משפטי פראג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה אחרונה מ־13:50, 8 באפריל 2024

משפטי פראג (קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי משפט סלנסקי, בצ'כית: Proces se Slánským) היו סדרה של משפטי ראווה שנערכו בסוף 1952 בפראג בירת צ'כוסלובקיה, בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטונו במדינות הגוש הקומוניסטי.

השתלשלות האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר יהודים. הבולט בנאשמים היא רודולף סלַנסקי, שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. המשפטים נפתחו ב־20 בנובמבר 1952, ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת מוסקבה, באווירה אנטישמית ואנטי-ישראלית.

סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטוֹאיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת עינויים הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני וריגל לטובת המערב.

משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי-ציונית ואנטי-ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של ברית המועצות במזרח התיכון. תמיכת הגוש הסובייטי בתוכנית החלוקה ב-1947, באה כדי לאפשר את סילוק הבריטים מהאזור וחדירה מדינית סובייטית אליו. כאשר לאחר הקמתה התקרבה ישראל למערב ולארצות הברית, גרם הדבר לאכזבה בקרמלין. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי, וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את שינוי היחס לישראל, וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי-ציוני מובהק. משפטי פראג נחשבים כיום כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין נגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים 1948–1953, והתרחש בין משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים למשפט הרופאים.

ב-27 בנובמבר 1952 נידונו למוות אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי וולדימיר קלמנטיס,^[1] וב־3 בדצמבר בוצע גזר הדין.

שני ישראלים שהגיעו לפראג, מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שימשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול הציר הקודם של ישראל בפראג, אהוד אבריאל, שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה ל"אימפריאליזם האמריקני". באותו זמן הוכרז ציר ישראל בפראג, אריה קובובי, כאישיות בלתי רצויה. אורנשטיין נידון למאסר עולם, ומרדכי אורן לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת 1954, ואורן שוחרר בשנת 1956 ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג.

בשנת 1963 זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.

היחס למשפטים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל התייחס רוב הציבור מלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי מק"י הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי מפ"ם הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של מרדכי אורן, מראשי הקיבוץ הארצי ומפ"ם. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות משה סנה, יעקב ריפתין ואליעזר פרי) הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי-הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך ביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזם. קבוצה שמאלנית של חסידי משה סנה, אשר סירבה לגנות את משפט פראג ואת האשמתו של אורן כמרגל אימפריאליסטי, אולצה לעזוב את קיבוצי מפ"ם.

המשפט בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור לונדון, מניצולי המשפטים, כתב ספר בשם "ההודאה" (L'Aveu). הבמאי קוסטה גברס עיבד את הספר לסרט, בכיכובם של איב מונטאן וסימון סיניורה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר קוטיק, משפט פראג; הוצאת מלוא, 1985

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא משפטי פראג בוויקישיתוף

זאב לקויר, בדרך מפראג למוסקבה, דבר, 23 בינואר 1953
יהודה ליטני, מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
חיים גורי, ארבע הערות, באתר הארץ, 11 בינואר 2008 - הסתייגות של גורי מפרטים אחדים במאמרו הנ"ל של ליטני
יחיעם ויץ, הלקח המר משקיעת השמאל הציוני, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952

