לוס אנג'לס לייקרס

סמל קבוצת הלוס אנג'לס לייקרס בין השנים: 1967-1976.

לוס אנג'לס לייקרס (באנגלית: Los Angeles Lakers) היא קבוצת כדורסל מקצוענית מהעיר לוס אנגלס, קליפורניה שבארצות הברית. המועדון משחק בבית בפאסיפי שבאזור המערב בליגת ה-NBA. הלייקרס משחקים את משחקיהם הביתיים באולם הסטייפלס סנטר, אותו הם חולקים עם ירבתם העירונית הלוס אנג'לס קליפרס, קבוצת ההוקי קרח הלוס אנג'לס קינגס וקבוצת הלוס אנג'לס ספארקס מליגת ה-WNBA‏. הלייקרס הינם אחד מהמועדונים המצליחים בהיסטוריה של ה-NBA, וזכו ב-16 תארי אליפות, כשהאחרונה בשנת 2010. החל משנת 2012, הלייקרס הינם המועדון שהערכת שוויו הינה הגבוהה ביותר על ידי המגזין פורבס, שווי המועדון מוערך בכ-900 מיליון דולר.

המועדון הוקם בשנת 1947, לאחר רכישת הדטרויט גמס מליגת ה-NBL שהתפרקה שנה קודם לכן (1946) המועדון החדש החל לשחק בעיר מינאפוליס, מינסוטה, כשהם מכנים את עצמם הלייקרס (בעברית: אגמים) כהוקרה לכינויה של מדינת מינסוטה, "מדינת 10,000 האגמים". הלייקרס זכו בחמש אליפויות בזמן ששהו במינאפוליס, בהובלתו של הסנטר ג'ורג' מיקן, שתואר בידי האתר הרישמי של ליגת ה-NBA כסופרסטאר הראשון של הליגה. לאחר שבסוף שנות ה-50 נאבק המועדון בבעיות כלכליות, לאחר פרישתו של מיקן, הם עברו לעיר לוס אנג'לס לפני עונת 1960-61.

בהנהגתם של חברי היכל התהילה, אלג'ין ביילור וג'רי וסט, הגיעו הלוס אנג'לס לייקרס לגמר ה-NBA‏ 6 פעמים במהלך שנות ה-60, אך הפסידו את כל הסדרות לבוסטון סלטיקס, מתחילים בינייהם יריבות ארוכה ועמוקה. בשנת 1968, רכשו הלייקרס שת וילט צ'מברליין, שזכה 4 פעמים בפרס ה-MVP של העונה הסדירה כדי שישחק בעמדת הסנטר, ולאחר שהפסידו בסדרות הגמר של 1969 ו-1970, זכו הלייקרס בתואר השישי של המועדון—בשנת 1972, בהדרכתו של המאמן הראשי ביל שרמן. לאחר פרישתם של וסט וצ'מברליין, רכשו הלייקרס סנטר נוסף, כרים עבדול ג'באר, שזכה בפרסי MVP רבים, אך המועדון לא הצליח להגיע לגמר ה-NBA בסוף שנות ה-70. כינויים של הלייקרס במהלך שנות השמונים היה "שאוטיים" (באנגלית: "Showtime"), עקב יכולתו של כוכבם מג'יק ג'ונסון להוביל התקפות מתפרצות מהירות, והלייקרס זכו בחמש אליפויות בתשע שנים, כולל הפעם הראשונה בה בצליחו לגבור על יריבתם, הבוסטון סלטיקס, בסדרת גמר, בשנת 1985. באותן השנים שיחקו במדי הלייקרס, חברי היכל התהילה, מג'יק ג'ונסון, כרים עבדול ג'באר, וג'יימס וורתי, תחת שרביט האימון של מאמן היכל התהילה, פאט ריילי. לאחר פרישתם של ג'באר וג'ונסון, נחלשו הלייקרס בתחילת שנות ה-90 לפני שרכשו את שאקיל אוניל וקובי בריאנט בשנת 1996. בהובלתם של אוניל ובריאנט, ומאמן היכל התהילה נוסף, פיל ג'קסון, זכו הלייקרס בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000-2002. לאחר שהפסידו סדרות גמר ה-NBA בשנים 2004 ו-2008, זכו הלייקרס בשתי אליפויות רצופות, כשהם גוברים על האורלנדו מג'יק בשנת 2009 ועל הבוסטון סלטיקס בשנת 2010.

הלייקרס מחזיקים בשיא ה-NBA לנצחונות רצופים (33), שנקבע במהלך עונת 1971-72‏. 16 שחברי היכל התהילה שיחקו במדי הלייקרס במהלך שנים, בעוד ארבעה אימנו את המועדון. ארבעה משחקני המועדון—שאקיל אוניל, קובי בריאנט, כרים עבדול ג'באר ומגי'ק ג'ונסון—זכו בתואר ה-NVP של העונה הסדירה.

היסטוריה

1946-1958: מינאפוליס וג'ורג' מיקן

חבר היכל התהילה ג'ורג' מיקן (#99) הוביל את הלייקרס לחמשת האליפויות הראשונות של המועדון. הוא מתואר בידי אתר ה-NBA הרישמי כ"כוכב הראשון" בהיסטוריה של הליגה.

מועדון הלייקרס החל את דרכו בשנת 1946, כאשר בן ברגר ומוריס צ'אלפן ממינסוטה רכשו את מועדון כדורסל, שהתפרק זמן קצר לפני כן, הדטרויט גמס מליגת ה-NBL מבעליה הגמס מאורי וינסטון תמורת 15,000 דולר. כשהם מקבלים השראה מכינויה של מדינת מינסוטה, "ארץ 10,000 האגמים", הקדיש המועדון כמחווה למדינה את השם לייקרס (אגמים). הליקרס שכרו את ג'ון קונדלה כמאמן הראשי הראשון של המועדון.

בן ברגר, אחד השותפים המייסדים של המינאפוליס לייקרס.

ברגר וצ'אלפן העבירו את המועדון לעיר מינאפוליס, כאשר משחקי הבית היו משוחקים באולמות המינאפוליס אודטוריום והמינאפוליס ארמורי. המועדון אותו רכשו למעשה ברגר וצ'אלפן הכיל רק ציוד כיוון שהקבוצה נראתה על סף התפרקות, כל שחקניה כבר הוחתמו בקבוצות NBL אחרות. ברגר וצ'אלפן הביאו את מקס וינטר, שלימים הפך למייסד ולבעלים של קבוצת הפוטבול מליגת ה-NFL, המינסוטה ויקינגס, ומינו אותו לתפקיד הג'נרל מנג'ר הראשון של המועדון. וינטק גם לקח חלק מהבעלות על המועדון, אותה החזיק עד שעזב את הלייקרס בשנת 1955.

כיוון שהדטרויט גמס השיגו את המאזן הגרוע ביותר בליגת ה-NBL, קיבלו הלייקרס את הבחירה הראשונה בדרפט הפירוק של ליגת הכדורסל המקצוענית של אמריקה', אותה הם ניצלו כדי לבחור את ג'ורג' מיקן, שלימים הפך לאחד הסנטרים הגדולים של זמנו. עם מיקן, המאמן החדש ג'ון קונדלה, ומיזוג של שחקנים בוגרי אוניברסיטת מינסוטה שהחליפו את השחקנים שאבדו לפני שהמועדון העתיק את מקומו, זכו הלייקרס באליפות ליגת ה-NBL בעונתם הראשונה.

שנה לאחר מכן, עברו הלייקרס לליגת ה-BAA שהורכבה מ-12 קבוצות, וזכו באליפות כבר בעונתם הראשונה. כיוון שליגת ה-BAA נחשבת ל"אב קדמון" ישיר של ליגת ה-NBA של ימיינו, האליפות של שנת 1947 מליגת ה-BAA מוכרת היום רישמית כאליפות של ליגת ה-NBA ללייקרס, בעוד שהאליפות משנת 1948 בליגת ה-NBL לא מוכרת ככזו. עובדה טכנית זו הופכת את הלייקרס לקבוצת ההרחבה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, וכיוון שליגת ה-NBA אינה מכירה ברישומי ליגת ה-NBL נחשבים הלייקרס כקבוצת הרחבה שהצטרפה לליגה בשנת 1948.

שנה לאחר מכן מוזגו ליגת ה-BAA וה-NBL כדי ליצור ת ליגת ה-NBA, והלייקרס זכו באליפות השלישית הרצופה שלהם בהובלתם של מיקן, ורן מקלסן, ומאמן ה-NHL לעתיד באד גרנט. רצף האליפויות של הלייקרס הגיע לקיצו בשנת 1951, כאשר הפסידו לרוצ'סטר רויאלס בגמר אזור המערב. למרות זאת, הלייקרס התאושוו מההפסד וזכו בשלוש אליפויות רצופות נוספות, והופכים ל"שושלת", הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA, לאחר שזכו בחמש אליפויות שלגת ה-NBA/BAA בשש שנים (ושש אליפויות בשבע שנים אם מביאים בחשבון את התואר בו זכו בשנת 1948 בליגת ה-NBL). בתוספת למיקן וניקלסן, שיחקו בקבוצת הלייקרס של אותן השנים כמה חברי היכל תהילה לעתיד, ג'ים פולארד סלטר מרטין, וקלייד לוולטה. במהלך אותה תקופה, השתתפו הלייקרס גם במשחק עם הניקוד הנמוך ביותר בהיסטוריה של ה-NBA; ב-22 בנובמבר, 1950, הפסידו הלייקרס לפורט ויין פיסטונס בתוצאה 18-19. תחרות זו התבררה כבעלת משקל בהחלטת הנהלת ה-NBA על מעבר לשעון זריקות.

פציעות אילצו את ג'ורג' מיקן לפרוש לאחר עונת 1953-54, וחסרונו הורגש היטב על ידי הלייקרס. לא רק זאת, ליגת ה-NBA הציגה כמה שינויים בחוקי המשחק, שעון הזריקות נקבע ל-24 שניות, והגבלה של 6 עברות אישיות לקבוצה לרבע משחק. חוקים אלה אילצו את קבוצות ה-NBA לשחק בסגנון שונה לחלוטין, אליו לא היו מורגלות. לוולטה הוביל את הלייקרס בנקודות, אך הלייקרס שיחקו בצורה כה עלובה בעונת 1954-55, שהוכרז כי ג'ורג' מיקן יחזורמהפרישה לעונת 1955-56. משחקו של מיקן לא עמד בסטנדרטים אותם קבע, אך, במחצית הדרך בעונה, הוא פרש שוב, הפעם באופן סופי. הלייקרס של שנת 1956 הצליחו להעפיל למשחקי הפליאוף, אך הודחו בידי הסינט לואיס הוקס.

1958-1975: לוס אנג'לס, ביילור, וסט, צ'מברליין וגודריץ'

ג'רי וסט הוביל את המועדון לתשע הופעות בגמר ה-NBA במהלך שנות ה-60 וה-70, צלליתו מופיע על סמל ליגת ה-NBA.

הלייקרס מצאו את דרכם חזרה לפליאוף בעונת 1956-57, בו הפסידו להוקס פעם נוספת. אך, השנה לאחר מכן הייתה הרת אסון, כאשר מיקן הפך למאמן הראשי לפני שהתברר כי אינו מתאים למשימה. לאחר שהשיגו מאזן של 9-30, הוא ויתר על תפקידו והוחלף בידי קונדלה, אך הלייקרס מצאו את עצמם אחרונים בליגה באותה העונה עם מאזן של 19-53.

אך, המקום האחרון, היה גם הבחירה הראשונה בדרפט 1957, ועבור הלייקרב הייתה הבחירה קלה, כאשר בחרו את אלג'ין ביילור, שזכה בתואר רוקי השנה. בעונת 1958-59, הצליחו ביילור ומקלסן להוביל את הלייקרס לנצחון על יריבתם, ההוקס, ולהגיע לגמר ה-NBA, בו הפסידו בסוויפ הראשון בהיסטוריה של סדרו גמר ה-NBA לבוסטון סלטיקס שהחלה הלעלות לגדולה. סדרת גמר זו סימנה את תחילתה של יריבות ארוכה בין שני המועדונים. בעונת 1959-60, החלו הלייקרס בצורה חלשה, אך הצליחו להעפיל למשחקי הפליאוף לאחר שסיימו את העונה הסדירה במאזן, 25-50. בפליאוף לאחר שגברו בחצי גמר המערב על הדטרויט פיסטונס 2-0. נוצחו הלייקרס בידי הסינט לואיס הוקס בשבעה משחקים, 3-4.

לאחר פרישתו של מיקן, ירדה כמות הצופים במשחקי הלייקרס בצורה חדה, ואפילו משחקו של ביילור לא הצליח להשיב את הצופים ליציעים. בנת 1957, המועדון כמעט נמכר לקבוצת משקיעים מקנזס סיטי שתכננה להעביר את המועדון לעיר, לפני שקבוצת משקיעים בראשותו של בוב שורט רכשה את המועדון והשאירה אותו במינאפוליס. אך למרות זאת, הבעלים החדשים לא הצליחו לפתור מהשורש את הבעיות הכלכליות מהם סבל המועדון.

בשנת 1958, עברה קבוצת המייג'ור ליג בייסבול, הברוקלין דוג'רס עברה לעיר לוס אנג'לס ובמהרה הפכה להצלחה כלכלית אדירה. ההצלחה לא חמקה מעיניו של שורט. לאחר ששקל מעבר לשיקגו ולסן פרנסיסקו, קודם לעונת 1960-61, הוא החליט להעביר את המועדון ללוס אנג'לס, הופך את הלייקרס לקבוצת ה-NBA הראשונה המשחקת בחוף המערבי. לאחר המעבר השני שלהם לא שינו הלייקרס את שמם, למרות נדירותם של אגמים באזור דרום קליפורניה. בינתיים, מינאפוליס תשאר ללא קבוצת NBA עד לעונת הבכורה של המינסוטה טימברוולבס בעונת 1989-90.

מעבר למעבר ללוס אנג'לס, שינוי משמעותי נוסף במועדון היה צירופו של הפוינט גארד ג'רי וסט. שינוי שלישי במועדון היה צירופו של מאמנו של וסט מימי הקולג פרד שאוס שיעמוד בראש הקבוצה. שינוי רביעי ואחרון היה העסקתו של פרנסיס דייל הרן כשדרן של הלוס אנג'לס לייקרס. הרן ימשיך ויחזיק בעמדה זו למשך 41 שנה.

הלוס אנג'לס לייקרס המחודשים שיפרו את תוצאותיהם מהעונה הקודמת, וסיימו את העונה הסדירה במאזן 36-43 שהספיק למקום השני באזור המערב. בסיבוב הראשון של הפליאוף גברו הלייקרס על הדטרויט פיסטונס 3-2 בתום חמישה משחקים. אך, בסיבוב השני נוחו שוב בידי הסינט לואיס הוקס לאחר שבעה משחקים, 3-4. הצמד ביילור-וסט הוכח כקטלני ושניהם סיימו בין 10 הראשונים בטסלת הקלעים במשך הארבע עונות הקרובות.\

בעונת 1961-62 נקרא ביילור לשירות צבאי פעיל בעקבות משבר ברלין והיה פנוי רק בסופי שבוע, אך הלייקרס הצליחו להתגבר על חסרונו ולסיים את העונה הסדירה במאזן 54-26, הטוב באזור המערב. בפליאוף גברו הלייקרס על דטרויט פיסטונס בשישה משחקים, 4-2 והעפילו לסדרת הגמר מול הבוסטון שלטיקס הדומיננטית. בסדרה שהסתיימה בשיברון לב לאחר שבעה משחקים נוצחו הלייקרס בידי הסלטיקס, 3-4. לעומת זאת, ביילור קבע שיא NBA לנקודות במשחק פליאוף שהחזיק מעמד למשך 25 שנה עד שמייקל ג'ורדן שיפר אותו. הסלטיקס גברו על הלייקרס פעמיים נוספות בגמר ה-NBA בשלוש השנים הבאות.

במהלך חודש ספטמבר, 1965, ראה המועדון מהפכה נוספת, כאשר שורט מכר את המועדון ליזם האמריקני-קנדי ג'ק קנט קוק תמורת 5 מיליון דולר. כמו כן הרוקי גייל גודריץ' הצטרף לקבוצה.

