לדלג לתוכן

גולדן סטייט ווריורס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגית: חשד למילים בעייתיות
אין תקציר עריכה
שורה 468: שורה 468:
|[[קובץ:Flag of Serbia.svg|20px]]
|[[קובץ:Flag of Serbia.svg|20px]]
|[[נמניה נדוביץ']]
|[[נמניה נדוביץ']]
|([[סרביה]])
|([[סרביה]])
|-
|<span style="color: Black;">G/F</span>
| align="right" |4
|[[תמונה:Flag of the United States.svg|20px|]]
|[[ברנדון ראש]]
|([[אוניברסיטת קנזס]])
|-
|-
|G/F
|G/F

גרסה מ־13:08, 6 ביולי 2013

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תבנית:קבוצת NBA גולדן סטייט ווריורס (באנגלית: Golden State Warriors) היא קבוצת כדורסל מקצוענית מהעיר אוקלנד, קליפורניה שבארצות הברית. הקבוצה משחקת בבית הפאסיפי שבאזור המערב בליגת ה-NBA. הווריורס הוקמו בשנת 1945, כפילדלפיה ווריורס, בעיר פילדלפיה, פנסלבניה, בה זכה המועדון באליפות הליגה כבר בשנת הבכורה שלו בליגת ה-BAA (התאחדות הכדורסל של אמריקה), הליגה שברבות השנים הפכה לליגת ה-NBA לאחר שהתמזגה עם ליגת ה-NBL (ליגת הכדורסל הלאומית). בשנת 1962, עבר המועדון לסן פרנסיסקו, קליפורניה, והפך לסן פרנסיסקו וויריורס עד לשנת 1971, בו שינה את שמו לגולדן סטייט וויריורס. הקבוצה משחקת את משחקיה הביתיים מאז שנת 1966, באולם הידוע כיום כאורקל ארינה, כאשר החל משנת 1972 הווריורס החלו לשחק באולם באופן בלעדי, למעט עונה אחת בה שיחקו בסן חוזה, קליפורניה, עוד האורקל ארינה היה בשיפוצים.

יחד עם האליפות בה זכו בעונת הבכורה שלהם בעונת 1946-47, זכו הווריורס עוד פעמיים באליפות, אחת בעונת 1955-56 בעודם משחקים בפילדלפיה והשנייה כגולדן סטייט ווריורס בעונת 1974-75, הישג המציב אותם במקום החמישי במספר הזכיות באליפות ה-NBA.

היסטוריה

1946-1962: אליפות בפילדלפיה

הווריורס נוסדו בשנת 1946 כפילדלפיה ווריורס, חברה מייסדת של ליגת ה-BAA (התאחדות הכדורסל של אמריקה). המועדון היה בבעלותו של פיטר טיירל, שבנוסף הייתה בבעלותו קבוצת ההוקי קרח פילדלפיה רוקטס ששיחקה בלית ה-AHL (ליגת ההוקי האמריקאית).[1] טיירל שכר את אדי גוטלייב, יזם כדורסל מאזור פילדלפיה, כמאמן הראשי והג'נרל מנג'ר.[2] הוא החליט לבחור בשם ווריורס למועדון החדש על שם קבוצת ספורט מקצוענית שהתקיימה בעבר בעיר.

בהובלתו של סנסציית הקליעה ג'ו פולקס, הם זכו באליפות הליגה כבר בעונת הבכורה של המועדון, 1946-47, כהשהם גוברים על השיקגו סטייג'ס, בחמישה משחקים, 4-1. ליגת ה-BAA הפכה לליגת ה-NBA בשנת 1949). גוטלייב קנה את המועדון בשנת 1951.

הווריורס זכו באליפות הניה שלהם כפילדלפיה ווריורס בעונת 1955-56, כשהן גברים על הפורט ויין פיסטונס בחמישה משחקים, 4-1. הכוכבים של תקופה זו היו חברי היכל התהילה לעתיד: פול ארזין, מייקל ברייסון, וניל ג'ונסטון. בשנת 1959, החתימו הווריורס את בחירת הדראפט האזורית וילט צ'מברליין, צ'ימברליין היה שש פעמים הקלעי המוביל של שליגת ה-NBA בזמן ששיחק עם הווריורס, החל במהירות לנפץ את שיאי הנקודות של ה-NBA ולשנות את צורת המשחק לעד. ב-2 במרץ 1962, שיחקו הוויריורס משחק "בייתי" באולם הנייטראלי שבהרשי, פנסלבניה, קלע צ'מברליין 100 נקודות, נגד הניו יורק ניקס, שיא NBA ואחד מרגעי השיא של ליגת ה-NBA‏.[3]

