איי אורקני הדרומיים – הבדלי גרסאות
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה ביישום אנדרואיד |
|||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
על אף התנאים הקשים, יש באי צמחייה והם מהווים חלק מאיזור סביבת ה[[טונדרה]] של ים סקוטיה, יחד עם [[ג'ורג'יה הדרומית]] ו[[איי סנדוויץ' הדרומיים]], [[איי שטלנד הדרומיים]] ו[[בובה (אי)|האי בובה]]. כל האיים האלה שוכנים בימים הקרים שמדרום ל[[הרכס האנטארקטי|רכס האנטארקטי]]. אזורים אלה מאפשרים קיום צמחיית טונדרה, הכוללת מיני [[טחבי עלים]], [[חזזית]] ו[[אצה]]; עופות-ים, [[פינגווין|פינגווינים]] ו[[כלב ים|כלבי-ים]] מוצאים את מזונם במים המקיפים את האיים. |
על אף התנאים הקשים, יש באי צמחייה והם מהווים חלק מאיזור סביבת ה[[טונדרה]] של ים סקוטיה, יחד עם [[ג'ורג'יה הדרומית]] ו[[איי סנדוויץ' הדרומיים]], [[איי שטלנד הדרומיים]] ו[[בובה (אי)|האי בובה]]. כל האיים האלה שוכנים בימים הקרים שמדרום ל[[הרכס האנטארקטי|רכס האנטארקטי]]. אזורים אלה מאפשרים קיום צמחיית טונדרה, הכוללת מיני [[טחבי עלים]], [[חזזית]] ו[[אצה]]; עופות-ים, [[פינגווין|פינגווינים]] ו[[כלב ים|כלבי-ים]] מוצאים את מזונם במים המקיפים את האיים. |
||
{{מונחון|האיזור הליטורלי|אזור שמתמשך בין הנקודה הגבוהה ביותר אליה מגיעים המים לאזורים הסמוכים לחוף ונשארים מוצפים גם בשפל.}} של איי אורקני הדרומיים נטול חיים או דל מאוד מבחינה ביולוגית; מאכלסים אותו בעיקר [[צורניות]] ו[[כיטונאים|כיטונים]]. בזמן השפל ניתן למצוא [[אמפיפודים]] ו[[תולעים שטוחות]] מתחת לסלעים. ככל שגדל עומק המים, רב הגיוון בצורות החיים: בעומקים של 2-3 מ' ויותר מופיעות אצות [[אדומיות]] ו[[אצות ירוקיות|ירוקיות]], [[כוכבי ים|כוכבי-ים]], [[מלפפון ים|מלפפוני-ים]], [[ספוגיים|ספוגים]] ו[[אסצידיות]]. בעומקים הגבוהים מ-8 מ' גדל באופן משמעותי מספרם של הפרטים ממינים אלו, עד ליצירת מצבורים עצומים שלהם. ביבשה חיים ה[[פינגווין רצועת-הסנטר]] ו[[פינגווין אדלי]].{{הערה|[https://books.google.com/books?id=VWnxpAxp6TMC&pg=PA87 מוריס שוורץ, אנציקלופדיה למדע החופים, עמ' 87]}} |
{{מונחון|האיזור הליטורלי|אזור שמתמשך בין הנקודה הגבוהה ביותר אליה מגיעים המים לאזורים הסמוכים לחוף ונשארים מוצפים גם בשפל.}} של איי אורקני הדרומיים כמעט נטול חיים או דל מאוד מבחינה ביולוגית; מאכלסים אותו בעיקר [[צורניות]] ו[[כיטונאים|כיטונים]]. בזמן השפל ניתן למצוא [[אמפיפודים]] ו[[תולעים שטוחות]] מתחת לסלעים. ככל שגדל עומק המים, רב הגיוון בצורות החיים: בעומקים של 2-3 מ' ויותר מופיעות אצות [[אדומיות]] ו[[אצות ירוקיות|ירוקיות]], [[כוכבי ים|כוכבי-ים]], [[מלפפון ים|מלפפוני-ים]], [[ספוגיים|ספוגים]] ו[[אסצידיות]]. בעומקים הגבוהים מ-8 מ' גדל באופן משמעותי מספרם של הפרטים ממינים אלו, עד ליצירת מצבורים עצומים שלהם. ביבשה חיים ה[[פינגווין רצועת-הסנטר]] ו[[פינגווין אדלי]].{{הערה|[https://books.google.com/books?id=VWnxpAxp6TMC&pg=PA87 מוריס שוורץ, אנציקלופדיה למדע החופים, עמ' 87]}} |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־20:48, 18 באוקטובר 2018
