חלוקת העולם על פי האסלאם

חלוקת העולם על פי האסלאם הוצעה לראשונה במאה ה-8 על ידי האימאם העיראקי אבו חניפה. חלק מן החלוקה מבוסס על הכתוב בקוראן, בעוד שחלוקות נוספות התווספו מסיבות היסטוריות, מסורתיות או גאופוליטיות.

חלוקה ראשית

דאר אל-אסלאם

(בערבית: "دار الإسلام" פירוש מילולי: "בית האסלאם"). (לעתים מכונה גם "דאר אל-סאלאם" או "דאר אל-טווחיד" - "בית השלום" או "בית האיחוד" בהתאמה). המונח דאר אל-אסלאם מתאר את כל הארצות הנמצאות בהן מוסלמים יכולים לקיים את דתם באופן חופשי. תנאי זה מתקיים בדרך כלל בקהילות בעלות רוב מוסלמי בהן שהשלטון מבטיח הגנה למאמינים המוסלמים. רוב ארצות דאר אל-אסלאם מוקפות ארצות מוסלמיות אחרות (אכן רוב העולם המוסלמי נמצא ברצף גאוגרפי). המושג דאר אל-אסלאם עוצב בידי חכמי ההלכה המוסלמים במאה התשיעית לספירה על מנת להגדיר את מהות השטח הטריטוריאלי שאמורים המוסלמים להתיישב בו. השיח בין חכמי ההלכה על הגדרת מהות השטח של דאר אל-אסלאם נבע משתי תפישות עיקריות: תפישתם בנושא הביטחון ותפישתם בנושא השריעה. מרביתם ככולם של חכמי ההלכה המוסלמים הסכימו ביניהם שאין להתיישב באזור בו לא הוענק למוסלמים שטר ביטחון מצד השלטון שמטרתו להבטיח להם שמירה על ביטחונם האישי ועל רכושם הכלכלי, בנוסף להפגנת מצוות היסוד של האסלאם שנקשרו לחמשת עמודי האסלאם. בתפיסה הזאת הוגדר דאר אל-אסלאם כמקום אשר בו נהנו המוסלמים מזכויות אלה.

לפי האימאם אבו חניפה, הנחשב לזה שהגה את ההגדרה, ארץ תחשב כנכללת בדאר אל-אסלאם בהתקיים שני תנאים:

1. מוסלמים זוכים לחיות בה בביטחון ושלום.
2. הארץ חולקת גבולות עם ארצות מוסלמיות אחרות.

אם התנאי הראשון אינו מתקיים, המאמינים רשאים לנקוט בפעולות כגון ג'יהאד לשינוי המצב. אם התנאי השני לא מתקיים, הם נדרשים לבצע היג'רה - הגירה לארץ שנמצאת בדאר אל-אסלאם.

תפיסה אלטרנטיבית הגדירה את דאר אל-אסלאם כשטח אשר מיושמים בו חוקי השריעה. התפיסה הזאת נבעה מרצונם של חכמי הלכה לאכוף את חוקי השריעה בכל אזור אשר נמצאים בו מוסלמים והושפעה מחשש לאיבוד פיקוח חברתי ודתי על מוסלמים אשר לא יישמו את חוקי השריעה. בדרך כלל זוהה דאר אל-אסלאם עם השלטון המוסלמי, אשר טען שהוא מיישם את חוקי השריעה. אולם עוד במאה העשירית עם כיבוש שטחים של מוסלמים בידי לא מוסלמים, הכירו חכמי הלכה במציאות קיימת שדאר אל-אסלאם יכול להיות מזוהה עם השלטון הלא אסלאמי. בכך התירו חכמי הלכה אלה למוסלמים לחיות באזורים אלה גם אם השריעה עצמה לא נאכפת על ידי השלטון הלא אסלאמי.

במקור הקיף הדאר אל-אסלאם את כל האימפריה המוסלמית, שנשלטה בתחילה בידי מוחמד, ואחרי כן בידי מחליפיו עלי אדמות הח'ליפים. במהלך שלטונו של בית עבאס קמו שושלות מוסלמיות מקומיות באסיה, באפריקה ובאירופה וגם הן זכו להחשב חלק מדאר אל-אסלאם. אחרי נפילתה הסופית של הח'ליפות העבאסית הייתה האימפריה העות'מאנית מעוזה העיקרי של דאר אל-אסלאם, אך גם ממלכות מוסלמיות אחרות דוגמת אלו של הממלוכים במצרים והמוגולים בהודו נכללו תחת הגדרה זו. השושלת הצפאוית הקימה באיראן ממלכה מוסלמית שיעית, שהחשיבה עצמה המעוז האמיתי של דאר אל-אסלאם.