1962-1971: סן פרנסיסקו ווריורס

בשנת 1962, רכש פרנקלין מיאולי רוב במניות המועדון והעבירו לעיר סן פרנסיסקו, כשהוא משנה את שם המועדון לסן פרנסיסקו ווריורס. הווריורס שיחקו בין השנים 1962-1964 את רוב משחקיהם הביתיים באולם הקאו פאלאס הנמצא בדליי סיטי, הנמצאת דרומית לגבול העיר סן פרנסיסקו, ובין השנים 1964-1966 באולם הסן פרנסיסקו סיביק אודטוריום, למרות כי מידי פעם שיחקו את משחקיהם הבייתים בערים סמוכות כאוקלנד, וסן חוזה. הוויריורס זכו באליפות אזור המערב בעונת 1963-64, כשהם מפסידים את גמר ה-NBA לבוסטון סלטיקס, 0-4.

בעונת 1964-65, ביצעו הווריורס טרייד על וילט צ'מברליין שהעבירו לפילדלפיה 76, תמורת קוני דירקינג, לי שאפר, פול ניומן, ו-150,000 דולר, הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 17-68, אחרונים באזור המערב. בדראפט 1965 בחרו הווריורס כבחירה ה-2 הכללית את ריק בארי. בעונתו הראשונה נבחר בארי לרוקי השנה, ועונה לאחר מכן, 1966-67, הוביל את הווריורס לגמר ה-NBA, בו הפסידו הווריורס בשישה משחקים, 2-4, לקבוצה שהחליפה את הווריורס בפילדלה, הפילדלפיה 76. כשהוא זועם על הנהלת המועדון, שכשלה בתשלום תמריצים ומענקים מסוימים שהגיעו לו, לדעתו, החליט בארי לעזוב. הווריורס סירבו לשחררו ובארי ישב מחוץ לקווים למשך עונת 1967-68, שלאחריה הצטרף לאוקלנד אוקס מליגת ה-ABA היריבה. לאחר ארבע עונות ב-ABA, הצטרף בארי חזרה לווריור בשנת 1972. עם פתיחתו של האוקלנד קולסאום ארינה בשנת 1966 הווריורס החלו לקבוע מספר הולך וגדל של משחקי בית באולם החדש. עונת 1970-71 הייתה האחרונה של המועדון בסן פרנסיסקו, כסן פרנסיסקו ווריורס.

1971-1977: גולדן סטייט ווריורס ואליפות

לעונת 1971-72 שינו הווריורס את שמם לגולדן סטייט ווריורס, כשהם משחקים כמעט את כל משחקי הבית שלהם באוקלנד. שישה משחקי "בית" שוחקו באותה העונה בסן דייגו, אך משמעותית הייתה העובדה כי לא שיחקו מסן פרנסיסקו או בדליי סיטי. לאחר ששינו את שמם מסן פרנסיסקו ווריורס, הפכו הווריורס לבוצה השנייה באבעת ליגות הספורט המקצועני הבכירות בארצות הברית, שאינן כוללות את שם המדינה או שם העיר בשמן הרישמי (למרות כי המונח "גולדן סטייט" הינו כינוי ידוע למדינת קליפורניה), המועדון השני הינו הניו אינגלנד פטריוטס מליגת ה-NFL.

הווריורס העפילו לפלייאוף בין השנים 1971-1977 למעט בשנת 1974, וזכו באליפות היחידה שלהם בחוף המערבי בעונת 1974-45. במה שנחשב לאחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של ה-NBA, גברו הווריורס על הוושינגטון בולטס הפייבוריטים בסוויפ, 4-0. שחקן העבר של המועדון, אל אטלס שימש כמאמן הראשי של המועדון, ועל המגרש הובילו את הווריורס ריק בארי, ג'מאל וילקס, ופיל סמית'. הווריורס לא עוררו כל ציפייה שיצליחו להעפיל לשלבים הגבוהים של הפלייאוף, עד שהנהלת אולם הקולסאום קבעה אירועים אחרים לתאריכים בהם התקיימו משחקי גמר ה-NBA. כתוצאה מכך, לא שיחקו הווריורס את משחקי הבית במסדרת הגמר באוקלנד; אלא שיחקו באולמם הבייתי הישן, קאו סיטי, שנמצא בדליי סיטי.