ב-20 בנובמבר אותה השנה, שיחקו הלייקרס מול הסן פרנסיסקו ווריורס בלאס וגאס. המשחק ראוי לציון כיוון פרנסיס הרן לא שידר אותו.הוא היה בפייטוויל, ארקנסו, כדי לשדר את משחק הקולג' פוטבול. מזג האוויר הסוער מנע ממנו את האפשרות להגיע ללאס וגאס בזמן לשידור משחקם של הלייקרס. הייתה זו הפעם השניה בלבד מאז שנת 1961 בה החמיץ הרן משחק של הלייקרס. כמו כן הייתה זו הפעם האחרונה ב-36 השנים הבאות בה החמיץ משחק של הלייקרס. החל מה-21 בנובמבר, 1965, שידר הרן 3,338 משחקים רצופים של הלייקרס, בעונה הסדירה ובפליאוף. אשר לעונת 1965-66, הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 45-35 והעפילו לפליאוף, בגמר המערב גברו הלייקרס על הסינט לואיס הוקס בשבעה משחקים, 4-3, והעפילו שוב לגמר ה-NBA בו פגשו את הבוסטון שלטיקס. בגמר ה-NBA נוצחו הלייקרס שוב בידי הבוסטון סלטיקס החזקים בשבעה משחקים, 3-4, הייתה זו האליפות השמינית ברציפות של הסלטיקס.

בעונת 1967-68 עברו הלייקרס לאולם החדש של הבעלים קוק, הפורום, ומינו את ביל קולף למאמן הראשי החדש של המועדון. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 52-30 שהפיק למקו השני במערב. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על ה[שיקגו בולס]], 4-1, וגמר המערב הביסו בסוויפ את הסן פרנסיסקו ווריורס, 4-0. הלייקרס הגיעו שוב לגמר ה-NBA בו פגשו את הבוסטון סלטיקס ונוצחו לאחר שישה משחקים, 2-4.

וילט צ'מברליין שיחק בעבור הלייקרס במשך חמש עונות בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. הוא היה חלק מרכזי בקבצה של עונת 1971-72 הנחשבת לאחת הטובות בתולדות ה-NBA.

היה זה ברור כי הלייקרס החליטו לקרוא תיגר על הבוסטון סלטיקס, ועל הסנטר הגדול, ביל ראסל, וכך ב-9 ביולי, 1968, עמד וילט צ'מברליין מהפילדלפיה 76 במרכזו של טרייד ענק בין הסיקסרס ללייקרס, בו שלחו הלייקרס את [[דארל אימהוף (הסנטר שפתח במשחק בו קלע צ'מברליין את שיא 100 הנקודות), ג'רי צ'ייברס, וארצ'י קלארק לפילדלפיה, הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שה-MVP של העונה נשלח בטרייד בעונה שלאחריה. הבעלים של הלייקרס, ג'ק קוק, הציע לצ'מברליין חוזה חסר תקדים לתקופה, כאשר שילם לו 250,000 דולר לאח מיסים; לשם השוואה, השחקן היקר ביותר הקודם היה ג'רי וסט שקיבל 100,000 דולר לעונה, לפני מיסים. התקווה הייתה כי צ'מברליין יהווה תוספת לאלג'ין ביילור המזדקן והפצוע. תחילה נראה היה כי הצעד עובד, כשהלייקרס של עונת 1968-69 המשיכו והשיגו מאזן טוב יותר מאשר הסלטיקס בסיומה של העונה הסדירה, 55-27. בפליאוף, גברו הלייקרס על הסן פרנסיסקו ווריורס בשישה משחקים, 4-2 בחצי גמר המערב, ובגמר המערב גברו על האטלנטה הוקס, 4-1, הלייקרס פגשו שוב בגמר ה-NBA את הבוסטון סלטיקס ולראשונה נחשבו בידי פרשנים כקבוצה הטובה יותר ובעלת הסיכויים הטובים יותר לזכות באליפות. אך, הסלטיקס שוב התבררו כקבוצה הדומיננטית יותר והלייקרס נוצחו לאחר שבעה משחקים, 3-4, והסלטיקס קטפו את התואר ה-11 שלהם ב-13 השנים האחרונות. למרות כל זאת, סדרת הגמר זכורה בעיקר בשל בחירתו של ג'רי וסט לMVP של סדרת הגמר; הייתה ונשארה זו הפעם הראשונה בה זוכה שחקן מהקבוצה המפסידה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

את עונת 1969-70, סיימו הלייקרס במאזן 46-36, שהספיק למקום השני במערב. בפליאוף, גברו הלייקרס בחצי הגמר על הפיניקס סאנס בתום שבעה משחקים, 4-3, ובמגר המערב הביסו בסוויפ את האטלנטה הוקס, 4-0. הלייקרס הגיעו שוב לגמר בו פגשו את הניו יורק ניקס, שבשורותיה שיחק מאמן הלייקרס לעתיד פיל ג'קסון. במשחק השלישי (כאשר הסדרה נמצאת בשיוויון 1-1 לאחר שני המשחקים הראשונים בניו יורק) קלע ג'רי וסט סל מיותר מ-18 מטרים שהשווה את המשחק ושלח אותו להארה (בה הפסידו הלייקרס בסופו של דבר), סל זה עזר לוסט לזכות בכיוני "מר קלאץ'".

במשחק החמישי, הסנטר של הניקס ויליס ריד נקע את קרסולו ונראה היה כי לא ישחק יותר בסדרה. למרות זאת, מצאו הניקס דרך לנצח את המשחק החמישי בהעדרו. לאחר מכן, הצליחו הלייקרס לנצח את המשחק השישי ולכפות משחק שביעי ומכריע בסדרה, בניו יורק. כאשר כל הפרשנים עורכים ספקולציות לגבי מצב בריאותו של ריד למשחק, יצר ריד את אחד הרגעים הזכורים בתולדות ה-NBA כאשר יצא ממנהרת השחקנים לפרק של המדיסון סקוור גארדן לתחילת המשחק השביעי. לקול שאגות ההקהל, קלע ריד את שני הסלים הראשונים של הניקס ומשם דהרו הניקס ללא מעצור. ריד עזב את המשחק במחצית, אך הניקס, בהם עורר ריד השראה, כבר הובילו ב-24 נקודות יתרון, ובלעדיו המשיכו הניקס ודרסו את הלייקרס, 113-99, ונצחו את הסדרה, 4-3. היה זה ההפסד השלישי ברציפות בסדרת הגמר של הלייקרס והחמישי בשש השנים האחרונות, הייתה זו ההופעה השמינית של הלייקרס בעשור שנות ה-60 (מעונת 1960-61 ועד לעונת 1969-70), כאשר בכל שמונה ההופעות נוצחו הלייקרס.

שנה לאחר מכן, עונת 1970-71, לא הייתה גם היא העונה של הלייקרס. ביילור שיחק רק שני משחקים עקב פציעה, והמילווקי באקס בהנהגתו של לו אלסינדור סיימו את העונה הסדירה במאזן הטוב בליגה, 66-16, בעוד הלייקרס מסיימים במקום השני במערב במאזן, 48-34 (למרות כי שיקגו בולס היה מאזן טוב יותר, 51-31, הלייקרס זכו במקום השני לאחר שזכו באליפות הבית הפאסיפי. בפליאוף, פגשו הלייקרס את הבולס בחצי גמר המערב, וניצחו לאחר שבעה משחקים, 4-3, בגמר המערב פגשו הלייקרס אתה מילווקי באקס ולא יכלו ליכולתו של ג'באר והודחו לאחר חמישה משחקים, 4-1, הבאקס המשיכו וזכו באליות ה-NBA לאחר נצחון בסוויפ, 4-0, על הבולטימור בולטס. בעונה זו, ערך פאט ריילי, לימים מאמן הקבוצה וחבר היכל התהילה, את עונת הבכורה שלו כשחקן במועדון.

חבר היכל התהילה גייל גודריץ' שיחק במדי הלייקרס במשך תשע עונות במהלך שנות ה-60 וה-70, ושיחק בארבע סדרות גמר.

אף אחד לא יכול היה לחזות את הדומיננטיות של הלייקרס עונה לאחר מכן, בעונת 1971-72, מונה ביל שרמן למאמן הראשי של הלייקרס, וב-9 בנובמבר, 1971, רק תשעה משחקים בתוך העונה, פרש אלג'ין ביילור, כשהוא מקבל את ההחלטה לאחר שהבין כי הפציעות הרבות מהן סבל לא יאפשרו לו לחזור ולשחק כדורסל מקצועני. עוד באותו הערב המשיכו הלייקרס ונצחו את המשחק הראשון ממה שיהפך להיות רצף של 33 משחקים ללא הפסד, הארוך בהיסטוריה של הספורט המקצועני בצפון אמריקה, הרצף נקטע בהפסד למילווקי באקס ב-9 בינואר, 1972.

הלייקרס קבעו שיא נוסף בעונת 1971-72, כאשר ניצחו 69 משחקים במהלך העונה הסדירה, ומסיימים במאזן, 69-13; שיא זה יחזיק מעמד כמעט רבע מאה, עד אשר השיקגו בולס ינצחו 72 משחקים בעונת 1995-96. הלייקרס הובילו את הליגה בנקודות, כדורים חוזרים, ואסיסטים, והמאמן ביל שרמן זכה בתואר מאמן השנה. בפליאוף, הביסו הלייקרס בחצי גמר המערב את השיקגו בולס, 4-0, ובגמר המערב גברו על המילווקי באקס בשישה משחקים, 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס שוב את הניו יורק ניקס, למרות העדרו של ויליס ריד עקב פציעה בברכו הצליחו הניקס להפתיע ולגבור על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה, 114-92, בלוס אנג'לס, וגנב את יתרון הבייתיות. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים בסדרה, ודהרו לאליפות לאחר חמישה משחקים, 4-1, הלייקרס זכו באליפות הראשונה של המועדון מאז שנת 1954, והראשונה מאז המערב ללוס אנג'לס, וילט צ'מברליין נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

בעונת 1972-73, קבע צ'מברליין שיא NBA באחוז הקליעה כשהוא קולע 72.75 אחוז מזריקות השדה, למרות כי המשיך בירידה בכמות הזריקות שלקח מדי משחק. צ'מברליין קלט 18.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, כמות שהספיקה לו לסיים בפעם ה-11 בקריירה כקולט הכדורים החוזים המצטיין של העונה, וקלע 13.2 נקודות בממוצע למשחק, שהיוו זכרון רחוק ל-50.4 נקודות בממוצע למשחק אותן השיג בעונת 1961-62, אך וילט הבין כי הוא חלק מתפיסה קבוצתית שהוכחה כמנצחת. ג'רי וסט וגייל גודריץ' היו שוב הקלעים המובילים, עם ג'ין מקמילאן כצלע המאיימת השלישית על הסל. הלייקרס איבדו את האפי הריסטון לאחר 28 משחקים והיה הריבאונדר הדומיננטי של הקבוצה, אך הביאו ביל בריג'ס מהפילדלפיה 76 המתפוררת. למרות כל זאת, את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 60-22. בפליאוף, גברו הלייקרס בחצי גמר המערב על השיקגו בולס בסוויפ, 4-0, ובגמר המערב על המילווקי באקס בשישה משחקים, 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הניו יורק ניקס בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות, לאחר שהלייקרס ניצחו את המשחק הראשון בלוס אנג'לס נטלו הניקס את השליטה בסדרה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים בסדרה וזכו בתואר השני בתולדותיהם.

עונת 1973-74, נפתחה עם כמה שינויים בעמדות מפתח בקבוצה, וילט צ'מברליין עזב את הלייקרס לאחר שהתפתה לכסף הגדול שהוצע לו על ידי הסן דייגו קונקסטיידורס]]. ג'רי וסט, עתה בן 36, עדיין הצליח לקלוע 20.3 נקודות, 3.7 כדורים חוזרים, ו-6.6 אסיסטים בממוצע למשחק. למרות כי שיחק רק 31 משחקים במהלך העונה עקב פציעה עדיין נחשב וסט לגארד עלית. הליקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן, 47-35, ובפליאוף נוצחו בחצי גמר המערב בידי המילווקי באקס בחמישה משחקים, 1-4. לאחר ההפסד בפליאוף פרש ג'רי וסט, עקב חוסר הסכמה עם קוק בנוגע לחוזה, והגיש תביעה משפטית נגד קוק על משכורות שלא שולמו לו. וסט היה מעוניין לשאת ולתת על חוזה חד כדי שיוכל להמשיך לשחק אך לא הרגיש כל רצון מצד הבעלים קוק לחדש את חוזהו במועדון. את העונה שלאחר מכן, 1974-75, סיימו במאזן 30-52 בתום העונה הסדירה וכשלו, לראשונה ב-7 שנים, להעפיל למשחקי הפליאוף.

1975-1979: הקפטן: כארים עבדול ג'באר

כארים עבדול ג'באר, שנרכש בשנת 1975, היה שחקן הציר המרכזי של הלייקרס החל מאמצע שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80. במהלך הקריירה שבר ג'באר את שיא סך הנקודות לשחקן כאשר העמידו על 38,387 נקודות.

לו אלסינדור, שעתה נודע ככרים עבדול ג'באר, רצה לעזוב את קבוצתו המילווקי באקס כדי לשחק בעיר גדולה יותר, ניו יורק או לוס אנג'לס, ובעונת 1975-76, רכשו אותו הלייקרס בטרייד תמורת [[אלמור סמית], בריאן וינטרס, דייב מאיירס, ווג'וניור ברידג'מן. בעונתו הראשונה בלוס אנג'לס זכה ג'באר בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, אך הלייקרס כשלו בניסיונם להעפיל אל הפליאוף כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 40-42. הלייקרס חזרו ליכולת משחק גבוהה שנה לאחר מכן, כאשר סיימו את עונת 1976-77 הסדירה מאזן, 53-29, כאשר כרים עבדול ג'באר זוכה בפרס ה-MVP, עונה שניה ברציפות. בפליאוף, גברו הלייקרס בחצי הגמר על הגולדן סטייט ווריורס בשבעה משחקים, 4-3. בגמר המערב הובסו הלייקרס בסוויפ, 0-4, בידי ביל וולטון והאלופה הנכנסת הפורטלנד טרייל בלייזרס.

במהלך עונת 1977-78, ב-9 בדצמבר, 1977, נראה אחד הרגעים המכוערים ביותר בהיסטוריה של הספורט המקצועני . מאמנם לעתיד של הלייקרס, רודי טומג'נוביץ', אז שחקנה של היוסטון רוקטס, התפרץ אל הפרקט בניסיון להפריד את הקטטה בין שחקן הלייקרס קרמיט וושינגטון וקווין קונרט שחקן הרוקטס. וושינגטון, שקלט בזוית עינו, שחקן יריב נוסף מתפרץ לעברו. באופן אינסטקטיבי חשב כי הוא עומד להיות מותקף בידי שחקן נוסף, וושינגטון הסתובב והנחית אגרוף אדיר לפניו טומג'נוביץ', בעוד טומג'נוביץ' שלא ציפה לכך דוהר ישירות עבר מכת האגרוף.

טומג'נוביץ' ספג מכה כל כך חזקה שהדבר הראשון שחשב עליו כשהתעורר היה לוח התוצאות של האולם התנתק מהתקרה ונחת עליו. מכת האגרוף סדקה את גולגלתו של טומג'נוביץ וכמעט סיימה את הקריירה שלו. הוא נותר מחוץ לפרקט למשך שארית העונה, כשהוא נזקק לניתוח לשיקום הלסת, ארובת העין, ועצם הלחי. כמה מהעדים לאירוע אמרו כי המכה הייתה כל כך אדירה שעד שראו את טומג'נוביץ' נע כאשר הוא שרוע על הפרקט, הם חששו כי הוא פשוטו כמשמעו נהרג.

וושינגטון ספג עונש השעייה של 60 משחקים וקנס גבוה בעקבות האירוע החמור, והתקרית נשארה כפרק אפל בהיסטוריה של הלוס אנג'לס לייקרס. האירוע המזעזע הפך לאירוע מגדיר לא רק לעונת 1977-78 של היוסטון רוקטס, מקבוצה שהגיעה לגמר המערב עונה קודם לכן, הרוקטס התמוטטו וסיימו אחרונים במערב במאזן 28-54 בתום העונה הסדירה. אלא גם לקריירה המקצוענית של שני השחקנים. טומג'נוביץ' בילה את חמשת החודשים הבאים בשיקום, כשבסופו של דבר הוא חוזר למגרשים ואף נבחר למשחק האולסטאר.

את העונה הסדירה סיימו הלייקרס רק במקום הרביעי בבית הפאסיפי, במאזן 45-37, והודחו בסיבוב הראשון של הפליאוף בידי הסיאטל סופרסוניקס, 1-2,שהמשיכה עד לגמר ה-NBA.