[1] בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+'''משפטי פראג''' (קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי '''משפט סלנסקי''', ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským) היו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]] בירת [[צ'כוסלובקיה]], בהשראתו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו במדינות [[הגוש הקומוניסטי]].
-[[תמונה:Prague trials.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתוך משפטי פראג]]
+== השתלשלות האירועים ==
-'''משפטי פראג''' הם סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]], בירת [[צ'כוסלובקיה]]. המשפטים נערכו בהשראתו של [[סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו בארצות [[הגוש הקומוניסטי]].
+ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר [[יהודים]]. הבולט בנאשמים היא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]], ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ואנטי-ישראלית.
+סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קנוניה|קשר]] [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[יוסיפ ברוז טיטו|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות [[אימפריאליזם אמריקאי|האימפריאליזם האמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].
-ארבעה עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד עשר [[יהודים]], שהבולט שבהם הוא [[רודולף סלנסקי]], מזכיר [[המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה]] (המשפטים קרויים לעתים על־שמו, משפט סלנסקי).  המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]] ונוהלו בידי הרשויות ה[[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקיות]], בהוראת [[מוסקבה]], באווירה אנטישמית ואנטי-ישראלית.
+משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי-ציונית ואנטי-ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. תמיכת הגוש הסובייטי ב[[תוכנית החלוקה]] ב-[[1947]], באה כדי לאפשר את סילוק הבריטים מהאזור וחדירה מדינית סובייטית אליו. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]], גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי, וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את שינוי היחס לישראל, וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי-ציוני מובהק. משפטי פראג נחשבים כיום כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין נגד ה"[[קוסמופוליטיות|קוסמופוליטיים]] חסרי השורשים" בשנים [[1948]]–[[1953]], והתרחש בין [[הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)|משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים]] ל[[משפט הרופאים]].
-סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת המערב.
-ב-27 בנובמבר 1952, אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, ו[[ולדימיר קלמנטיס]], נידונו ל[[עונש מוות|מוות]]{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול הציר הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה לאימפריאליזם האמריקאי. באותו זמן, ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], הוכרז כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נדון למאסר עולם, ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר. אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]] ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת 1963 זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
+ב-27 בנובמבר 1952 [[עונש מוות|נידונו למוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי ו[[ולדימיר קלמנטיס]],{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|19521128|1}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין.
+שני [[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שימשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול ה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה ל"אימפריאליזם האמריקני". באותו זמן הוכרז ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נידון ל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג.
-ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מהתחלה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזר פרי), הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי הבנה שיש לתקן והיו שגינו את המשפט אך בקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזם.
+בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג ל[[רהביליטציה|טיהור שמם]] על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
-משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים [[1948]]-[[1953]], והתרחש בין [[משפט הסופרים]] ל[[משפט הרופאים]].
+=== היחס למשפטים בישראל ===
-דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]], "[[ההודאה]]" (L'Aveu), בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]]. הסרט התבסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי [[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים.
+ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ו[[אליעזר פרי (חבר הכנסת)|אליעזר פרי]]) הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי-הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך ביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את ה[[קומוניזם]]. קבוצה שמאלנית של חסידי משה סנה, אשר סירבה לגנות את משפט פראג ואת האשמתו של אורן כמרגל אימפריאליסטי, אולצה לעזוב את קיבוצי מפ"ם.
+=== המשפט בתרבות ===
+[[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים, כתב ספר בשם "[[ההודאה]]" (''L'Aveu''). ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]] עיבד את הספר לסרט, בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]].
+==לקריאה נוספת==
+* '''[[מאיר קוטיק]], משפט פראג'''; הוצאת מלוא, 1985
 ==קישורים חיצוניים==
+{{ויקישיתוף בשורה}}
-* {{הארץ|יהודה ליטני|מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?|936690|21.12.2007}}
+* {{דבר|זאב לקויר|בדרך מפראג למוסקבה|1953/01/23|11}}
-* {{הארץ|חיים גורי|ארבע הערות|943230|11.1.08}} - הסתייגות של גורי מאחדים מהפרטים שהופיעו במאמרו של ליטני.
+* {{הארץ|יהודה ליטני|מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?|1.1466547|21 בדצמבר 2007}}
+* {{הארץ|חיים גורי|ארבע הערות|1.1299536|11 בינואר 2008}} - הסתייגות של גורי מפרטים אחדים במאמרו הנ"ל של ליטני
+* {{הארץ|יחיעם ויץ|הלקח המר משקיעת השמאל הציוני|1.4647458|29 בנובמבר 2017}}
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{המלחמה הקרה}}
 [[קטגוריה:משפטי פראג|*]]
-[[קטגוריה:צ'כוסלובקיה: היסטוריה]]
+[[קטגוריה:צ'כוסלובקיה: חוק ומשפט]]
-[[קטגוריה:פראג]]
+[[קטגוריה:1952 בפוליטיקה]]
+[[קטגוריה:פראג: היסטוריה]]
+[[קטגוריה:יהדות צ'כיה]]
+[[קטגוריה:אנטישמיות]]
+[[קטגוריה:המלחמה הקרה]]
+[[קטגוריה:משפטי ראווה|פראג]]