1978-1987: תקופה של מאבקים

הווריורס איבדו שחקני מפתח כמו בארי, וילקס, ות'ורמונד, בכמה טריידים גרועים ופרישתם של כמה ותיקים, נאבקו הווריורס ולא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף בין השנים 1978-1987, זאת לאחר שבשנות ה-60 ורוב שנות ה-70 היו לאחת הקבוצות הדומיננטיות בליגה. אך, דרך בחירות דראפט גבוהות רכשו כמה מהשחקנים הבולטים של אותה התקופה, הסנטר רוברט פאריש, הבחירה ה-8 הכללית בדראפט 1976,, בשנת 1980 הועבר פאריש לבוסטון סלטיקס יחד עם בחירת סיבוב ראשון בדראפט 1980 (אותה ניצלו הסלטיקס כדי לבחור את קווין מקהייל, כבחירה ה-3 הכללית), בתמורה לבחירת סיבוב ראשון באותו הדראפט. הפורוורד פרוויס שורט, כבחירה ה-5 הכללית בדראפט 1978. בוגר אוניברסיטת פרדו הסנטר ג'ו קארול, כבחירה ה-1 הכללית בדראפט 1980 (בחירה שהגיע בעקבות הטרייד על רוברט פאריש עם הבוסטון סלטיקס), שהקריירה המבטיחה שלו התקצרה עקב פציעה. הפויינט גארד מהג'ורג'טאון הוייאס סליפי פלוייד, כבחירה ה-13 הכללית בדראפט 1982, שלפני מעברו לפורטלנד טרייל בלייזרס יהפוך לשחקן אולסטאר.

עזיבתם של שחקנים אלה, מסיבות שונות סימלו את חוסר ההצלחה של המועדון במשך שנים אלה, כמאמן ראשי, אל אטלס, יתקדם בתפקידו ויהפוך לג'נרל מנג'ר של המועדון בשנת 1980, והקבוצה תחליף כמה מאמנים במשך תקופה זו. לעומת זאת, עם אטלס כג'נרל מנג'ר, יצליחו להעפיל מחדש למקום של כבוד בקרב קבוצות הליגה, וזאת לאחר מינויו של מאמן הקליבלנד קאבלירס לשעבר, ג'ורג' קארל לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1986. הווריורס גם יצליחו למצוא "יהלום גולמי", שישנה את כיוונו של המועדון, כשיבחרו את הסמול פורוורד והקלעי יוצא הדופן, כריס מאלין בדראפט 1985, כבחירה ה-7 הכללית.

1987-1999: תחייה והתמוטטות

לאחר תקופה שהתפרשה מסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80, בהן חווה המועדון עונות שחונות בהן לא הצליח להעפיל למשחקי הפלייאוף, חווה המועדון תקופה קצרה של התעוררות תחת שרביט האימון של המאמן ג'ורג' קארל. התעוררות שהגיעה לשיאה בעונת 1986-87, בסיומה של העונה הסדירה השיגו הווריורס מאזן של 42-40, שהציב אותם במקום החמישי בדרוג הפלייאוף במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשו הווריורס את המדורגת רביעית היוטה ג'אז, לאחר ארבעה משחקים הצליחה כל אחת מהקבוצות לשמור על הביתיות, במשחק החמישי והמכריע לנערך בסולט לייק סיטי הצליחו הווריורס לשבור את יתרון הביתיות של הג'אז ולנצח, 118-113 ולעלות לחצי גמר המערב מול הלוס אנג'לס לייקרס שסיימה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 65-17. הלייקרס השתלטו על הסדרה מתחילתה ובתום שלושת המשחקים הראשונים הובילו בצורה נחרצת, 3-0 לאחר שניצחו את המשחק השלישי באוקלנד. המשחק הרביעי בסדרה היה סיפור אחר לגמרי, ועד היום נחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הטובים בהיסטוריה של ה-NBA, במשחק הצליח סליפי פלוייד בהופעה מדהימה במהלך המחצית השנייה, להמם את הלייקרס המנוסים ולהותירם חסרי אונים. במהלך המחצית השנייה של המשחק קלע פלוייד 39 נקודות (שיא NBA למשחק פלייאוף) ובמהלך הרבע הרביעי לקלוע 29 מתוכן (שיא NBA למשחק פלייאוף). פלויד קלע שישה סלי שדה רצופים במהלך הרבע הרביעי, כשהוא מסיים את המשחק עם 51 נקודות, ומוביל את הווריורס לניצחונם היחיד בסדרה, 129-121. אך הלייקרס התאוששו מההפסד המפתיע וגברו על ווריורס במשחק החמישי בסדרה, 118-106, בדרך לניצחון בסדרה כולה, 4-1.

