לדלג לתוכן

מרב מיכאלי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏עמדותיה: השפה העברית לא משתנה בדף הזה
←‏עמדותיה: זו לא דוגמה אלא קטגורית לשון ונקראת בלשון זכר.
שורה 65: שורה 65:
מיכאלי מביעה את גאוותה בהיותה נכדתו של [[ישראל קסטנר]], טוענת כי מסמכים חדשים שנחשפו מאז המשפט מוכיחים כי מדובר בגיבור שהציל יהודים{{הערה|1={{ynet|מרב מיכאלי|צדק ברחוב קטן|885568|5 ביולי 2001}}}}, וקוראת לקריאת רחובות על שמו והנצחתו.
מיכאלי מביעה את גאוותה בהיותה נכדתו של [[ישראל קסטנר]], טוענת כי מסמכים חדשים שנחשפו מאז המשפט מוכיחים כי מדובר בגיבור שהציל יהודים{{הערה|1={{ynet|מרב מיכאלי|צדק ברחוב קטן|885568|5 ביולי 2001}}}}, וקוראת לקריאת רחובות על שמו והנצחתו.


בתוכניותיה וכן בנאומיה בכנסת היא מקפידה לדבר ב[[מגדר בלשון|לשון נקבה]] (ברבים וביחידה). סגנון זה הביא לעיתים לשיבושי לשון כגון "הציבור משלמת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת"{{הערה|{{הארץ|מרב מיכאלי|חדוות הקריסה|1.1814950|3 בספטמבר 2012}}}}.
בתוכניותיה וכן בנאומיה בכנסת היא מקפידה לדבר ב[[מגדר בלשון|לשון נקבה]] (ברבים וביחיד). סגנון זה הביא לעיתים לשיבושי לשון כגון "הציבור משלמת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת"{{הערה|{{הארץ|מרב מיכאלי|חדוות הקריסה|1.1814950|3 בספטמבר 2012}}}}.


===נישואין והורות===
===נישואין והורות===

גרסה מ־12:57, 6 ביולי 2020

מרב מיכאלי
מרב מיכאלי, 2013
מרב מיכאלי, 2013
לידה 24 בנובמבר 1966 (בת 57)
י"א בכסלו ה'תשכ"ז
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפלגת העבודה, המחנה הציוני, העבודה-גשר
בן או בת זוג ליאור שליין עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הכנסת
5 בפברואר 201330 באפריל 2019
(6 שנים)
1 באוגוסט 2019 – מכהנת
(5 שנים)
כנסות ה־1920, 2123
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרב מיכאלי (נולדה ב-24 בנובמבר 1966) היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה; טרם בחירתה לכנסת, הייתה עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו.

קורות חייה

מרב מיכאלי נולדה בפתח תקווה לעמי מיכאלי ולסוזן-לאילה מיכאלי-קסטנר, ולה שתי אחיות, מיכל מיכאלי, ממקימות קרן ההון סיכון EVA Ventures[1], ועו"ד קרן מיכאלי, ראש המחלקה המשפטית בנציבות האו"ם לפליטים[2]. היא נכדתם של נחמיה מיכאלי[3], מזכירה האחרון של תנועת מפ"ם, ושל ישראל קסטנר. בילדותה למדה בלט ונגינה בפסנתר, והתחנכה בתנועת הצופים, שם שימשה גם מדריכה, רשג"דית ומרכזת שבט ראשונים בפתח תקווה, ומרכזת שבט הפיתוח שעריה בעיר, שם נתקלה לדבריה לראשונה בפערים מעמדיים וכלכליים.

לפני גיוסה לצה"ל התנדבה לשנת שירות בירוחם, גם שם ריכזה שבט של תנועת הצופים. במסגרת זו יצאה להדריך ילדים יהודים בפלורידה, אותם חינכה לאהבת הארץ במסגרת משלחת של התנועה.

את שירותה הצבאי עשתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, כקריינית ומנחה. הייתה שותפה להקמת תחנת "גלגלצ" והיא שהציעה את שם התחנה[4].

את פעילותה בטלוויזיה החלה בראשית שנות התשעים בטלוויזיה החינוכית, בהנחיית תוכנית הטלוויזיה "רואים 6/6" לצד ארז טל. בהמשך הגישה תוכניות ספורט בערוץ הראשון. לאחר פתיחתו של ערוץ 2 הנחתה בו את התוכנית "שישי חי", ששודרה במסגרת "שידורי קשת", ומאוחר יותר את תוכניות האירוח "עד עשר" בערוץ 2, "כל ערב" בערוץ הראשון ו"מרב מיכאלי" בערוץ 3.

ברדיו הגישה את תוכנית הבוקר "לחמניות" ברדיו תל אביב, שהייתה ממייסדיו יחד עם ארז טל וראודור בנזימן.

