כאפייה – הבדלי גרסאות
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
אליצור יחיא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Khaled Suleiman AlFahadawi.jpg|שמאל|ממוזער|150px|עיראקי עם כאפיה עיראקית מסורתית]] |
[[קובץ:Khaled Suleiman AlFahadawi.jpg|שמאל|ממוזער|150px|עיראקי עם כאפיה עיראקית מסורתית]] |
||
'''כאפיה''' (ב[[ערבית]]: '''كُوفِيَّة''', תעתיק מדויק: |
'''כאפיה''' (ב[[ערבית]]: '''كُوفِيَّة''', תעתיק מדויק: כּוּפִיַּה, מן [[כופה]] שבעיראק); נקראת גם "חַטַּה" (ב[[ערבית]]: '''حَطَّة''') היא כיסוי ראש מסורתי [[ערבי]] אשר נפוץ בעיקר ב[[ירדן]], ב[[עיראק]], ב[[חצי האי ערב]], במדינות הערביות באזור [[המפרץ הפרסי]] ובקרב ה[[פלסטינים]] ועשוי בדרך כלל מ[[כותנה]] או מ[[פשתן]]. הכאפיה מלופפת סביב הראש באופנים שונים, בעיקר כדי לספק הגנה מפני חשיפה ל[[השמש|שמש]]. באזורים מדבריים הכאפיה גם יעילה במיוחד משום שהיא מספקת הגנה על אזור הפה והעיניים מ[[אבק]] ומ[[חול]]. משום כך, הכאפיה נפוצה בעיקר באזורי [[אקלים צחיח|אקלים מדברי]]. |
||
הכאפיה מוצמדת לראש באמצעות פתיל בצורת טבעת (בדרך כלל מחבל כותנה) הנקרא "עִקַאל" ב[[ערבית]], או "עָקָל" ב[[עברית]]. מידת העיטור של העקל (כמו גם השימוש בעקל כפול ואף משולש) משמשת לראיה למעמדו של החובש. |
הכאפיה מוצמדת לראש באמצעות פתיל בצורת טבעת (בדרך כלל מחבל כותנה) הנקרא "עִקַאל" ב[[ערבית]], או "עָקָל" ב[[עברית]]. מידת העיטור של העקל (כמו גם השימוש בעקל כפול ואף משולש) משמשת לראיה למעמדו של החובש. |
גרסה מ־03:06, 14 באוקטובר 2020
כאפיה (בערבית: كُوفِيَّة, תעתיק מדויק: כּוּפִיַּה, מן כופה שבעיראק); נקראת גם "חַטַּה" (בערבית: حَطَّة) היא כיסוי ראש מסורתי ערבי אשר נפוץ בעיקר בירדן, בעיראק, בחצי האי ערב, במדינות הערביות באזור המפרץ הפרסי ובקרב הפלסטינים ועשוי בדרך כלל מכותנה או מפשתן. הכאפיה מלופפת סביב הראש באופנים שונים, בעיקר כדי לספק הגנה מפני חשיפה לשמש. באזורים מדבריים הכאפיה גם יעילה במיוחד משום שהיא מספקת הגנה על אזור הפה והעיניים מאבק ומחול. משום כך, הכאפיה נפוצה בעיקר באזורי אקלים מדברי.
הכאפיה מוצמדת לראש באמצעות פתיל בצורת טבעת (בדרך כלל מחבל כותנה) הנקרא "עִקַאל" בערבית, או "עָקָל" בעברית. מידת העיטור של העקל (כמו גם השימוש בעקל כפול ואף משולש) משמשת לראיה למעמדו של החובש.
צבעי הכאפיה, הדוגמה שעליה וקיום שנצים מעידים לרוב על שיוך שבטי או מדיני. בירדן, למשל, נפוצות כאפיות בצבע אדום (על בד לבן), ואילו בשטחי הרשות הפלסטינית - בשחור.
כאפיה לבנה עם עקל וסמל צה"ל הייתה חלק ממדי א' של חיילים דרוזים ובדווים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל (ראה תמונה).
דימויי כאפיה באמנות ובאופנה הישראליים
דימויי הכאפיה מופיעים באמנות ובאופנה הישראליים ואצל אמנים רבים, כגון ציבי גבע[1] שאף צייר סדרה של כאפיות[2].
בסוף שנות ה-1960-תחילת שנות ה-1970, יצרה האופנאית רוזי בן יוסף סדרת שמלות עשויות מבד כאפייה. ב-2008 השיקה חברת קסטרו הישראלית סדרה של צעיפים שנראו ככאפיות[3].
גלריה
-
יהודים בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני חובשים כאפיה
-
יהודי תימני עם סודרא (צעיף יהודי דמוי כאפיה, אביו של הכיפה)
-
קצינים דרוזים בצה"ל חובשים כאפיה, בשנת 1949
-
יאסר ערפאת היה ידוע בסגנון לבוש ייחודי לכאפיה
-
צעירים בדואים בבאר שבע, 1960
ראו גם
קישורים חיצוניים
איל שגיא ביזאוי, מירי רגב, בואי תִלמדי כמה דברים על הכאפייה, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2014
- איתי יעקב, הכאפייה היא שלנו? הפריט הטעון במזרח התיכון חוזר לאופנה בישראל, באתר Xnet, 25 ביוני 2015
- חיכמה - בית הספר ללימודי המזרח התיכון, כאפייה או כופייה? אדומה או שחורה?
- כאפייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הילה שקולניק -ברנר, מאחורי הסורגים של ציבי גבע, באתר הארץ, 6.12.2008
- ^ מוניקה לביא, דברים שרואים מכאן, רשום ברשת , דימויי סריג בציור הישראלי, 2002, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2002, עמ' 23, מסת"ב 965-7230-01-2. (בעברית , אנגלית)
- ^ איתי יעקב, הכאפייה היא שלנו? הפריט הטעון במזרח התיכון חוזר לאופנה בישראל, באתר Xnet, 25/6/2015