"משחק הסליפי פלוייד" היה סמן להתעניינות הגוברת במשחקי ה-NBA באזור המפרץ, התעניינות שקודמה עוד יותר בידי המאמן דון נלסון שהצליח לבנות קבוצה מצליחה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 יחד עם טריו הקלעים טים הארדווי, מיץ' ריצ'מונד, וכריס מאלין. אך, נלסון, שחיפש שחקן גבוה לקו הקידמי של הקבוצה, כדי שישלים את שיטת הראן אנד גאן, ביצע טרייד ששבר את השלישיית הבסיס של הקבוצה ושלח את ריצ'מונד לסקרמנטו קינגס תמורת הבחירה ה-3 בדראפט 1991, בילי אוונס. נלסון הובא למועדון בידי ג'ים פיצ'גראלד, שהיה הבעלים של המועדון בין השנים 1986-1995. בעונת 1993-94, עם בחירת הדראפט ה-1 כריס ובר שהשיג 17.5 נקודות ו-9.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק ולטרל ספריוול שנבחר עונה קודם לכן בדראפט 1992 כבחירה ה-24 הכללית, סיימו הווריורס את העונה הסדירה במאזן 50-32 והגיעו למקום השישי במערב. בפלייאוף נוצחו הווריורס בסוויפ, 0-3, בידי הפיניקס סאנס. אך, עונה לאחר מכן חל קרע בין נלסון, ובר, וספריוול, כל השלושה עזבו במהרה את המועדון, והווריורס נכנסו לסחרור. עונת 1994-95, הייתה הראשונה תחת הבעלים הקודם של המועדון, כריס קוהאן. בעונת 1996-97, בעוד האוקלנד קולסאום נתון בשיפוצים, שיחקו הווריורס את משחקי הבית שלהם בסן חוזה, כשהם משתרכים מאחור ומשיגים מאזן של 30-52. במהלך חודש דצמבר של עונת 1997-98 הושעה לטרל ספירוול לשארית העונה לאחר שחנק את המאמן פי. ג'יי. קארלסימו במהלך אימון הקבוצה. ספריוול לא שיחק עד שהועבר בטרייד בחודש ינואר 1999 לניו יורק ניקס תמורת ג'ון סטארקס, כריס מליס, וטרי קאמינגס.

1997-2004: תקופת גארי סט'. ג'ין

גארי סט'. ג'ין הפך לג'נרל מנג'ר החדש של הווריורס בחודש יולי 1997; הוא ודייב טווארדזיק קיבלו את מרבית הביקורת על חולשתם של הווריורס בתחילת תקופתו של קוהאן, כולל ביקורת מקוהאן עצמו.[4] סט'. ג'ין הביא כמה שחקנים, כמו טרי קאמינגס, ג'ון סטארקס, ומוקי בליילוק, היו הרבה מעבר לשיאם. טווארדזיק בחר כמה בחירות דראפט שהתבררו ככישלון, כמו טוד פולר (בשעה שקובי בראיינט עדיין היה פנוי), וסטיב לוגאן (שמעולם לא שיחק ב-NBA). בדראפט הבא בחרו הווריורס את אדונאל פוייל בשעה שטרייסי מקגריידי עדייןהיה פנוי. סט'. ג'ין, לעומת זאת, בחר גם את משי שיהפוך לפעמיים זוכה תחרות ההטבעות במשחק האולסטאר, ג'ייסון ריצ'רדסון מאוניברסיטת המדינה של מישיגן כבחירה ה-5 הכללית בדראפט 2001, שיהפוך לשחקן מפתח בקבוצה עד לעונת 2006-07.

למשך כמה שנים, עם הכוכבים העולים, ג'ייסון ריצ'רדסון, אנטואן ג'יימיסון, וגילברט ארינאס שהובילו את הקבוצה, הווריורס נראו לפתע כקבוצה במגמת עלייה. אך בסופו של דבר לווריורס העירים פשוט לא היה מספיק באזור המערב האולטרה תחרותי. לאחר עונת 2002-03, הטעויות אותם ביצע גארי סט'. ג'ין מוקדם יותר כאשר התחייב לחוזים כבדים לשחקנים כמו דני פורטסון, אדונל פוייל, ואריק דמפיר, הורגשו היטב בידי אוהדי הווריורס כאשר המועדון לא יכול היה להחתים את הכוכב העולה ארינאס, למרות רצונו של איראנס להשאר באזור המפרץ.

2004-2007: בנייה מחדש (תקופת ה"אנחנו מאמינים")

כריס מאלין החליף את גארי סט'. ג'ין, בשנת 2004, ולקח על עצמו את התואר סגן נשיא בכיר לפעולות הכדורסל. מאלין קיווה לבנות את הקבוצה סביב ג'ייסון ריצ'רדסון, מייק דנאלבי, וטרוי מרפי. הקבוצה בחרה את אנדריס ביידרינש מלטביה כבחירה ה-11 הכללית בדראפט 2004. שנת 2005 קראת מועד סיום ההעברות הוסיף מאלין כוח לקבוצה כאשר רכש את בארון דיוויס, ומביא לקבוצה את ה"סופרסטאר" הראשון מאז מאלין עצמו. את עונת 2005-06 פתחו הווריורס בצורה מוצלחת, כשהם נכנסים לשנה החדה שבמאזן חיובי לראשונה מאז שנת 1994. אך, עד לסוף חודש מארס הצליחו הווריורס לנצח 13 משחקים בלבד. כוכב הקבוצה בארון דיוויס מצא את עצמו לעתים קרובות בסכסוך עם המאמן הראשי מייק מונטגומרי וכשל להשאר ביא לאורכה של העונה, כשהוא משחק רק 54 משחקים במהלכה. ב-5 באפריל 2006, איבדו הווריורס כל סיכוי להעפיל למשחקי הפלייאוף עם הפסד בהארכה לניו אורלינס הורנטס, 114-109, מאריכים את בצורת הפלייאוף של המועדון ל-12 שנה.

לעונת 2006-07, נכנסו הווריורס עם רצף ההעדרות מהפלייאוף הפעיל הארוך ביותר. במהלך פגרת 2006, כי הם רכשו את שתי העונות הנותרות בחוזהו של המאמן מייק מונטגומרי ושכרו את מאמנם לשעבר ומאמן הדאלאס מאבריקס דון נלסון כדי שימלא את מקומו. במהלך מחנה האימונים, מאט בארנס ביסס את עצמו כאופציה ברוטציית השחקנים. ב-17 בינואר 2007, ביצעו הווריורס טרייד עם האינדיאנה פייסרס בו העבירו את טרוי מרפי, מייק דנאלבי, אייק דיאגו, וקית' מקלאוד, ובתמורה קיבלו את הפורוורד אל הרינגטון, הגארד סטפן ג'קסון, שארונאס יאסיקביצ'יוס, והפורוורד ג'וש פאואל.[5] טריידים אלה איפשרו לווריורס לבסס את שיטתו של נלסון, "רוץ וקלע", ולרוץ כל הדרך אל הפלייאוף עם סגל יותר כשרוני ואתלטי. ב-4 במרץ 2007, הפסידו הוריורס 106-107 לוושינגטון ויזארדס ונחלו הפסק שישי רצוף, כאשר ילברט ארינאס מקבל עבירה טכנית כשותרת פחות משנייה לסיום המשחק. ההפסד העמיד את מאזנם של הווריורס על 26-35, דווקא במצב זה, הבור איו נקלעה הקבוצה עורר אצל השחקנים החלטיות שלמה.

ה-4 במרץ 2007, סימן נקודת מפנה בעונה של הווריורס. הווריורס סיימו את העונה הסדירה עם ריצה של 16-5, ריצה שהעניקה לקבוצה מאזן, 42-40. המשפט "אנחנו מאמינים", הפך לססמא של הווריורס בחודשיים האחרונים של העונה ובמהלך הפלייאוף.[6]

פלייאוף 2007

הווריורס נגד היוטה ג'אז במשחק מספר 3, באורקל ארינה

בהנהגתם של בארון דיוויס הבריא, ג'ייסון ריצ'רדסון המשתפר, והכוכב העולה מונטה אליס, ובגיבוי של אנדריס ביידרינש, העפילו הווריורס לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1994. הציפיות היו כי ביקורם של הוורורס בפלייאוף יהיה קצר, אך אלה התנפצו כבר במשחק הראשון בסדרה מול הדאלאס מאבריקס, כאשר הווריורס ניצחו בדאלאס, 97-85. המאבריקס התאוששו וגברו על ווריורס במשחק השני, 112-99. אך, הווריורס ניצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, שהתקיימו בבית, עם תרומה אדירה של הקהל באורקל ארינה. עתה חזרה הסדרה לדאלאס, ובמשחק החמישי שהיה צמוד לכל אורכו הצליחו המאבריקס לסחוט ניצחון ולצמצם את הסדרה ל-3-2. המשחק השישי חזר לאוקלנד, והווריורס ניצלו ריצת 18-0 במהלך הרבע השלשי כדי לנצח את המשחק, 111-86, ואת הסדרה כולה, 4-2, ולהפוך למדורגת שמינית הראשונה המנצחת את המדורגת ראשונה, בסדרה של הטוב מ-7 משחקים. נווריורס המשיכו לסדרת חצי גמר המערב מול היוטה ג'אז, שני המשחקים הראשונים התקיימו בסולט לייק סיטי, והיו צמודים לכל אורכם, אך בסופם נוצחו הווריורס ונקלעו לפיגור, 2-0. הסדרה עברה לאחר מכן לאורקל ארינה באוקלנד, בו הצליחו הווריורס להתאושש ולגבור על הג'אז במשחק השלישי, 125-105, בסיוע 32 נקודות של בארון דיוויס, וקהל אוהדים צהוב ומחושמל. אך, הווריורס לא הצליחו לנצל את המומנטום ונוצחו במשחק הרביעי, באוקלנד, 101-115, ולאחר מכן גם במשחק החמישי, שהתקיים בסולט לייק סיטי, 87-100, ובסדרה כולה, 1-4.

