גותים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:42, 4 ביולי 2024

ערך זה עוסק בשבטים גרמאנים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גותים (פירושונים).

הגותים (גותית: 𐌲𐌿𐍄𐌸𐌹𐌿𐌳𐌰, גּוּטְתִיּוּדָה, לטינית: Gothi, גּוֹטִי) היו שבטים גרמאנים אשר פלשו לתחומי האימפריה הרומית במהלך המאות הראשונות לספירה. מקור הגותים הוא באזור הדרומי של שוודיה^[1] הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון מזרח אירופה היבשתית ולא בסקנדינביה.

הגותים מוזכרים לראשונה כשבטים החיים בפולין במאה הראשונה לספירה. משם נדדו הגותים במאה השנייה לספירה לאזור סקיתיה (Scythia), אזור מצפון לים השחור (באוקראינה של היום), ובמאה השלישית חלקם התיישבו ליד גבולות האימפריה הרומית.

בשנת 269 נלחם קלאודיוס השני גותיקוס בגותים, ובקרב שנערך ליד העיר נאיסוס שבמואסיה העילית הובסו הגותים ונסוגו. הניצחון המוחלט העניק לקלאודיוס את התואר 'גותיקוס מקסימוס'. בעקבות המלחמה הוקמה פדרציה חזקה של הגותים, אולם זו הוכנעה במאה הרביעית על ידי ההונים.

במהלך המאה ה-4 לספירה התפצלו לשני שבטים, אלו שיישבו את האזורים בצפון הים השחור נקראו אוסטרוגותים (גותים מזרחיים), ואלו שיישבו את אזור דאקיה שהיה חלק מהאימפריה הרומית (נמצא ברומניה ובהונגריה של היום) נקראו ויזיגותים (גותים מערביים, מתקדמים).

באמצע המאה ה-4 הומרו הגותים לנצרות על ידי הבישוף אולפילס שהמציא את האלפבית הגותי שהתבסס על האלפבית היווני על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו לתנ"ך. הגותים קיבלו על עצמם את הנצרות האריאנית.

ספר התנ"ך של אולפילס הוא השריד היחיד שנותר מהשפה הגותית.

הוויזיגותים

ערך מורחב – ויזיגותים

בשנת 376 הותקפו הוויזיגותים, כמו שבטים אחרים, על ידי השבטים ההונים שבאו מהמזרח. בהתקפות אלו נהרגו שני מלכים גותים. כתוצאה מלחץ זה, חצו הוויזיגותים את נהר הדנובה שהיווה גבול טבעי עם האימפריה הרומית וחיפשו מקלט בפרובינציה הרומית של פאנוניה. הרומאים דרשו שתמורת המקלט שנתנו לוויזיגותים הם ישרתו בצבא הרומאי וישלמו מיסים לרומא. דרישות אלו גרמו להתקוממות הוויזיגותים. הוויזיגותים היו עם מתורבת שעסק בעיקר בחקלאות בדַקְיָה (אזור ברומניה של היום), אך בלחץ ההונים נמלטו לשטחי האימפריה הרומית שבבלקן (376), הביסו את צבאו של הקיסר ואלנס והמיתו אותו עצמו בקרב אדריאנופול (378). כתגובה פתח הקיסר הרומאי תאודוסיוס בעימות עם הוויזיגותים, שהסתיים בשנת 382 עם חתימת הסכם שלום עימם. בעקבות ההסכם הוקצו להם שטחים להתיישבות עממית בבלקן, וכך הפכו לאומה הברברית העצמאית הראשונה בתחומי האימפריה הרומית. בתקופה זו המירו את דתם לנצרות אריאנית קטוליסטית, בהנהגת ההגמון הראשון שלהם, אולפילס.

בשנת 394 חברו הוויזיגותים לרומאים במלחמה כנגד ההונים, אך לאחר מותו של תאודוסיוס בשנת 395, הוכרז אלאריק, מצביא ויזיגותי, כמנהיגם. אלאריק ניתק את הברית עם האימפריה הרומית ותבע תשלום של 4000 ליבראות זהב בתמורה לשירותיו עבור האימפריה. משלא נענה לתביעה זו, החליט אלאריק בשנת 401 לפלוש לאיטליה תוך שיתוף פעולה עם שבטי הפרנקים והוונדלים ולאחר עשור של מאבקים חוזרים ונשנים, בזז אלאריק בשנת 410 את העיר רומא.

