מערות מורבעאת
מערות מורבעת (בערבית "מערות הריבועים") הן שלוש מערות קארסטיות בעלות פתחים מרובעים, השוכנות ברום מצוקי נחל דרגה בצפון מדבר יהודה. בראשית שנות ה-50 נתגלו בהן ממצאים מתקופות שונות, ובעיקר מימי מרד בר כוכבא, שהצביעו כי המערות היו מערות מפלט בתקופת מרד בר כוכבא. אגרות שנתגלו מימי המרד, שהיו חתומות בידי בר כוכבא עצמו, היוו מקור ראשון והוכחה לקיומו.
מיקום ומבנה
מערות מורבעת שוכנות בקניון משאש, בחלקו התיכון של נחל דרגה. הן נוצרו על ידי חלחול מי גשמים בשכבות סלעי הגיר, דבר שגרם להמסה וליצירת החללים הגדולים. הפתחים המרובעים נוצרו בהמשך, עם שבירת חלל הסלע בכוח הכבידה בזוויות של 90 מעלות, בהתאם לשכבות הסלע. צורת שבירה זו אופיינית למערות קארסטיות, בהן פסקו תהליכי ההמסה וחלל המערה התייבש. במערה פעילה (כמו מערת שורק) פעולת השבירה היא עגולה ורכה.
חקר מערות מורבעת
בשנת 1950 מצאו בדואים תושבי האזור בני שבט תעמרה חפצים וכלים עתיקים בעומק מערות מורבעת. היה זה אך שנים ספורות לאחר גילוי מגילות ים המלח בקומראן, דבר שעורר עניין רב בעולם האקדמי. העניין הגדול גם בשוק העתיקות היווה תמריץ ליושבי המדבר לאתר ממצאים נוספים, תמורת תשלום גבוה. במשך כמעט 20 שנה התגלו עוד ועוד ממצאים ותגליות מימי קדם במערות מדבר יהודה, עד כי בשנת 1965 כבר היו בידי החוקרים כ-1200 אגרות ומסמכים מתקופות שונות, שנתגלו בהן.
לאחר שממצאים ואגרות מימי מרד בר כוכבא החלו לצוץ בשוק העתיקות, הוזעק למקום הארכאולוג הצרפתי רולאן דה וו מבית הספר הצרפתי לחקר המקרא בירושלים, שחפר במערות ובסביבתן בין השנים 1951-1953, תחת השלטון הירדני. הוא חשף ממצאים במערות ובסביבתו, שלימדו על מגורים בהן החל מהתקופה הכלכוליתית עד לתקופה הערבית. הממצאים המשמעותיים ביותר היו כלים (כמו יריעות תפילין) ואגרות שנכתבו על גבי קלף ופפירוס מימי מרד בר כוכבא, וכן בריכת איגום למי שתייה ליד המערות, שהותקנה בידי המסתתרים במטרה לחסוך את מאמץ הירידה לתוך תוואי הנחל.
התעודות, שהיו ברובן מנהליות (בניגוד לרוב התעודות מקומראן, שהיו דתיות), הועברו בתום בדיקתן למוזיאון רוקפלר בירושלים, ושכנו שם עד מלחמת ששת הימים ב1967. לאחר איחוד ירושלים, הועברו התעודות למוזיאון ישראל ונחקרו לראשונה בידי מומחים ישראלים. הארכאולוג יגאל ידין עמל על פענוח הטקסטים ועל קטלוגם, והעלה את ממצאיו על הכתב, בספר "המגילות הגנוזות במדבר יהודה".
ממצאים
הממצאים לימדו כי מערות מורבעת שימשו את לוחמי בר כוכבא כמערות מפלט, בשל גודלן שאפשר אכלוס קהל רב, ובשל ריחוקן ממקום יישוב. בין החפצים והכלים שהותירו אחריהם המסתתרים בלטו בעיקר אגרות, שנכתבו בחלקן על ידי שמעון בר כוכבא עצמו. השם שבו חתם על האגרות היה 'בר כוסיבא' או 'כוסבא', ומכאן למדו שזה היה שמו האמיתי, ואילו 'בר כוכבא' היה רק כינויו.