בעונת 1978-79, סיימו הלייקרס במאזן 47-35 בתום העונה הסדירה שהספיק למקום השלישי בבית הפאסיפי. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הדנוור נאגטס, 2-1, אך בחצי גמר המערב הפסידו לסיאטל סופרסוניקס, 1-4, סיאטל המשיכה וזכתה באליפות ה-NBA.

1979-1991: ג'רי באס והשואו טיים: תקופת מג'יק ג'ונסון

מג'יק ג'ונסון יחד עם כארים עבדול ג'באר הוביל את קבוצת ה"שואוטיים" של הלייקרס לחמש תארי אליפות במהלך שנות ה-80.

לפני עונת 1979-80, מכר קוק את המועדון לג'רי באס, יזם נדל"ן מסנטה מוניקה. בדרפט 1979 החזיקו הלייקרס את הבחירה הראשונה במערב, כחלק מהטרייד בעבור עזיבתו כשחקן חופשי של גודריץ' לניו אורלינס גאז. באותה התקופה, הוכרעה הבחירה הראשונה בדרפט על ידי הטלת מטבע בין בעלת זכות הבחירה הראשונה במערב ובעלת זכות הבחירה הראשונה במזרח. השיקגו בולס היו בעלי זכות הבחירה הראשונה במזרח. הלייקרס זכו בהטלת המטבע ובחרו את מג'יק ג'ונסון שהוביל את אוניברסיטת מישיגן סטייט לאליפות הNCAA, ונחשב יחד עם בוגר אוניברסיטת אינדיאנה לארי בירד כאחת הבחירות הגבוהות בדרפט 1979.

14 משחקים מפתיחת העונה, נפצע המאמן הראשי של הלייקרס, מייק מק'קיני כאשר ספג פגיעת ראש חמורה לאחר תאונת אופניים. עוזר המאמן פול וסטהאד תפס את מקומו כמאמן הראשי החדש של הקבוצה. רישמית, החל וסטהאד את תפקידו כמאמן ראשי זמני. אך פציעתו של מק'קיני חייבה תהליך החלמה ארוך, יחד עם הצלחתו העיקבית של וסטהאד בתפקיד הביאה בסופו של דבר לכך שמק'קיני לא חזר לתפקידו בלייקרס. קידומו של וסטהאד לתפקיד המאמן הראשי השאירה את תפקיד עוזר המאמן פנוי, אליו שכרו הלייקרס את פרשן הטלוויזיה פאט ריילי.

לכארים עבדול ג'באר הייתה עונה נפלאה, שבסיומה זכה בפרס ה-MVP השישי בקריירה, ואת העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 60-22. בפליאוף, ברו על הלייקרס על הפיניקס סאנס בחצי גמר המערב, 4-1, ובגמר המערב על הסיאטל סופרסוניקס בתוצאה זהה, 4-1. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 בהנהגתו של ג'וליוס איווינג, לאחר שני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס הייתה הסדרה בשיוויון 1-1, וה-76ers הצליחו לגנוב את יתרון הבייתיות מהלייקרס. אך, תנופתם של ה-76ers לא החזיקה זמן רב לאחר שבמשחק השלישי בפילדלפיה התאוששו הליקרס וניצחו, 111-101, פילדלפיה הצליחה להשוות שוב את הסדרה במחק הרביעי, 2-2, לאחר נצחון 105-102 בפילדלפיה, במשחק החמישי שנערך בלוס אנג'לס גברו הלייקרס, 108-103 עם מהלך של 3 נקודות של ג'באר שהכריע את התמודדות. אל המשחק השישי שנערך בפילדלפיה, הגיעו הלייקרס ללא ג'באר הפצוע בקרסול, הוא לא הורשה אפילו לצאת לנסיעה לפילדלפיה עקב הנפיחות בקרסול, מאמן הלייקרס פול וסטהאד עשה צעד אמיץ, כשביקש ממג'יק ג'ונסון לשחק בתפקיד הסנטר, מג'יק נענה לאתגר והלילה היה שייך לו כאשר סיים את המשחק עם 42 נקודות, 15 כדורים חוזרים, 7 אסיסטים, 3 חטיפות, וחסימה אחת, "זה היה מדהים, פשוט מדהים", אמר ג'וליוס אירווינג שקלע 27 נקודות עבור פילדלפיה. הלייקס ניצחו את המשחק השישי 123-107, ואת הסדרה כולה, 4-2 וזכו באליפות ה-5 בהיסטוריה של המועדון.

אך ההישג והתהילה של עונת 1979-80 התחלפו במהרה בעגמומיותה של העונה שבא לאחר מכן. עונת 1980-81, נפגמה מהעדרו של מג'יק בחלק ניכר ממנה עקב פציעה ותחושת מרמור ומחלוקת בחדר ההלבשה, למרות זאת סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן 54-28. אך בפליאוף, נוצחו בסיבוב הראשון בידי היוסטון רוקטס, 1-2, שהמשיכו עד לגמר ה-NBA. עונת 1981-82, החל גם היא בצורה מעורערת, כאשר המאמן וסטהאד ניסה לשנות את מבנה ההתקפה בצורה אליה התנגד כוכב הלייקרס מג'יק ג'ונסון. ג'ונסון כל כך זעם על וסטהאד שהוא דרש לבצע טרייד עליו הנהלת המועדון. ג'רי באס, לעומת זאת, צידד בכוכב המועדון שלו והעדיפו על פניו של המאמן הראשי, ו-11 משחקים מפתיחת העונה פיטר את וסטהאד. תגובתם של האוהדים לג'ונסון לאחר שגרם לפיטוריו של המאמן הייתה מיידית וג'ונסון מצא את עצמו זוכה לקריאות בוז מצד הקהל, לא רק במשחקי החוץ של הקבוצה אלא אף במשחקי הבית מאוהדי הליקירס עצמם.

הלייקרס בחרו את ג'יימס וורת'י כבחירה ה-1 בדרפט 1982. "ביג גיים ג'יימס" השיג את הטריפל דאבל היחיד בקריירה שלו במשחק השביעי של הלייקרס מול הדטרויט פיסטונס בסדרת הגמר של שנת 1988.

למרות זאת, תחת הדרכתו של המאמן הראשי החדש פאט ריילי, הלייקרס השתפרו וסיימו אתה עונה הסדירה במאזן, 57-25. בפליאוף, הביסו הלייקרס בסוויפ, 4-0, את הפיניקס סאנס ובגמר המערב הביסו בסוויפ, 4-0, את הסן אנטוניו ספרס. בגמר ה-NBA, פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 שנהנתה מיתרון הבייתיות. אך כבר במשחק הראשון של הסדרה הצליחו הלייקרס לבטל את יתרון זה כאשר ניצחו בפילדלפיה, 124-117, בחמשת המשחקים הבאים בסדרה הצליחה כל קבוצה לשמור על הבייתיות והלייקרס זכו באליפות השישית של המועדון לאחר שישה משחקים, 4-2, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בפגרה, מצאו את עצמם הלייקרס עם הבחירה הראשונה בדרפט 1982, תודות לטרייד שביצעו שנתיים קודם לכן עם ה[[קליבלנד קבאלירס]. בחירה זו ציינה את הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שלאלופה המכהנת הייתה שמורה הזכות לבחור ראשונה בדרפט. הלייקרס ניצלו בחירה זו כדי לבחור את ג'יימס וורת'י. וורת'י הציג עונת רוקי חזקה, אך לקראת סיומה של העונה הסדירה שבר את רגלו, אליו הצטרפו פציעות של שחקני מפתח נוספים במהלך הפליאוף, בוב מקאדו ונורם ניקסון]]. את עונת, 1982-83 הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 58-24, בפליאוף, גברו הלייקרס בחצי גמר המערב על הפורטלנד טרייל בלייזרס, 4-1, ובגמר המערב על הסן אנטוניו ספרס, 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 עונה שניה ברציפות, אך הפעם לא יכלו לפילדלפיה הפייבוריטית ונוצחו בסוויפ, 0-4.

בעונת 1983-84 הצטרף ביירון סקוט לאחר שנבחר כבחירה ה-4 הכללית בדרפט 1983 בידי ה[לוס אנג'לס קליפרס|סן דייגו קליפרס]] והועבר מיידית ללייקרס תמורת נורם ניקסון הפופולארי, והלייקרס החלו את העונה בשאגה. ב-5 באפריל, 1984, כרים עבדול ג'באר הפך לקלעי המוביל בהיסטוריה של ה-NBA במשחק מול היוטה ג'אז, בו שבר את שיאו של וילט צ'מברליין שעמד על 31,419 נקודות. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 54-28, בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הקנזס סיטי קינגס, 3-0, בחצי גמר המערב על הדאלאס מאבריקס, 4-1, ובגמר המערב על הפיניקס סאנס, 4-2. בגמר ה-NBA, פגשו הליקרס את יריבתם הותיקה הבוסטון סלטיקס, שבשורותיה כיכבו, לאי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון, ודני איינג'. הסדרה התאפיינה במאבקים עיקשיים בין השחקנים, כאשר המשחקים: 1, 2, 5, ו-7 מתקיימים בבוסטון גארדןבמהלך חודש יולי החם והלח. הסדרה הייתה למפגש חוזר לו ציפו זמן רב לאחר שהיריבות בין המועדונים התעוררה מחדש ע הצטרפותם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד בדרפט 1979. לאחר שהלייקרס ניצחו את המשחק הראשון, 115-109, בבוסטון, וזאת לאחר ש-36 שעות בלבד קודם לכן גברו הלייקרס על הפיניקס סאנס בגמר המערב. במשחק השני שהתקיים אף הוא בבוסטון, איבוד כדור של וורת'י הביא לסל בהתקפה מתפרצת של ג'ראלד הנדרסון 13 שניות לסיום המשחק ששלח את המשחק להארכה, בה הצליחו הסלטיקס לנצח, 124-121. במשחק השלישי שהתקיים באולם הפורום בלוס אנג'לס, הביסו הלייקרס את הסלטיקס 137-104, כאשר מג'יק ג'ונסון קובע שיא למשחק בסדרת גמר ה-NBA עם 21 אסיסטים. במשחק הרביעי הובילו הלייקרס ב-5 נקודות יתרון כאשר נותרה פחות מדקה לסיום ההתמודדות, אך סדרה של טעויות של הלייקרס ומג'יק ג'ונסון איפשרו לסלטיקס להשוות את המשחק ולשלוח אותו להארכה. בהארכה עלו הלייקרס ליתרון מוקדם, אך, עברה שישית שנויה במחלוקת של ג'באר שינתה את המומנטום של המשחק שינוי שאיפשר לסלטיקס לנצח, 129-124. המשחק זכור בעיקר בעברה הקשה שביצע קווין מקהייל מסלטיקס על קורט ראמביס מהלייקרס כשזה שעט לעבר הסל בהתקפה מתפרצת, עברה שעוררה את הצד הפיזי של היריבות בין המועדונים. לארי בירד התחכך עם גב'אר בשלב מאורח של הרבע השלישי, ואילו סדריק מקסוול סימן סימן של חניקה על צווארו לאחר שג'יימס וורת'י החטיא שתי זריקות עונשין מסמל את וורת'י כאחד שאינו עומד בלחץ. בנוסף, דחף בירד את שחקן הלייקרס, מייקל קופר מחוץ לקווי המגרש בזמן מאבק על כדור חוזר. עתה, משהסדרה עמדה בשיוויון 2-2, המשחק החמישי בסדרה שהתקיים בבוסטון זכור בעיקר עקב החום הרב ששרר בבוטון גארדן, בגארדן המיושן לא הייתה מערכת מיזוג אוויר ולמרות המאווררים שהופעלו ברחבי האולם הטמפרטורה הרקיעה למעבר ל-37 מעלות צלזיוס, עקב הטמפרטורות הגבוהות הסלטיקס ערכו את החימום בביגוד קצר, ובלון חמצן הובא כדי ספק חמצן לכרים עבדול ג'באר המזדקן. לארי בירד קלע במשחק 34 נקודות כאשר הסלטיקס ניצחו 121-103. הייתה זו הפעם האחרונה בה קבוצה עם יתרון בייתיות בסדרה מארחת את המשחק החמישי בסדרה, לאחר שבעונה לאחר מכן שונה פורמט משחקי הפליאוף ל-2-3-2 (שני משחקי בית שלושה משחקי חוץ ושני משחקי בית, לקבוצה בעלת יתרון הבייתיות). במשחק השישי, הצליחו הלייקרס להשוות את הסדרה לאחר ניצחו 119-108, כאשר ג'באר מצטיין עם 30 נקודות ו-10 כדורים חוזרים. במשחק ענו הלייקרס לטקטיקה הקשוחה של הבוסטון כאשר ג'יימס וורת'י דחף לבסיס הסל את סדריק מקסוול מהסלטיקס. לאחר סיום המשחק השליכו אוהדי הלייקרס בירה על שחקן הסלטיקס מייקל קאר כשהוא ירד לחדר ההלבשה, תקרית שגרמה לתיוגה את הסדרה כ"מלחמה כוללת".

קובץ:Magic Bird Lipofsky.jpg

הלייקרס והסלטיקס נפגשו שלוש פעמים בגמר ה-NBA במהלך שנות ה-80, כאשר הסלטיקס זוכים באליפות בשנת 1984, ואילו הלייקרס זוכים באליפות בשנים 1985, ו-1987. מג'יק ג'ונסון ולארי בירד המופיעים בתמונה היוו דוגמא ליריבות הספורטיבית הקשה בין המועדונים, אך גם לידידות העמוקה בין שני הכוכבים.

במשחק השביעי והמכריע בסדרה, הצליחו הסלטיקס לפתור את נושא המשחק החמישי, החום והלחות בבוסטון גארדן, לאחר הוסיפו מאווררים נוספים שהורידו את הטמפרטורה ל-32 מעלות צלזיוס במהלך המשחק. במשחק עצמו הצליחו הלייקרס לקזז פער של 13 נקודות ולהורידו ל-3 בלבד כאשר נותרה דקה לסיום המשחק, עך סדריק מקסוול, שסיים את המשחק עם 24 נקודות, 8 כדורים חוזרים, ו-8 אסיסטים, חטף את הכדור מידי מג'יק ג'ונסון ודניס ג'ונסון הבטיח את הנצחון עם שתי קליעות עונשין מוצלחות, הסלטיקס ניצחו 11-102. לארי בירד נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. הסדרה הייתה הפעם השמינית בהיסטוריה של ה-NBA ששני המועדונים נפגשים בסדרת גמר, כאשר הסלטיקס מנצחים בכולן.

בעונת 1984-85, הייתה תקופת ה"שואוטיים" של הלייקרס בשיאה, ה"שואו טיים" היה סגנון משחק מהיר, שהתאפיין באסיסטים בהן למוסר לא היה קשר עין ישיר עם מקבל הכדור, במסירות ל"האלי הופ" ממחצית המגרש, ובמסירות וקליעות שנעשו מתחת לסל של הקבוצה היריבה, באזור קו הבסיס.

הלייקרס זכו שנה רביעית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי, כאשר הפעם ביתרון שיא של 20 משחקים לפני הקבוצה שסיימה במקום השני, הפורטלנד טרייל בלייזרס. הלייקרס גם קבעו שיא מועדון באחוז הקליעה מהשדה, 54.5%, ובמספר האסיסטים לעונה 2,575. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 62-20, הטוב בליגה, ונצחון אחד יותר מאשר הבוסטון סלטיקס. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הפיניקס סאס, 3-0, ובחצי גמר המערב על הבלייזרס, 4-1, בגמר המערב לא התקשו הלייקרס כאשר גברו על הדנוור נאגטס, 4-1. בגמר ה-NBA נפגשו הלייקרס עם הבוסטון סלטיקס בפעם התשיעית ושנה שניה ברציפות.סדרת הגמר החלה בצורה נוראית ללייקרס, כאשר הובסו במשחק הראשון בבוסטון גארדן, 148-114, במשחק שקיבל את הכינוי "טבח יום הזכרון". אך, שלושה ימים לאחר מכן התאוששו הליקרס וגברו על הסלטקיס 109-102, משווים את הסדרה ל-1-1, כאשר ג'באר קולע 30 נקודות, קולט 17 כדורים חוזרים, ו-8 אסיסטים. גם את המשחק השלישי שנערך בלוס אנג'לס הביסו הלייקרס את הסלטיקס, 136-111, וורת'י קלע 29 נקודות, ג'באר קלט 14 כדורים חוזרים, וג'ונסון מסר 16 אסיסטים. הסלטיקס התאוששו במשחק הרביעי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס וניצחו, 107-105, בקליעת ניצחון של דניס ג'ונסון.במחשק החמישי שהתקיים אף הוא בלוס אנג'לס, גברו הלייקרס על הסלטיקס, 120-111, ועלו ליתרון 3-2 בסדרה. במשחק השישי, שהתקיים בבוסטון גארדן ניצחו הלייקרס 111-100, עם 29 נקודות של כרים עבדול ג'באר וזכו באליפות התשיעית של המועדון, הייתה זו הפעם הראשונה בה הצליחו הלייקרס לגבור על הבוסטון סלטיקס בסדרת גמר ה-NBA, לאחר שמונה הפסדים רצופים, והיו לקבוצת החוץ היחידה שעושה זאת באולם הבוסטון גארדן. כרים עבדול ג'באר נבחר ל-MVP של סדרת הגמר עם 30.2 נקודות, 11.3 כדורים חוזרים, 6.5 אסיסטים, ו-2 חסימות בממוצע למשחק.

