התקפה (צורת קרב) – הבדלי גרסאות
שורה 4: | שורה 4: | ||
==מטרות קרב ההתקפה== |
==מטרות קרב ההתקפה== |
||
לפי [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] הישראלית, לקרב ההתקפה 4 מטרות עיקריות: |
לפי [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] הצבאית, הישראלית, לקרב ההתקפה 4 מטרות עיקריות: |
||
* להשתלט על שטחי המפתח ומהם לשלוט על השטחים החיוניים. כלומר, לתקוף שטחים שהוגדרו על ידי הרמה הממונה כשטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי שלה. |
* להשתלט על שטחי המפתח ומהם לשלוט על השטחים החיוניים. כלומר, לתקוף שטחים שהוגדרו על ידי הרמה הממונה כשטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי שלה. |
||
* למנוע מהאויב להתאושש ולהחזיר "מכת נגד". |
* למנוע מהאויב להתאושש ולהחזיר "מכת נגד". |
גרסה מ־11:24, 27 בינואר 2015
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
התקפה או אופנסיבה (באנגלית Offensive), היא צורת קרב צבאית האגרסיבית יותר מבין יתר צורות הקרב, של כוחות חמושים המתבצעת על מנת לכבוש שטח או להשיג מטרה אסטרטגית, צבאית, מדינית או טקטית אחרת. כינוי אחר הניתן בתקשורת להתקפה הוא "פלישה" או מתקפה. ההתקפה היא צורת הקרב העיקרית והמובילה בין צורות הקרב בלחימה עם אויב. מי שתבע את המונח המודרני להתקפה היה איש צבא פרוסי, מאבות תורת הלחימה המודרנית קרל פון קלאוזביץ.
מטרות קרב ההתקפה
לפי תורת הלחימה הצבאית, הישראלית, לקרב ההתקפה 4 מטרות עיקריות:
- להשתלט על שטחי המפתח ומהם לשלוט על השטחים החיוניים. כלומר, לתקוף שטחים שהוגדרו על ידי הרמה הממונה כשטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי שלה.
- למנוע מהאויב להתאושש ולהחזיר "מכת נגד".
- להפתיע, להתיש, לשחוק ולהשמיד אויב, ולפגוע בציוד הלחימה שלו, בכוחותיו וברוח הלחימה שלו.
- להעביר ולקיים את הקרב המתנהל לשטח האויב.
הנחות יסוד בהתקפה
הנחת היסוד העיקרית בהתקפה היא כי היתרון הוא בדרך כלל אצל התוקף. לכן, יתרון ההפתעה עומד לרוב לזכות התוקף, והוא מתבטא במיקום ותיזמון ההתקפה, אך לא מעצם קיומה, אליה מודע המגן. התמודדות עם מיקום ההתקפה מתאפשרת לאויב על ידי ניתוח השטח והכנתו. להתקפה מספר יתרונות משמעותיים: לרוב, היוזמה נמצאת בדרך כלל אצל התוקף. הוא מחליט על תזמון ומועד ההתקפה. היכולת לרכז המאמץ עומדת ליתרון התוקף. התוקף בדרך כלל יעדיף לתקוף כאשר הוא ביתרון כמותי ומספרי על פניי המגן. כלל אצבע אומר שעל התוקף להיות ביתרון כמותי ומספרי על המגן ביחס של שלוש לאחד.
מאמצים בהתקפה
נהוג לחלק את המאמצים בהתקפה לארבעה מאמצים עיקריים:
מאמץ עיקרי
תפקידו של מאמץ זה הוא לאתר את נקודת התורפה אצל האויב, לחשוף את חולשותיו ולהוות מאמץ עיקרי דרכו תוטל העתודה לקרב. בנוסף, משימותיו הם שחיקה מירבית של האויב. מאמץ זה אמור להכריע את התוקף, באמצעות הטלת העתודה בשלב מאוחר יותר בהתקפה.
מאמץ מישני
זהו המאמץ המשני בהתקפה ותפקידו לתמוך במאמץ העיקרי או להוות אלטרנטיבה ולהפוך במקרה הצורך למאמץ העיקרי, דרכו ייתכן ותוטל למערכה העתודה.
מאמץ ההטעיה
עתודה (מאמץ ההלם)
למאמץ זה שני תפקידים עיקריים: להנחית את המשך ההתקפה מה שמכונה לעיתים "אגרוף המחץ" במקרה שבו אחד המאמצים מצליח, או להוות כח להמשך התקפה בעומק מערך האויב. בהתקפה, בדרך כלל תוטל העתודה למאמץ המצליח.
מתקפת נגד
מתקפת נגד היא התקפה כחלק מקרב ההגנה, שנועדה להכשיל מאמצים בעת התקפת אויב, וזאת לאחר התאוששות וצבירת הכוח אצל המגן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת מערכות, 1990.
קישורים חיצוניים
- אלי מיכלסון, צה"ל הכין שיעורי בית, מערכות 420
צורות קרב בצה"ל | |
---|---|
|