזאן וכו'. בממלכות הסלג'וקים יועד התואר לשולט על מספר שבטים, אך לא היה התואר הגבוה ביותר. התואר היה נפוץ גם בקרב המנצ'ורים והג'ורצ'נים בסין, והיה ידוע שם בשם המקומי "האן".

אישה המשמשת כחאן, נקראת חאט'ון.

אשתו של החאן נקראת חאנום.

התואר "חאן סאהיב" הוענק למוסלמים נותני שירות ציבורי.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה