פיגוע כביש החוף – הבדלי גרסאות

פיגוע כביש החוף
חלק מהתבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון, פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים בשנות ה-70 של המאה ה-20
	שלדת האוטובוס שנהרס בפיגוע כביש החוף ביום הפיגוע
תאריך	11 במרץ 1978
מקום	כביש החוף
מטרה	יהודים
קואורדינטות	32°08′52″N 34°48′11″E / 32.147875°N 34.803185°E
סוג	פיגוע, משבר בני ערובה, חטיפת אוטובוס, טרור פלסטיני
נשק	רובים וחומרי נפץ
הרוגים	35
פצועים	71
מבצע	אש"ף
מניע	טרור פלסטיני לאומני

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־17:45, 14 ביוני 2024

חיילי צה"ל ליד האוטובוס הפגוע, 11 במרץ 1978

פיגוע כביש החוף המוכר גם בשם אוטובוס הדמים היה פיגוע טרור שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלים מפת"ח, בכביש החוף ובו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור נקרא "מבצע כמאל עדואן", על שם בכיר בארגון הפת"ח שנהרג בידי צה"ל בשנת 1973 במבצע אביב נעורים. עד לטבח בפסטיבל נובה זה היה פיגוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות ישראל.

מהלך הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שבת אחר הצהריים, 11 במרץ 1978, הגיעה לחוף מעגן מיכאל קבוצה של 11 מחבלים מהאש"ף, בסירות גומי. המחבלים יצאו לדרכם מנמל צור בלבנון עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן.

המחבלים הגיעו לחוף שמורת הטבע מעגן מיכאל, לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו בדרך בהתהפכות אחת הסירות. בחוף פגשו המחבלים את צלמת הטבע גייל רובין שעסקה בצילומי טבע בקרבת החוף. המחבלים רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף. סמוך לשעה 16:30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי "חוג המשוטטים" של "אגד", עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים.

המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.

ליד מחלף אולגה (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לעבר תל אביב.

כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מצומת גלילות בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום סינמה סיטי גלילות), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל (יעקב פז) שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. אסף חפץ, מפקד הימ"מ, שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל קרב פנים אל פנים כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד.^[1] חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את השמיעה באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו עיטור האומץ מטעם משטרת ישראל.^[2]

בטבח נרצחו 35 איש ונפצעו 71.

אחרי הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חוסר ודאות באשר לגורל המחבלים שהיו באוטובוס, הוטל עוצר על יישובים באזור גוש דן ודרום השרון, ונערכו סריקות אחר המחבלים (שלא נמצאו, וכנראה נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים^[3]).

בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה מדינת ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.

הרמטכ"ל מוטה גור מינה ועדת חקירה לאירועים בראשות האלוף יונה אפרת ומפכ"ל המשטרה חיים תבורי מינה ועדת בדיקה בראשות ניצב שמואל איתן.

במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה ב-1982 אנדרטה לזכר הנספים, שעוצבה על ידי הפסל יצחק שמואלי, ונמצאת מערבית לכביש החוף.^[4]

שלדת האוטובוס שנהרס בפיגוע זה, ניצבת כיום במוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד" בחולון.

שני המחבלים שנותרו בחיים, ח'אלד חוסיין (אבו עוסבה) וחוסיין פואד, הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בלוד.^[5] ח'אלד אבו עוסבה שוחרר בעסקת ג'יבריל.

ברשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הפלסטינית מנציחה את זכרה של דלאל מוגרבי, ממובילי הכוח המפַגֵע, בשמם של בתי-ספר לבנות בעזה ובחברון. בלבנון קיוו כי גופתה תוחזר במסגרת עסקת חילופי השבויים של אלדד רגב ואודי גולדווסר ב-16 ביולי 2008. אולם, עם סיום בדיקות הדנ"א של שרידי הגופות שהגיעו מישראל בעקבות העסקה, התברר כי היא אינה ביניהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פיגוע כביש החוף בוויקישיתוף

יונה שמשי, עשרות נהרגו ונפצעו בהתקפת מחבלים בכביש ת"א-חיפה, דבר, 12 במרץ 1978
יעקב ארז, מצוד נרחב על מחבלים, מעריב, 12 במרץ 1978
37 הרוגים; 74 פצועים, מעריב, 12 במרץ 1978
הרוגים ופצועים, מעריב, 12 במרץ 1978
פיגוע כביש החוף - "אוטובוס הדמים", תערוכה באתר של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
רמי אנטיאן, חייל למופת בעל כושר ביצוע טוב -סמ"ר יעקב פז ז"ל, 'בין גלים' אפריל 1978 עמ' 3.
אבי יששכרוף, המחבל שביצע את הפיגוע באוטובוס הדמים: איני מתנצל ואיני מתחרט, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009
בני משה, "פרק של כבוד בהיסטוריה הפלסטינית", באתר ערוץ 7, 11 במרץ 2010.
אילנה דיין וגלעד טוקטלי, ‏"מבחינתי אבו ג'יהאד חוסל עשר שנים מאוחר מדי", באתר ‏מאקו‏, 26 במאי 2013.
43 שנים לאירוע אוטובוס הדמים, באתר אגד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ צביה גרנות, יוזמה בעת מצוקה, מעריב, 30 באוקטובר 1984, מעריב, 30 באוקטובר 1984
^ אסף חפץ באתר משטרת ישראל.
^ אבי יששכרוף, המחבל שביצע את הפיגוע באוטובוס הדמים: איני מתנצל ואיני מתחרט, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009
^ מיכאל יעקובסון, תמונות וסקירה על האנדרטה לפיגוע, אתר 'חלון אחורי', 7 בינואר 2013
^ מחר יחל משפט 2 המחבלים תוקפי האוטובוס בכביש החוף, מעריב, 8 באוגוסט 1979
עדה במשפט המחבלים באוטובוס הדמים לסניגורית: "היית צריכה להיות באוטובוס!", מעריב, 23 באוגוסט 1979

[1] צביה גרנות, יוזמה בעת מצוקה, מעריב, 30 באוקטובר 1984, מעריב, 30 באוקטובר 1984

[2] אסף חפץ באתר משטרת ישראל.

[3] אבי יששכרוף, המחבל שביצע את הפיגוע באוטובוס הדמים: איני מתנצל ואיני מתחרט, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009

[4] מיכאל יעקובסון, תמונות וסקירה על האנדרטה לפיגוע, אתר 'חלון אחורי', 7 בינואר 2013

[5] מחר יחל משפט 2 המחבלים תוקפי האוטובוס בכביש החוף, מעריב, 8 באוגוסט 1979
עדה במשפט המחבלים באוטובוס הדמים לסניגורית: "היית צריכה להיות באוטובוס!", מעריב, 23 באוגוסט 1979