הציפייה הייתה כי הלייקרס יפגשו שוב עם הסלטיקס בגמר ה-NBA בעונה הבאה. הלייקרס החלו הייטב את עונת 1985-86, כשהם עולים למאזן 24-3. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 62-20, וזכו בפעם החמישית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי ביתרון של 22 משחקים. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הסן אנטוניו ספרס, 3-0, ובחצי גמר המערב על הדאלאס מאבריקס, 4-2. אך ליוסטון רוקטס היו תוכניות אחרות לפליאוף, בגמר המערב פגשו הלייקרס את הרוקטס, האקים אולאג'ואן וראלףסמפסון היממו את כארים עבדול ג'באר והלייקרס הופתעו בידי הרוקטס, 4-1.

מודאג מגילו המתקדם של ג'באר (39), שינה מאמן הלייקרס פאט ריילי את מרכז כובד ההתקפה של הקבוצה בעונת 1986-87 והעבירו למג'יק ג'ונסון. האסטרטגיה עבדה, והלייקרס הגיעו למאזן 65-17 בסיומה של העונה הסדירה, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. ראוי לציון כי למרות שתקופת ה"שואו טיים" של הלייקרס הייתה ידועה ביכולות ההתקפיות של הקבוצה, גם החלק ההגנתי במשחקם של הלייקרס היה איכותי, מייקל קופר נבחר ל[[שחקן ההגנה של העונה ב-[NBA]]‏|שחקן ההגנה של העונה]] לשנת 1987. בפליאוף, לאחר שגברו בסוויפ על הדנוור נאגטס, 3-0 בסיבוב הראשון, המשיכו הלייקרס וגברו על הגולדן סטייט ווריורס, 4-1, בחצי גמר המערב. הלייקרס המשיכו לדהור וגברו בגמר המערב על הסיאטל סופרסוניקס בסוויפ, 4-0. בגמר ה-NBA נפגשו הלייקרס שוב עם יריבתם הגדולה הבוסטון סלטיקס, בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. לאחר שנחו היטב לפני סדרת הגמר, לאחר שגברו על סיאטל בסוויפ, התייצבו הלייקרס למשחק הבייתי הראשון בסדרה מול הסלטיקס שהגיעה תשושה ופגועה לאחר סדרה קשה בת שבעה משחקים מול הדטרויט פיסטונס, הלייקרס לא התקשו במשחק וניצחו, 126-113, שהמצטיין שבשורותיהם היה מג'יק ג'ונסון עם 29 נקודות, 13 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. במשחק השני משיכו הלייקרס את התנופה ודהרו לניצחון 141-122, מג'יק ג'ונסון קלע 22 נקודות ומסר 20 אסיסטים. במשחק השלישי שהתקיים בבוסטון הצליחו הסלטיקס להתאושש כשניצחו, 109-103 עם 30 נקודות ו-12 כדורים חוזרים של לארי בירד בעוד בלייקרס המנוצחים מצטיין שוב מג'יק ג'ונסון עם 32 נקודות, 11 כדורים חוזרים, ו-9 אסיסטים. הלייקרס המשיכו והשתלטו על הסדרה לאחר שהצליחו לנצח את המשחק הרביעי שהתקיים בבוסטון גארדן, 107-106, עם 29 נקודות של ג'ונסון שקלע את סל הנצחון 2 שניות לסיום. הסלטיקס היו חייבים לנצח את המשחק החמישי והצליחו לנצח בבוסטון, 123-108, מג'יק ג'ונסון שוב הצטיין במדי הלייקרס המנוצחים עם 29 נקודות, 12 אסיסטים, 8 כדורים חוזרים, ו-4 חטיפות. היה זה משחק הפליאוף האחרון ששוחק באולם המיתולגי של הבוסטון סלטיקס, הבוסטון גארדן. הסדרה חזרה ללוס אנג'לס למשחק השישי, ג'באר היה הקלע המוביל עם 32 נקודות, שהובילו את הלייקרס לניצחון, 106-93, ולזכיה עשירית באלפות ה-NBA. מג'יק ג'ונסון המשיך להצטיין עם 16 נקודות, 19 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. "מג'יק הוא גדול, שחקן כדורסל גדול", ציין לארי בירד מהסלטיקס בסיום המשחק, "הטוב ביותר שאני ראיתי", ואכן, מג'יק זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר ובטבעת אליפות רביעית.

במסיבת הניצחון לאחר המשחק, הבטיח מאמן הלייקרס פאט ריילי כי הלייקרס יחזרו על הזכיה באליפות בעונה שלאחר מכן, דבר אותו לא הצליחה אף קבוצת NBA לעשות מאז הבוסטון סלטיקס בשנת 1969. כרים עבדול ג'באר בן ה-40 ציין כי הוא ישוב לעונת 1987-88 כדי לתרום להצלחת הבטחתו של ריילי לאליפות שניה ברציפות.

פאט ריילי אימן את הלייקרס לארע אליפויות במהלך שנות ה-80.

עתה כאשר כל מועדון בליגת ה-NBA ראה בלייקרס כקבוצה שיש לנצח, עדיין הצליחו הלייקרס למצוא דרכים לנצח, כשהם מסיימים את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 62-20, וזוכים באליפות השביעית ברציפות של הבית הפאסיפי. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הסן אנטוניו ספרס, 3-0, ובחצי הגמר על היוטה ג'אז בשבעה משחקים, 4-3, וזאת לאחר שהג'אז כבר הובילו 2-1, לאחר שלושה משחקים. בגמר המערב פגשו הלייקרס את הדאלאס מאבריקס ולאחר שישה משחקים לא הצליחה אף קבוצה לנצח בחוץ, המגמה לא השתנתה גם במהלך המשחק השביעי והמכריע, בו נהנו הלייקרס מיתרון הבייתיות וניצחו, 117-102 ועלו לגמר ה-NBA. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הדטרויט פיסטונס, במהלך העונה הסדירה נפגשו שתי הקבוצות פעמיים בהן הצליחו הלייקרס לנצח. הפיסטונס הפתיעו את הלייקרס במשחק הראשון כאשר הצליחו להשתלט עליו בדקות האחרונות של המחצית הראשונה לאחר שני סלי 3 נקודות של ביל למביר והורידו את הפיסטונס למחצית ביתרון, 57-40, עם תחילת המחצית השניה לא הביטו הפיסטונס לאחור וניצחו את המשחק 105-93. הלייקרס התאוששו במשחק השני וניצחו את הפיסטונס, 108-96, עם 26 נקודות של ג'יימס וורת'י. עתה עברה הסדרה לדטרויט, במשחק השלישי הצליחו הלייקרס להשיב לעצמם את יתרון הבייתיות לאחר ניצחון, 99-86. הפיסטונס עדיין לא הרימו ידיים והצליחו לנצח את שני המשחקים הבאים בדרויט והסדרה שבה ללוס אנגלס כאשר הפיסטונס ביתרון, 3-2. במשחק השישי היה צמוד לכל אורכו והלייקרס שהיו עם הגב לקיר הצליחו לצאת כידם על העליונה עם ניצחון, 103-102, לאחר עברה שנויה במחלוקת שביצע ביל למביר על כרים עבדול ג'באר שקלע את שתי זריקות העונשים והעניק ללייקרס את הניצחון. במשחק השביעי והמכריע שהתקיים בלוס אנג'לס, התעלה ג'יימס וורת'י עם טריפל דאבל של 36 נקודות, 16 כדורים חוזים, ו-10 אסיסטים, שהתברר כטריפל דאבל היחיד בקריירה של וורת'י. הלייקרס ניצחו במשחק הפכפך, 108-105 וזכו באליפות ה-11 של המועדון, ג'יימס וורתי' נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. כחוט השערה הצליחו הלייקרס לעמוד בהבטחתו של ריילי. כשהגיל נותן את אותותיו בכרים עבדול ג'באר, היה על מגי'ק ג'ונסון לשאת בנטל ההתקפה.

עונת 1988-89, לא נראתה כתחילת הסוף, למרות כי כרים עבדול ג'באר הודיע על פרישה בתום העונה לאחר 20 עונות ב-NBA, כאשר הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן, 57-25, כאשר מג'יק ג'ונסון קוטף את פרס ה-MVP של העונה הסדירה בפעם השניה בקריירה. בפליאוף, טיילו הלייקרס אל גמר ה-NBA לאחר שגברו בסיבוב הראשון על הפורטלנד טרייל בלייזרס, 3-0, בחצי הגמר על הסיאטל סופרסוניקס, 4-0, ובגמר המערב על הפיניקס סאנס, 4-0. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס שוב את הדיטרויט פיסטונס, מעט לפני תחילת סדרת הגמר נפצע ביירון סקוט והחמיץ את הסדרה כולה. בשני המשחקים הראשונים שהתקיימו בדרויט לא יכלו הלייקרס לפיסטונס ונוצחו בשניהם, במהלך הרבע השלישי של המשחק השני מתח מג'יק ג'ונסון את שריר הירך בצורה חזקה וסיים את הסדר. בפיגור, 0-2, חזרו הלייקרס ללוס אנג'לס אך לא הצליחו לעצור את המומנטום של דטרויט ונוצחו במשחק השלשי בסדרה, 114-110, כאשר ג'באר בן ה-42 מתעלה וקולע 24 נקודות וקולט 13 כדורים חוזרים. גם במשחק הרביעי בסדרה לא יכלו הלייקרס לפיסטונס ונוצחו, 105-97, היה זה משחקו האחרון של כרים עבדול ג'באר בקריירה ו-1:42 שניות לסיום המשחק קלע ג'באר את שתי הנקודות האחרונות בקריירה. כרים עבדול ג'באר סיים את הקריירה כמלך הסלים של כל הזמנים בליגת ה-NBA עם 38,387 נקודות, ו-17,440 כדורים חוזרים ב-1,560 משחקים. כאשר ירד ג'באר מהפרקט בפעם האחרונה הוא זכה לתשואות ממושכות מכל הנוכחים באולם הפורום, ואף משחקני היריבה, דטרויט פיסטונס.

נראה היה כי הלייקרס מתרגלים במהרה להעדרו של ג'באר, בעונת 1989-90, עזר הסנטר החדש ולאדה דיבאץ ללייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן, 63-19, ולזכות בפעם התשיעית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי. בפליאוף, גברו הלייקרס על היוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, 3-1. אך, בחצי גמר המערב הופתעו בידי היניקס סאנס, 4-1, והודחו מהמשך הפליאוף. פאט ריילי, התפטר מתפקידו בעבות ההפסד והוחלף בידי מייק דנאלבי. מייקל קופר, צלע נוספת מקבוצת ה"שואו טיים" פרשה אף היא בסוף העונה.

מגי'ק ג'ונסון הפך למוסר האסיסטים הטוב בהיסטוריה של ה-NBA, כשהוא עובר את אוסקר רוברטסון, בעונת 1990-91, כאשר פילוסופית המשחק החדשה של דנאלבי כפתה על הקבוצה משחק איטי ושקול, בניגוד להתקפות המתפרצות של קבוצות ה"שואו טיים" תחת שרביט האימון של פאט ריילי. לאחרהתחלה איטית, סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן, 58-24. בפליאוף, גברו הלייקרס על היוסטון רוקטס, 3-0, בסיבוב הראשון, ובחצי גמר המערב, 4-1 על הגולדן סטייט ווריורס, בגמר הערב, גברו הלייקרס על הפורטלנד טרייל בלייזרס, 4-2. הלייקרס העפילו לגמר ה-NBA שם פגשו את ה[[שיקגו בולס] עם מייקל ג'ורדן, ולמרות כי הצליחו לנצח את המשחק הראשון בסדרה בשיקגו, 93-91, ולקחת את יתרון הבייתיות, השתלטו הבולס על הסדרה וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים בדרך לנצחון, 4-1, ולאליפות הראשונה בהיסטוריה של השיקגו בולס.

1991-1996: השנים הרזות

ב-7 בנובמבר, 1991, ערך מג'יק ג'ונסון מסיבת עיתונאים בה הדהים והודיע כי נושא את נגיף ה-HIV ועקב כך הוא פורש ממשחק פעיל בליגת ה-NBA בגיל 31.

בעונת 1991-92, נאבקו הלייקרס עם החדשות על פרישתו של מג'יק ג'ונסון ועם סדרת פציעות של שחקני מפתח. למרות כל זאת, הצליחו הלייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן, 43-41, ולהעפיל לפליאוף בפעם ה-16 ברציפות (שיא NBA), תודות לתרומתו הגדולה של סדאל ת'ריט. אך בהעדרם של, ג'יימס וורת'י וסם פרקינס הפצועים נוצחו הלייקרס בסיבוב הראשון של הפליאוף בידי הפורטלנד טרייל בלייזרס החזקים, 3-1. בסדרה זו נאלצו הלייקרס לשחק את אחד ממשחקי הבית שלהם בלאס וגאס בעקבות המהומות שהתרחשו בעיר לוס אנג'לס בשנת 1992.

דל האריס בתקופתו התאוששו הליקרס ויצאו מ"השנים הרזות" מהן סבל המועדון, האריס אף נבחר למאמן השנה 1994/95

במהלך הפגרה החליט המאמן הראשי מייק דנאלבי לעזוב את המועדון לתפקיד במילווקי באקס. רנדי פונד שהיה עוזר המאמן תחת פאט ריילי ומייק דנאלבי מונה לתפקיד המאמן הראשי. בתחילת עונת 1992-93 נפצע ביירון סקוט והלייקרס הגיעו למאזן מכובד של 33-29 לאחר 61 משחקים. לאחר מכן הועבר סם פרקינס בטרייד לסיאטל סופרוניקס תמורת בנויט בנג'מין והזכויות על הרוקי דאג כריסטי. הטרייד יצר מורת רוח בקרב סגל השחקנים שהיה גם כך שביר והלייקרס לא הצליחו להתעלות השיגו מאזן 6-14 ב-20 המשחקים האחרונים לעונה. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 39-43, אך עדיין הצליחו להשתחל את הפליאוף. הלייקרס הפתיעו כשהצליחו לנצח את שני המשחקים הראשונים בסדרה מול הפיניקס סאנס החזקה בחוץ, אך, הפסידו את שלושת המשחקים הבאים בסדרה, כאשר במשחק החמישי והמכריע בפיניקס נכנעו הלייקרס לאחר הארכה, ובסדרה כולה, 2-3.

ולאדה דיבאץ ובחירת הדרפט ניק ואן אקסל הובילו את הלייקרס בנקודות בעונת 1993-94, אך הדרך הייתה מלאת מהמורות. לאחר שאיבדו את ביירון סקוט ואי. סי. גרין הוותיקים שהפכו לשחקנים חופשיים ובעונתו האחרונה של ג'יימס וורת'י, סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן 33-49 ונכשלו בניסיון להעפיל אל הפליאוף, לראשונה מזה 17 שנים. הלייקרס עשו ניסיון אחרון להעפיל אל הפליאוף כאשר פיטרו את המאמן רנדי פונד ומינו מקומו את כוכבם לשעבר, מג'יק ג'ונסון כמאמן הראשי. אך לרוע מזלם של אוהדי הלייקרס, הפסיד ג'ונסון את עשרת המשחקים האחרונים של העונה, שנכון להיום מהווה את רצף ההפסדים הארוך ביותר בתולדות המועדון. כשהוא מבין כי אינו בנוי להיות מאמן, פינה מג'יק ג'ונסון את מקומו והלייקרס מינו במקומו את דל האריס כמאמן הראשי לעונת 1994-95.