לאחר מותו של אלאריק, תחת מנהיגותו של אתאולף, נטשו הוויזיגותים בשנת 412 את איטליה, רצו להגיע לצפון אפריקה אבל לא הצליחו. פלביוס אאטיוס הביס אותם בגאליה והם השתקעו באקיטן. משם נדחקו לצפון ספרד וחזרו חלקית לדרום צרפת של היום, הם הקימו ממלכה בשטחים אלו (הממלכה הוויזיגותית) וכוננו את שושלת "המלכים ארוכי השיער" שחילקו את השליטה במערב אירופה עם הפרנקים. לשיא כוחם הגיעו הוויזיגותים תחת מנהיגותו של אוריק (466–484), שהשלים את כיבוש ספרד.

ב-507 נדחקו הוויזיגותים מאקיטן על ידי הפרנקים ונשארו בספרד בלבד, אך לאחר כמה שנים יצאו למסע כיבושים נרחב שכלל את כל מערב אירופה. הוויזיגותים השתלחו בפראות בכל עמי האזור והטמיעו את תרבותם בכפייה. כמו כן, הם פיתחו שיטות מתקדמות וייחודיות בתחום החקלאות.^[^{דרוש מקור]}

במהלך המאה השמינית התפתח מאבק על כס השלטון. במהלך המאבק ביקשו יריביו של רודריק, המלך הוויזיגותי האחרון, את עזרת המוסלמים. כתוצאה מכך פלשו המורים המוסלמים מצפון אפריקה בשנים 710–711 לספרד, בהנהגת טאריק איבן זיאד וכך הגיע הקץ לשלטון הגותים.

האוסטרוגותים

ערך מורחב – אוסטרוגותים

לאחר הפיצול מהוויזיגותים במאה הרביעית הקים ארמנאריך, מלך האוסטרוגותים, ממלכה גדולה לחופי הים השחור, אך בדומה לוויזיגותים גם האוסטרוגותים גורשו מאדמתם על ידי ההונים בשנת 370. לאחר מכן הם צורפו לצבא המנצחים ההונים והחלו בחיי נדודים והתפרנסות מביזה ומשוד. האוסטרוגותים לא זכו לעצמאות עד שנת 453 עם מותו של אטילה. בתקופה זו שקעה האימפריה הרומית המערבית לאחר כיבוש רומא על ידי המלך הוויזיגותי, ונבזזה על ידי שבטים שונים.

האוסטרוגותים היגרו לתוך חצי האי האיטלקי ברצונם לקבל את תרבות הרומאים ולהיות שווים להם. אך היותם נוצרים אריאנים עוררה עימות עם הכנסייה הקתולית בהנהגת האפיפיור.

סופה הרשמי של רומא היה בשנת 476, כאשר אודואקר הנהיג מספר שבטים גרמאנים קטנים שהיו בשירות צבא רומא ומרדו, הוכרז על ידם כמלכם. הדבר לא שינה באופן ממשי את מצב רומא שכבר הייתה נתונה תחת שוד וביזה זה זמן רב. לקיסר הביזנטי לא נותר אלא להכיר בשלטונו של אודואקר על איטליה, אך לא לאורך זמן. בשנת 488 לספירה מינה הקיסר הביזנטי זנון קיסר את האוסטרוגותים לגרש את אודואקר מאדמת רומא.

המנהיג האוסטרוגותי החשוב ביותר היה תאודוריק הגדול שמשל בשנים 493–526. צבא תאודוריק התעמת עם צבא אודואקר בקרב ולאחר כמה הפסדים, בשנת 493, ביקש אודואקר לחלוק את השליטה באיטליה עם תאודוריק. במהלך שיחות השלום יחד עם בניו וראשי ממשלו הרג אותו תאודוריק ולאחר מכן מינה עצמו שליט יחיד באיטליה.

תחת שלטון תאודוריק המשיכו החוק הרומאי ושיטת המיסוי הרומאית לתפקד; הייתה זו תקופת שלום ושגשוג. לאחר מותו של תאודוריק החזיקה מעמד הממלכה האוסטרוגותית עד אמצע המאה השישית. ב-538 הדף הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון את האוסטרוגותים מרומא. תוך 20 שנה, במאבקים מרים עם האימפריה הביזנטית ששמרה על כוחה, נחלו האוסטרוגותים הפסדים כבדים וחוסלו כליל כעם. האוסטרוגותים הגיעו לסף הכחדה בסביבות שנת 556 לספירה.