2007-2010

בעונת 2007-08, הווריורס סבלו מקשיים מוקדמים להשאר מועמדים לפלייאוף. הקלע ג'ייסון ריצ'רדסון הועבר בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת הרוקי ברנדון רייט. כדי להפוך את הדרך לקשה יותר, סטיבן גקסון הושעה לשבעה משחקים לאחר תקרית בה היה מעורב נשק חם. הווריורס פתחו אתה עונה עם שישה הפסדים רצופים, אך התעלות של מונטה אליס, ועונה נטולת פציעות של בארון דיוויס (21.6 נקודות, 8 אסיסטים, ו-4.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק), ושיפור כללי בכימיה בתוך הקבוצה, החזירה את הווריורס למרוץ לפלייאוף. למרות כל זאת, הווריורס לא הצליחו להעפיל אל משחקי הפלייאוף, אף על פי שסיימו את העונה הסדירה במאזן 48-34 (הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שקבוצה עם 48 ניצחונות לא מצליחה להעפיל למשחי הפלייאוף). הווריורס מכרו כמעט את כל הכרטיסים למשחקיהם הביתיים במהלך העונה כשממוצע הצופים למשחק מגיע ל-19,631, הגבוה בתולדות המועדון.

במהלך הפגרה, העדיף בארון דיוויס לחתום בלוס אנג'לס קליפרס. הווריורס בחרו בדראפט 2008 את אנטוני רנדולף, מאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, כבחירה ה-14 הכללית. כדי לפצות על אובדנו של דיוויס, החתימו הווריורס את קורי מאגט, וורוני טוריאף, ואז החתימו חדש את מונטה אליס ואנדריס ביידרינש על חוזים ארוכי טווח.

עונת 2008-09 הייתה מאכזבת עבור הווריורס, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 29-53. מונטה אליס נפצע והושעה בעקבות תאונת אופנוע, שולל מהווריורס את השחקן הראשי שלהם. הווריורס העבירו את אל הרינגטון לניו יורק ניקס תמורת ג'מאל קרופורד, אך נפלו עקב מכת פציעות וחוסר ניסיונם של שחקניהם הצעירים, אנטוני מוראו, וברנדן רייט. המאמן הראשי של הווריורס, דון נלסון, נאלץ פעמים רבות לבצע שינויים בחמישייה הפותחת עקב הפציעות התדירות של החמישייה הפותחת המקורית של הקבוצה. למרות המאזן השלילי של הקבוצה, הצליחו הווריורס להראות כי הם יכולים להיות קבוצה קשוחה, כאשר הם סגל בריא וספסל חזק. הווריורס הראו כי עם מנהיגות ושיפור של שחקניהם הצעירים, הם מסוגלים לגבור גם על הקבוצות הגדולות של הליגה, ולראייה ניצחונם עם הבוסטון סלטיק, 99-89, במהלך העונה הסדירה.

במהלך פגרת 2009, החליטה הנהלת הווריורס לא לחדש את חוזהו של הג'נרל מנג'ר, כריס מאלין. לארי ריליי תפס את מקומו כג'נרל מנג'ר החדש של המועדון, ובחר בדראפט 2009 את סטפן קארי כבחירה ה-7 הכללית. בנוסף במהלך הפגרה, העבירו הווריורס בטרייד את ג'מאל קרופורד לאטלנטה הוקס תמורת אסי לאו, וספידי קלקסטון.

עונת 2009-10, שוב הייתה מרובת פציעות בעבור הווריורס, כאשר הם לא הצליחו לייצר המשכיות בחמישייה הפותחת של הקבוצה. בחודש נובמבר, סטפן ג'קסון שלא היה שבע רצון מהקבוצה ואסיי לאו שלא זכה לדקות משחק משמעותיות הועברו בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת ראג'ה בל וולדימיר ראמנוביץ. ארבעה ימים לאחר מכן החתימו הווריורס את כריס האנטר. במהלך חודש ינואר, 2010, החתימו הווריורס כמה שחקנים על חוזים ל-10 ימים, וביניהם את אנטוני טוליבר מהאיידהו סטמיד. עקב מספר רב של שחקנים פצועים, קיבלו הווריורס, ב-2 במרץ 2010, אישור מיוחד מהנהלת ה-NBA להחתמת רג'י ויליאמס מקבוצת הסיאוקס סקייפורס לחוזה של 10 ימים, שהפך להחתמה החמישית של הקבוצה מליגת ה-NBDL (ליגת הפיתוח של ה-NBA) באותה עונה. הווריורס ניפו בסופו של דבר את ראג'ה בל כדי להחתים את ויליאמס על חוזה לשארית העונה. הווריורס סיימו את העונה הסדירה במאזן 26-56, ובמקום הרביעי בבית הפאסיפי.