הלייקרס היו לאחת הקבוצות המשתפרות ביותר בעונת 1994-95, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 48-34 וחזרו לפליאוף לאחר שנעדרו ממנו בעונה הקודמת. השיפור הניכר נבע מכמה סיבות, כולל הגעתו של האריס, שיפור משחקו של שחקן העונה השניה ניק ואן אקסל, התבגרות משחקם של השחקנים המנוסים יותר, ולאדה דיבאץ ואלדן קמפבל, החתמתו של סדריק סבאלוס במהלך הפגרה, והגעתו של הרוקי אדי ג'ונס שנבחר בדרפט 1994 כבחירה ה-10 הכללית, סבאלוס היה לשחקן הראשון שקולע 50 נקודות במשחק אחד במדי הלייקרס מזה 20 שנה. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הסיאטל סופרסוניקס, 3-1 וניצחו סדרת פליאוף לראשונה מאז ימיו של מג'יק ג'ונסון. בחצי גמר המערב נוצחו הלייקרס בידי המדורגת ראשונה הסן אנטוניו ספרס בשישה משחקים, 2-4. דל האריס נבחר למאמן השנה וג'רי וסט זכה בפרס מנג'ר השנה.

לעונת 1995-96 חזרו הלייקרס עם כמעט אותו סגל שחקנים, ובמחצית העונה עמד מאזנם על 24-18. ב-30 בינואר, 1996, חזר מג'יק ג'ונסון מהפרישה כשחקן מחליף ורשם 19 נקודות, 10 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים במשחק הבכורה המחודשת שלו מול הגולדן סטייט ווריורס. בשבועות הראשונים לחזרתו שיחק ג'ונסון הייטב והצית את הלייקרס למאזן 29-11 כשלבש את מדי המועדון. אך, ככול שהעונה התקדמה החלו הלייקרס להתפרק כשהגיל והשהות הארוכה מחוץ למגרש החלו לתת את אותותיהם במג'יק. קפטן הלייקרס סדריק סבאלוס הושעה על ידי המועדון, ניק ואן אקסל הושעה לשבעה משחקים לאחר שדחף שופט, ואפילו ג'ונסון איבד את קור הרוח של, כשנזרק ממשחק לקראת סופה של העונה לאחר שנתקל בשופט המשחק. הלייקרס הקורסים סיימו את העונה הסדירה במאזן, 53-29, והודחו בסיבוב הראשון בידי היוסטון רוקטס לאחר ארבעה משחקים, 1-3. בתום העונה פרש מג'ונסון שוב.

1996-04: חזרה לתהילה: תקופת שאק וקובי

שאקיל אוניל (שמאל) וקובי בריאנט (ימין), יעזרו ללייקרס לזכות בשלושה תארי אליפות ברציפות. למרות כי שיחקו הייטב יחדיו על הפרקט, מערכת היחסית בינייהם הייתה עוקצנית ומרירה בחדר ההלבשה ובראיונות לתקשורת.

במהלך הפגרה של שנת 1996, רכשו הלייקרס את קובי בריאנט בן ה-17 מהשארלוט הורנטס תמורת ולאדה דיבאץ; בריאט נבחר כבחירה ה-13 הכללית בדרפט 1996 היישר מהתיכון לוואר מאריון היי סקול, שבארדמור, פנסלבניה, בידי ההורנטס. הלייקרס החתימו גם סנטר האורלנדו מג'יק לשעבר שהפך לשחקן חופשי, שאקיל אוניל. הטרייד בעבור בריאנט היה רעיון של ג'רי וסט, הוא גם היה גורם רב השפעה במהלך להחתמתו של אוניל, "ג'רי וסט היה הסיבה העיקרית שהגעתי ללוס אנג'לס", אמר שאקיל אוניל מאוחר יותר. הלייקרס ניצלו את הבחירה ה-24 הכללית שעמדה לרשותם בדרפט 1996, כדי לבחור את דרק פישר. במהלך עונת 1996-97, ביצעו הלייקרס טרייד על סידריק סבאלוס והעבירו אותו לפיניקס סאנס תמורת רוברט הורי. אוניל הוביל את הלייקרס למאזן 56-26, בסיומה של העונה הסדירה וזאת למרות כי החמיץ 31 משחקים בעקבות פציעה בברך. אוניל השיג 26.2 נקודות ו-12.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק כשהוא מסיים במקום השלישי בליגה עם 2.88 חסימות למשחק ב-51 משחקים. בפליאוף, הדיחו הליקרס בסיבוב הראשון את הפורטלנד טרייל בלייזרס, כשאוניל קולע 46 נקודות במשחק הראשון בסדרה, מספר הנקודות הגבוה ביותר לשחקן במשחק פליאוף מאז שג'רי וסט קלע 53 נקודות נגד הבוסטון סלטיקס בשנת 1969, הלייקרס ניצחו את הסדרה 3-1. למרות שיא NBA של 7 סלי 3 נקודות מ-7 ניסיונות אותו קבע רוברט הורי במשחק השני בסדרת חצי גמר המערב נגד היוטה ג'אז. הפסידו הלייקרס את הסדרה 1-4, לג'אז בה כיכבו קארל מלון וג'ון סטוקטון.

בעונה שלאחריה, 1997-98, היו הלייקרס הקבוצה היחידה שאף שחקן בסגל לא היה מעבר לגיל 30 ואליהם הצטרף, ריק פוקס מהבוסטון סלטיקס. הלייקרס החלו את העונה עם הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון 11-0‏. הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 61-21, בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הפורטלנד טרייל בלייזרס 3-1, ובחצי הגמר על הסיאטל סופרסוניקס 4-1, בגמר המערב פגשו הלייקרס את היוטה ג'אז שהייתה בעלת המאזן הטוב ביותר במערב לאחר שסיימה את העונה הסדירה במאזן 62-20, עם ניצחון אחד יותר מאשר הלייקרס וזהה לזה של האלופה שיקגו בולס שהובילה את אזור המזרח, הסדרה הייתה חד צדדית כאשר הג'אז גברו עלה לייקרס בארבעה משחקים, 4-0 ועלו לגמר ה-NBA. הלייקרס נאבקו עם הסיאטל סופרסוניקס על ראשות הבית הפאסיפי במהלך רוב העונה, ובשני החודשים האחרונים לעונה הצליחו הלייקרס לנצח 22 מ-25 המשחקים האחרונים, ולסיים במאזן 61-21 לעבור את סוניקס וזכות באליפות הביתה פאסיפי. שאקיל אוניל - למרות כי החמיץ 20 משחקים עקב פציעה בשריר הבטן - היה דומיננטי, כשהוא מסיים במקום השני בטבלת מלך הסלם של הליגה, אחרי מייקל ג'ורדן, וכמוביל הליגה באחוז הקליעה מהשדה (58.4%).

במהלך עונת 1998-99, שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים, הועברו אדי ג'ונס ואלדן קמפבל בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת גלן רייס. ניק ואן אקסל הועבר לדנוור נאגטס, דניס רודמן הראוותני הצטרף ללייקרס, למרות כי הוא נחתך מהקבוצה כבר לאחר 23 משחקים. הלייקרס רכשו גם את ג'יי. אר. ריד, ובי. ג'יי ארמסטרונג. המאמן האריס פוטר במהלך חודש בפברואר לאחר רצף של שלושה הפסדים והוחלף על ידי מאמן פנימי, שחק העבר של המועדון קורט רמביס. הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31-19, וסיימו במקום הרביעי באזור המערב. בפליאוף, ניצחו הלייקרס את היוסטון רוקטס 3-1, אך הובסו בסוויפ בחצי גמר המערב בידי הסן אנטוניו ספרס, 4-0, כהשמשחק הרביעי בסדרה היה האחרון ששוחק באולם הפורום.

תחילת תקופת פיל ג'קסון והתקפת המשולש

פיל ג'קסון בשתי הקדנציות בהן אימן את הקבוצה זכו הלייקרס בחמש אליפויות.

עונת 1999-2000 הביאה עימה שינויים גדולים לקבוצה: הלייקרס עברו לאולם חדש, הסטייפלס סנטר, אותו חלקו עם יריבתם העירונית הלוס אנג'לס קליפרס, מדי המועדון שונו והוחלפו למדים יותר מודרניים, כשהם מחליפים את המדים הישנים של הקבוצה ששירתו אותה משנות ה-70, פיל ג'קסון מונה למאמן הראשי החדש של הקבוצה והחל להנחיל לקבוצה תפיסת התקפה החדשה: התקפת המשולש. פילוסופית המשחק החדשה התבררה כרבת עוצמה, כאשר הלייקרס פתחו את העונה בצורה חזקה, כשהם מנצחים 31 מ-36 המשחקים הראשונים של העונה, במהלך העונה הצליחו הלייקרס להשיג רצפי נצחונות של 16, 19, ו-11 משחקים, והפכו לקבוצה השלישית בהיסטוריה של ה-NBA המצליחה להשיג שלושה רצפי נצחונות דו סיפרתיים בעונה אחת.

למרות כי הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן הטוב ביותר בליגה, 67-15, ושאקיל אוניל נבחר ל-MVP של העונה הסדירה. הלייקרס מצאו את עצמם נאבקים בפליאוף, כשהם נגררים לסדרה בת חמישה משחקים עם הסקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון, ולאחר שניצחו בחצי הגמר את הפיניקס סאנס 4-1, נתקלו בקשיים רבים בסדרת גמר המערב מול הפורטלנד טרייל בלייזרס, כשהם מוצאים את עצמם כבר בפיגור של 15 נקודות ברבע האחרון של המשחק השביעי והמכריע, לפני שהצליחו להתעשת ולנצח, 89-84, בסטייפלס סנטר.

בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את האינדיאנה פייסרס, תחת שרביט האימון של יריבה של הלייקרס משנות ה-80, לארי בירד, וגברה עליהם בשישה משחקים, 4-2 וזכו באליפות ה-12 בהיסטוריה של המועדון. שאקיל אוניל השיג 38 נקודות, 16.6 כדורים חוזרים, ו-2.3 אסיסטים בממוצע למשחק, שהוא קולע ב-61.15 מהשדה וזכה גם בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

באופן ברור הלייקרס נראו כמועמדים לאליפות נוספת, השנייה ברציפות, בעונה הבאה, 2000-01, אך הפעם נתקלו הלייקרס בקשיים רבים יותר, כאשר כבר לפני פגרת האולסטאר (המסמנת את מחצית העונה) צברו הלייקרס 16 הפסדים, אחד יותר ממה שצברו בעונה הקודמת כולה. למרות זאת, הצליחו הלייקרס לחזור לעצמם ולגבור על הסקרמנטו קינגס במרוץ לתואר האליפות של הבית הפאסיפי, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 56-26, עם ניצחון אחד יותר מאשר לקינגס. בפליאוף, דהרו הלייקרס לגמר ה-NBA כאשר ניצחו את שלושת סדרות הפליאוף הראשונות בסוויפ על הפורטלנד טרייל בלייזרס, הסקרמנטו קינגס והסן אנטוניו ספרס (בהתאמה). סדרת גמר המערב מול הספרס הייתה אחת החד צדדיות בהיסטוריה של ה-NBA כאשר הלייקרס מנצחים בהפרש ממוצע של 22 נקודות. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הפילדלפיה 76 בהנהגתו של אלן אייברסון, הלייקרס הפסידו את המשחק הראשון בסדרה, אך השתלטו על המשכה כשגברו על פילדלפיה בארבעת המשחקים הבאים בדרך לנצחון 4-1 וזכיה ה-13 באליפות ה-NBA בהיסטוריה של המועדון. שאקיל אוניל נבחר בפעם השניה ברציפות ל-MVP של סדרת הגמר, ודרק פישר קבע שיר NBA עם 15 סלי 3 נקודות במהלך סדרת גמר המערב מול הסן אנטוניו ספרס. הלייקרס סיימו את פליאוף 2001 במאזן 15-1, מאזן הפליאוף הטוב ביותר לעונה בודדת בהיסטוריה של ה-NBA.

הלייקרס בבית הלבן לאחר האליפת של שנת 2001.

האם האליפות השלישית ברציפות אפשרית? הלייקרס, בכל אופן, בהחלט חשבו כך, והם החלו בצורה חזקה את עונת 2001-02, כשהם מנצחים 16 מ-17 המשחקים הראשונים של העונה. אך, פציעה טורדנית בבוהן כף הרגל הטרידה את שאקיל אוניל לאורך העונה והלייקרס איבדו את אליפות הבית הפאסיפי לסקרמנטו קינגס, כשהלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 58-24, שהספיק למקום השלישי במערב. בפליאוף, הלייקרס דילגו בקלות על שני הסיבובים הראשונים, כאשר הם גוברים על הפורטלנד טרייל בלייזרס בסוויפ, 3-0, בסיבוב הראשון ועל הסן אנטוניו ספרס בחצי גמר המערב בחמישה משחקים, 4-1. בגמר המערב פגשו הלייקרס את הסקרמנטו קינגס המוכשרים, שרבים החשיבו אותה ככקבוצה המסוגלת לעבר את המשוכה בדמות הלייקרס ולהגיע לגמר ה-NBA. הסדרה, שנחשבת לאחת המרתקות בהיסטוריה של סדרות הגמר האזוריות בהיסטוריה של ה-NBA, הייתה צמודה לכל אורכה. הקינגס היו במרחק של שניות בודדות לעלות ליתרון של 3-1 לאחר המשחק הרביעי בלוס אנג'לס, אך סל שלוש נקודות של רוברט הורי עם הבאזר, השווה את הסדרה ל-2-2, ואיפשר ללייקרס לדחוף את הסדרה לשחק השביעי והמכריע בנערך בסקרמנטו. המשחק השביעי התברר כדרמטי כקודמיו בסדרה, אך בסופו של דבר הצליחו הלייקרס לגבור על הקינגס, 112-106, בהארכה והתקדמו לגמר ה-NBA.

בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את הניו ג'רזי נטס, בסדרה שהייתה לפרוטוקול בלבד כאשר הלייקרס מנצחים בסוויפ, 4-0, באחת מסדרות גמר ה-NBA החד צדדיות בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר שזכו באליפות השלישית ברציפות שלהם, זכה שאקיל אוניל בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בפעם השלישית ברציפות, הישג אותו הצליח להשיג רק מייקל ג'ורדן לפניו, והמאמן הראשי פיל ג'קסון זכה באליפות התשיעית בקריירה, כשהוא משתווה למאמנה האגדי של הבוסטון סלטיקס, רד אאורבך, וכשהוא עובר את פאט ריילי כמאמן עם מספר הנצחונות הרב ביותר בפליאוף.

הלייקרס נראו הרסניים ובלתי ניתנים לעצירה, והקבוצה שמה לה למטרה אליפות רביעית ברציפות. אך, הלייקרס התחילו את עונת 2002-03 בצורה חלשה כששאקיל אוניל מחמיץ 12 משחקים לאחר שעבר ניתוח בבוהן כף רגלו, ולאחר מכן נאלץ לחזור לאיטו לכושר משחק. בחג המולד, הגיעו הלייקרס למאזן 11-19, אך החל קובי בריאנט לשאת את הקבוצה על גבו באחת מהתקופות הטובות בקריירה שלו, כשהוא קובע שיא NBA לשחקן הצעיר ביותר המגיע ל-10,000 נקודות, הוא קבע שיא NBA חדש עם 12 קליעות ל-3 נקודות במשחק בודד, שיא של 8 סלי 3 נקודות במחצית אחת, 9 שלי 3 נקודות רצופים במשחק אחד, בנוסף קבע הריאנט שיא מועדון של 42 נקודות במחצית אחת, קלע יותר מ-40 נקודות בתשעה משחקים רצופים (כשהוא מצטרף לוילט צ'מברליין ומייקל ג'ורדן), קלע יותר מ-35 נקודות ב-13 משחקים רצופים (כשרק צ'מברליין עובר אותו בהישג זה), הפך לשחקן שלישי בהיסטוריה של ה-NBA המשיג ממוצע של 40 נקוודות במשך חודש שלם, והשיג טריפל דאבל פעמיים ברציפות, לראשונה מאז מג'יק ג'ונסון בשנת 1991.

הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 50-32, עונת ה-50+ נצחונות ה-27 מאז עבר המועדון ללוס אנג'לס. בפליאוף, גברו הלייקרס על המינסוטה טימברוולבס בשישה משחקים, 4-2. בחצי גמר המערב פגשו הלייקרס את הסן אנטוניו ספרס והרגע המכריע של הסדרה הגיע במשחק החמישי לאחר שהסדרה הייתה בשיוויון 2-2, הלייקרס כבר סבלו מהעדרו של ריק פוקס, שסבל מפציעה זכר לסדרה מול מינסוטה. במשחק, הספרס כבר ברחו ל-25 נקודות יתרון, לפני שהלייקרס החלו להתאושש ולנגוס ביתרון, את הרבע הרביעי פתחו הלייקרס בפיגור של 18 נקודות ועתה החלו לדהור ולנגוס ביתרון הספרס במהירות, וכאשר נותרו 14.7 שניות לסיום המשחק פיגרו הלייקרס רק ב-2 נקודות, עתה נפל המשחק על כתפיו של האיש אליו נטו הלייקרס ללכת ברגעי ההכרעה, לאחר שהכריע כמה וכמה משחקים בזריקות מעבר לקשת ה-3 במהלך סדרות פליאוף מהעונה הקודמת, וכאשר נותרו 3.6 שניות לסיום המשחק שחרר רוברט הורי זריקת 3 נקודות שהייתה יכולה לנצח את המשחק בעבור הלייקרס — אך הפעם ראו הלייקרס את הכדור פוגע בטבעת הסל ונכנס ויוצא אל מחוץ לטבעת. זריקה שתמיד הייתה נכנסת לא הייתה כזו הפעם.

במקום לשמוח שוב על ניצחון שהושג בשניות האחרונות וביתרון 3-2 בסדרה שבידם ישנה האפשרות להכריע את הסדרה במשחק השישי שהתקיים בלוס אנג'לס, מצאו הלייקרס את עצמם במשבר לאחר שהיו כל כך קרובים להכריע את הסדרה, עתה כשהם בפיגור 2-3 בסדרה ועל סף הדחה מהמשך משחקי הפליאוף. הספרס לא בזבזו את ההזדמנות שנפלה לידיהם וגברו על הלייקרס גם במשחק השישי הסדרה, וניצחו את הסדרה כולה 4-2, משאירים את הלייקרס עם חלום מנופץ לאליפות רביעית ברציפות.

קארל מלון (בלבן ראשון מימין) וגארי פייטון (20#) הגיעו ללייקרס מתוך כוונה לזכות באליפות הראשונה בקריירה שלהם, למרות התקוות הגדולות הסתיימה העונה היחידה שלהם במדי הקבוצה במפח נפש.

נחושים להשיב לעצמם את תואר האליפות בשנה ה-25 לבעלות של ג'רי באס על הלייקרס, הביאו הלייקרס את השחקנים החופשיים, קארל מלון וגארי פייטון, והחלו את עונת 2003-04 בסערה, כשהם מנצחים 20 מ-25 המשחקים הראשונים, כאשר באותו הזמן הפך קארל מלון לשחקן הותיק ביותר המשיג טריפל דאבל. אך זמן קצר לאחר מכן נפצע מלון בברכו, והעדרויות עקב פציעות ומחלות של שאקיל אוניל וקובי בריאנט הגיעו זמן קצר אחר כך, כתוצאה מכך נותר גארי פייטון לבדו כדי להוביל את התקפת הלייקרס יחד עם השחקנים הצעירים בשיטה אליה לא היה רגיל. בנוסף סבלה הקבוצה מהטרדה מתמשכת עקב פרשיית התקיפה המינית של קובי בריאנט וההצלפות ההדדיות בין אוניל לבריאנט שהחלו לאחר שהוגש כתב אישום נגד בריאנט.

למרות זאת, הצליחה הקבוצה להחזיק מעמד עד אשר כולם התאוששו, כשהם מסיימים את היישורת האחרונה של העונה בסטייל עם 14 נצחונות ב-17 המשחקים האחרונים, בדרך למאזן 56-26 בסיומה של העונה הסדירה, ותואר אליפות הבית הפאסיפי תודות לשני סלים עם הבאזר במשחק מול פורטלנד: אחד שהשווה את המשחק בתום הזמן החוקי, והשני שניצח את המשחק לאחר הארכה כפולה. בפליאוף, ללא רוברט הורי, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על היוסטון רוקטס בחמישה משחקים, 4-1. בחצי גמר המערב פגשו הלייקרס את הסן אנטוניו ספרס, ושוב מצאו את עצמם בפיגור 0-2 (שהגנה על כתר האליפות שלה), והצליחו הלייקרס להשוות אתה סדרה לאחר שני משחקי בית. במשחק החמישי נקלעו הלייקרס לפיגור כאשר המשחק התקרב לסיומו, וללא הורי נזקקו הלייקרס לדרק פישר כדי שיושיע אותם לאחר שהתלט על כדור תועה כאשר נותרו רק 0.4 שניות לסיום, ברגע שזכה להכרה כאחד הרגעים המדהימים בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר שניצחו את המשחק החמישי 74-73 בסן אנטוניו, השלימו הלייקרס את המשימה כגברו על הספרס גם במשחק השישי בסדרה שנערך בלוס אנג'לס, 88-76, ובסדרה כולה 4-2 והתקדמו לגמר המערב. בגמר המערב פגשו הלייקרס את המדורגת ראשונה המינסוטה טימברוולבס עליהם גברו בקלות יחסית 4-2, כדי לפגוש את הדטרויט פיסטונס בגמר ה-NBA. בגמר ה-NBA הופתעו הלייקרס שנחשבו לפייבוריטים מול הפיסטונס, כאשר הפיסטונס השתלטו במהרה על הסדרה במשחקם הקבוצתי ובהגנה העוקצנית שהציגו וגברו על הלייקרס בחמישה משחקים, 4-1.

2004-07: בניה מחדש

בקייץ שלאחר עונת 2003-04, קרסו הלייקרס כלפי פנים. המאמן הראשי פיל ג'קסון היה מותש, והנהלת הלייקרס לא הייתה מוכנה להעלות את משכורתו מ-6 מיליון דולר ל-12 מיליון אותם דרש כדי להמשיך בתפקידו. כמו כן, עוזר המאמן טקס וינטר אמר כי ג'קסון הכריז בפגרת אולסטאר 2004 כי לא יהיה מעוניין לחזור ללוס אנג'לס לייקרס אם קובי בריאנט ישאר. המתח ההולך וגובר בין שאקיל אוניל לקובי בריאנט הגיע לבסוף לנקודת רתיחה. כאשר נודע כי ג'קסון לא ישאר בתפקידו (מהלך שרבים מאמינים כי לבריאנט הייתה יד בדבר), דרש שאקיל אוניל טרייד שניתן לו בסופו של דבר והוא הועבר למיאמי היט בתמורה ללמאר אודום, קארון באטלר, ובריאן גרנט. בריאנט בחן את שוק השחקנים החופשיים, כשלכאורה היה קרוב מאוד לחתימה ביריבה העירונית הלוס אנג'לס קליפרס לפני שהחליט להשאר בלייקרס. פיל ג'קסון פרש לחוותו במונטנה ורודי טומג'נוביץ' מונה למאמן הראשי החדש של הקבוצה.

במהלך הפגרה הועבר גארי פייטון לבוסטון סלטיקס וקארל מלון פרש לאחר ניתוח בברך, אך לא לפני שהאפשרות לחזרתו נשקלה, זאת לפני שמערכת היחסים בינו ובין קובי בריאנט עלתה על שרטון. למרות כל השינויים בפגרה, הצליחו הלייקרס לפתוח את עונת 2004-05 בצורה חיובית כאשר הגיעו למאזן 24-19 בפגרת האולסטאר, אך באותה הנקודה עזב טומג'נוביץ' את המועדון עקב בעיות בריאות. הלייקרס התקשו ללא טומג'נוביץ', אך עדיין הצליחו להגיע למאזן 32-29 והיו בעמדה ממנה ניתן להגיע אל הפליאוף. אך, הלייקרס לא הצליחו להתגבר על סדרת פציעות של בריאנט ואודום בשלהיי העונה, והפסידו 19 מ-21 המשחקים האחרונים של העונה, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 34-48.

למרות כל זאת, המשיך בריאנט לקבוע שיאים, כשהפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של ה-NBA המגיע ל-14,000 נקודות, וכאשר קבע שיא מועדון של 43 קליעות עונשין רצופות. הקבוצה גם הצליחה לקלוע ב-100% הצלחה מהעונשין בשלושה מקרים, לראשונה מאז עונת 1991-92. אך כל זה הסתכם במעט כאשר הלייקרס סיימו את העונה במאזן של פחות מ-50% הצלחה והחמיצו את הפליאוף.

עונת 2005-06 ראתה את הלייקרס מתאחדים מחדש עם פיל ג'קסון. שנת החופשה אותה לקח ג'קסון, שכללה בתוכה חופשה ארוכה באוסטרליה, טענה את מצבריו והפיכה בו כוחות מחודשים, בעוד שעונת 2004-05 של הלייקרס הביאה את ג'רי באס לשקול את האפשרות להענות לדרישותיו הכספיות של ג'קסון. למרות כי רבים חשבו שחוסר שביעות רצונו של בריאנט הביאה מלכתחילה לעזיבתו של ג'קסון, וחשבו כי ג'קסון יהווה גורם הפוגע בבריאנט, הראה קובי בריאנט סימנים כי הוא יקבל בברכה את חזרתו של ג'קסון, והמהלך הותיר את אוהדי הלייקרס אופטימיים לגבי העונה הקרבה. ואכן, שום חילוקי דעות לא הופיעו בין השניים בעונה הראשונה לחזרתו של גקסון ללייקרס, ומערכת היחסים בין השחקן למאמן הראשי נשארה יציבה.

אנדרו ביינום הגיע ללייקרס ישירות מליגת התיכונים בדרפט 2005

במהלך הפגרה, המהלך הראשי של הלייקרס בנוגע לסגל השחקנים היה הבאתו של קוואמי בראון מהוושינגטון ויזארדס בתמורה לקארון באטלר וצ'אקי אטקינס, ובחירתו של הסנטר אנדרו ביינום ישירות מבית הספר התיכון כבחירה ה-10 הכללית בדרפט 2005.

לאחר התוצאות החלשות של העונות הקודמות, רבים חשבו כי עצם ההגעה אל הפליאוף תחשב להישג. הלייקרס החדשים ניראו כעיצוב של שושלת השיקגו בולס של שנות ה-90, שהשיגה 6 אליפויות במהלך העשור. הפורוורד המוכשר למאר אודום, נראה כדומה לטיפוס הסקוטי פיפן שהשלים את כשרונו של קובי בריאנט.

לאחר התחלה מעורערת, נראה היה כי הכימיה הקבוצתית משתפרת בצורה דרמטית במחצית השניה של העונה, והלייקרס ניראו יציבים יותר ככול שהעונה התקרבה לסיומה. ההשתפרות של הלייקרס הספיקה למקום בפליאוף ושיכחה במעט את חששות האוהדים לגבי הקבוצה, כאשר הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 45-37. בפליאוף, פגשו הלייקרס בסיבוב הראשון את המדורגת שניה במערב הפיניקס סאנס, ולאחר שבריאנט הבטיח אתה ניצחון במשחק הרביעי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס עלו הלייקרס ליתרון 3-1 בסדה וניראו בדרכם לחצי גמר המערב, לסדרה פיקנטית מול יריבתם העירונית הלוס אנג'לס קליפרס, שהבטיחה את מקומה בחצי הגמר לאחר שגברה על הדנוור נאגטס. אך, הסאנס בהנהגתו של סטיב נאש הצליחו להתאושש ולדהור קדימה. הסאנס הצליחו לנצח את המשחק החמישי בבית 114-97, ולנצח שוב במשחק השישי שהתקיים בלוס אנג'לס 126-118 בהארכה, עתה ניצלו הסאנס את המומנטום והביסו את הלייקרס במשחק השביעי והמכריע 121-90, בפיניקס.

במשחק השביעי, הובילו הלייקרס במחצית 60-45, כאשר קובי בריאנט קולע 23 נקוות בחצית, אך, במחצית השניה "נעלם" בריאנט כשנטל רק 3 זריקות מהשדה וקלע נקודה אחת בלבד. מספר מבקרים, כמו ביל סימונס טענו כי היה על בריאנט, כאשר הקבוצה נקלעה לפיגור גדול, לנסות לקחת על עצמו יותר זריקות; אחרים, כמו צ'ארלס ברקלי אף טענו כי בריאנט סרב לקחת על עצמו זריקות "כדי להוכיח את טיעונו" לגבי יכולת הקליעה הדלה של חבריו לקבוצה. בריאנט והמאמן פיל ג'קסון דחו טענות אלה, כשהם מציינים כי קובי נהג לפי תוכנית המשחק שנקבעה במחצית כדי לשתף שחקנים אחרים במשחק.

במהלך פגרת 2006, בחרו הלייקרס את הגארד ג'ורדן פארמר מאוניברסיטת UCLA. להפתעת רבים החלו הליקרס את העונה בצורה חזקה עם ניצחונות על קבוצות צמרת כמו היוטה ג'אז, הדאלאס מאבריקס, והסן אנטוניו ספרס. אך, הקבוצה התדרדרה לאחר סדרת פציעות של למאר אודום, קוואמי בראון, ולוק וולטון. קובי בריאנט הושעה פעמיים לאחר שהכה שחקן יריב, וחלק מהפרשנים החלו לתהות אם הפך ל"שחקן מלוכלך". קובי זעם על ביקורות אלה, ואת תשובתו נתן על הפרקט כאשר קבע שיא של 4 משחקים רצופים בהם קלע לפחות 50 נקודות למשחק. הלייקרס הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן 42-40, ותפסו את המקום השביעי בפליאוף, אך הפסידו כבר בסיבוב הראשון לפיניקס סאנס בחמישה משחקים, 4-1.

לאחר עונת 2006-07 עתידו של קובי בריאנט במדי הלייקרס הוטל בספק, כאשר הוא דרש שיבוצע עליו טרייד. במשך שבוע הטיף בריאנט מוסר ומערכת היחסים שלו עם הקבוצה הדרדרה במהירות כאשר נחשפה קלטת שלו. בקלטת הוידאו הוקלט בריאנט אומר כי היה על הלייקרס לבצע טרייד על אנדרו ביינום תמורת ג'ייסון קיד והיה ביקורתי כלפי הג'נרל מנג'ר מיטש קופצ'אק. מנהל סגל השחקנים החליט להחתים את כוכב הלייקרס בעבר, דרק פישר, אך למרות זאת נכנסו הלייקרס לעונת 2007-08 מתוסכלים וסימני שאלה רבים מרחפים סביבם.

2007-2011 תקופת בריאנט/גאסול

הלייקרס החלו את עונת 2007-08 באופן מפתיעה לטובה. כשהם מתודלקים מעלייתו של אנדרו ביינום כאופציה המרכזית בתפקיד הסנטר, הלייקרס אפילו הצליחו להעפיל לראשות אזור המערב למשך שלושה ימים. כשהם מקבלים תנופה מטרייד שבוצע בשלבים הראשונים של העונה שהביא לקבוצה את טרבור אריזה, והשמועות לגבי רצונו של בריאנט לעזוב את לוס אנג'לס גוועו סופית. אך, לפני שהלייקרס טעמו את הצלחתם המחודשת, נפצע ביינום בברכו, פציעה שהשביתה אותו למשך שארית העונה. לפתע, הפסידו הלייקרס המגובשים שלושה משחקים ברציפות. והמשכה של העונה נראה עטוי בערפל עבור הלייקרס, שהחלו להאבק כדי לנצח משחקים. נראה היה ששוב, פציעות יחבלו בעונה נוספת בעבור הלייקרס.

פאו גאסול הגיע ללייקרס בשנת 2008 ושיתוף הפעולה שלו עם קובי בריאנט הביאו את הלייקרס חזרה לפסגה.

ב-1 בפברואר, 2008, ביצעו הלייקרס טרייד על קוואמי בראון, שלא היה פופולארי בקרב האוהדים (שקראו לעברו קריאות בוז ממושכות עקב איבודי הכדור הרבים במשחקיו האחרונים), את הרוקי ג'באריס קריטנטון, אהרון מקי, את זכויות הדרפט בעבור מארק גאסול, ושתי בחירות סיבוב ראשון בדרפט 2008 ובדרפט 2010 שהועברו לממפיס גריזליס בעבור הפורוורד הספרדי פאו גאסול (אחיו הגדול של מארק) ובחירת סיבוב שני בדרפט 2010‏.

עתה משהיו ללייקרס גם סנטר וגם פאואר פורוורד המתנשאים לגובה 2.13, התייחסו פרשנים לביינום וגאסול כ"תאומי המגדל", כמו צמדים מפורסמים נוספים מההיסטוריה של ה-NBA: טים דאנקן ודיוויד רובינסון מהסן אנטוניו ספרס, פטריק יואינג וביל קרטרייט מהניו יורק ניקס, והצמד תאומי המגדל המקורי האקים אולאג'ואן וראלף סמפסון מביוסטון רוקטס. גם בזמן שהמתינו לשובו של ביינום, שיחקו הלייקרס הייטב והתייצבו בפעם השניה העונה במקום הראשון במערב.

