משפחת אוביץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:38, 21 בדצמבר 2010

משפחת אוביץ הייתה משפחה של שחקנים ומוזיקאים ששרדו מאסר במחנה הריכוז אושוויץ בתקופת השואה. רוב בני המשפחה לקו בגמדות.

מוצא המשפחה

מוצא משפחת אוביץ היה בכפר רוזאווליה במחוז מרמורש, בטרנסילבניה. הם היו צאצאי שמשון אייזיק אוביץ (1868-1923), ששימש כבדחן בחתונות וכרב נודד. נולדו לו משני נישואים עשרה ילדים, מתוכם שבעה לקו בגמדות.

ילדים מנישואיו הראשונים לברנה פרוכטר (שהיתה בעלת גובה ממוצע) היו - רוזיקה (1886-1984) ופרנזיקה (1889-1980), שתיהן לקו בגמדות. אשתו השניה של שמשון - בתיה ברטה הוס, היתה גם היא בעלת גובה ממוצע. מנישואים אלו נולדו: אברהם (1903-1972) (לקה בגמדות), פרידה (1905-1975) (לקתה בגמדות), שרה (1907-1993) (גובה ממוצע), מיקי (1909-1972) (גמד), לאה (ילידת 1911) (גובה ממוצע), אליזבת (1914-1992) (לקה בגמדות), אריה (1917-1944) (גובה ממוצע), ופירושקה (פרלה) (1921-2001) (לקתה בגמדות).

האם בתיה יעצה לילדיה שיישארו יחד במשך כל חייהם, עצה שכנראה הצילה את חייהם בהמשך. היא אמרה: "באש ובמים, לעולם לא להיפרד לשמור אחד על השני, ולחיות אחד למען השני".

להקת ליליפוט

אבי המשפחה נפטר בהיות הבת הקטנה בת שנתיים. שבע שנים אחריו נפטרה גם האם, מותירה אחריה עשרה ילדים, שהצעירה בהם בת 9. ילדיהם הקימו להקה משלהם שנקראה "להקת ליליפוט". הם שרו וניגנו באמצעות כלי נגינה קטנים המיועדים לילדים והופיעו בכל רחבי רומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, כאשר בני המשפחה הגבוהים עוזרים מאחורי הקלעים. חברי הלהקה שרו ביידיש, הונגרית, רומנית, רוסית וגרמנית. כאשר לא היו בהופעות, הם התגוררו בבית אחד עם בני זוגם.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה, היו במשפחה שנים-עשר אנשים, שבעה מהם נמוכי קומה. כאשר תפסה הונגריה את צפון טרנסילבניה בספטמבר 1940, חוקי הגזע החדשים אסרו על אמנים יהודים לשעשע את מי שאינם יהודים. בני המשפחה השיגו אישורים בהם הושמטה עובדת היותם יהודים, והם המשיכו בסיורים עד 1944. לאחר השתלטות הגרמנים על הונגריה, ב-15 במאי 1944, גורשו כל 12 בני המשפחה לאושוויץ ביחד עם כל בני הכפר. למעט אחד מהאחים הגבוהים שנמלט מהגירוש, אך נעצר מאוחר יותר והוצא להורג.

אושוויץ

משהגיעה המשפחה למחנה אושוויץ, היא משכה את תשומת לב השומרים הגרמנים. אלו הזעיקו את רופא המחנה יוזף מנגלה אשר נהג לאסוף "קוריוזים" כגמדים ותאומים עבור המחקרים שלו בתורשה. בני המשפחה שוכנו במתחם מיוחד שהיה באחריותו של מנגלה. מנגלה היה סקרן במיוחד בשל העובדה שהמשפחה כללה הן נמוכי קומה והן בעלי גובה רגיל. שמונה אסירים אחרים, בני משפחת שלומוביץ שעבדו עם משפחת אוביץ, טענו שהם קרובי משפחה שלהם, ומנגלה צירף גם אותם לקבוצה של המשפחה שהיתה באחריותו. על מנת לשמור אותם בריאים הוא דאג שיהיו להם תנאי מחיה היגיינים יותר, אוכל טוב וכלי מיטה משלהם. מנגלה איפשר להם לשמור על הבגדים שלהם, והם לא נאלצו ללבוש את מדי הפסים של שאר יושבי המחנה.

בני המשפחה היו נתונים לבדיקות שונות. בדיקות דם ומוח עצם, לקיחת דגימות שיער ועוד. הם גם הוצגו בפני קבוצות של רופאים ומבקרים שבאו למחנה לצפות במחקריו של מנגלה.

עם שחרור אושוויץ ב–27 בינואר 1945 על ידי הצבא האדום שוחררו בני המשפחה, ביחד עם בני משפחת שלומוביץ שניצלו בזכותם.