בשנת 2003 יצרה והפיקה שני סרטי טלוויזיה דוקומנטריים, "בכל מחיר" (על חייה של אתי אלון)[5] ו"החצר האחורית", וכן הנחתה את תוכנית הבוקר של ערוץ 10. בשנת 2004 התחילה להנחות תוכנית רדיו בשם "התקווה" ברדיו ללא הפסקה, ובמקביל החלה להנחות את "חדשות HOT" של חברת הטלוויזיה בכבלים HOT, ותוכנית ראיונות, ששודרה בערוץ 2 בשם "האלוהים שלי".

עד לבחירתה לכנסת לימדה בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל וכתבה לעיתונים שונים, ובכלל זה בעמודי הדעות של העיתון "הארץ".

במהלך שנות התשעים הייתה בת זוגו של ארז טל. בן-זוגה הנוכחי הוא הסאטיריקן ליאור שליין. היא מתגוררת בתל אביב. לזוג אין ילדים, ובמספר ראיונות שנתנה לתקשורת הצהירה מיכאלי שהיא אל-הורית[6].

פעילותה הציבורית

בשנת 1997 הקימה את השדולה "עזרת נשים" לקידום מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל, והייתה פעילה בשדולת הנשים ובארגונים חברתיים.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצע לה להצטרף למפלגת מרצ[7]. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הודיעה על הצטרפות למפלגת העבודה ועל התמודדותה על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. בהתאם לתוצאות הבחירות המקדימות, הוצבה מיכאלי במקום החמישי, ששוריין לאישה, ברשימת "העבודה" לכנסת. לאחר פרישתו של עמיר פרץ ממפלגת העבודה, קודמה למקום הרביעי. מפלגת העבודה קיבלה 15 מנדטים בבחירות ומיכאלי נכנסה לכנסת התשע עשרה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודדה בפריימריז של מפלגת העבודה והגיעה למקום החמישי, דבר שהציב אותה במקום התשיעי ברשימת המחנה הציוני לאחר שילוב מתמודדי מפלגת התנועה ברשימה[8]. מיכאלי נכנסה לכנסת, ומונתה ליושבת ראש סיעת המחנה הציוני. באוקטובר 2017 הוחלפה על ידי יואל חסון בתפקיד.

באוקטובר 2016 פרסם חיים לוינסון ב"הארץ" כי מיכאלי פעלה למנות מקורבת שלה למנכ"לית עמותת שדולת הנשים, והציעה לגייס כספים לשדולה, זאת בניגוד לכללי האתיקה של הכנסת, האוסרים על חברי כנסת לגייס כספים לכל עמותה שהיא[9].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הגיעה מיכאלי למקום החמישי בפריימריז והוצבה במקום השביעי ברשימה. המפלגה קיבלה שישה מנדטים ומיכאלי לא נכנסה לכנסת. לאחר ההתפטרות של סתיו שפיר, שבה לכהן בכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצבה במקום הרביעי ברשימת העבודה-גשר ולקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוצבה במקום השישי ברשימת העבודה-גשר-מרצ. בשני המקרים נבחרה לכנסת.

עמדותיה

בתקופה בה שימשה כמגישת מהדורת החדשות המקומית "חדשות הוט", עוררה מיכאלי סערה ציבורית, כאשר במהלך שידור חי הפשילה את חולצתה[10], כמחאה על ראיון רדיו שקיים רזי ברקאי עם אמנון שומרון, מקורבו של הנשיא לשעבר משה קצב, ובו השמיעו השניים אמירות שנתפסו על ידי מיכאלי כבלתי-ראויות כלפי נשים.

הביעה תמיכה במתן רשות חופשית לכל המעוניין לפתוח תחנת רדיו, וכינתה את המצב בו יש רק מעט תחנות רדיו הנבחרות במכרזים: "סתימת פיות בחסות המדינה"[11].

מיכאלי ביקרה את ממשלת ישראל על מה שהגדירה "כוחנותה ותוקפנותה". בהקשר לאירועי המשט לעזה כתבה: "ישראל היום שבויה בתודעת-קורבן כוזבת, ההולכת יד ביד עם תחושת כל-יכולה כוזבת, מצד אחד, ועם אשמה הנהפכת לתוקפנות, מצד אחר"[12]. במסגרת חגיגות שישים שנה לגל"צ קראה לאמהות לא לשלוח את ילדיהן לשרת בצה"ל "כשיש כיבוש שמתמשך למעלה מ-40 שנה והשלטון בישראל לא עושה מאמץ אמיתי לפתור אותו"[13]. בתגובה לריאיון זה אמרה, "אני ממש לא קוראת לסרב לשרת בצה"ל, אני בעצמי הרי שירתתי בצה"ל ובגלי צה"ל. חבל לי שבישראל כל דבר הופך היום מיד לשאלה של 'מתיישרים בנאמנות או לא מתיישרים בנאמנות'." מיכאלי קראה לביטול גיוס נשים לצה"ל כיוון שלטענתה "השירות הצבאי הוא בית ספר עוצר נשימה בעוצמתו לנחיתות ולכפיפות של נשים"[14].