כאשר קובי בריאנט מוביל את הקבוצה בממוצעים בשיעור קומה של MVP של העונה הסדירה, היה חודש אפריל רווי נצחונות עבור הלייקרס, שהעפילו במהירות לעמדת הקבוצה הטובה במערב. כשהוא נעזר ביכולותיו המגוונות של גאסול ובמשחקו המצויין של אודום כאופציה השלישית בהתקפת הקבוצה, העפילו הלייקרס לפליאוף בפעם ה-55 ב-60 שנותיהם בליגה, כשהם זוכים באליפות הבית הפאסיפי מיד הפיניקס סאנס (זכייתם הראשונה באליפות הבית הפאסיפי מאז עזיבתו של שאקיל אוניל בשנת 2004), ומתייצבים במקום הראשון במערב בסיום העונה, לראשונה מאז עונת 1999-00. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57-25, כאשר קובי בריאנט זוכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בפליאוף, בסיבוב הראשון פגשו הלייקרס את הדנוור נאגטס וגברו עליהם בסוויפ 4-0, בחצי הגמר גברו הלייקרס על היוטה ג'אז בשישה משחקים 4-2, בגמר המערב פגשו הלייקרס את הסן אנטוניו ספרס, שלא הצליחו להוות יריב שקול והלייקרס גברו עליהם לאחר חמישה משחקים 4-1. לאחר שהשיגו מאזן של 12-3 במהלך הפליאוף ועברו בצורה חלקה למדי בין השלבים, נתקלו הלייקרס בבעיות בסדרת הגמר מול יריבתם הוותיקה הבוסטון סלטיקס. הסלטיקס שהיו הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בליגת ה-NBA במהלך העונה הסדירה והייתה זו הפעם הראשונה מאז שנת 2000 בה נפגשו בסדרת גמר ה-NBA המדורגת ראשונה באזור המזרח והמדורגת ראשונה באזור המערב, והפעם הראשונה מאז שנת 2003 בה קבוצה המדורגת ראשונה באחד משני האזורים מגיעה לסדרת הגמר. הלייקרס הופיעו בסדרת הגמר לראשונה מאז שנת 2004 ופעם ה-29 בסך הכל (שיא NBA). הסלטיקס הופיעו בסדרת גמר לראשונה מאז שנת 1987 ובפעם ה-20 בסך הכל. לסדרת הגמר של שנת 2008 הגיעו הסלטיקס כמועדון המעוטר ביותר בהיסטוריה של ה-NBA עם 16 אליפויות, והלייקרס דורגו במקום השני עם 14. שני המועדונים הנחשבים למצליחים בהיסטוריה של ה-NBA חיפשו לחדש את היריבות ביניהם לאחר הפסקה של 21 שנה מאז המפגש האחרון בניהם בסדרת הגמר של שנת 1987.

בסדרה עצמה, נטלו הסלטיקס את השליטה בסדרה לאחר שניצחו את שני המשחקים הראשונים שהתקיימו בבוסטון, הלייקרס הצליחו להתאושש ולנצח את המשחק השלישי בסדרה, אך הפסידו את הרביעי בלוס אנג'לס, למרות כי הצליחו לחזור ולנצח את המשחק החמישי שהתקיים אף הוא בלוס אנג'לס, סיימו הסלטיקס את הסדרה במשחק השישי שהתקיים בבוסטון בו הביסו את הלייקרס 131-92, בדרך לניצחון 4-2 בסדרה וזכיה באליפות ה-17 של המועדון.

רון ארטסט הגיע ללייקרס בקייץ 2009.

בעונת 2008-09 היתה ללייקרס רק מטרה אחת, טבעת אליפות. בחודש ינואר, שוב הפסידו הלייקרס את אנדרו ביינום עקב פציעה, ביינום הצליח לחזור רק למשחקים האחרונים של העונה הסדירה. גם בלעדיו הצליחו הלייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן 65-17, משחק אחד אחרי הקליבלנד קבאלירס שסיימו את העונה הסדירה במאזן 66-16, וכמדורגת ראשונה בליגה. בפליאוף, דילגו הלייקרס בקלות מעל היוטה ג'אז כשגברו עליהם בסיבוב הראשון בחמישה משחקים 4-1. בחצי גמר המערב, נתקלו הלייקרס במשוכה גבוה בדמות היוסטון רוקטס, ולמרות כי הרוקטס היממו את אוהדי הלייקרס בסטייפלס סנטר שבלוס אנג'לס, לאחר שגברו על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה 100-92, הלייקרס התאוששו ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, אחד מתוכם ביוסטון כדי להשיב לעצמם את יתרון הבייתיות. יוסטון ניצחה את המשחק הרביעי 99-87 והשוותה ל-2-2. במשחק החמישי בלוס אנג'לס התפוצצו הלייקרס על המגרש כשניצחו 118-78 ועלו ליתרון 3-2 בסדרה, הרוקטס עוד הצליחו לנצח את המשחק השישי ביוסטון 95-80, אך הלייקרס הצליחו לסגור עניין במשחק השביעי והמכריע, שהיה חד צדדי ברובו, 89-70 ולנצח את הסדרה 4-3. בגמר המערב פגשו הלייקרס את הדנוור נאגטס, כמו מול יוסטון לא הצליחו הלייקרס לשמור על יתרון הבייתיות שלהם לאחר שני משחקי הבית הראשונים בסדרה, לאחר שנוצחו במשחק השני 103-106. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו את המשחק השלישי שהתקיים בדנוור 103-97, הנאגטס עדיין הצליחו להגיע לשיוויון 2-2 בסדרה לאחר שניצחו את המשחק הרביעי שהתקיים בדנוור 120-101. אך, הלייקרס השתלטו סופית על הסדרה כשניצחו את המשחק החמישי 103-94 בסטייפלס סנטר, והביסו את הנאגטס באולמם הבייתי, פפסי סנטר, במשחק השישי, 119-92 וניצחו את הסדרה כולה 4-2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את האורלנדו מג'יק ולמרות כי כמה משחקים היו צמודים שלטו הלייקרס במהלך הסדרה וניצחו 4-1 וזכו באליפות ה-15 בתולדות המועדון והראשונה מזה 7 שנים. קובי בריאנט נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

ב-3 ביולי, 2009, החתימו הלייקרס את הפורוורד של היוסטון רוקטס, רון ארטסט על חוזה לחמש שנים כדי שיחליף את טרבור אריזה שחתם אצל הרוקטס. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57-25 וזכו שוב באליפות הבית הפאסיפי ובאליפות אזור המערב. בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על ה[[אוקלהומה סיטי ת'אנדר] בשישה משחקים 4-2, ובחצי גמר המערב לא התקשו מול היוטה ג'אז וגברו עליהם בסוויפ 4-0. בגמר המערב פגשו הלייקרס את הפיניקס סאנס וגברו עליהם לאחר שישה משחקים 4-2. הלייקרס הגיעו לגמר ה-NBA בפעם השלישית ברציפות ופגשו שוב את יריבתם הוותיקה הבוסטון סלטיקס, ולאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה שהתקיימו בלס אנג'לס עמדו הקבוצות בשיוויון 1-1 כשהסלטיקס מעבירים אליהם את יתרון הבייתיות. הלייקרס התאוששו וכבר במשחק הבא הצליחו להחזיר לעצמם את יתרון הבייתיות לאחר שגברו על הסלטיקס 91-84 בבוסטון. מכאן הצליחו שתי הקבוצות לשמור על הבייתיות שלהן כאשר הסלטיקס מנצחים את שני המשחקים הבאים בסדרה שהתקיימו בבוסטון ועלו ליתרון 3-2 בסדרה. הלייקרס ניצחו את את המשחק השישי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס 89-67, והבמשחק השביעי והמכריע שהתקים בלוס אנג'לס והיה צמוד לכל אורכו גברו הלייקרס על הסלטיקס 83-79 וזכו באליפות ה-16 בהיסטוריה של המועדון. קובי בריאנט זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

למרות ספקולציות רבות חזר המאמן הראשי פיל ג'קסון לעונה נוספת. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57-25, בפליאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על הניו אורלינס הורנטס 4-2, אך בחצי הגמר הודחו בסוויפ בידי הדאלאס מאבריקס שהמשיכה וזכתה באליפות ה-NBA לראשונה בהיסטוריה של המועדון מטקסס.

2011-הווה: התקופה שלאחר פיל ג'קסון

לאחר פרישתו של פיל ג'קסון, מונה ב-25 במאי, 2011, מאמנה לשעבר של הקליבלנד קבאלירס מייק בראון לתפקיד המאמן הראשי של הלייקרס.

לפני פתיחת עונת, העבירו הלייקרס בטרייד את למאר אודום לדאלאס מאבריקס, והחתימו את ג'וש מקרוברטס, ג'ייסון קאפונו, טרוי מרפי. בעונת 2011/2012 הלייקרס הודחו מהפלייאוף בשלב חצי גמר המערב, לאחר שהפסידו 4:1 לאוקלהומה סיטי.

יריבויות

בוסטון סלטיקס

היריבות בין הבוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס מערבת בתוכה שניים מהמועדונים הידועים והמעוטרים ביותר בהיסטוריה של ליגת ה-NBA. יריבות זו מוכנה כיריבות הגדולה והטובה ביותר ב-NBA‏.שתי הקבוצות נפגשו בשיא של 12 פעמים בסדרות גמר ה-NBA, כשתחילת מפגשים אלה בשנת 1959. שתי הקבוצות שלטו בליגה בשנות ה-60 וה-80, כשהן נפגשות שש פעמים בסדרו הגמר של שנות ה-60 ושלוש פעמים בסדרות הגמר של שנות ה-80.

לאחר פרישתם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד ירדה רמת היריבות בין שתי הקבוצות, אך בשנת 2008 חודשה היריבות לאחר ששתי הקבוצותנפגשו בסדרת הגמר של שנת 2008 לראשונה מאז שנת 1987, כאשר הסלטיקס מנצחים את הסדרה 4-2. הקבוצות נפגשו שוב בסדרת הגמר של שנת 2010 אותה ניצחו הלייקרס בשבעה משחקים, 4-3. שתי הקבוצות זכו במספר הרב ביותר של אליפויות ליגת ה-NBA, כאשר הסלטיקס זוכים 17 פעמים ואילו הלייקרס 16 פעמים; סך הכ של 33 אליפויות הליגה, המהוות יותר ממחצית של 65 אליפויות ליגת ה-NBA שהתקיימו עד היום.

סן אנטוניו ספרס

הסן אנטוניו ספרס והלוס אנג'לס לייקרס משחקות שתיהן באזור המערב של שליגת ה-NBA, ומשחקות אחת מול השניה מאז תחילת שנות ה-70. בשלהי שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 החלה להתפתח יריבות מרה בין שני המועדונים. מאז שנת 1999, נפגשו הקבוצות חמש פעמים בסדרות פליאוף, ככשני המועדונים יחדיו מופיעים בשבע סדרות גמר ה-NBA רצופות (1999-2005). בנוסף, זכו הקבוצות יחדיו בכל האליפויות בין השנים 1999-2003. הספרס זכו באליפות ה-NBA בשנים 1999, 2003, 2005, ו-2007, בעוד הלייקרס זוכים באליפות בשנים 2000, 2001, 2002, 2009, ו-2010. משנת 1999 ועד שנת 2004 נחשבה לעיתים היריבות בין שני המעודונים כיריבות הקשה ביותר בליגת ה-NBA‏, ובכל פעם שהמועדונים נפגשו ביניהם במהלך הפליאוף המנצח המשיך לסדרת גמר ה-NBA. היריבות דעכה בין השנים 2005-2007, כאשר הלייקרס החמיצו את הפליאוף בשנת 2005 והפסידו בסיבוב הראשון של פליאוף 2006 ו-2007 לפיניקס סאנס, אך התלקחה מחדש בשנת 2008 כאשר הקבוצות נפגשו בגמר המערב. יריבות זו נחשבת לאחת הגדולות בשנות ה-2000 כאשר שתי הקבוצות יחדיו זוכות בשישה תארי אליפות במהלך שמונה עונות.

בעלות, היסטוריה כלכלית, ובסיס אוהדים

ג'ק ניקולסון הינו האוהד המפורסם ביותר של הלייקרס. הקרבה להוליווד ואור הזרקורים המופנה תמידית לעבר המועדון מביא שחקני קולנוע רבים למשחקי הבית של הקבוצה.

ברגר וצ'אלפן רכשו בשנת 1947 את קבוצת ה-NBL דטרויט גמס תמורת 15,000 דולר, ומיקמו את הקבוצה מחדש במינסוטה, ושינו את שמם למינסוטה לייקרס. מקס וינטר קנה שליש מהמועדון בשנותיו הראשונות, ומכר את חלקו למיקן בשנת 1954. ברגר קנה את חלקו של מיקן בשנת 1956 ועתה החזיק ב-2/3 ממניות המועדון. לאחר פרישתו של מיקן, צנח מספר הצופים במשחקי הקבוצה והקבוצה סיימה בגרעון כמה עונות ברציפות, שהוביל את קבוצת הבעלות להעמיד את המועדון למכירה בשנת 1957‏. מרטי מאריון, שחקן בייסבול לשעבר ומנג'ר לשעבר, ושותפו העיסקי מילטון שיפמן ניסו לרכוש את המועדון מתוך כוונה להעבירו לקנזס סיטי. מיקן הציע לקחת משכנתא על ביתו כדי שיוכל לרכוש את המועדון ולהשאירו במינסוטה. אך, הלייקרס נמכרו לקבוצת משקיעים בראשותו של בוב שורט. במסגרת הסכם המכירה הוצב תנאי כי המועדון ימכר לקבוצת המקיעים של שורט בתנאי שהוא לא יעביר את המועדון לקנזס סיטי אלא ישאירו במינסוטה. קבוצת הבעלות של שורט הורכבה מ-117 בעלי עסקים ואזרחים פרטיים ממינסוטה, שאספו 200,000 דולר למטרה זו; 150,000 דולר לרכישת המועדון ו-50,000 דולר לתפעולו. בשנת 1958 הפך שורט לבעלים של 80% ממניות המועדון כשהוא קונה את חלקם של שותפיו, אך המועדון התקשה לתפקד. כמות הצופים נשארה מועטה, והנהלת ה-NBA הציבה את הלייקרס ב"תקופת מבחן כלכלית", כשהיא מודיעה למועדון כי אם הם לא יעמדו בכמות מסויימת של מכירות כרטיסים הנהלת הליגה תוכל לרכוש את המועדון ולהעבירו למיקום אחר. שורט נאלץ להעביר את המועדון ללוס אנג'לס בשנת 1960; המועדון הפסיד 60,000 דולר במחצית הראשונה של עונת 1959/60 בלבד. תחילה הצביעו בעלי הקבוצות האחרים 7-1 נגד ההצעה להעביר את הלייקרס ללוס אנג'לס. אך כאשר שורט ציין כי הוא עלול להעביר את המועדון לליגה אחרת שהחלה להתפתח באותה התקופה, קיימו בעלי הקבוצות הצבעה חוזרת באותו היום והציעו פה אחד בעד ההצעה להעבירם למערב. כשהם נתמכים באלג'ין ביילור כעוגן למשיכת הקהל, והאוהדים המקומיים החדשים, החל מצבו הכלכלי של המועדון להשתפר לאחר המעבר ללוס אנג'לס. שורט מכר את המועדון לבעלים של הוושינגטון רדסקינס והמוציא לאור ג'אק קנט קוק בשנת 1965 תמורת סכום שיא לאותן השנים 5,175,000 דולר. שורט התעקש כי העסקה תתבצע תמורת כסף מזומן ולשם כך נקט באמצעי זהירות, כך ששומרים חמושים העבירו את התיבה עם הכסף בתוכה מבנק בניו יורק לבנק אחר.