בישראל

במסע ארוך לאחר השחרור, הגיעו בני המשפחה בחזרה לביתם בכפר, ושם גילו כי ביתם נבזז. משם הם עברו לסיגט ולאחר מכן לבלגיה. במאי 1949 עלו לישראל והתיישבו בחיפה. הם החלו שוב במסעות של הופעות ברחבי הארץ. הופעות אלו היו להצלחה והם הצליחו כבעבר למלא אולמות. בשנת 1955, הם פרשו מהופעות ורכשו שני בתי קולנוע בחיפה – "גנים" ו"כרמל", אותם ניהלו, הפעם מאחורי הקלעים. כעבור כעשור נסגרו שני בתי הקולנוע.

הגברים מהמשפחה שנישאו, ילדו צאצאים בעלי גובה רגיל. הנשים במשפחה לא יכלו ללדת עקב מבנה גופן. חלק מבני המשפחה הגיע לגיל מופלג. רוזיקה אוביץ נפטרה בשנת 1984 בגיל 98. פרלה אוביץ היתה הצאצאית האחרונה שנפטרה - בשנת 2001.

נאמנים לצוואת אימם – לעולם לא להיפרד, קבורים כל בני המשפחה בחלקת קבר משותפת בחיפה.

איזכורים בסרטים

בסרט פעם הייתי הוצגה דמותה של משפחת גמדים המחזיקים בבית קולנוע בעיר התחתית בחיפה שהתבססה על סיפורה של משפחת אוביץ. את הדמות המרכזית המשפחה ("סילביה"), גילמה השחקנית בת-אל פאפורה.

על בני המשפחה נעשו שני סרטים תיעודיים – "ליבה פרלה" בהפקת שחר רוזן, שהופק ב-1999. הסרט זכה במספר פרסים בפסטיבלים של סרטים תיעודיים. ^[1]

הסרט השני – "עמידה זקופה באושוויץ" הופק בשנת 2006, על ידי ביל ברומר.

קישורים חיצוניים

בחזרה מארץ הענקים יהודה קורן ואילת נגב, מתוך מגזין מסע אחר

לקריאה נוספת

אליזבט מושקוביץ, חסד השטן: קורות משפחת גמדים בנסויי ד"ר מנגלה באושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1987