במדבר יהודה חיו בכירים בצבאו של בר כוכבא, שהותירו אחריהם תכתובת ענפה בינם ובין מנהיגם ובין מפקדים אחרים. האגרות עוסקות בציוד ואספקה, באופני הלחימה ומטרותיה, ואף איומים מצדו של בר כוכבא אם הוראותיו לא ימולאו.
האיגרת הראשונה שנמצאה במערות מורבעת, ונשאה את שמו של בר כוכבא, עסקה בשבויים. היא נשלחה לישוע בן גלגולא, מפקד מחנה המורדים בהרודיון (בטקסט: 'הרודיס') ולאנשי הכרך. זוהי איגרת ראשונה מתוך חמש איגרות שנשלחו לבן גלגולה, וכולם מוענו להרודיון. מכאן הסיקו החוקרים כי מאחר שהרודיון שוכן בראש נחל דרגה, המורדים הסתתרו במערות מורבעת, אחרי שברחו אליהן במורד הנחל.
באיגרת זו פוקד בר כוכבא על בן גלגולה לשמור היטב על היהודים יושבי הגליל, שנשבו והובאו למחנה המורדים, בשל סירובם להשתתף במרד. באיגרת הוא מאיים על אנשי צבאו שאם יסירו את האזיקים מידי השבויים והם יברחו, הוא יקשור את בן גלגולה וחייליו, ויעשה להם "כפי שעשה לבן אפלול". איגרת זו מלמדת על אופיו של בר כוכבא, ועל האופן הכוחני שבו ניהל את צבאו.
מסמך צבאי נוסף שנשלח מבר כוכבא לבן גלגולה דן בשליחת תבואה למחנה, וחתום במילים: "התחזקו וחזקו את המקום", סיומת המאפיינת את מסמכי המרד. איגרת נוספת כוללת דרישה מבן גלגולה לשלוח חמישה כור חיטה ללוחמים, ואירוח השליחים שהביאו את האיגרת בשבת. האיגרת כוללת גם דרישה לחזק ולבצר את הרודיון מפני הצבא הרומי.
תעודה נוספת היא שטר חכירה של שדה, שנכתב על ידי אלעזר בן יהודה בן רבא בשנה השנייה למרד. השטר עוסק בשדה שהוחכר עד סוף ערב השמיטה {כך הלשון בשטר ומועתק בערך אחר כאן} , דבר משמעותי מבחינה כלכלית, שכן שדה שנמכר לפני שנת השמיטה שווה פחות, בשל האיסור לעבדו בשנה זו. חשיבותו של השטר הוא בתארוך זמן כתיבתו: השנה השנייה למרד אכן הייתה שנת שמיטה (תלוי גם בתיארוך המרד), דבר המקנה לשטר תוקף היסטורי, [1]} ומלמד על אורח חייהם של המורדים והקפדתם על מצוות גם בעיצומו של המרד.
האיגרת המאוחרת ביותר שנתגלתה במערות מורבעת, ותוארכה לימי מרד בר כוכבא, נשתמרה באופן גרוע ביותר, וניתן היה לקרוא רק חלקים בודדים ממנה, ובעיקר סופי שורות. הטקסט הכיל ביטויים כמו "עד הסוף", "אבדו בחרב", "אין תקומה" וכדומה, דבר המעיד כי האיגרת תיארה את קריסת המרד ותוצאותיו.
מסמכים נוספים שנתגלו במערות מורבעת היו קטעי מגילות, שנשאו טקסטים מקראיים. ניתוח מגילות אלו מלמד כי אנשי בר כוכבא הסתמכו בכתביהם על נוסח המסורה בלבד, זאת להבדיל מקומראן, שאנשיה, שחיו כ-60 שנה לפני מרד בר כוכבא, הסתמכו על נוסחים אחרים. מהאגרות שנתגלו במערות מורבעת ניתן ללמוד על לשון הדיבור והכתיבה של המסתתרים, הנחשבת חוליה מקשרת בין לשון תקופת בית שני ובין לשון חכמים. עיון מעמיק באגרות מלמד כי אנשי בר כוכבא לא שלטו בעברית, עד כי באגרות הראשונות נכתב הטקסט בעברית משובשת, ולאחריה תרגום ליוונית, עם התנצלות שאין בין הלוחמים דוברי עברית בצורה שוטפת. מי שמדבר עברית בין הלוחמים. למעשה, היה זה בר כוכבא שהתעקש על כתיבת האגרות בעברית, מתוך כוונה להחיות את השפה שהלכה ואבדה לאחר חורבן בית המקדש ונפילת ירושלים.[דרוש מקור]
כמו כן, נמצא חותם לחם צבאי מעץ, המציין שם חייל ואת הקנטוריה אליה השתייך.[2] בשורה הראשונה רשום "הקנטוריה של Amae(us)".[3]
ממצאים דומים מימי מרד בר כוכבא נתגלו במערות מפלט באזור עין גדי, שם נמצאו תעודות ומכתבים המלמדים על חיי היום-יום במערות ועל מהלך המרד.