התואר "גותי"

בקרב עמי אירופה, הגותים נתפסו כברברים פגנים שהביאו לסופה של האימפריה הרומית התרבותית והמאורגנת. כאשר אנשי הרנסאנס רצו לתאר את אמנות ואדריכלות ימי הביניים הם קראו לה בשם הגנאי "גותית", שכן היא "מייצגת את נפשו המסוכסכת של הברברי" (ג'ורג'ו וזארי).^[2] כך קיבלו את שמן האמנות הגותית והאדריכלות הגותית, שאין להן כל קשר לשבטים הגותים.

הגותים באסיה הקטנה

חלוקת האימפריה הביזנטית לתמטות, ומיקום תמטת בוקלריה בה

על פי יורדנס ישבו גותים מצפון להרי הפונטוס. במאה ה-8, כאשר האימפריה הביזנטית חולקה לתמטות, נקראה אחת התמטות "בוקלאריה" (Bucellarian) על שם הגותים ששכנו בה שהיו מוכרים כבוצ'לרים (Bucellarius), שהם חיילים מהעילית. אחרי קרב מנזיקרט לא שומעים יותר על גותים באסיה הקטנה. על פי מייקל קוליקאוסקי הם נטמעו באוכלוסייה המקומית.

לקריאה נוספת

Peter Heather (2005), The Fall of the Roman Empire, ISBN 0-19-515954-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גותים בוויקישיתוף

גותים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גותים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ קרל חיים בלום, גותים, האנציקלופדיה העברית עשירי, חברה להוצאת אנציקלופדיה בע"מ, תשכ"ב, עמ' 515
^ נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 11

[1] קרל חיים בלום, גותים, האנציקלופדיה העברית עשירי, חברה להוצאת אנציקלופדיה בע"מ, תשכ"ב, עמ' 515

[2] נורית כנען-קדר, האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, עמ' 11