הערות שוליים

^ Liebe Perla

[1] Liebe Perla

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Ovitzsiblings.jpg|שמאל|ממוזער|280px|משפחת אוביץ]]
-[[משפחת אוביץ]] הייתה משפחה של [[שחקן|שחקנים]] ו[[מוזיקאי]]ם ששרדו מאסר ב[[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] [[אושוויץ]] בתקופת [[השואה]]. רוב בני המשפחה היו [[גמדות|גמדים]].
+[[משפחת אוביץ]] הייתה משפחה של [[שחקן|שחקנים]] ו[[מוזיקאי]]ם ששרדו מאסר ב[[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] [[אושוויץ]] בתקופת [[השואה]]. רוב בני המשפחה לקו ב[[גמדות]].
 ==מוצא המשפחה==
-מוצא משפחת אוביץ היה בכפר [[רוזאווליה]] במחוז [[מרמורש]], ב[[טרנסילבניה]]. הם היו צאצאי שמשון אייזיק אוביץ (1868-1923), ששימש כ[[בדחן]] בחתונות וכ[[רב]] נודד. נולדו לו משני נישואים עשרה ילדים, מתוכם שבעה גמדים.
+מוצא משפחת אוביץ היה בכפר [[רוזאווליה]] במחוז [[מרמורש]], ב[[טרנסילבניה]]. הם היו צאצאי שמשון אייזיק אוביץ (1868-1923), ששימש כ[[בדחן]] בחתונות וכ[[רב]] נודד. נולדו לו משני נישואים עשרה ילדים, מתוכם שבעה לקו בגמדות.
-ילדים מנישואיו הראשונים לברנה פרוכטר (שהיתה בעלת גובה ממוצע) היו - רוזיקה (1886-1984) ופרנזיקה (1889-1980), שתיהן גמדות. אשתו השניה של שמשון - בתיה ברטה הוס, היתה גם היא בעלת גובה ממוצע. מנישואים אלו נולדו: אברהם (1903-1972) (גמד), פרידה (1905-1975) (גמדה), שרה (1907-1993) (גובה ממוצע), מיקי (1909-1972) (גמד), לאה (ילידת 1911) (גובה ממוצע), אליזבת (1914-1992) (גמד), אריה (1917-1944) (גובה ממוצע), ופירושקה (פרלה) (1921-2001) (גמדה).
+ילדים מנישואיו הראשונים לברנה פרוכטר (שהיתה בעלת גובה ממוצע) היו - רוזיקה (1886-1984) ופרנזיקה (1889-1980), שתיהן לקו בגמדות. אשתו השניה של שמשון - בתיה ברטה הוס, היתה גם היא בעלת גובה ממוצע. מנישואים אלו נולדו: אברהם (1903-1972) (לקה בגמדות), פרידה (1905-1975) (לקתה בגמדות), שרה (1907-1993) (גובה ממוצע), מיקי (1909-1972) (גמד), לאה (ילידת 1911) (גובה ממוצע), אליזבת (1914-1992) (לקה בגמדות), אריה (1917-1944) (גובה ממוצע), ופירושקה (פרלה) (1921-2001) (לקתה בגמדות).
 האם בתיה יעצה לילדיה שיישארו יחד במשך כל חייהם, עצה שכנראה הצילה את חייהם בהמשך. היא אמרה: "באש ובמים, לעולם לא להיפרד לשמור אחד על השני, ולחיות אחד למען השני".
@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 אבי המשפחה נפטר בהיות הבת הקטנה בת שנתיים. שבע שנים אחריו נפטרה גם האם, מותירה אחריה עשרה ילדים, שהצעירה בהם בת 9. ילדיהם הקימו להקה משלהם שנקראה "להקת ליליפוט". הם שרו וניגנו באמצעות [[כלי נגינה]] קטנים המיועדים לילדים והופיעו בכל רחבי [[רומניה]], [[הונגריה]] ו[[צ'כוסלובקיה]], כאשר בני המשפחה הגבוהים עוזרים מאחורי הקלעים. חברי הלהקה שרו ב[[יידיש]], [[הונגרית]], [[רומנית]], [[רוסית]] ו[[גרמנית]]. כאשר לא היו בהופעות, הם התגוררו בבית אחד עם בני זוגם.
-עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]], היו במשפחה 12 אנשים, 7 מהם גמדים. כאשר תפסה [[הונגריה]] את צפון טרנסילבניה בספטמבר [[1940]], חוקי הגזע החדשים אסרו על אומנים יהודים לשעשע את מי שאינם יהודים. בני המשפחה השיגו אישורים בהם הושמטה עובדת היותם יהודים, והם המשיכו בסיורים עד 1944. לאחר השתלטות הגרמנים על הונגריה, ב-15 במאי 1944, גורשו כל 12 בני המשפחה לאושוויץ ביחד עם כל בני הכפר. למעט אחד מהאחים הגבוהים שנמלט מהגירוש, אך נעצר מאוחר יותר והוצא להורג.
+עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]], היו במשפחה שנים-עשר אנשים, שבעה מהם נמוכי קומה. כאשר תפסה [[הונגריה]] את צפון טרנסילבניה בספטמבר [[1940]], חוקי הגזע החדשים אסרו על אמנים יהודים לשעשע את מי שאינם יהודים. בני המשפחה השיגו אישורים בהם הושמטה עובדת היותם יהודים, והם המשיכו בסיורים עד 1944. לאחר השתלטות הגרמנים על הונגריה, ב-15 במאי 1944, גורשו כל 12 בני המשפחה לאושוויץ ביחד עם כל בני הכפר. למעט אחד מהאחים הגבוהים שנמלט מהגירוש, אך נעצר מאוחר יותר והוצא להורג.
 ==אושוויץ==
-משהגיעה המשפחה למחנה אושוויץ, היא משכה את תשומת לב השומרים הגרמנים. אלו הזעיקו את רופא המחנה [[יוזף מנגלה]] אשר נהג לאסוף "קוריוזים" כגמדים ותאומים עבור המחקרים שלו ב[[תורשה]]. בני המשפחה שוכנו במתחם מיוחד שהיה באחריותו של מנגלה. מנגלה היה סקרן במיוחד בשל העובדה שהמשפחה כללה הן גמדים והן בעלי גובה רגיל. שמונה אסירים אחרים, בני משפחת שלומוביץ שעבדו עם משפחת אוביץ, טענו שהם קרובי משפחה שלהם, ומנגלה צירף גם אותם לקבוצה של המשפחה שהיתה באחריותו. על מנת לשמור אותם בריאים הוא דאג שיהיו להם תנאי מחיה היגיינים יותר, אוכל טוב וכלי מיטה משלהם. מנגלה איפשר להם לשמור על הבגדים שלהם, והם לא נאלצו ללבוש את מדי הפסים של שאר יושבי המחנה.
+משהגיעה המשפחה למחנה אושוויץ, היא משכה את תשומת לב השומרים הגרמנים. אלו הזעיקו את רופא המחנה [[יוזף מנגלה]] אשר נהג לאסוף "קוריוזים" כגמדים ותאומים עבור המחקרים שלו ב[[תורשה]]. בני המשפחה שוכנו במתחם מיוחד שהיה באחריותו של מנגלה. מנגלה היה סקרן במיוחד בשל העובדה שהמשפחה כללה הן נמוכי קומה והן בעלי גובה רגיל. שמונה אסירים אחרים, בני משפחת שלומוביץ שעבדו עם משפחת אוביץ, טענו שהם קרובי משפחה שלהם, ומנגלה צירף גם אותם לקבוצה של המשפחה שהיתה באחריותו. על מנת לשמור אותם בריאים הוא דאג שיהיו להם תנאי מחיה היגיינים יותר, אוכל טוב וכלי מיטה משלהם. מנגלה איפשר להם לשמור על הבגדים שלהם, והם לא נאלצו ללבוש את מדי הפסים של שאר יושבי המחנה.
 בני המשפחה היו נתונים לבדיקות שונות. [[בדיקת דם|בדיקות דם]] ו[[מוח עצם]], לקיחת דגימות שיער ועוד. הם גם הוצגו בפני קבוצות של רופאים ומבקרים שבאו למחנה לצפות במחקריו של מנגלה.