סינסתזיה

עירוב חושים

סִינֶסְתֶזְיָה (בכתיב לועזי: Synesthesia; סינ = תחילית שמשמעה יחד, אסתזיס = חושים; בעברית: עירוב חושים[1] או ערבוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אובייקטיבי אחד מעורר חוויה סובייקטיבית בחוש אחר ונוצר מיזוג קוגניטיבי בין מספר חושים. לדוגמה, שמיעת צלילים עשויה לגרום לאדם שיש לו סינסתזיה לחוש טעם בפיו. אדם שהתופעה מופיעה אצלו בצורה חזקה ועקבית נקרא סינסתז. שכיחות התופעה באוכלוסייה היא כ-4% (1 ל-25), כאשר השכיחות בין גברים לנשים זהה.[2]

ניסוי המדגים תופעה של סינסתזיה. חשבו איזו צורה תקרא "בובה" (Bouba) ואיזו "קיקי" (Kiki)? (לחצו על התמונה להסבר מפורט)

היסטוריה

עריכה

קיומה של התופעה מוכר מעל ל-250 שנים, אך רק בשנת 1880 תועדה בפרוטרוט על ידי סר פרנסיס גולטון, אחיינו של צ'ארלס דרווין, שערך מספר ניסויים על סינסתזים.

בין השנים 1881 ו-1931 פורסמו יותר משבעים מאמרים בנושא. במאמרים הוצגו ניסויים שבהם תיארו הנסיינים את תחושותיהם, כמקובל בניסויים פסיכולוגיים באותה התקופה. גל המאמרים בנושא פסק כמעט לגמרי בעקבות פריחת הגישה הביהביוריסטית. הגישה התנגדה לניסויים בלתי אובייקטיביים, כגון אלו שנעשו עם סינסתזים, בטענה שאין עניין מדעי במחקר של חוויה סובייקטיבית. כתוצאה מההתנגדות, במשך ארבעים השנים הבאות פורסמו רק שישה עשר מאמרים העוסקים בתחום.

החל מסוף המאה ה-20 נהנה הנושא מעדנה מחודשת, בעקבות התבססות הגישה הקוגניטיבית המנסה לתת מדדים אובייקטיביים לחוויה האישית ולתאר את הפעילות המוחית המתרחשת במקביל.

במאה ה-21 החלה מגמה נוספת של שימוש בסינסתזיה ככלי לחקר תאוריות קוגניטיביות העוסקות בחוויות לא-סינסתטיות. ממצאים מתחום הסינסתזיה מקדמים תאוריות קוגניטיביות בתחומים שונים כדוגמת פעולה אוטומטית, מודעות, קוגניציה מספרית ועוד.[3]

המנגנון הנוירוביולוגי

עריכה

קיימות שתי תיאוריות שמנסות להסביר את המנגנון הנוירו-ביולוגי שגורם לסינסתזיה.

אצל מרבית האנשים קיים אלמנט שתפקידו לעכב את קשרי המשוב בין אזורים שונים במוח שאחראיים על עיבוד המידע החושי. בשל כך, לא מתאפשר מעבר של מידע בין החושים השונים. התאוריה הראשונה גורסת שבמוח של סינסתזים חסר האלמנט הזה, ולכן מתאפשר מעבר של מידע בין האזורים השונים במוח. בשל כך גירוי חושי חיצוני שחש אדם עם סינסתזיה עשוי לגרום לו לחוש גירוי באזור שונה במוח, שיתרגם לתחושה בחוש נוסף.[4]

התאוריה השנייה גורסת כי קשרים מעין אלה קיימים אצל כל בני האדם בלידה, ומתנוונים עד גיל שלוש. אצל סינסתזים, הקשרים הסינפטיים אינם מתנוונים במהלך התקופה הקריטית של ההתפתחות. כתוצאה מכך, נותרת קישוריות יתר בין הנוירונים, כך שהפעלה של נוירון אחד (לדוגמה נוירון שמגיב כאשר האדם רואה את המספר "2") תגרום להפעלה של נוירון באזור אחר של המוח (לדוגמה נוירון שמגיב כאשר נקלט צבע כחול). הקשרים האלו שאצל מרבית האנשים מתנוונים בגיל צעיר, נשארים אצל חלק מהאוכלוסייה וגורמים לסינסתזיה. ככל הנראה קיים קשר בין סינסתזיה לבין אוטיזם, מכיוון שבשני המקרים קיימת קישוריות יתר בין הנוירונים במוח.[5]