בעת החדשה, מנצלות תנועות דתיות רדיקליות בעולם האסלאם, את היות מרבית המדינות המוסלמיות בעלות מערכת חוק חילונית והיעדר אכיפת חוקי השריעה בהם כדי להצדיק את התנגדותם למשטרים ובכדי לטעון שהן שואפות להפוך את המדינות האסלאמיות לדאר אל-אסלאם, אשר לפי פרשנותם השנויה במחלוקת, משמעותו מדינת הלכה אסלאמית.

אומה

(בערבית: "أمة" פירוש מילולי: "אומה" או "קהילה") במובן האסלאמי של המילה מתארת ה"אומה" את כלל קהילת המאמינים. שימושים מודרניים במילה מכוונים לכלל מדינות ערב (ראו פאן-ערביות) או לכל המדינות בהן המוסלמים הם הרוב במדינה (ראו ארגון המדינות האסלאמיות). המילה "אומה" בערבית משמשת גם במשמעות מודרנית של אומה (Nation).

חוקת אל-מדינה, מסמך משנת 622 לספירה שנחתם בין הנביא מוחמד לבין השבטים הגדולים באל-מדינה, מתייחסת ליהודים ולעובדי אלילים באופן מפורש כחברים בקהילת המאמינים, ה"אומה".

דאר אל-חרב

דאר אל-חרב (בערבית: "دار الحرب" פירוש מילולי: "בית המלחמה") מתאר את אותן ארצות הגובלות בארצות דאר אל-אסלאם, בהן אין חופש דת והגנה למוסלמים ולדימי וגם אין הסכם שלום או אי-לוחמה עם ארצות דאר אל-אסלאם.

דאר אל-כופר

(בערבית: "دار الكفر" פירוש מילולי: "בית הכפירה"). במונח דאר אל-כופר השתמש הנביא מוחמד לתאר את קהילת מכה שנשלטה על ידי שבט קורייש בזמן שבין ההיג'רה ממכה לאל-מדינה לבין חזרתו.

לאורך ההיסטוריה של ארצות האיסלאם מאז תקופתו של מוחמד הועדף השימוש במונח דאר אל-חרב על פני דאר אל-כופר כדי לתאר ארצות לא-מוסלמיות, כיוון שטרמינולוגיה כזו התאימה לשאיפתן של אימפריות ומדינות מוסלמיות לכבוש ארצות לא-מוסלמיות הסמוכות להן.

פתגם ערבי המיוחס למוחמד גורס כי "אי-האמונה היא קהילה אחת", או במילים אחרות, "הכופרים הם בני אומה אחת". לפתגם זה שתי פרשנויות. פרשנות אחת היא שהוא נועד להבדיל בין מוסלמים ללא-מוסלמים, ומתייחס אל האחרונים כאל מקשה אחת - משניים ההבדלים בין קבוצות שונות של לא-מוסלמים לעומת ההבדלה הכללית בינם לבין המוסלמים. הפרשנות השניה והמקובלת יותר היא שהוא נועד להבדיל בין בני הדתות המונותאיסטיות (מוסלמים, יהודים ונוצרים) לבין בני הדתות הפוליתאיסטיות (עובדי אלילים). הבחנה זו הייתה משמעותית כאשר הוחלט כיצד לנהוג בלא-מוסלמים לאורך ההיסטוריה.

הגדרות נוספות לחלוקה

דאר אל-הודנה

(בערבית: "دار الهدنة" פירוש מילולי: "בית הרגיעה")

דאר אל-עהד

(בערבית: "دار العهد " פירוש מילולי: בית שביתת הנשק או "בית הסולחה" (דאר א-סולח))

דאר אל-דעווה

(בערבית: "دار الدعوة " פירוש מילולי: "בית ההזמנה")

דאר אל-אמן

(בערבית: "دار الأمن" פירוש מילולי: "בית המבטחים")