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{פירוש נוסף|נוכחי=שבטים גרמאנים|אחר=|ראו=[[גותים (פירושונים)]]}}
-ה'''גותים''' ([[גותית]]: '''Gut-þiuda''') היו [[שבטים גרמאנים]] אשר פלשו לתחומי [[האימפריה הרומית]] במהלך המאות הראשונות לספירה. מקור הגותים הוא באזור הדרומי של [[שוודיה]] {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=קרל חיים בלום|שם=גותים|כתב עת=האנציקלופדיה העבית|כרך=עשירי|עמ=515|מו"ל=חברה להוצאת אנציקלופדיה בע"מ|שנת הוצאה=תשכ"ב}}}}הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון [[מזרח אירופה]] היבשתית ולא ב[[סקנדינביה]].
+ה'''גותים''' ([[גותית]]: '''𐌲𐌿𐍄𐌸𐌹𐌿𐌳𐌰''', גּוּטְתִיּוּדָה, [[לטינית]]: Gothi, גּוֹטִי) היו [[שבטים גרמאנים]] אשר פלשו לתחומי [[האימפריה הרומית]] במהלך המאות הראשונות לספירה. מקור הגותים הוא באזור הדרומי של [[שוודיה]]{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=קרל חיים בלום|שם=גותים|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=עשירי|עמ=515|מו"ל=חברה להוצאת אנציקלופדיה בע"מ|שנת הוצאה=תשכ"ב}}}} הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון [[מזרח אירופה]] היבשתית ולא ב[[סקנדינביה]].
 הגותים מוזכרים לראשונה כשבטים החיים ב[[פולין]] במאה הראשונה לספירה. משם נדדו הגותים ב[[המאה ה-2|מאה השנייה]] לספירה לאזור [[סקיתיה]] (Scythia), אזור מצפון ל[[הים השחור|ים השחור]] (ב[[אוקראינה]] של היום), ו[[המאה ה-3|במאה השלישית]] חלקם התיישבו ליד גבולות [[האימפריה הרומית]].
@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 במהלך [[המאה ה-4]] לספירה התפצלו לשני שבטים, אלו שיישבו את האזורים בצפון [[הים השחור]] נקראו אוסטרוגותים (גותים מזרחיים), ואלו שיישבו את אזור [[דאקיה]] שהיה חלק מ[[האימפריה הרומית]] (נמצא ב[[רומניה]] וב[[הונגריה]] של היום) נקראו ויזיגותים (גותים מערביים, מתקדמים).
-באמצע המאה ה-4 הומרו הגותים ל[[נצרות]] על ידי הבישוף [[אולפילס]] שהמציא את ה[[אלפבית גותי|אלפבית הגותי]] שהתבסס על ה[[אלפבית יווני|אלפבית היווני]] על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו ל[[תנ"ך]]. הגותים קיבלו על עצמם את [[המינות האריאנית|הנצרות האריאנית]].
+באמצע המאה ה-4 הומרו הגותים ל[[נצרות]] על ידי הבישוף [[אולפילס]] שהמציא את ה[[אלפבית גותי|אלפבית הגותי]] שהתבסס על ה[[אלפבית יווני|אלפבית היווני]] על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו ל[[תנ"ך]]. הגותים קיבלו על עצמם את [[אריאניות|הנצרות האריאנית]].
 ספר ה[[תנ"ך]] של [[אולפילס]] הוא השריד היחיד שנותר מה[[גותית|שפה הגותית]].
@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 {{ערך מורחב|ויזיגותים}}
 בשנת [[376]] הותקפו הוויזיגותים, כמו שבטים אחרים, על ידי השבטים ה[[הונים]] שבאו מהמזרח. בהתקפות אלו נהרגו שני מלכים גותים.
-כתוצאה מלחץ זה, חצו הוויזיגותים את [[נהר הדנובה]] שהיווה [[גבול טבעי]] עם האימפריה הרומית וחיפשו מקלט ב[[פרובינקיה רומית|פרובינציה הרומית]] של [[פאנוניה]]. הרומאים דרשו שתמורת המקלט שנתנו לוויזיגותים הם ישרתו בצבא הרומאי וישלמו מיסים לרומא. דרישות אלו גרמו להתקוממות הוויזיגותים. הוויזיגותים היו עם מתורבת שעסק בעיקר בחקלאות ב[[דקיה|דַקְיָה]] (אזור ב[[רומניה]] של היום), אך בלחץ ההונים נמלטו לשטחי האימפריה הרומית שב[[בלקן]] (376), הביסו את צבאו של הקיסר [[ואלנס]] והמיתו אותו עצמו [[קרב אדריאנופול (378)|בקרב אדריאנופול]] (378). כתגובה פתח הקיסר הרומאי [[תאודוסיוס הראשון|תאודוסיוס]] בעימות עם הוויזיגותים, שהסתיים בשנת [[382]] עם חתימת הסכם שלום עימם. בעקבות ההסכם הוקצו להם שטחים להתיישבות עממית בבלקן, וכך הפכו לאומה ה[[ברברים (מונח)|ברברית]] העצמאית הראשונה בתחומי [[האימפריה הרומית]]. בתקופה זו המירו את דתם ל[[נצרות אריאנית|נצרות אריאנית קטוליסטית]], בהנהגת ה[[הגמון]] הראשון שלהם, [[אולפילס]].