2010-הווה: בניה מחדש

בדראפט 2010, בחרו הווריורס את אקפה אודו מאוניברסיטת ביילור, כבחירה ה-6 הכללית. הווריורס גם הציגו סמל מחודש שצללית העיר בתוכו עברה מודרניזציה, ומדים חדשים. הווריורס ביצעו טרייד ששלח את רוני טוריאף, קלנה אזובואיק, ואנטוני רנדולף לניו יורק ניקס תמורת דיוויד לי בהסכם "החתם והעבר". לי הסכים לחוזה ל-6 שנים תמורת 80 מיליון דולר, החוזה נבנה בתבנית שהתאימה לאותה התקופה בה כמה קבוצות NBA המתינו להחלטתו של לברון ג'יימס בנוגע לקבוצה בה ישחק בעונה הקרבה.

לאחר עזיבתו של אנטוני מוראו לאחר שחתם בניו ג'רזי נטס, החתימו הווריורס את דוראל רייט, שחקנה לשעבר של המיאמי היט, על חוזה ל-3 שנים תמורת 11 מיליון דולר. ב-5 בנואר, 2010, מכר הבעלים כריס קוהאן את אחזקותיו במועדון לפיטר גובר מחברת מאנדליי אינטרטיינמנט ושתפו ג'ו לאקוב תמורת 450 מיליון דולר.[7]

הווריורס המשיכו את מסע הקניות שלהם, כאשר החתימו את ג'רמי לין מאוניברסיטת האוורד על חוזה מובטח חלקית לשנה אחת עם אופציה לעונה שנייה למועדון. באמצע ספטמבר צורף לואיס אמונדסון תמורת פחות מ-5 מיליון דולר. לפני תחילת מחנה האימונים התפטר דון נלסון ממשרתו ובמקומו מונה למאמן הראשי של המועדון קית' סמארט.

בחודש פברואר, 2011, העבירו הווריורס את ברנדן רייט ודן גאדזוריק תמורת טרוי מרפי ובחירת סיבוב שני ב-2011. ב-27 בפברואר, הגיעו הווריורס ומרפי להסכם המשחרר את שני הצדדים מהחוזה.

בעוד הקבוצה העבירה עונה יציבה מבלי להתחרות על מקום לפלייאוף, שברו הווריורס שיא מועדון עם 21 סלי 3 נקודות במשחק מול האורלנדו מג'יק. בחודש אפריל, 2011, קבע דוראל רייט שיא מועדון בקליעות ל-3 נקודות לעונה (184), רייט המשיך והיה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA הקולע בעונתו השביעית יותר נקודות מאשר בכל שש העונות הקודמות. הווריורס כשלו ולא הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף, כאשר סיימו את העונה הסדירה במאזן 36-46. כתוצאה מכך, ב-27 באפריל 2011, שוחרר קית' סמארט מתפקידו ובמקומו מונה ב-6 ביוני 2011, מארק ג'קסון לתפקיד המאמן הראשי.

מאזן עונה אחר עונה

אולמות ביתיים

  • פילדלפיה ארינה (1946-1962)
  • פילדלפיה קונבטיון האל (1952-1962)
  • קאו פאלאס (1962-1964, 1966-1971, ושני משחקים בגמר ה-NBA‏ 1975)
  • סן פרנסיסקו סיביק אודטוריום (1964-1966)
  • War Memorial Gymnasium‏ (1964-1966)
  • סן דייגו ספורט ארינה (1971-1972, 6 משחקים)
  • HP באביליון (1996-1997)
  • אורקל ארינה (1966-1967, 1971-1996, 1997-הווה)

מתקן אמונים

נכון להיום הגולדן סטייט ווריורס מתאמנים באוקלנד קונבשיון סנטר, אוקלנד, קליפורניה.

מאמנים ראשיים

מאמן שנות פעילות
אדוארד גוטלייב 1946–1955
ג'ורג' סנסקי 1955–1958
אל סרבי 1958–1959
ניל ג'ונסטון 1959–1961
פרנק מגוויר 1961–1962
בוב פריק 1962–1963
אלכס האנום 1963–1966
ביל שרמן 1966–1968
ג'ורג' לי 1968–1970
אל אטלס 1970–1980
ג'וני באץ' 1980
אל אטלס 1980–1983
ג'וני באץ' 1983–1986
ג'ורג' קאר 1986–1988
אד גרגורי 1988
דון נלסון 1988–1995
בוב לאניר 1995
ריק אדלמן 1995–1997
פי. ג'יי. קארלסימו 1997–1999
גארי סט'. ג'ין 1999–2000
דייב קאונס 2000–2001
בריאן וינטר 2001–2002
אריק מוסלמן 2002–2004
מייק מונטגומרי 2004–2006
דון נלסון 2006–2010
קית' סמארט 2010–2011
מארק ג'קסון 2011-הווה