ברית המועצות (1955–1980) המלחמה הקרה ארצות הברית
ברית המועצות • הגוש המזרחי • ברית ורשה \| ארצות הברית • הגוש המערבי • נאט"ו
שנות ה-40	מבצע מהדק נייר • ההתנגדות האנטי-קומוניסטית בפולין • שיטת הסלמי • משבר איראן • מלחמת האזרחים הסינית • מלחמת הודו-סין הראשונה • מלחמת האזרחים ביוון • מצב החירום המלאי • הפיצול היוגוסלבי-סובייטי • הסגר על ברלין • בריחת המוחות מגרמניה המזרחית
שנות ה-50	מלחמת קוריאה • בהלת הלבנדר • המרד המזרח גרמני • משפטי פראג • הפיצול האלבני–סובייטי • המרד ההונגרי • משבר סואץ • משבר הספוטניק • משבר ברלין השני • ויכוח המטבח • הפיצול הסיני-סובייטי • מלחמת וייטנאם
שנות ה-60	משבר קונגו • משבר מטוס הריגול U-2 • מלחמת האזרחים בגואטמלה • הפלישה למפרץ החזירים • משבר הטילים בקובה • מלחמת האזרחים של צפון תימן • האביב של פראג • הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה
שנות ה-70	ביקור ניקסון בסין • מלחמת יום הכיפורים • משבר האנרגיה העולמי • מבצע מוקינגברד • המהפכה האתיופית • מלחמת האזרחים באנגולה • מבצע קונדור • מבצע טוקאן • מלחמת האזרחים במוזמביק • מלחמת אוגדן • סכסוך לוב–צ'אד • מלחמת אפגניסטן
שנות ה-80	החרם על אולימפיאדת מוסקבה • החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס • יוזמת ההגנה האסטרטגית • אייבל ארצ'ר 83 • תקרית הנגיחות בים השחור • אירועי כיכר טיין-אן-מן • סתיו העמים • נפילת חומת ברלין • מהפכת הקטיפה • המהפכה הרומנית • הפיקניק הפאן-אירופי
שנות ה-90	איחוד גרמניה מחדש • איחוד תימן • התפרקות צ'כוסלובקיה • התפרקות ברית המועצות • התפרקות יוגוסלביה • תקרית הטיל הנורווגי
מושגי יסוד	הגוש המזרחי • הגוש המערבי • מסך הברזל • קומוניזם • קפיטליזם • מרוץ חימוש • המרוץ לחלל • מלחמה גרעינית • השמדה הדדית מובטחת • הקו החם מוסקבה-וושינגטון • המלחמה הקרה השנייה
מדיניות	דוקטרינת טרומן • תורת הבלימה • מקארתיזם • דוקטרינת אולבריכט • דוקטרינת הלשטיין • דוקטרינת ברז'נייב • דוקטרינת אייזנהאואר • דטאנט • אוסטפוליטיק • דוקטרינת רייגן • גלאסנוסט • פרסטרויקה • דוקטרינת סינטרה
דיפלומטיה	פגישות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה • ועידת טהראן • ועידת יאלטה • ועידת פוטסדאם • הסכמי פריז ולונדון • הסכמי הלסינקי • סאל"ט • האמנה למניעת ניסויים גרעיניים • פסגת מלטה
כלכלה	תוכנית מרשל • קומקון • הנס הכלכלי בגרמניה • הקהילה הכלכלית האירופית
ארגונים	נאט"ו • ברית ורשה • CIA • ק.ג.ב. • שטאזי • ברית בגדאד • המדינות הבלתי-מזדהות • תנועת "סולידריות" בפולין
גרמניה	חומת ברלין • ברלין המערבית • ברלין המזרחית • הגבול בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית • צ'ק פוינט צ'ארלי • מחנה המעבר מריינפלדה • אני ברלינאי • מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!
רשימת ערכים מלאה