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 | תאריך = [[11 במרץ]] [[1978]]
 | מקום = {{סמל כביש|2|4=+|5=כחול}} [[כביש 2|כביש החוף]]
-| מניע = [[טרור פלסטיני]]
+| מניע = [[טרור פלסטיני]] [[לאומני]]
 | מטרה = [[יהודים]]
 | נשק = רובים וחומרי נפץ
-| מבצע = [[פת"ח]]
+| מבצע = [[אש"ף]]
 | מספר מפגעים =
 | מפה =
 | הרוגים = 35
 | פצועים = 71
@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 [[קובץ:1978-bus-attack02.jpg|ממוזער|250px|תא הנהג המפויח]]
 [[קובץ:PikiWiki Israel 5781 terorists victims memorial.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האנדרטה לחללי הפיגוע]]
-'''פיגוע כביש החוף''' המוכר גם בשם '''אוטובוס הדמים''' היה [[פיגוע טרור]] שבוצע ב-[[11 במרץ]] [[1978]] על ידי [[מחבל]]ים מארגון ה[[טרור הפלסטיני]] "[[פת"ח]]", ב[[כביש 2|כביש החוף]] ובו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור נקרא "מבצע [[כמאל עדואן]]", על שם בכיר בארגון הפת"ח שנהרג בידי [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] בשנת [[1973]] ב[[מבצע אביב נעורים]], הפיגוע היה פיגוע הטרור הקטלני בתולדות מדינת ישראל עד [[הטבח במסיבת הטבע ליד רעים]]. עד ל[[מתקפת הפתע על ישראל]] זאת הייתה פעולת הטרור הקטלנית ביותר שבוצעה בישראל.
+'''פיגוע כביש החוף''' המוכר גם בשם '''אוטובוס הדמים''' היה [[פיגוע טרור]] שבוצע ב-[[11 במרץ]] [[1978]] על ידי [[מחבל]]ים מ[[פת"ח]], ב[[כביש 2|כביש החוף]] ובו נרצחו 35 ישראלים, מתוכם 9 ילדים, ונפצעו 71. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור נקרא "מבצע [[כמאל עדואן]]", על שם בכיר בארגון הפת"ח שנהרג בידי [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] בשנת [[1973]] ב[[מבצע אביב נעורים]]. עד ל[[הטבח בפסטיבל נובה|טבח בפסטיבל נובה]] זה היה פיגוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות ישראל.
 == מהלך הפיגוע ==
-ביום שבת אחר הצהריים, [[11 במרץ]] [[1978]], הגיעה לחוף [[מעגן מיכאל]] קבוצה של 11 [[טרור פלסטיני|מחבלים]] מה[[פת"ח]], ב[[סירת גומי|סירות גומי]]. המחבלים יצאו לדרכם מנמל [[צור (לבנון)|צור]] עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן.
+ביום שבת אחר הצהריים, [[11 במרץ]] [[1978]], הגיעה לחוף [[מעגן מיכאל]] קבוצה של 11 [[טרור פלסטיני|מחבלים]] מה[[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]], ב[[סירת גומי|סירות גומי]]. המחבלים יצאו לדרכם מנמל [[צור (לבנון)|צור]] בלבנון עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן.
 המחבלים הגיעו לחוף [[נחל תנינים|שמורת הטבע מעגן מיכאל]], לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו בדרך בהתהפכות אחת הסירות. בחוף פגשו המחבלים את צלמת הטבע [[גייל רובין (צלמת)|גייל רובין]] שעסקה בצילומי טבע בקרבת החוף. המחבלים רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף. סמוך לשעה 16:30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי "חוג המשוטטים" של "[[אגד]]", עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול ב[[מערת הנטיפים]].
@@ שורה 26: / שורה 26: @@
 המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע ל[[תל אביב]]. לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.
-ליד [[מחלף אולגה]] (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לדהור לעבר תל אביב.
+ליד [[מחלף אולגה]] (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לעבר תל אביב.
-כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מ[[צומת גלילות]] בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום [[סינמה סיטי גלילות]]), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל ({{יזכור|97608|יעקב פז}}) שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. [[אסף חפץ]], מפקד ה[[ימ"מ]], שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל [[קרב פנים אל פנים]] כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד.{{הערה|{{מעריב|צביה גרנות|יוזמה בעת מצוקה, מעריב, 30 באוקטובר 1984|19841030|78}}}} חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את ה[[שמיעה]] באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו [[עיטור האומץ]] מטעם משטרת ישראל.{{הערה|[http://www.police.gov.il/mehozot/agafAME/education_history_legacy/history/Pages/asaf.aspx אסף חפץ] באתר משטרת ישראל.}}
+כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מ[[צומת גלילות]] בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום [[סינמה סיטי גלילות]]), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח [[קרב יריות]] ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל ({{יזכור|97608|יעקב פז}}) שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. [[אסף חפץ]], מפקד ה[[ימ"מ]], שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל [[קרב פנים אל פנים]] כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד.{{הערה|{{מעריב|צביה גרנות|יוזמה בעת מצוקה, מעריב, 30 באוקטובר 1984|19841030|78}}}} חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את ה[[שמיעה]] באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו [[עיטור האומץ]] מטעם משטרת ישראל.{{הערה|[http://www.police.gov.il/mehozot/agafAME/education_history_legacy/history/Pages/asaf.aspx אסף חפץ] באתר משטרת ישראל.}}
 ב[[טבח]] נרצחו 35 איש ונפצעו 71.
@@ שורה 51: / שורה 51: @@
 ==קישורים חיצוניים==
 {{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Coastal Road bus attack, 1978|תצוגה=פיגוע כביש החוף}}
 * {{דבר|יונה שמשי|עשרות נהרגו ונפצעו בהתקפת מחבלים בכביש ת"א-חיפה|19780312|11}}
 * {{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|מצוד נרחב על מחבלים|19780312|4}}
 * {{מעריב||37 הרוגים; 74 פצועים|19780312|1}}
 * {{מעריב||הרוגים ופצועים|19780312|2}}
 * {{ארכיון צה"ל|פיגוע כביש החוף - "אוטובוס הדמים"|otobusdamim}}
 * רמי אנטיאן,	[https://beingalim.files.wordpress.com/2021/01/beingalimapril1978.pdf	'''חייל למופת בעל כושר ביצוע טוב -סמ"ר יעקב פז ז"ל'''],	'בין גלים' אפריל 1978 עמ'	3.
@@ שורה 70: / שורה 68: @@
 {{הסכסוך הישראלי פלסטיני}}
 {{מנחם בגין}}
+[[קטגוריה:פיגוע כביש החוף|*]]
 [[קטגוריה:1978 בישראל]]
 [[קטגוריה:אגד]]

