שם המעיד על בעליו

שֵׁם המעיד על בעליו[1] הוא שם של אדם או מקום אשר – בהתאם לכלל ”שמא גרים” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד ב') (והמקבילה הלטינית: nomen est omen = 'השם הוא סימן לבאות') – מעיד על תכונותיו או על מהותו של נושאו. שמות כאלה משמשים כתחבולה ספרותית ביצירות בדיוניות (יצירות ספרות, תיאטרון, קולנוע וכיוצא בזה). ביצירות המתוחכמות יותר, מהווה שם כזה פעמים רבות רמז עדין, שכאשר הוא מתפענח על ידי הקורא או הצופה, הוא מעשיר את אפיון הדמות. בספרות הילדים שכיחים שמות המעידים על בעליהם אשר מצביעים באופן ישיר וברור על מאפייניהן של הדמויות.

ה"מדרש" על שמות המעידים על בעליהם מהווים לעיתים אטימולוגיה עממית, אך הם גם מן האמצעים הסגנוניים העתיקים ביותר בספרות, והם מצויים במסורות בעל-פה של מיתוסים ואגדות בתרבויות רבות. כך לדוגמה במיתולוגיה היוונית מופיעה דמותו של פרומתאוס, "החושב מראש", ואחיו, אפימתאוס, "החושב לאחר מעשה". שמות מסוג זה מצויים רבות בתנ"ך: כך למשל נקרא פלג בשם זה "כי בימיו נפלגה הארץ". גם חז"ל דרשו רבים מן השמות התנ"כיים כמעידים על אופי בעליהם.[2]

בספרות האלגורית הקלאסית, שמות האנשים והאתרים מעידים על בעליהם באופן שאינו מצריך כמעט כל אינטרפרטציה מצד הקורא. למשל, ב"מסעות ההלך" מאת המטיף האנגלי בן המאה ה-17 ג'ון באניין, יוצא גיבור הספר, אדם בשם "משיחי", מ"עיר ההרס" (העולם הזה) אל "העיר השמימית" (העולם הבא), ובדרכו עובר ב"ביצת הדיכאון" וב"גבעת הקושי", פוגש ב"מבשר" וב"נאמן", נלחם בשד "אבדון", מגיע אל "יריד ההבלים" שבעיר "הבל" וכו'.

לעיתים שמות המעידים על בעליהם מקודדים בצורה אסתטית אשר תפתה את הקורא, באמצעות שימוש באמצעים פיגורטיביים כגון:

דוגמאות לשמות המעידים על בעליהם

עריכה

בספרות

עריכה

בקולנוע

עריכה

דוגמאות מהעולם האמיתי

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שם המעיד על בעליו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ באנגלית מכונה "אַפְּטְרוֹנים" (Aptronym); בצרפתית ובמספר שפות נוספות: אַפְּטוֹנים (Aptonyme).
  2. ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, הוצאת רביבים, רמת גן תשמ"ח. וראה סקירה של הספר מאת משה צפור.