גישה
מערות מורבעת שוכנות ברום המצוק המזרחי של קניון משאש, והגישה אליהן אפשרית בטיפוס דרך שביל מסומן ובו יתדות אחיזה. הכניסה אפשרית למערה אחת בלבד; הכניסה למערה השנייה אסורה בשל מפולות אבנים, ואל המערה השלישית לא ניתן להגיע כלל. המערה הנגישה עמוקה מאד, ומגיעה לכ-50 מטרים. בשל כך חובה להצטייד בפנס בעת הכניסה אליה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן 1959
- יגאל ידין, החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, הוצאת מעריב 1977
- מגילות: מחקרים במגילות מדבר יהודה, שנתון בהוצאת אוניברסיטת חיפה
- P. Benoit, J. T. Milik and R. de Vaux, DJD II - Les grottes de Murabba'at, Oxford, 1961.
קישורים חיצוניים
- חשיבות התגליות במדבר יהודה - מאמר של עוזי דהרי באתר רשות העתיקות
- הצעה למסלול למערות מורבעת באתר החברה להגנת הטבע
שגיאות פרמטריות בתבנית:טיולי
'2: טיול' אינו ערך חוקי נחל מורבעת, באתר למטייל בישראל- שירות הידען, מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן, באתר "הידען", 31 בדצמבר 2013
הערות שוליים
- ^ כל זה לא מדויק הנושא הוא חכירה ולא מכירה והחכירה מסתיימת בסוף ערב השמיטה שכן בשמיטה אין עבודה בשדה תאריך השטר הוא שנת 2 לגאלת ישראל על יד שמעון בר כוסיבא נסיא ישראל אשר לפי המקובל זה שנת 133 לספירה הנוצרית ---שכן על פי הירונימוס בשם אוסביוס המרד פרץ בשנת 16 לאדריינוס אך אין זה ברור שכו הוא עצמו כותב שהמרד היה אחרי בניית איליה קפיטולינה ועל זה יש הסבורים להפך כמו כן השנה לאדריינוס מתחלפת בינואר והיהודים אז החליפו את השנה בתשרי (ראה קתדרה תשס"ד) ---- וכתוב בשטר שהוא חוכר לחמש שנים עד סוף ערב השמיטה ובהנחה המסתברת ששנה שבה נכתב השטר אינה מן המניין שכן השטר נכתב בעשרים בשבט ואז כבר חרשו וזרעו וכבר החלה התבואה לצמוח הרי שלפי זה שנת השמיטה היא תמחילה בתשרי של שנת 138 לספירה וזה לא מתאים למנהג שמיטה כיום (139+268*7=2015) וזה לכאורה מוכיח ששנת 1 לגאלת ישראל על יד שמעון בר כוסיבא היא בשנת 133 וזה צריך עוד בירור שכן אין אפשרות לפקפק על מסורת שנת השמיטה שהיא מתועדת בעשרות תיעודים בלתי תלויים החל משנת -163 לפנה"ס ועד היום
- ^ De-Vaux, R., Discoveries in the Judean Desert II, Oxford 1961, p.35-36, fig.12.9, PL.IX.26. 106
- ^ גיא שטיבל, ציוד צבאי מימי מרד בר כוכבא במערות מדבר יהודה, מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא - קובץ שני, עורכים: רועי פורת וחנן אשל, 2010, עמ' 328-329