ג'רי באס הבעלים של הלייקרס

קוק היה בעלים פעיל הרבה יותר משורט, ופקח על פעולות המועדון. הוא מימן באופן אישי את הקמת אולם הפורום בשנת 1967 בעלות של 16.5 מיליון דולר. הוא החזיק בבעלות על המועדון עד לשנת 1979 בה הוא מכר את הלייקרס, את מועדון ההוקי קרח מליגת ה-NHL הלוס אנג'לס קינגס, את אולם הפורום, וכמה נכסי נדל"ן לבעלים הנוכחי של המלייקרס ג'רי באס תמורת 57 מיליון דולר. קוק נאלץ למכור את המועדון מאחר והיה שרוי בתהליך גירושים יקר. באס היה מהנדס כימיכלים ופרופסור לשעבר באוניברסיטת סאות'רן קליפורניה שהתעשר מעסקאות נדל"ן. פיליפ אנשוטז קנה חלק ממניות המועדון בשנת 1998, ועד לשנת 2010 החזיק גם כוכב הקבוצה לשעבר מג'יק ג'ונסון במיעוט ממניות הבעלות על המועדון. באס החל מגמה המאפשרת לספונסרים להוסיף את שמם לאולם הבייתי של המועדון כאשר הוא שינה את שם אולם הפורום שבלוס אנג'לס לגרייט וסטרן פורום בשנת 1988. באולם עצמו החלו רשתות מזון מהיר להציע לאוהדי הלייקרס פריטי מזון חינם אם הלייקרס היו מחזיקים את יריבתם על מתחת ל-100 נקודות, או תשורות אחרות.

עקב קרבתה של הקבוצה להוליווד, כלל בסיב האוהדים של הלייקרס מספר רב של ידוענים, שרבים מהם נראים בסטייפלס סנטר במהלך משחקי הבית של הקבוצה. ג'ק ניקולסון, לדוגמא, מחזיק בקביעות כרטיס מנוי למשחקי הבית של הלייקרס החל משנות ה-70, וישנם דיווחים כי בימאים נאלצים לקבוע את לוח הזמנים לצילומי סרטיו לפי לוח משחקי הבית של הלייקרס. בין השנים 2002-2007 עמד ממוצע הצפים של הלייקרס על מעט יותר מ-18,900 צופים למשחק, שהציב אותם בין עשרת המועדונים הניצפים ביותר ב-NBA. הלהקה רד הוט צ'ילי פפרס הקדישה את השיר "Magic Johnson" מתוך האלבום Mother's Milk לפויינט גארד המפורסם של הלייקרס, וחברי הלהקה אנתוני קידיס ומייקל באלזארי ניצפים תדירות במשחקי הבית של הקבוצה. הלייקרס מכרו את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלהם החל מעונת 2007-08‏. החל משנת 2010, מוצרי המרצ'נדייז של הלייקרס הינם הפופולארים ביותר מכל קבוצות ה-NBA, וגופייתו של קובי בריאנט הינה הפופולארית ביותר מכל שחקני ה-NBA‏.

שם, סמל, ומדים

כינויים של הלוס אנג'לס לייקרס הגיע ממדינת מינסוטה בה שיחק המועדון בשנותיו הראשונות, כינויה של מדינת מינסוטה הוא "מדינת 10,000 האגמים" (באנגלית:Land of 10,000 Lakes)‏. צבעי המועדון הינם: סגול, זהב, ולבן. סמל המועדון מורכב משם הקבוצה, "לוס אנג'לס לייקרס" (באנגלית: "Los Angeles Lakers") על גבי כדורסל בצבע זהב. למשחקי החוץ משתמשים הלייקרס במדים בצבע סגול, ומדים בצבע זהב משמשים למשחקי הבית. הלייקרס לובשים מדים בצבע לבן למשחקים המתקיימים בימי ראשון או בחגים.

אולם בייתי

הסטייפלס סנטר אולמם הבייתי של הלייקרס.

הלייקרס משחקים את משחקי הבית באולם הסטייפלס סנטר הממוקם בעיר התחתי שבלוס אנג'לס. הסטייפלס סנטר נפתח בסתיו 1999, ויכול להכיל עד 19,060 מקומות ישיבה למשחקי הלייקרס. הסטייפלס סנטר הינו גם האולם הבייתי של הלוס אנג'לס קליפרס, הלוס אנג'לס ספארקס, הלוס אנג'לס קינגס מליגת ה-HNL. את האולם מתפעלות חברת AEG וחברת לוס אנג'לס ארינה קופני. לפני שעברו לסטייפלס סנטר, שיחקו הלייקרס במשך 32 עונות (1967-1999) את משחי הבית שלהם באולם הפורום, הממוקם כ-10 מייל מאולם הסטייפלס סנטר. בשנת 1999 במהלך משחקי טרום העונה באולם הפורום לפני שעברו לסטייפלס סנטר, ושוב במהלך טרום עונת 2009 שיחקו הלייקרס שוב בפורום מול הגולדן סטייט ווריורס, הפעם כדי לציין את חגיגות ה-50 למועדון בעיר לוס אנג'לס.

בשבע השנים הראשונות של הלייקרס בלוס אנג'לס, שיחקה הקבוצה את משחקיה הביתיים באולם הלוס אנג'לס ממוריאל סורט ארינה, הנמצא דרומית לעיר התחתית של לוס אנג'לס. כאשר הקבוצה שיחקה במינאפוליס, שיחקו הלייקרס את משחקיהם הביתיים במינאפוליס אודטוריום, בין השנים 1947-1960‏.

סגל נוכחי

עודכן לאחרונה בתאריך- 15 במרץ 2012

לוס אנג'לס לייקרס סגל נוכחי
מאמן ראשי: מייק בראון
SF	9		מאט בארנס	(UCLA)
PG	5		סטיב בלייק	(אוניברסיטת מרילנד)
SG	24		קובי בראיינט	(תיכון לואר מריון)
C	17		אנדרו ביינום	(תיכון סנט ג'וזף)
F	3		דווין איבנקס	(אוניברסיטת וירג'יניה המערבית)
G/F	--		כריסטיאן איינגה	(הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו)
F/C	16		פאו גאסול	(ספרד)
PG	0		אנדרו גוודלוק	(אוניברסיטת קול אוף צ'רלטן)
PF	27		ג'ורדן היל	(אוניברסיטת אריזונה)
PF	6		ג'וש מקרוברטס	(אוניברסיטת דיוק)
PG	14		דריוס מוריס	(אוניברסיטת מישיגן)
F/C	1		טרוי מרפי	(אוניברסיטת מישיגן)
PG	--		רמון סשנס	(אוניברסיטת נבדה)
SF	15		מטא וורלד פיס	(אוניברסיטת סנט ג'ונס)

בחירות דרפט

ללייקרס קיבלו שלוש פעמים את הזכות לבחור ראשונים בדרפט: אלג'ין ביילור (נבחר בדרפט 1958), מג'יק ג'ונסון (נבחר בדרפט 1979), וג'יימס וורת'י (נבחר בדרפט 1982)‏. הלייקרס זכו גם פעמיים בבחירות לוטרי בהיסטוריה של המועדון: אדי ג'ונס (נבחר מקום ה-10 הכללי בדרפט 1994) ואנדרו ביינום (נבחר במקום ה-10 הכללי בדרפט 2005). בחירות דרפט אחרות הראויות לציון, ג'רי וסט, גייל גודריץ' במהלך שנות ה-60, מייקל קופר, נורם ניקסון במהלך שנות ה-70, אי. סי. גרין, ולאדה דיבאץ' במהלך שנות ה-80, אלדן קמפבל, ניק ואן אקסל, דרק פישר, דיוון ג'ורג' במהלך שנות ה-90, ולוק וולטון, סאשה וויאצ'יץ', ורוני טוריאף במהלך שנות ה-2000‏.

מאמנים ראשיים

במהלך השנים החזיקו 22 מאמנים במשרת המאמן הראשי של הלוס אנג'לס לייקרס. ג'ון קונדלה אימן את הקבוצה במינאפוליס כאשר הם זכו בחמש האליפויות הראשונות של המועדון בליגות ה-BBA/NBA, בין השנים 1949-1954‏. פאט ריילי מדורג במקום השני בהיסטוריה של המועדון במספר המשחקים והנצחונות במהלך העונה הסדירה והפלייאוף. פיל ג'קסון שבר את שיאו של ריילי למספר הנצחונות במהלך העונה הסדירה בשנת 2009, ואת שיא נצחונות הפליאוף של ריילי במהלך פליאוף 2010‏. ג'קסון, רייל, קונדלה, וביל שרמן נבחרו כולם להיכל התהילה של הכדורסל על הישגייהם כמאמנים. ג'ורג' מיקן, ג'ים פולארד, ג'רי וסט, פאט ריילי, מג'יק ג'ונסון, וקורט רמביס שיחקו כולם במדי הלייקרס לפני שהפכו למאמנים ראשיים במועדון. ג'קסון, אימן את המועדון בשני פרקי זמן שונים בין השנים 1999-2010. מייק בראון הינו מחליפו של ג'קסון והמאמן הראשי הנוכחי של הלייקרס.

הערה: הנתונים נכונים לסוף עונת 2011-12 הסדירה (לא כולל משחקי הפליאוף של אותה עונה). הנתונים אינם כוללים את העונות בהן שיחקה הקבוצה בליגת ה-NBL.

#	שם	כהונה	משחקים	נצחונות	הפסדים	%נצחונות	משחקים	נצחונות	הפסדים	%נצחונות	הישגים	הערות
			עונה סדירה				פליאוף
1	ג'ון קנדולה	1948-1957	653	390	263	.597	82	54	28	.659	5 אליפויות (1949, 1950, 1952, 1953, 1954)‏.
2	ג'ורג' מיקן	1957	39	9	30	.231	—	—	—	—
—	ג'ון קונדלה	1958	72	33	39	.458	13	6	7	.462
3	גון קסטלני	1959	36	11	25	.306	—	—	—	—
4	ג'ים פולארד	1960	39	14	25	.359	9	5	4	.556
5	פרד שאוס	1960-1966	560	315	245	.563	71	33	38	.465
6	בוטש ואן ברדה קולף	1967-1968	164	107	57	.652	33	21	12	.636
7	ג'ו מולאני	1969-1970	164	94	70	.573	30	16	14	.533
8	ביל שרמן	1971-1975	410	246	164	.600	37	22	15	.595	אליפות 1972‏ מאמן השנה 1971-72‏
9	ג'רי וסט	1976-1978	246	145	101	.589	22	8	14	.364
10	ג'ק מקיני	1979	14	10	4	.714	—	—	—	—
11	פול וסטהאד	1979-1981	161	111	50	.689	19	13	6	.684	אליפות 1980‏
12	פאט ריילי	1981-1989	727	533	194	.733	149	102	47	.685	מאמן השנה 1989-90 4 אליפויות (1982, 1985, 1987, 1988)
13	מייק דנאלבי	1990-1991	164	101	63	.616	23	13	10	.565
14	רנדי פונד	1992-1993	146	66	80	.452	5	2	3	.400
15	ביל ברטקה	1993	2	1	1	.500	—	—	—	—
16	מג'יק ג'ונסון	1993	16	5	11	.313	—	—	—	—
17	דל האריס	1994-1998	340	224	116	.659	36	17	19	.472	מאמן השנה ב-NBA‏ 1994-95
-	ביל ברטקה	1998	1	1	0	1.000	—	—	—	—
18	קורט רמביס	1998	37	24	13	.649	8	3	5	.375
19	פיל ג'קסון	1999-2003	410	287	123	.700	92	64	28	.696	3 אליפויות (2000, 2001, 2002)
20	רודי טומג'נוביץ	2004	43	24	19	.558	—	—	—	—
21	פרנק המבלן	2004	39	10	29	.256	—	—	—	—
24	פיל ג'קסון	2005-2010	492	323	169	.657	89	54	35	.607	2 אליפויות (2009, 2010)
22	מייק בראון	2011-הווה	62	39	23	.629	—	—	—	—

חברי היכל התהילה, מספרים שהוצאו לגמלאות=

ללוס אנג'לס לייקרס ישנם 24 חברי היכל התהילה של הכדורסל (17 שחקנים, 4 מאמנים ראשיים, עוזר מאמן, ו-2 תורמים אחרים לפעילות המועדון) שתרמו למועדון. שחקנים החברים בהיכל התהילה הינם: כארים עבדול ג'באר, אלווין ביילור, וילט צ'מברליין, גייל גודריץ', קוני הוקינס, מג'יק ג'ונסון, קלייד לוולטי, קארל מלון, סלטר מרטין, בוב מקאדו, ג'ורג' מיקן, וורן מיקלסן, ג'ים פולארד, דניס רודמן, ג'יימס וורת'י, ג'רי וסט, וג'מאל ויקיס. מאמנים ראשיים חברי היכל התהילה הינם: פיל ג'קסון, ג'ון קנדלה, פאט ריילי, וביל שרמן, כמו גם טקס וינטר, עוזרו של המאמן פיל ג'קסון במשך שנים רבות. צ'יק הרן היה שדרן של משחקי הלייקרס לאורך 42 עונות עד למות בשנת 2002; הוא הוכרז כחבר היכל התהילה שנה לאחר מכן. בעלי הקבוצה מזה שנים ארוכות ג'רי באס הוכרז כחבר היכל התהילה בשנת 2010 על "בנייתו של אחדהארגונים המוצלחים ביותר בספורט המקצועני".

הנהלת הלייקרס הוציא 7 מספרי גופיות לגמלאות ובנוסף גופיה עם סמל מיקרופון כהערכה על פועלם של שחקנים ושדר ספורט:

• 13 וילט צ'מברליין, 1968-1973
• 22 אלג'ין ביילור, 1958-1971
• 25 גייל גודריץ', 1965-1968; 1970-1976
• 32 מג'יק ג'ונסון, 1979-1991; 1996

• 33 כארים עבדול ג'באר, 1975-1989
• 42 ג'יימס וורת'י, 1982-1994
• 44 ג'רי וסט, 1960-1974
• מיקרופון צ'יק הרן

בנוסף כמה שחקני ומאמנים מהתקופה בה שהה המועדון במינאפוליס הוכרו על פועלם בתקופת המינאפוליס לייקרס:

• 17 ג'ים פולארד, 1948-1955, מאמן ראשי, 1960
• 19 ורן מיקלסן, 1949-1959
• 22 סלטר מרטין, 1949-1956

• 34 קלייד לוולטי, 1953-1957
• 99 ג'ורג' מיקן, 1948-1954; 1955-1956, מאמן ראשי, 1957-1958
• ג'ון קונדלה, מאמן ראשי, 1948-1957; 1958-1959

תקשורת

צ'יק הרן היה שדר משחקי הקבוצה במשך 41 שנים עד למותו בשנת 2002. הרן שידר 3,338 משחקים ברציפות בין ה-21 בנובמבר, 1965 ועד ל-6 בדצמבר, 2002‏ הרן היה זה שהמציא את הכינוי "מר קלאץ'" לג'רי וסט. כאשר ג'ק קוק היהה הבעלים של המועדון היה הרן מצוות "חדרי חדרים" איתם היה קוק נפגש כדי להתייעץ בנוגע לפעולות הכדורסל של המועדון.פול סנדרלנד, שהחליף את הרן בכמה משחקים בעונת 2001-02, הוכרז כשדרן הרדיו החדש של משחקי הקבוצה. סטו לאנז המשיך כפרשן לצידו, זאת לאחר שעבד שנים ארוכות עם צ'יק הרן. חוזהו של סנדרלנד פג בקייץ 2005, והמועדון בחר שלא לחדש אותו. ג'ואל מאיירס הועבר יחד עם לאנז כצמד שדרי הטלוויזיה של שמחקי הלייקרס, בעוד ספארו דאדז ושחקן הקבוצה לשעבר מייקל תומפסון החלו לשדר את משחקי המועדון ברדיו.

החל מעונת 2011-12, הפך ביל מקדונלד לשדרן הטלוויזיה החדש של משחקי הלייקרס, כשהוא מצטרף אל לאנז, המשמש פרשן המשחקים מזה למעלה מ-25 שנים.

ב-14 בפברואר, 2011, הודיעו רשת הכבלים טיים וורנר והלוס אנג'לס לייקרס הקמתם של שני רשתות שידור אזוריות (אנגלית, ספרדית) ישדרו בבלעדיות את משחקי הקבוצה למשך ה-20 שנים הבאות, החל מעונת 2012-13‏.

שחקנים בולטים בעבר ובהווה

• רוני טוריאף
• שאקיל אוניל
• קובי בראיינט
• דרק פישר
• פאו גאסול
• ג'רי ווסט
• רוברט הורי
• ג'יימס וורת'י
• אלג'ין ביילור
• כרים עבדול-ג'באר
• מג'יק ג'ונסון
• ג'ורג' מיקן
• וילט צ'מברליין
• ביירון סקוט
• קורט רמביס
• מייקל קופר
• אי.סי גרין
• ולאדה דיבאץ
• קארל מלון
• ג'ורדן פארמר
• גארי פייטון

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של לוס אנג'לס לייקרס ב־NBA.com (באנגלית)