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
איי אורקני הדרומיים הם קבוצת איים באוקיינוס הדרומי, כ-604 ק"מ צפונית-מזרחית לקצה חצי האי האנטארקטי. שטחם הכולל הוא כ-620 קמ"ר. הן בריטניה והן ארגנטינה תובעות חזקה עליהם, בריטניה כחלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה מאז 1962, ולפני כן כשטח חסות איי פוקלנד, וארגנטינה כחלק מאנטארקטיקה הארגנטינאית. בכפוף לברית האנטארקטית משנת 1959, תביעות הריבונות תלויות ועומדות.
הן בריטניה והן ארגנטינה מחזיקות בסיסים על האיים. הבסיסה הארגטינאי "אורקאדאס", שנוסד בשנת 1904, שוכן על האי לאורי. 11 המבנים של התחנה הארגנטינאית יושבים עד 45 איש בתקופת הקיץ, ובממוצע 14 במשך החורף. בסיס הסקר האנטארקטי של בריטניה, תחנת המחקר סיגני, שוכן על האי סיגני ונוסד בשנת 1947. מלבד הסגל בבסיסים, אין עוד תושבים על האיים.
היסטוריה
איי אורקני הדרומיים התגלו בשנת 1821 על ידי שני ציידי כלבי-ים, האמריקאי נתניאל פאלמר והימאי הבריטי ג'ורג' פאוול. האיים כונו תחילה "קבוצת פאוול", והאי הגדול נקרא אי ההכתרה כיון שהייתה זו שנת הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי. ב-1832 ביקר ג'יימס ודל באיים, נתן לארכיפלג את שמו הנוכחי (על שם איי אורקני בסקוטלנד) ואף שינה את שמותיהם של כמה מן האיים. איי אורקני הדרומיים נמצאים פחות או יותר באותו קו הרוחב הדרומי כמו זה הצפוני של איי אורקני (60° דרום לעומת 59° צפון), אם כי לא ידוע אם זה היה המניע לקביעת שמם של האיים.
לאחר גילויים, היו האיים ליעד תדיר לביקורי ציידים של כלבי-ים ולוייתנים, אבל שום סקר יסודי לא נערך במקום עד למשלחת הסקוטית הלאומית לאנטארקטיקה של ויליאם ספירס ברוס בשנת 1903, באונייה "סקוטיה", שחרפה על האי לורי. ברוס מדד את האיים, הפך על פיהם כמה משינויי השמות של ודל,והקים תחנה מטאורולוגית, שנמכרה לממשלת ארגנטינה עם עזיבתו בשנת 1904. בסיס זה, שנקרא מחדש "בסיס אורקאדאס" בשנת 1951, עודנו פעיל (נכון ל-2007) ומכאן שהנו תחנת המחקר הוותיקה ביותר המאוישת ברציפות באנטארקטיקה. .
בשנת 1908 הכריזה הממלכה המאוחדת ריבונות על טריטוריות שונות באנטארקטיקה והדרום אמריקה "מדרום לקו הרוחב ה-50 דרום, ובין קווי האורך במעלות ה-20 וה-80 מערב", כולל איי אורקני הדרומיים. בהמשך לכך נוהלו האיים כחלק משטחי החסות של איי פוקלנד. תחנת מחקר ביולוגית נבנתה ב-1947 על האי סיגני על ידי הסקר הבריטי באנטארקטיקה מטעם שטחי החסות של איי פוקלנד. ב-1962 היו האיים לחלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה שהוקמה אז.