מיכאלי מביעה את גאוותה בהיותה נכדתו של ישראל קסטנר, טוענת כי מסמכים חדשים שנחשפו מאז המשפט מוכיחים כי מדובר בגיבור שהציל יהודים[15], וקוראת לקריאת רחובות על שמו והנצחתו.

בתוכניותיה וכן בנאומיה בכנסת היא מקפידה לדבר בלשון נקבה (ברבים וביחיד). סגנון זה הביא לעיתים לשיבושי לשון כגון "הציבור משלמת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת"[16].

נישואין והורות

מיכאלי היא פעילה פמיניסטית רדיקלית. במאמר ב"הארץ" יצאה נגד מוסד הנישואים שאותו היא רואה כ"סידור כלכלי ומעמדי ופטנט לניהול קל יותר של החברה על ידי חלוקתה, עדיין, ל'בתי אב'"[17]. היא העבירה הרצאה תחת הכותרת "ביטול הנישואין" בועידת TEDX שנערכה בישראל[18].

מיכאלי מרבה לצטט את דברי פרופסור דפנה הקר שהמבנה המשפחתי המסורתי הוא מחולל דיכוי בסיסי. היא הצהירה כי בחרה שלא להביא ילדים[19]. בשנת 2017 אמרה מיכאלי כי התא המשפחתי הוא המקום הכי פחות בטוח לילדים, וטענה כי ילד לא צריך בהכרח לגדול אצל הוריו הביולוגיים, ושעל המדינה לקבוע קריטריונים שעל פיהם ייקבע מי יקבל את האחריות על הילד[20].

קישורים חיצוניים

מכּתביה

הערות שוליים

  1. ^ ראיון עם מיכל מיכאלי, ממקימות EVA Ventures, קרן הון סיכון המשקיעה במיזמים של נשים [she codes], באתר גיקטיים
  2. ^ פרוטוקול מס' 429 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, 2 בדצמבר 2014
  3. ^ עדו בן פורת, גפני למרב מיכאלי: מקומך בדגל התורה, באתר ערוץ 7, 28 בפברואר 2013
  4. ^ איילת רוזן, ‏מה הקשר בין סתיו שפיר לרן דנקר?, באתר ‏מאקו‏, 19 בינואר 2015
  5. ^ רענן שקד, הלילה של אתי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2003
  6. ^ וואלה! תרבות‏, "לא מצטערת שלא הבאתי ילדים, אף פעם לא רציתי להיות אימא", באתר וואלה‏, 04 ביולי 2018
  7. ^ רוני זינגר, חיזוק נשי: מרב מיכאלי שוקלת הצטרפות להתארגנות השמאל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2008
  8. ^ תוצאות הבחירות בפריימריס לרשימת העבודה לכנסת ה-20, באתר מפלגת העבודה
  9. ^ אתר למנויים בלבד חיים לוינסון, ח"כ מיכאלי פעלה למנות מקורבת לראשות עמותה, והבטיחה לגייס תרומות, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2016
  10. ^ מרב מיכאלי מפשילה את חולצתה בשידור חי, סרטון באתר YouTube
  11. ^ מרב מיכאלי, לאזרח את הפיראטים, באתר ynet, 17 ביולי 2000
  12. ^ מרב מיכאלי, אין מה לחקור, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
  13. ^ מרב מיכאלי: "לא לשלוח ילדים לצבא", באתר ynet
  14. ^ מרב מיכאלי, חברות, הגיע הזמן, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
  15. ^ מרב מיכאלי, צדק ברחוב קטן, באתר ynet, 5 ביולי 2001
  16. ^ מרב מיכאלי, חדוות הקריסה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2012
  17. ^ מרב מיכאלי, רחם משלו, באתר הארץ, 1 במאי 2011
  18. ^ סרטונים Cancel Marriage: Merav Michaeli at - הרצאתה של מיכאלי, בערוץ YouTube‏ של TEDx (באנגלית)
  19. ^ יהודה יפרח, ‏"הכרוניקה דצמבר 2017", השילוח, 7, נובמבר 2017
  20. ^ מעריב אונליין, ‏דברי מרב מיכאלי מעוררים סערה: "מרגיש שאת הרעיון שלה ניסו על ילדי תימן", באתר מעריב אונליין, 17 באוקטובר 2017