המנזר המלכותי של סנטה מריה דה גואדלופה – הבדלי גרסאות
מ הוספה מבוקרת של מפת מיקום בתבנית מידע (דיון) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
|הערות= |
|הערות= |
||
|קואורדינטות= |
|קואורדינטות= |
||
|מפה={{מפת מיקום מוויקינתונים|סטייה אנכית=|סטייה אנכית נוספת=|סטייה אופקית=|כיוון כתב=|כיוון כתב נוסף=}} |
|מפה={{מפת מיקום מוויקינתונים|סטייה אנכית=|סטייה אנכית נוספת=|סטייה אופקית=|כיוון כתב=|כיוון כתב נוסף=|שם=המנזר המלכותי}} |
||
}} |
}} |
||
[[קובץ:Royal_Monastery_of_Santa_Maria_de_Guadalupe.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קלויסטר מודחאר]] |
[[קובץ:Royal_Monastery_of_Santa_Maria_de_Guadalupe.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קלויסטר מודחאר]] |
||
גרסה מ־09:23, 24 בפברואר 2017
 | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 4, 6 | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| שטח האתר |
1.1 הקטאר  |
|
www | |
  | |
המנזר המלכותי של סנטה מריה דה גואדלופה (ספרדית: Real Monasterio de Nuestra Señora de Guadalupe) הוא מתחם מנזרי השוכן ברשות המוניציפלית גואדלופה שבנפת קסרס, הנמצאת בקהילה האוטונומית הספרדית אקסטרמדורה. המנזר היה אחד מהחשובים ביותר בספרד במשך כארבע מאות שנים, ובשנת 1993 הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
מקורו של המנזר הוא בשלהי המאה ה-13, לאחר שרועה צאן מקסרס גילה על גדת נהר הגואדלופה פסל של המדונה, שככל הנראה הוחבא על ידי התושבים המקומיים מפני הפולשים המורים בשנת 714. באתר שבו התגלה הפסל נבנתה קפלה. הקפלה הפכה לכנסייה מספר שנים לאחר הקמתה, והיא הורחבה פעם נוספת על ידי המלך אלפונסו ה-11, שביקר בקפלה מספר פעמים. אלפונסו עשה זאת כהוקרה על ניצחונו בקרב ריו סלדו, אותו ייחס להתערבותה של המדונה. הוא הכריז על הכנסייה בגואדלופה כאתר קדוש מלכותי, והחל לבצע את תוכניתו לבנות את המקום מחדש.
הנזירים ההיירונימיטים תפסו את השליטה על המנזר ב-1389 והפכו אותו לאתר המרכזי של פעילותם. עבודות הבנייה נמשכו תחת חסותו של ראש המסדר הראשון, וב-1474 נקבר במקום אנריקה הרביעי לצד אמו.
אקסטרמדורה הייתה המקום הראשון שאליו כריסטופר קולומבוס עלה לרגל כדי להודות לאלוהים על שגילה את יבשת אמריקה. המנזר מכיל חפצים רבים הקשורים לעולם החדש, ומבנים רבים הוקמו שם לכבוד הבתולה מגואדלופה, בהם בזיליקת גואדלופה המקסיקנית.
החסות המלכותית נותרה על כנה גם לאחר שנזירים מגואדלופה הקימו את מנזר אל אסקוריאל המפורסם, שהיה קרוב יותר לעיר הבירה המלכותית מדריד. המנזר נחשב לאחד הקלויסטרים החשובים ביותר בספרד עד לחילון המנזרים ב-1835. בעקבות חילון המנזרים הועבר המנזר לבעלותה של ארכידיוקסיית טולדו, שהעבירה אותו ב-1908 לבעלותו של המסדר הפרנציסקני. במהלך המאה ה-20 שוקם המנזר על ידי המסדר, והאפיפיור פיוס ה-12 העניק לו מעמד של "בזיליקה אפיפיורית קטנה" ב-1955.
תיאור
הכנסייה הראשית (Templo mayor), שנבנתה על ידי אלפונסו ה-11 ויורשיו במאה ה-14 והמאה ה-15, היא המבנה הבולט ביותר בכנסייה, שהאדריכלות שלה השתנתה והתפתחה לאורך השנים. הכנסייה ידועה בזכות דלתותיה, המקושטות באלמנטי ברונזה מהמאה ה-14. פנים הכנסייה כולל ספינה ושביל מזבח עם קמרונות. הקפלה המרובעת של קטלינה הקדושה (Santa Catalina) מתוארכת אף היא למאה ה-15, והיא ידועה בשל קבוצת קברים מקושטים מהמאה ה-16. קפלת השרידים הקדושים מהמאה ה-16 מחברת את קפלת קטלינה עם חדר תשמישי הקדושה (1638 - 1647), המקושט בציורים רבים מאת פרנסיסקו דה סורבראן.
מאחורי הבזיליקה נמצא הקמרין דה לה וירחן (Camarin de la Virgen), שהוא מבנה בארוק מתומן שנבנה בין 1687 ל-1696 עם חדר הבתולה הסטוקואי, ותשעה ציורים של הצייר לוקה ג'ורדנו. האלמנט החשוב ביותר בחדר זה הוא כס המלכות שעליו נמצא פסל המדונה, שעל שמו נקרא המנזר.
מבנים ידועים נוספים כוללים את קלויסטר מודחאר (Mudéjar), שנבנה בין 1389 ל-1405, הידוע בזכות השער הפלטרסקי שלו; הקלויסטר הגותי, שנבנה בין 1531 ל-1533, והכנסייה החדשה, שנבנתה ב-1730 לפי הוראה של אחד מצאצאי קולומבוס וכוללת שלוש ספינות. בשנת 1856 נהרס הארמון של איזבלה הראשונה מקסטיליה, שנבנה בין 1487 ל-1491.
קישורים חיצוניים