+כתוצאה מלחץ זה, חצו הוויזיגותים את [[נהר הדנובה]] שהיווה [[גבול טבעי]] עם האימפריה הרומית וחיפשו מקלט ב[[פרובינקיה רומית|פרובינציה הרומית]] של [[פאנוניה]]. הרומאים דרשו שתמורת המקלט שנתנו לוויזיגותים הם ישרתו בצבא הרומאי וישלמו מיסים לרומא. דרישות אלו גרמו להתקוממות הוויזיגותים. הוויזיגותים היו עם מתורבת שעסק בעיקר בחקלאות ב[[דקיה|דַקְיָה]] (אזור ב[[רומניה]] של היום), אך בלחץ ההונים נמלטו לשטחי האימפריה הרומית שב[[בלקן]] (376), הביסו את צבאו של הקיסר [[ואלנס]] והמיתו אותו עצמו [[קרב אדריאנופול (378)|בקרב אדריאנופול]] (378). כתגובה פתח הקיסר הרומאי [[תאודוסיוס הראשון|תאודוסיוס]] בעימות עם הוויזיגותים, שהסתיים בשנת [[382]] עם חתימת [[הסכם שלום]] עימם. בעקבות ההסכם הוקצו להם שטחים להתיישבות עממית בבלקן, וכך הפכו לאומה ה[[ברברים (מונח)|ברברית]] העצמאית הראשונה בתחומי [[האימפריה הרומית]]. בתקופה זו המירו את דתם ל[[נצרות אריאנית|נצרות אריאנית קטוליסטית]], בהנהגת ה[[הגמון]] הראשון שלהם, [[אולפילס]].
 בשנת [[394]] חברו הוויזיגותים לרומאים במלחמה כנגד ההונים, אך לאחר מותו של תאודוסיוס בשנת [[395]], הוכרז [[אלאריק הראשון|אלאריק]], [[מצביא]] ויזיגותי, כמנהיגם. אלאריק ניתק את הברית עם האימפריה הרומית ותבע תשלום של 4000 ליבראות זהב בתמורה לשירותיו עבור האימפריה. משלא נענה לתביעה זו, החליט אלאריק בשנת [[401]] לפלוש לאיטליה תוך שיתוף פעולה עם שבטי ה[[פרנקים]] וה[[ונדלים|וונדלים]] ולאחר עשור של מאבקים חוזרים ונשנים, בזז אלאריק בשנת [[410]] את העיר [[רומא]].
-לאחר מותו של אלאריק, תחת מנהיגותו של אתאולף, נטשו הוויזיגותים בשנת [[412]] את איטליה, רצו להגיע לצפון אפריקה אבל לא הצליחו. [[פלביוס אאטיוס]] הביס אותם ב[[גאליה]] והם השתקעו ב[[אקיטן]]. משם נדחקו לצפון [[ספרד]] וחזרו חלקית לדרום [[צרפת]] של היום, הם הקימו ממלכה בשטחים אלו ([[הממלכה הוויזיגותית]]) וכוננו את שושלת "המלכים ארוכי השיער" שחילקו את השליטה ב[[מערב אירופה]] עם ה[[פרנקים]]. לשיא כוחם הגיעו הוויזיגותים תחת מנהיגותו של אוריק ([[466]]-[[484]]), שהשלים את כיבוש ספרד.
+לאחר מותו של אלאריק, תחת מנהיגותו של אתאולף, נטשו הוויזיגותים בשנת [[412]] את איטליה, רצו להגיע לצפון אפריקה אבל לא הצליחו. [[פלביוס אאטיוס]] הביס אותם ב[[גאליה]] והם השתקעו ב[[אקיטן]]. משם נדחקו לצפון [[ספרד]] וחזרו חלקית לדרום [[צרפת]] של היום, הם הקימו ממלכה בשטחים אלו ([[הממלכה הוויזיגותית]]) וכוננו את שושלת "המלכים ארוכי השיער" שחילקו את השליטה ב[[מערב אירופה]] עם ה[[פרנקים]]. לשיא כוחם הגיעו הוויזיגותים תחת מנהיגותו של [[אוריק (מלך)|אוריק]] ([[466]]–[[484]]), שהשלים את כיבוש ספרד.
-ב-507 נדחקו הוויזיגותים מאקיטן על ידי הפרנקים ונשארו בספרד בלבד אך לאחר כמה שנים יצאו למסע כיבושים נרחב שכלל את כל מערב אירופה.
+ב-507 נדחקו הוויזיגותים מאקיטן על ידי הפרנקים ונשארו בספרד בלבד, אך לאחר כמה שנים יצאו למסע כיבושים נרחב שכלל את כל מערב אירופה. הוויזיגותים השתלחו בפראות בכל עמי האזור והטמיעו את תרבותם בכפייה. כמו כן, הם פיתחו שיטות מתקדמות וייחודיות בתחום החקלאות.{{מקור}}
-הוויזיגותים השתלחו בפראות בכל עמי האזור והטמיעו את תרבותם בכפייה. כמו כן פיתחו זן נדיר של חקלאות מתקדמת.
 במהלך המאה השמינית התפתח מאבק על כס השלטון. במהלך המאבק ביקשו יריביו של [[רודריק]], המלך הוויזיגותי האחרון, את עזרת ה[[אסלאם|מוסלמים]]. כתוצאה מכך פלשו ה[[מורים]] המוסלמים מ[[צפון אפריקה]] בשנים [[710]]–[[711]] לספרד, בהנהגת [[טאריק איבן זיאד]] וכך הגיע הקץ לשלטון הגותים.
