אלי רוזנברג – הבדלי גרסאות
הרחבה |
←ביוגרפיה: עדכון, ויקיזציה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
ב-[[1948]], עם פרוץ [[מלחמת השחרור]], הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל. שירת ב"[[פלוגת הסטודנטים]]" בחזית [[ירושלים]] ואחר כך הצטרף כ[[חבלן]] ל[[גדוד 51]] של [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]] ונטל חלק בפעולותיה בגזרת הדרום עד תום המלחמה. |
ב-[[1948]], עם פרוץ [[מלחמת השחרור]], הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל. שירת ב"[[פלוגת הסטודנטים]]" בחזית [[ירושלים]] ואחר כך הצטרף כ[[חבלן]] ל[[גדוד 51]] של [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]] ונטל חלק בפעולותיה בגזרת הדרום עד תום המלחמה. |
||
לאחר שחרורו מהצבא החליט לעשות את הגאולוגיה לתחום עיסוקו הראשי, ולכן נסע ל[[שווייץ]] ולמד ב[[ציריך]] ב[[אוניברסיטת ציריך]] וב"בית הספר הטכני הגבוה הפדרלי" (TEH Zurich) גאולוגיה והתמחה ב[[מינרלוגיה]], [[פטרוגרפיה]] [[פליאונתולוגיה]] ו[[כימיה]]. ב-[[1957]] סיים את המסלול הישיר של לימודי הדוקטורט בעבודת התיזה "הגאולוגיה של [[הרי-נפתלי]], [[הגליל העליון]]. |
לאחר שחרורו מהצבא החליט לעשות את הגאולוגיה לתחום עיסוקו הראשי, ולכן נסע ל[[שווייץ]] ולמד ב[[ציריך]] ב[[אוניברסיטת ציריך]] וב"[[המכון הטכנולוגי של ציריך|בית הספר הטכני הגבוה הפדרלי]]" (TEH Zurich) גאולוגיה והתמחה ב[[מינרלוגיה]], [[פטרוגרפיה]] [[פליאונתולוגיה]] ו[[כימיה]]. ב-[[1957]] סיים את המסלול הישיר של לימודי הדוקטורט בעבודת התיזה "הגאולוגיה של [[הרי-נפתלי]], [[הגליל העליון]]. |
||
אחרי שחזר ארצה, שימש ד"ר רוזנברג כגאולוג בחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" (שהשתלבה לימים בחברת "[[כימיקלים לישראל]]" - כי"ל), ונשלח מטעמה לעסוק כשנה בחקר מחצבים ב[[קפריסין]]. ב-[[1958]] הצטרף לחברת הנפט הישראלית [[נפטא (חברה)|נפטא]] כגאולוג נפט וגז, לימים התמנה לגאולוג הראשי של החברה והיה שותף לגילוי ולפיתוח של שדות הנפט "זוהר", "[[כידוד]]", "קנאים" ו"[[גורים]]". |
אחרי שחזר ארצה, שימש ד"ר רוזנברג כגאולוג בחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" (שהשתלבה לימים בחברת "[[כימיקלים לישראל]]" - כי"ל), ונשלח מטעמה לעסוק כשנה בחקר מחצבים ב[[קפריסין]]. ב-[[1958]] הצטרף לחברת הנפט הישראלית [[נפטא (חברה)|נפטא]] כגאולוג נפט וגז, לימים התמנה לגאולוג הראשי של החברה והיה שותף לגילוי ולפיתוח של שדות הנפט "זוהר", "[[כידוד]]", "קנאים" ו"[[גורים]]". |
||
גרסה מ־16:04, 22 בנובמבר 2015
אלי (אליהו) רוזנברג (נולד ב-6 במאי 1928, ט"ז באייר תרפ"ח בברלין, גרמניה) הוא גאולוג ויזם ויועץ בתחום קידוחי גז מסחריים בישראל, בים התיכון ובעולם. מראשוני הגאולוגים בתחום האנרגיה וחלוץ גילויי הגז המסחרי בים התיכון.
ביוגרפיה
רוזנברג נולד בגרמניה לשולמית (לבית הורביץ) ולנחום רוזנברג. נכדו של מיכאל הורביץ, ציר בקונגרס הציוני הראשון ונינו (מצד אביו) של חיים קאהן, בעליה של ענקית הנפט האירופית NITAG (מיסודם של האחים אלפרד ולודוויג נובל. עלה ארצה כילד, עם בני משפחתו, ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון. כנער התגייס לשורות ההגנה וב-1946 - 1947 שירת בקיבוץ דן כנוטר במשטרת היישובים העבריים. ב-1947 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים מתמטיקה, פיזיקה וגאולוגיה. ב-1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל. שירת ב"פלוגת הסטודנטים" בחזית ירושלים ואחר כך הצטרף כחבלן לגדוד 51 של חטיבת גבעתי ונטל חלק בפעולותיה בגזרת הדרום עד תום המלחמה.