גורמים לסינסתזיה

עריכה

סינסתזיה יכולה להופיע כתוצאה מכל אחד משלושת הגורמים הבאים:

  • סינסתזיה התפתחותית - אנשים החווים סינסתזיה מגיל צעיר בצורה עקבית. סיבותיו של סוג זה של סינסתזיה הן כנראה גנטיות ותורשתיות בעיקרן.
  • סינסתזיה בעקבות פגיעה - פגיעה במוח עשויה אף היא לעורר את התופעה. במקרה זה הסינסתזיה תבוא לידי ביטוי בקישור של גירויים בסיסיים (צבע, צליל) חסרי משמעות סמנטית.
  • סינסתזיה פרמקולוגית - שימוש בסמים מעוררי הזיות כגון LSD עשוי אף הוא לגרום לסינסתזיה. גם כאן לא ידועים מקרים של סינסתזיה סמנטית.

הסוג השכיח ביותר הוא סינסתזיה התפתחותית, מכיוון שסמים מעוררי הזיות אינם חוקיים, וסינסתזיה הנרכשת מפגיעה היא נדירה למדי. בשל כך, רוב המחקרים בתחום נעשים על אנשים בעלי סינסתזיה התפתחותית.

סוגי סינסתזיה

עריכה

קיימים למעלה מחמישים סוגים מתועדים של סינסתזיה. בחלק מהסוגים מעורב גירוי מעורר ובעקבותיו חוויה חושית נלווית. למשל, בסינסתזיה מסוג גרפמה-צבע, אותיות וספרות מלוות בחוויה של צבע (פוטיזם). באחרים, הגירוי המעורר גורם לעירוב תפיסה של מספר חושים המתקשרים זה לזה. לדוגמה, בסוג מסוים של סינסתזיה, מילים יכולות לגרום לתחושת טעם על הלשון. בסוג אחר, יחידות זמן כגון שנים או חודשים, נחוות כממוקמות במיקום ספציפי וקבוע במרחב, כאשר צורתה הנפוצה ביותר של סינסתזיה מסוג זה היא של ימים המופיעים בצבעים קבועים וממוקמים במרחב מול עיניו של הסינסתז. הסוג הנחקר ביותר של סינסתזיה היא גם הסוג הנפוץ ביותר שלה, גרפמה-צבע, המופיעה באחוז אחד מהאוכלוסייה.[2]

סינסתזיה לשונית

עריכה

בלשון העברית קיימות מטאפורות ששייכות לשדה הסמנטי של חושי האדם. לעיתים מגולמת בביטויים האלו סינסתזיה בכך שמעורבים בהם מספר חושים יחדיו, למשל "צליל מתוק". הסוג הזה של סינסתזיה נקרא "סינסתזיה לשונית". חוקרי לשון אבחנו מעין כיווניות בסינסתזיה הלשונית דרך היררכיה של חמשת החושים. ניתן לסדר את החושים בסדר יורד, ראייה > שמיעה > ריח > טעם > מגע, כך שהשוואה של חוש "גבוה" יותר, למשל שמיעה לחוש "נמוך" יותר, למשל טעם, תהיה ברורה לאדם, אך לא להפך. כך למשל אנשים יבינו בקלות את הביטוי "צליל מתוק" ויתקשו בהבנת מטאפורות שכיוונן מנוגד להיררכיית החושים, כמו "טעם רועש".

ממחקרים של חוקרים בתחום המדעים הקוגניטיביים בנושא המטפורה, עולה כי כאשר ממפים תחום נגיש לתחום נגיש פחות (או בניסוח פשטני מעט - מתארים את הלא ידוע באמצעות הידוע), מתקבל מבנה פשוט יותר להבנה ולזכירה. בהתאם לכך, מספר חוקרים טענו כי היררכיית החושים משקפת היררכיה של נגישות. ככל שחוש כלשהו "גבוה" יותר בהיררכיה, כך הוא פחות נגיש קוגניטיבית. לפי תאוריה זו, מגע הוא חוש מוחשי יותר מאשר ראייה או ריח, ומכאן שאנשים יעדיפו סינסתזיה שבה משווים ראייה לטעם, על פני סינסתזיה שבה משווים טעם לראייה.

סינסתזיה בספרות ובתרבות

עריכה

הסינסתזיה משמשת כאמצעי פיגורטיבי בספרות ובשירה, על מנת להפיק תיאור מדויק ככל האפשר של תחושה מסוימת או על מנת להעצימה.