@@ שורה 30: / שורה 29: @@
 לאחר הפיצול מהוויזיגותים במאה הרביעית הקים ארמנאריך, מלך האוסטרוגותים, ממלכה גדולה לחופי [[הים השחור]], אך בדומה לוויזיגותים גם האוסטרוגותים גורשו מאדמתם על ידי ה[[הונים]] בשנת [[370]]. לאחר מכן הם צורפו לצבא המנצחים ההונים והחלו בחיי נדודים והתפרנסות מביזה ומשוד. האוסטרוגותים לא זכו לעצמאות עד שנת 453 עם מותו של [[אטילה ההוני|אטילה]]. בתקופה זו שקעה [[האימפריה הרומית המערבית]] לאחר כיבוש [[רומא]] על ידי המלך הוויזיגותי, ונבזזה על ידי שבטים שונים.
-האוסטרוגותים היגרו לתוך חצי האי האיטלקי ברצונם לקבל את תרבות הרומאים ולהיות שווים להם. אך היותם [[המינות האריאנית|נוצרים אריאנים]] עוררה עימות עם [[נצרות קתולית|הכנסייה הקתולית]] בהנהגת ה[[אפיפיור]].
+האוסטרוגותים היגרו לתוך חצי האי האיטלקי ברצונם לקבל את תרבות הרומאים ולהיות שווים להם. אך היותם [[אריאניות|נוצרים אריאנים]] עוררה עימות עם [[נצרות קתולית|הכנסייה הקתולית]] בהנהגת ה[[אפיפיור]].
-סופה הרשמי של [[רומא]] היה בשנת [[476]], כאשר [[אודואקר]] הנהיג מספר [[שבטים גרמאנים]] קטנים שהיו בשירות צבא רומא ומרדו, הוכרז על ידם כמלכם. הדבר לא שינה באופן ממשי את מצב רומא שכבר הייתה נתונה תחת שוד וביזה זה זמן רב. לקיסר הביזנטי לא נותר אלא להכיר בשלטונו של אודואקר על איטליה, אך לא לאורך זמן. בשנת [[488]] לספירה מינה הקיסר הביזנטי [[זנון קיסר ביזנטיון|זנון]] את האוסטרוגותים לגרש את אודואקר מאדמת רומא.
+סופה הרשמי של [[רומא]] היה בשנת [[476]], כאשר [[אודואקר]] הנהיג מספר [[שבטים גרמאנים]] קטנים שהיו בשירות צבא רומא ומרדו, הוכרז על ידם כמלכם. הדבר לא שינה באופן ממשי את מצב רומא שכבר הייתה נתונה תחת שוד וביזה זה זמן רב. לקיסר הביזנטי לא נותר אלא להכיר בשלטונו של אודואקר על איטליה, אך לא לאורך זמן. בשנת [[488]] לספירה מינה הקיסר הביזנטי [[זנון, קיסר האימפריה הביזנטית|זנון]] קיסר  את האוסטרוגותים לגרש את אודואקר מאדמת רומא.
 המנהיג האוסטרוגותי החשוב ביותר היה [[תאודוריק הגדול]] שמשל בשנים [[493]]–[[526]]. צבא תאודוריק התעמת עם צבא אודואקר בקרב ולאחר כמה הפסדים, בשנת 493, ביקש אודואקר לחלוק את השליטה באיטליה עם תאודוריק. במהלך שיחות השלום יחד עם בניו וראשי ממשלו הרג אותו תאודוריק ולאחר מכן מינה עצמו שליט יחיד באיטליה.
-תחת שלטון תאודוריק המשיכו החוק הרומאי ושיטת המיסוי הרומאית לתפקד; הייתה זו תקופת שלום ושגשוג. לאחר מותו של תאודוריק החזיקה מעמד הממלכה האוסטרוגותית עד אמצע המאה השישית. ב-[[538]] הדף הקיסר הביזנטי [[יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניאנוס הראשון]] את האוסטרוגותים מ[[רומא]]. תוך 20 שנה, במאבקים מרים עם [[האימפריה הביזנטית]] ששמרה על כוחה, נחלו האוסטרוגותים הפסדים כבדים וחוסלו כליל כעם. האוסטרוגותים הגיעו לסף הכחדה בסביבות שנת [[556]] לספירה.
+תחת שלטון תאודוריק המשיכו החוק הרומאי ושיטת המיסוי הרומאית לתפקד; הייתה זו תקופת שלום ושגשוג. לאחר מותו של תאודוריק החזיקה מעמד [[הממלכה האוסטרוגותית]] עד אמצע המאה השישית. ב-[[538]] הדף הקיסר הביזנטי [[יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניאנוס הראשון]] את האוסטרוגותים מ[[רומא]]. תוך 20 שנה, במאבקים מרים עם [[האימפריה הביזנטית]] ששמרה על כוחה, נחלו האוסטרוגותים הפסדים כבדים וחוסלו כליל כעם. האוסטרוגותים הגיעו לסף הכחדה בסביבות שנת [[556]] לספירה.
 == התואר "גותי" ==
@@ שורה 52: / שורה 51: @@
 ==קישורים חיצוניים==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
+* {{בריטניקה}}
+* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
 [[קטגוריה:גותים|*]]
+[[קטגוריה:שבטים גרמאניים]]