לאחר שחרורו מהצבא החליט לעשות את הגאולוגיה לתחום עיסוקו הראשי, ולכן נסע לשווייץ ולמד בציריך באוניברסיטת ציריך וב"בית הספר הטכני הגבוה הפדרלי" (TEH Zurich) גאולוגיה והתמחה במינרלוגיה, פטרוגרפיה פליאונתולוגיה וכימיה. ב-1957 סיים את המסלול הישיר של לימודי הדוקטורט בעבודת התיזה "הגאולוגיה של הרי-נפתלי, הגליל העליון. אחרי שחזר ארצה, שימש ד"ר רוזנברג כגאולוג בחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" (שהשתלבה לימים בחברת "כימיקלים לישראל" - כי"ל), ונשלח מטעמה לעסוק כשנה בחקר מחצבים בקפריסין. ב-1958 הצטרף לחברת הנפט הישראלית נפטא כגאולוג נפט וגז, לימים התמנה לגאולוג הראשי של החברה והיה שותף לגילוי ולפיתוח של שדות הנפט "זוהר", "כידוד", "קנאים" ו"גורים".
ב-1969 הפך ד"ר רוזנברג ליועץ גאולוגי עצמאי של חברות נפט בארץ ("לפידות", "חיפושי נפט" ו"חברת הנפט הלאומית) ושל חברות נפט בחו"ל - בים הצפוני, בארצות הברית, בקנדה, באקוודור ובארצות נוספות. בעיקר שימש מאז כיועץ הגאולוגי הראשי של חברת "דלק קידוחים" והיה יועץ החברה במהלך תגליות הגז הגדולות בים התיכון.
בשנות השמונים של המאה העשרים נטל חלק בפעילויות מגוונות בתחום חיפושי מקורות אנרגיה. הוא היה שותף להקמת החברות "ישראמקו" ו"יואל", היה מעורב בהבאת קבוצת ארמנד האמר (מבית Occidental Petroleum) ולשילוב מומחיה בעבודת חיפושי הנפט ביבשה ובים ושימש כמנהל הקידוחים של שלוש חברות אלה ושל "דלק". הוא יזם את הקידוחים הימיים מול חופי אשדוד, "ים-1" ו"ים-2". בקידוח ים-2 נמצא נפט מאיכות מעולה, אך הוא לא הוגדר כבעל פוטנציאל כלכלי, אם כי היה ההוכחה הראשונה לכך, שב"מדף היבשת" שלחופי ישראל נמצאים מאגרי נפט.
הקמת אבנר חיפושי נפט
פעולתו החלוצית המשמעותית ביותר הייתה ב-1989, בייזום הקמתה של "שותפות מוגבלת לחיפושי נפט" (יחד עם ד"ר דוד כהן וגדעון תדמור) - חברת "אבנר חיפושי נפט", שנקראה בראשי התיבות של שמו (אליהו בן נחום רוזנברג). הוא התמנה למנכ"ל משותף ולגאולוג הראשי ובעל הסמכות המקצועית הבלעדית. במקביל המשיך לשמש כיועץ הגאולוגי של חברת "דלק". במסגרת עבודתו המקצועית ב"אבנר" העריך רוזנברג כי באזורים גאולוגיים מסוימים בים התיכון, בקרבת חופי ישראל, מצוי גז. הוא החליט על ביצוע קידוח בשדה "נועה", שדה הגז המסחרי הימי הראשון, שאותו קרא על שם בתו הצעירה. קידוחי "נועה" וקידוחי "מרי" הכלכליים שבאו אחריהם בוצעו במסגרת שותפות ים תטיס, שאת הקמתה יזם ב-1999 (עם "דלק" ו"סאמדאן" [Samedan] - שהפכה לימים לנובל אנרג'י). שותפות זו פועלת עד היום בתחום מאגרי הגז באזור. כיום מעורב ד"ר רוזנברג בפעילויות בינלאומיות שונות בתחום חיפושי מקורות אנרגיה באירופה ובאמריקה.
בד בבד עם עיסוקו המקצועי, שימש ד"ר רוזנברג במשך כ-20 שנים כמרצה בכיר ומרצה-אורח של סטודנטים לתואר מוסמך ודוקטור בחוג לגאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג לאסטרו-פיזיקה של אוניברסיטת תל אביב, בתחומי המינרלוגיה, גאולוגיה של נפט, ופיענוח רישומים חשמליים-לוגיים (Interpretation of Electric Logs). הוא הכשיר דורות רבים של גאולוגים וגאופיזיקאים.
ד"ר רוזנברג זכה ב-2010 ב"אות השנה" מטעם "ועידת האנרגיה והעסקים של ישראל" על תרומתו למשק האנרגיה[1].
נשוי למרים (לבית כהנא), אב לשתי בנות ובן, סב לעשרה נכדים וסבא-רבא לנין.