התביעה הארגנטינאית לחזקה על האיים ראשיתה ב-1925. במקור הוצדקה בכיבוש הארגנטינאי של בסיס האי לורי, ובהמשך הסתכמה בתביעת חזקה טריטוריאלית רחבה יותר.
גאוגרפיה ואקלים
האיים נמצאים בין קווי הרוחב '30 60° ל-'83 60° דרום בקירוב וקוי אורך '25 44° עד '25 46° מערב בא7וקיינוס הדרומי. כקבוצת איים, איי אורקני הדרומיים נמצאים בערך ב-60°35′S 045°30′W / 60.583°S 45.500°W.
הארכיפלג כולל ארבעה איים עיקריים, אי ההכתרה הוא הגדול ביותר, באורך כ-48 ק"מ; הנקודה הגבוהה ביותר בו היא מאונט ניבאה, המתנשא לגובה 1420 מ' מעל גובה פני הים. האי לורי הוא המזרחי באיים. שני האיים העיקריים הנותרים הם פוול וסיגני. האיים הקטנים יותר בקבוצה הם איי רוברטסון, אי האוכף והאי אקוניה. שטחו הכולל של הארכיפלג הוא כ-650 קמ"ר, שכ-90% מהם מכוסים קרחונים.
האיים הלא-נגישים, במרחק כ-27 ק"מ מערבה, נחשבים לחלק מאיי אורקני הדרומיים.
האקלים באיי אורקני הדרומיים קר, רטוב ונשוב רוחות רוב הזמן. עונות הקיץ קצרות וקרות (דצמבר עד מרץ), כשממוצע הטמפרטורות עולה עד סביבות 3.5 מעלות צלזיוס, ויורד בחורף עד סביבות 12.8- צלזיוס ביולי. טווח הטמפרטורה הכולל נע בין 12 ל-44- מעלות צלזיוס. הים המקיף את האיים מכוסה קרח מסוף אפריל עד נובמבר.
שקע אורקני הדרומי (60°0′S 45°0′W / 60.000°S 45.000°W) הוא שקע תת-ימי, ששמו מעיד על הקשר אל איי אורקני הדרומיים ואושר ב-10/77 (ACUF 177).
פלורה ופאונה
על אף התנאים הקשים, יש באי צמחייה והם מהווים חלק מאיזור סביבת הטונדרה של ים סקוטיה, יחד עם ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, איי שטלנד הדרומיים והאי בובה. כל האיים האלה שוכנים בימים הקרים שמדרום לרכס האנטארקטי. אזורים אלה מאפשרים קיום צמחיית טונדרה, הכוללת מיני טחבי עלים, חזזית ואצה; עופות-ים, פינגווינים וכלבי-ים מוצאים את מזונם במים המקיפים את האיים.
האיזור הליטורלי של איי אורקני הדרומיים כמעט נטול חיים או דל מאוד מבחינה ביולוגית; מאכלסים אותו בעיקר צורניות וכיטונים. בזמן השפל ניתן למצוא אמפיפודים ותולעים שטוחות מתחת לסלעים. ככל שגדל עומק המים, רב הגיוון בצורות החיים: בעומקים של 2-3 מ' ויותר מופיעות אצות אדומיות וירוקיות, כוכבי-ים, מלפפוני-ים, ספוגים ואסצידיות. בעומקים הגבוהים מ-8 מ' גדל באופן משמעותי מספרם של הפרטים ממינים אלו, עד ליצירת מצבורים עצומים שלהם. ביבשה חיים הפינגווין רצועת-הסנטר ופינגווין אדלי.[1]