חברי היכל התהילה ומספרים שהוצאו לגמלאות

חברי היכל התהילה

ארזין, פולקס, גולה, ג'ונסטון, ופיליפ שיחקו את רוב תקופתם עם הווריורס בפילדלפיה. תקופתו של צ'מברליין חולקה באופן שווה בין פילדלפיה לסן פרנסיסקו. לוקאס ופאיש נבחרו להיכל התהילה בעיקר עקב הישגיהם במועדונים אחרים. ת'ורמונד ובארי הינם שני חברי היכל התהילה היחידים שבילו זמן ממושך הווריורס מאז המעבר בשנת 1971 לאוקלנד ושינוי השם לגולדן סטייט.

מספרים שהוצאו לגמלאות

[8]

שיאי מועדון ופרסים אישיים

שיאי מועדון

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

MVP של משחק האולסטאר

בחירות למשחק האול סטאר

מלך הסלים של ה-NBA

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

תחרות ההטבעות (NBA)

חמישיית העונה

החמישייה השנייה של העונה

החמישייה השלישית של העונה

חמישיית ההגנה של העונה

חמישיית ההגנה השנייה של העונה

חמישיית הרוקיז של העונה

חמישיית הרוקיז השנייה של העונה

שחקנים בולטים בעבר

סגל נוכחי

עודכן לאחרונה בתאריך- 6 ביולי 2013

גולדן סטייט ווריורס
סגל נוכחי
מאמן ראשי: מארק ג'קסון
SF 40 הריסון בארנס (אוניברסיטת צפון קרוליינה)
SG 20 קנט בייזמור (אוניברסיטת אולד דומיניון)
C 12 אנדרו בוגוט (אוניברסיטת יוטה)
PG 30 סטפן קארי (מכללת דוידסון)
C 31 פסטוס אזלי (אוניברסיטת ונדרבילט)
F 23 דריימונד גרין (אוניברסיטת המדינה של מישיגן)
PG 2 ג'ארט ג'ק (אוניברסיטת ג'ורג'יה טק)
C 27 דוויין ג'ונס (אוניברסיטת סנט ג'וספס)
PF 7 קארל לנדרי (אוניברסיטת המדינה של פרדו)
F/C 10 דייוויד לי (אוניברסיטת פלורידה)
PG 1 סקוט מצ'אדו (אוניברסיטת איונה)
PG -- נמניה נדוביץ' (סרביה)
G/F 11 קליי תומפסון (אוניברסיטת המדינה של וושינגטון)
G/F -- אנדרה איגודלה (אוניברסיטת אריזונה)

הערות שוליים

  1. ^ אינציקלופדיית ה-NBA הרישמית, הוצאת וילארד, 1994, עמ' 29
  2. ^ אינצקלופדיית ה-NBA הרישמית, הוצאת וילארד, 1994, עמ' 33
  3. ^ הרגעים הגדולים של ה-NBA, שנות ה-60
  4. ^ עונת הרוקי של הבעלי קוהאן
  5. ^ הפייסרס עורכים טרייד של 8 שחקנים עם הווריורס
  6. ^ אוהדי הווריורס מאחורי הקמפיים "אנחנו מאמינים"
  7. ^ קוהאן מוכר את הווריורס
  8. ^ תלויים מהתקרה

קישורים חיצוניים

קבוצות ליגת ה-NBA
האזור המזרחי האזור המערבי
הבית האטלנטי הבית המרכזי הבית הדרום־מזרחי הבית הצפון־מערבי הבית הפאסיפי הבית הדרום־מערבי
בוסטון סלטיקס שיקגו בולס אטלנטה הוקס דנוור נאגטס גולדן סטייט ווריורס דאלאס מאבריקס
ברוקלין נטס קליבלנד קאבלירס שארלוט הורנטס מינסוטה טימברוולבס לוס אנג'לס קליפרס יוסטון רוקטס
ניו יורק ניקס דטרויט פיסטונס מיאמי היט אוקלהומה סיטי ת'אנדר לוס אנג'לס לייקרס ממפיס גריזליס
פילדלפיה 76' אינדיאנה פייסרס אורלנדו מג'יק פורטלנד טרייל בלייזרס פיניקס סאנס ניו אורלינס פליקנס
טורונטו ראפטורס מילווקי באקס וושינגטון ויזארדס יוטה ג'אז סקרמנטו קינגס סן אנטוניו ספרס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גולדן_סטייט_ווריורס&oldid=14352289"