אהימסה

אהימסה או אהינסה (בהינדי: अहिंसा) הוא כלל דתי הנהוג בחברה ההודית כולה, המדבר על אי אלימות במובן של הימנעות מגרימת נזק כלשהו, במחשבה ובמעשה, כלפי כל חלקי העולם. זו לא רק הימנעות פסיבית אלא גם הימנעות מאלימות וגם מאבק אקטיבי בגילוייה של האלימות.

גישת האהימסה המטפחת טוב לב וחמלה כלפי כל היצורים החיים, היא זו שהביאה להתפשטות הצמחונות בהודו.

הרעיון ההוליסטי הפילוסופי של האהימסה אומר שהאל נמצא בכל מקום ומכאן גם בכל יצור חי ולאדם אסור לפגוע בתואם (הסדר ההרמוני) של העולם.

עקרון האהימסה מוזכר בכתבים מהמאה ה-6 לפנה"ס, אולם זכה להכרה ותפוצה נרחבת רק במאה ה-3 לפנה"ס כאשר הקיסר אשוקה נהג בחייו לפי עקרון זה, וכתוצאה מהעלאת ערך קדושת חייהם של בעלי חיים ביטל את מסעות הציד המלכותיים.

בודהה הדגיש כי החיים הם הרכוש היקר ביותר, ושיש לנהוג בחייהם של אחרים כחשובים ויקרים יותר מהחיים שלנו, העזרה לאחרים היא מטרת ההיוולדות מחדש, כלומר, יש להימנע מלפגוע ביצורים חיים אחרים. במדינות בודהיסטיות ישנה שאיפה חזקה להביא לפתרון בעיות בדרך לא אלימה. האהימסה הינו עיקרון מוסרי, ומעבר לפירוש המילולי שלו- אי אלימות, הוא מדבר על אורח חיים והתנהגות ראויה כלפי כל היצורים החיים באופן כללי. דהיינו, לא די בכך שלא לנהוג באלימות כלפי כל היצורים החיים, אלא יש לנהוג כלפיהם בחמלה, בכבוד ולפעול למען טובתם. במושגי המערב ניתן לתרגם את האהימסה ככבוד לכל חיים באשר הם, בקרב פילוסופים רבים, ביניהם אלברט סוטשר, זוכה פרס נובל לשלום, עיקרון זה נחשב לעיקרון האתי החשוב ביותר. בהודו הקדומה היה נהוג לפעול לפי עיקרון האהימסה במיליטנטיות, עד כדי כך שהיו שמים מסכות על הפנים, במטרה להימנע מנשימת חרקים קטנים. נזירים בודהיסטים אימצו את עקרון האהימסה, הם הוציאו חרקים ממי השתייה שלהם, ונמנעו ממסעות בעונת הגשמים, מחשש לדרוך על מיני יצורים חסרי הגנה. אומנם זו היא דוגמה מאוד קיצונית של התנהגות לפי עיקרון האהימסה, אולם, הבודהיזם באופן כללי מפרש את האהימסה באופן פחות קיצוני, ומתייחס רק ללקיחת חיים באופן מכוון. לפיכך הריגת נמלה בטעות לא תחשב למעשה שלילי שיביא לקרמה רעה, לעומתו הריגה מכוונת של אותה נמלה, תחשב לפעולה שלילית.

הג'ייניזם היא דת שאימצה את האהימסה כחלק המרכזי בגישתה ודוגלת בגישה שיש להתייחס ברגש לכל ייצור חי ונושם. ידוע סיפור על נזיר ג'ייני שהמתין בצד שביל עד שנמלה שהייתה עליו עברה, ובכך נמנע מפגיעה במסלולה הטבעי.

הבודהיזם שילב את האהימסה בכלל הראשון של כללי המוסר.

ישנה מחלוקת בין אלו הגורסים שאדם חייב ליישם את עקרון האהימסה גם כלפי עצמו ולכן אסור לו לסגף את גופו, לבין החושקים בהארה המאמינים שבדרך חיים של נהנתנות אי אפשר להגיע לשלווה הדרושה לשם השגת ההארה.

דוגמה מודרנית המתקשרת לאהימסה הינה הפעילות הלא אלימה של מנהיג תנועת השחרור ההודית מוהנדס קרמצ'נד גאנדי, אשר ביסס את עקרון המאבק הבלתי אלים שלו כנגד הקולוניאליזם הבריטי, הסאטיאגרהא על עקרונות האהימסה.

בעולם המערבי אימצו תנועות שלום ותנועות למען זכויות בעלי חיים את עקרון האהימסה כצו מוסרי מנחה.