בתנ״ך

עריכה
  • היו שפירשו את הפסוק "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן" (שמות, כ', ט"ו) כדוגמה לערבוב בין חוש הראייה וחוש השמיעה.
  • גם בפסוק וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת, י"א, ז') נעשה שימוש בסינסתזיה של טעם ושל ראייה.

בספרות

עריכה
  • בספר "מריר בפה" מאת מוניק טרואונג, מסופר על אישה שיש לה סינסתזיה.
  • בספר "אמני הזיכרון" מאת ג'פרי מור, מסופר על אדם שיש לו סינסתזיה.
  • רבות מעבודותיו של המשורר הצרפתי שארל בודלר הושפעו מנטייתו לסינסתזיה. הוא כתב מספר שירים על נושא זה עצמו, כדוגמת השיר "זיקות" (Correspondances), המשתמש בדימויים ובסמליות המבוססים על ניסיונו בסינסתזיה.
  • סופר המדע הבדיוני אלפרד בסטר הרבה להשתמש בספריו בתיאורים של סינסתזיה. בספר פני מועדות לכוכבים מתואר אדם שעובר בטלפורטציה ממקום למקום בעודו בוער, וחווה צלילים כמראות ותחושות כטעמים.
  • לבלש ראסט קול מסדרת הטלוויזיה "בלש אמיתי" יש סינסתזיה, בסדרה הוא מתאר את תחושותיו ואת הרושם שמשאירים בו ריחות, צבעים, מילים וכדומה.
  • בספר "האישה ששמעה צבעים" מאת קלי ג'ונס, גיבורת הספר היא סינסתזית והתופעה מתוארת בפירוט.
  • בטרילוגיית הריגול דרור אדום (אנ') מאת ג'ייסון מאתיוז (אנ') הגיבורה דומינקה אגרונובה מתוארת כסינסתזית, ומשתמשת בכך כדי לקדם הן את הקריירה האומנותית שלה והן את הקריירה כמרגלת, משום שהצבעים מבטאים את האינטואיציות שלה על אופיין של דמויות אחרות.
  • בספר "נולדתי ביום כחול" מתאר דניאל טאמט את חייו כבעל סינסתזיה ותסמונת סוואנט.
  • המלחין הצרפתי הקטור ברליוז כתב בספרו "Treatise on Instrumentation" על "הצליל החמוץ-מתוק" של האבוב.
  • בספר "הקרקס הגדול של הרעיונות" מאת מיקי בן כנען, אחד מגיבורי הסיפור בעל בסינסתיזה בעקבות פגיעה בראשו מסיר לחץ. בשל כך הוא רואה מספרים ואותיות צבעוניות.
  • בסדרה האוס עונה 4 פרק 2, הדמות של קפטן גרטה קופר מתוארת כבעלת סינסתזיה ומתארת את החוויה כ- "רואה צלילים ושומעת צבעים".
  • דמותו של שלדון קופר בסדרה "המפץ הגדול" מתוארת באחד הפרקים כבעלת תופעה זו. בפרק שלדון תיאר מספרים ראשוניים כאדומים, ואמר שראשוניים תאומים הם ורודים ובעלי ריח של בנזין.
  • בסדרת הספרים של דייוויד באלדאצ'י, הבלש אימוס דקר מתואר כבעל התופעה. הוא רכש אותה בעקבות פגיעת ראש שחווה בהיסטוריה שלו כשחקן פוטבול.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עירוב חושים במילון ספרות: שירה (תשס"ח), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ 1 2 Julia Simner, Catherine Mulvenna, Noam Sagiv, Elias Tsakanikos, Sarah A Witherby, Christine Fraser, Kirsten Scott, Jamie Ward, Synaesthesia: the prevalence of atypical cross-modal experiences doi: 10.1068/p5469
  3. ^ Roi Cohen Kadosh, Avishai Henik, Can synaesthesia research inform cognitive science?, pubMed, 2007 doi: 10.1016/j.tics.2007.01.003
  4. ^ P G. Grossenbacher, C T. Lovelace, Mechanisms of synesthesia: cognitive and physiological constraints, 2001 doi: 10.1016/s1364-6613(00)01571-0
  5. ^ Alex O Holcombe, Eric L Altschuler, Harriet J Over, A developmental theory of synaesthesia, with long historical roots: a comment on Hochel & Milan, PubMed, 2008 doi: 10.1080/02643290802405601
  6. ^ התרגום כאמצעי לקידום מודל שירי - ניתוח תרגומו של דורי מנור לפרחי הרע של בודלר (תזה), לוי מלינסקי ליאורה, בעמ' 132. (הוסר מהרשת)