פיגועי טרור נגד ישראלים במחצית השנייה של המאה ה-20
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים	1948 עד 1959 • שנות ה-60 • שנות ה-70 • שנות ה-80 • שנות ה-90 • >
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל	שנות ה-70: מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (10 בפברואר 70) • הפיגוע בטיסה 330 של סוויסאייר מציריך לנתב"ג (21 בפברואר 70) • חטיפת טיסת 571 של סבנה איירליינס מבריסל לנתב"ג (8 במאי 72) • טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (5–6 בספטמבר 72) • משבר בני הערובה בשגרירות ישראל בבנגקוק (28 בדצמבר 72) • הפיגוע בטיסה 841 של טראנס וורלד איירליינס מנתב"ג לניו-יורק (8 בספטמבר 74) • חטיפת מטוס אייר פראנס 139 מנתב"ג לפריז (27 ביוני 76) שנות ה-80: ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי בלונדון (3 ביוני 82) • הפיגוע בראס בורקה (5 באוקטובר 85) • רצח הימאים הישראלים בברצלונה (5 באוקטובר 85) • הפיגועים בדלפקי אל על בנמלי התעופה של וינה ורומא (27 בדצמבר 85) • ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (17 באפריל 86) שנות ה-90: פיגוע האוטובוס במצרים (4 בפברואר 90) • הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה (17 במרץ 92) • הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון (26 ביולי 94)
1948–1999 • 2000–2009 • 2010–2019 • 2020–2029

מנחם בגין
אירועים מרכזיים בעת כהונתו כראש ממשלה	הממשלה ה-18: תקיפת הכור הגרעיני בעיראק • פיגוע כביש החוף • פרויקט שיקום שכונות • ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל הממשלה ה-19: הסכם השלום בין ישראל למצרים • מבצע אופרה • מלחמת לבנון הראשונה
כללי	ימי בגין • דוקטרינת בגין • בגין (סרט) • בלילות לבנים • המרד • נאום הצ'חצ'חים •
הנצחת מנחם בגין	אולם הספורט בגין • בית החולים מנחם בגין • דרך בגין (תל אביב) • כביש בגין • מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים • מרכז מורשת מנחם בגין • פארק בגין • פארק מנחם בגין • קריית הממשלה (מזרח ירושלים) • פרס בגין • שדרות מנחם בגין (אשדוד)
משפחתו	עליזה בגין (בת זוג) • זאב בנימין בגין (בנו)